<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>מבקש ומתגעגע</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469</link><description>סתם מחשבות וחוויות. רציתי לשתף</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 תום רצון. All Rights Reserved.</copyright><image><title>מבקש ומתגעגע</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/64/84/846469/misc/28151502.png</url></image><item><title>ציפיתי לו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469&amp;blogcode=14092076</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד ציפיתי לו, רק דרשתי קרבתו, זעקתי לתשובתו,
תמיד ייחלתי לאורו, דאגתי לבקשתו, חיפשתי רצונו,
זעקתי
איה מקומו?
איה גילוי אהבתו?
איה אור פניו?
איה דמעות עיניו?

לאור געגועי שחר
בהתעוררות נשמה
בצפיה לקראת שמי אמונה
שוררתי לו
דרשתי קרבתו

אבי הטוב, איך אכיל טובך?
איך אשוב אליך?
איך אבכה בזרועותיך?
אנא גלה אהבתך.

אני כאן קצת לבד
אך לעולם לא אפחד
רק אמשיך לייחל
בכך אני כמוך, אל.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Apr 2014 21:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (תום רצון)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469&amp;blogcode=14092076</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846469&amp;blog=14092076</comments></item><item><title>הטוב והטובים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469&amp;blogcode=14091052</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד אהבתי אנשים טובים. מאז שאני זוכר את עצמי כל כך הערכתי כל גילוי של אהבה וטוב לב.
כשראיתי חבר רץ לעזור לזקן שנפל ברחוב חשתי כל כך הרבה אהבה ורחמים.אהבה לרחמי החבר ורחמי אהבה לזקן. באותה עת שמעתי מנגינתנשמה. במחזה הזה היתה טמונה שירה. הרגשתי שראוי שכל העולם יעצור ויאזין לה. ראוי שישימו לב אליה ויעריכו אותה.
אני מבין שהטוב לב הזה שמתבטא בחסד ואכפתיות נובעמכך שאנחנו קשורים זה לזה, יש בנינו אהבה. הגוף של הזקן הוא לא הגוף שלי אבל בכל זאת כאבו הוא כאבי. יש לכולנו קשרי נשמה.
לפעמים אני צופה במושג &quot;טוב לב&quot;, נזכר, ורוצה לבכות. איך אפשר להכיל את המושג האין סופי הזה? איך אפשר לבטא אותו כראוי? כואב לי, כואב! איך אנשים מתכחשים למושג הזה? כואב שעדיין החברה שלנו לא השיגה כראוי את המושג.
עם אהבתי לטוב גדלה בי השנאה לרע. השקר שחוגג בלתי נסבל.
איך כל כך הרבה אנוכיות גמורה ורוע חוגגים בראש כל מעוז וחוצות? איך רוצחים צוהלים וטובי לב שבורים? איך שיח של מנהיגים מלא בכל כך הרבה שקר חנופה ואנוכיות? למה אין מי שיזעק כנגד הרשע חזק מספיק? למה אין מי שיכלה את הרשע?
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 18 Apr 2014 15:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (תום רצון)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846469&amp;blogcode=14091052</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846469&amp;blog=14091052</comments></item></channel></rss>