http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202העולם שלי וכל מה שמשתמע ממנוheCopyright 2026 elioth. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14113383<div align="right" dir="rtl">זו תקופה קצת משונה,שמחה מהולה בפחד,אני מפחד מעצמי-כבר הוכחתי לעצמי מספיק פעמים בחיים שאני לא מסוגל בכוחות עצמי להרים את עצמי להושיב את עצמי על התחת ולעשות את מה שצריך בדרך למטרה. כן,כשאילצו אותי ידעתי להסתגל ולעשות את זה-אני טוב בלהצליח במקום עבודה אבל בכל מה שקשור ללנווט את עצמי-מרוב רצון שאיפות וכוונות טובות אין לי אפילו קמצוץ של דרך. ניסיתי ללמוד לפסיכומטרי ופשוט בקושי סיימתי את הפרק של האלגברה ונכנעתי, אני כבר כמה ימים משקר לעצמי שאני אחזור ושאתמיד ושזה פשוט בקצב שלי והכל בסדר אבל נו פאקינג שיט-הרצונות שלי להגשים את כל העשרים אלף חלומות שלי פשוט מסיטים אותי מהמטרה הפשוטה הפרקטית של לסגור את הפינה הזאת. הגבס ירד אני עושה המון פיזותרפיה ועובד קשה כדי להחזיר את רגל ימין למה שהייתה-הקצב אומנם לא מסחרר אבל בהחלט אני מצליח סופסוף להרגיש שיפור,אני לפחות מצליח להתמיד בזה. אני מתחיל עכשיו לעבוד בבית קפה. במוזיקה-אני לא מקליט או כותב כבר תקופה ובסך הכל החיים של הופכים לאט לאט לשיממון גדול שנע בין שיעורי נהיגה לפגישות בקופת חולים. העבודה תתפוס לי זמן ובשאר אני צריך לחשוב. כבר שיחקתי או</div>Fri, 16 May 2014 23:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14113383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14113383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14100002<div align="right" dir="rtl">רבות נאמר על מה שקבוצה יכולה לעשות לשחקן,על אופי של מועדון, על ההשלכה של האופי הזה על שחקנים שמשחקים בו. כמובן שבמציאות זה 11 שחקנים שמשחקים על מגרש וזה בתכלס הכל אבל עבור האוהד המסור זה הרבה מעבר לזה,זה הסמל והערכים שהמועדון מזוהה-הערכים שהחלטת לקחת על עצמך. כשאני מסתכל על הפועל תל אביב אני כל פעם מחדש נפעם לראות מועדון שעדיין מזוהה עם משהו שהוא מעבר לקבוצת הכדורגל, לראות קהל מסור כל כך ונאמן בכל מצב,קהל שמעודד שחקנים כשהקבוצה מפסידה ולא מקלל אותם כשקצת קשה, קהל שנשאר קהל בכל מצב-לא משנה מי הבעלים, מי השחקן שנרכש השנה מה המוצא שלו וכמה כסף יש בקופה. לכל קבוצה יש את הסמלים שלה-שחקנים בדימוס או פעילים שמסמלים אותה,שמזוהים איתה. סמל הופך לסמל כי הוא מתנהל ככזה,מעבר להישגים על המגרש הוא פשוט יודע להתנהג כסמל. השחקנים הגדולים בהיסטוריה,אלו שזוכים להכי הרבה כבוד מהאוהדי הקבוצות לאורך השנים, הם שחקנים שהפכו לסמלים-בין אם בגלל יכולתם בין אם בגלל האופי ובין אם שניהם,מה שבטוח-ללא אחד מהם הם לא יהפכו לסמלים. אתה יכול להיות גם זלאטן איברהימוביץ ולהיזכר כשחקן מוכשר אבל ההיסטוריה זוכרת יותר מ</div>Tue, 29 Apr 2014 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14100002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14100002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14093243<div align="right" dir="rtl">זה נורא לא פוליטקלי קורקט לאהוב קולנוע ישראלי, מצד אחד יש לך את היומרניים שישראל קטנה עליהם ומבחינתם סרט ישראלי צריך לפוצץ בשביל שהם יצפו בו ומנגד יש את את ההמון, זה שזה לא מדבר אליו,זה שמביט על הוליווד ולא מזיז ממנה את הראש לדקה, גם הם יטרחו אחת לכמה שנים להרים בכל זאת איזה סרט, בדרך כלל איזה משהו של אבי נשר או דברים בסגנון.באמצע יש כאן יוצרים מוכשרים,שחקנים טובים והרבה עוסקים במלאכה שעושים פה קולנוע איכותי ומצויין, עם מאפיינים משלו, עם שפה משלו, עם יופי ייחודי ותחושה ייחודית שיש רק לו.זה לא יופי שנובע בגלל הכישרון הנדיר ויוצא הדופן(למרות שגם לו יש חלק בדבר כנראה) של יוצרי הקולנוע בישראל, אלא בגלל שהוא ישראלי-הוא נעשה פה, הוא שואב מפה והיופי שלו זה היופי של המקום הזה.השוק כל כך מצומצם,אתה שומע הרי שומע על פסטיבלי סרטים בחול על פרסים יש מבקרים שעוסקים בזה כל הזמן ויוצרים שמספקים את זה כל הזמן אבל מתי בפעם האחרונה קנית כרטיס לסרט ישראלי?לא ראית במקרה כי היה,קנית וראית בקולנוע.אני מניח שהסרטים שיעלו אצל רובכם,אלו שאשכרה אנשים ראו בזמן אמת, יהיו "בופור" או "ואלס עם באשיר", חלקכם אולי "כנס</div>Mon, 21 Apr 2014 03:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14093243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14093243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14091368<div align="right" dir="rtl">זה יום שישי בערב ואני מתיישב מול המחשב,חדר חשוך ומוזיקה לכתיבה מתנגנת. אני חושב על מה לכתוב את הפוסט,אני מגלה שמכל שטות שעוברת לי בראש או מול העיניים אני יכול להרחיב וזה יהיה בסדר, אני מסתכל על קלפים שמונחים לי על השידה ומשגרים אותי לילדות,עובר למצפן ונזכר בטיולי שטח ובטבע,משם אני חוזר למסך לתיקיית המוזיקה שלי-קופצים לי מול העיניים הראשון של the verve, הוויט סטרייפס,היה יה יה יאז וחבורת הישראלים שנפתחת באביתר בנאי ואחריו אהוד בנאי והפליטים, עושה לי חשק להמליץ על אלבום. האמת היא שאני פשוט עסוק בלמצוא ריגושים, ולפני שתפרשו את זה רע כמו שזה נשמע-לא מדובר על הרפתקאות מאמצות ודחיקות לקצה. בשביל ריגוש צריך לדחוק את הרגש לקצה,יש כאלו שלא מצליחים אם זה לא קפיצת בנג'י או סקס בשלשלאות ומעילי פרווה, יש כאלו(ואני נמנה ביניהם) שדי בשיר נכון או בפרק שמבויים מספיק טוב בסדרה בשביל לרגש אותם. מאז שאני בבית אני משדר לכולם נינוחות כזאת של הכל טוב ובסדר לי, לא מראה שקשה, מחייך כשהם מספרים כמה כיף היה להם בפאב או על היום הפתוח שהם היו בו באוניברסיטת חרטה כלשהי ועל הטיסה שלהם שבוע הבא,מראה שטוב שאני בפי</div>Fri, 18 Apr 2014 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14091368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14091368http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14088971<div align="right" dir="rtl">טוב היה מדהים,נתנו הופעה של החיים,הופעה ראשונה עם הבס במועדון עם הרכב חשמלי על כיסא.קצת מוזר עם הגבס כשכולם קופצלים ומשתוללים על הבמה אבל היה פאקינג אדיר,כולם אמרו שזו ההופעה הכי טובה שנתנו עד עכשיו, אם הם רק היו יודעים כמה טעויות עשינו והם לא קלטו... אני מאושר,זו זריקת העידוד הכי כיפית שיכולתי לקבל, בכלל-לפני ההופעה שוטטתי קצת במרכז תל אביב עם הקביים,מנצל כל רגע תופס כל דקה. כבר חודשיים שלא הילכתי ברחובות האלו, פתאום הכל נראה לי לא מוכר(פעם זה היה עניין של יומיום). יש מלא חנויות חדשות,מנורות רחוב פתאום נראות הכי זוהרות, כל הפרצופים ברחוב לפתע הפכו לא מוכרים. כל האנשים האלו-לכל אחד מהם יש עבודה,חלום,לימודים איפשהו,פעילויות,התנדבויות.חבר'ה לכדורגל,פאב קבוע,מועדון שהוא יצא אליו בשישי,קריירה בהתהוות,משהו... ומתי יגיע תורי אני חושב? את התשובה קיבלתי שעה אחר כך על הבמה כשלפתע הרגשתי עושה,פועל,מבצע,מוכר לאנשים את התווים שאני מנגן.מטפס עוד צעד בדרך להופעה הבאה. אז אני אומנם מתוסכל פה ושם אבל יש לי למה לחכות,משהו יחכה לי,אני לא אשאר חסר מעש בזה אני יכול להיות בטוח. קיצר היה לי יום טוב.</div>Wed, 16 Apr 2014 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14088971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14088971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14087497<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע להסביר למה אבל בשבוע הראשון לכתיבת הבלוג הזה אני מוצא את הכתיבה די ממכרת,לא שבמצבי יש לי משהו יותר טוב לעשות אבל הוא הצליח להוציא אותי ממשחקי המחשב וזה כבר שיפור. היה לי יום סבבה, באו חברים בבוקר אחר כך בא חבר אחר הצהרים ובערב בא אחר לראות כדורגל, תחושה שלא שוכחים אותי פה מגובס,יש לי ביקורת בעוד פחות משבועיים ואני ממש מקווה שהשבר התאחה מספיק כדי שאוכל להתחיל פיזוטרפיה.אין דבר שאני יותר רוצה עכשיו מלהחלים ולחזור כבר לפעילות תקינה. זה מדהים אני לא זוכר כבר איך קינג ג'ורג' נראה. הייתה לי תוכנית כל כך מסודרת לפני הפציעה-עבודה,פסיכמוטרי,טיול קטן כמה דברים לקנות להיסגר על מה ללמוד וטיק טק לגשת לזה. בינתיים אני יושב הרבה חושב הרבה ופתאום הכל מתבלגן, פתאום אני רוצה ללמוד משחק, פתאום אני רוצה ללמוד סאונד, פתאום פסיכמוטרי מתחיל ללחוץ, פתאום פחות בא לי על קורס בגרמנית, לא יודע מה כבר קורה הכל מתבלגן לי ואני לא יכול להתחיל כלום כי אני פאקינג תקוע. דיברנו היום אני ועוד חבר על לנסוע לברלין, גירה אותה לאללה,אם אעמוד על הרגליים בזמן זה אשכרה יקרה, לא יצאתי כבר שלוש וחצי שנים מהארץ ואנ</div>Mon, 14 Apr 2014 00:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14087497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14087497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14086227<div align="right" dir="rtl">אני מוכרח לומר שיש משהו שמשך אותי תמיד באומנות "גבוהה". משהו באומנות ה"קלאסית"(מחול,אופרה,מוזיקה קלאסית,תיאטרון,מוזיאונים וכ'ו..) תמיד משך אותי. יש משהו יפה בכבוד שאנשים נותנים לאומנות הזאת,שלא תבינו לא נכון-מבחינתי זה אומנות בדיוק כמו שגרפיטי או הופעה בבארבי הם אומנות אבל בכל זאת-קודי ההתנהגות הקפדניים, הנימוס של הסדרנים,הסדר המופתי, ההגעה בזמן, הלבוש המחוייט-כל אלו הופכים את צריכת האומנות הזאת לחגיגה של ממש. כל איש צריך להתנהג כפי שמתאים לו וכפי שהוא רואה לנכון ובכל זאת-משהו במאמץ שאנשים נותנים בשביל לצרוך את האומנות הזאת שם אותה במקום מכובד,זה כבוד מאוד גדול עבור אומן לראות שאנשים מתאמצים ככה בשביל לצרוך אותו,בין אם הוא מחפש את הכבוד הזה ובין אם לא. אני לא אדם טקסי במיוחד ובכל זאת-משהו בטקס שסביב תחום התרבות תמיד ריתק אותי. בדומה לכך-גם הופעה עם מכנסי שלושת רבעי מעופשים,כוס בירה ביד,חולצה משובצת חצי קרועה ומוזיקה מחרישה להפליא היא מבחינתי טקסיות וצריכת תרבות. כאחד שהתרחק מקודי התנהגות ולבוש כבר תקופה ארוכה תרשו לי לומר שכל עניין ה"פוזה" שסביב זה הוא לא תמיד שלילי ולעיתים אף חי</div>Sat, 12 Apr 2014 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14086227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14086227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14086208<div align="right" dir="rtl">אני יושב על הכס ממול המחשב כס חשמלי כמו מובא בפני שופט רתום, מרותק, עורג על ימים ששכבנו הנתיב הישר קדימה נחסם ובתנועה מעגלית אני יושב רתום מבכה על מר גורלי </div>Sat, 12 Apr 2014 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14086208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14086208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14085978<div align="right" dir="rtl">טוב אין דבר יותר מתסכל מחוסר המימוש. בעיקרון הייתי אמור להיות עכשיו אדם עובד חרוץ,כנראה על מטוס לחול,מרוויח את לחמו,לומד לפסיכומטרי/מקצוע,מתחיל את דרכו בחיים. רצה הגורל וכבר חודשיים אני תקוע פה מול המסך הזה. שבוע לפני השחרור שלי נפצעתי ברגל בצבא במסגרת השירות. פציעה שגובה שיקום ממושך,חוסר מזל אמיתי. תנועה לא נכונה של הרגל השביתה אותי לחלוטין,אני כבר חודשיים יושב בבית וממתין שיורידו את הגבס,אחר כך תהיה פיזוטרפיה ונראה כמה זמן יקח לי לחזור לפעילות תקינה. אני תקוע בבית שהפך למעיין בית כלאיים עבורי-אני רוצה לשבור תקירות האלו כבר. עם איסור דריכה על הרגל התנועה שלי מחוץ לבית היא מוגבלת מאוד, אני בקושי קופץ לחברים קרובים,שלא לדבר על נסיעות רחוקות או חלילה וחס-למקומות הומי אדם שאני עשוי להחליק ולהתנגש שם ולגרום נזק מוסף. וכל הסיפור הזה בזמן שיכולתי עכשיו לקום כל יום לעשות מה שאני רוצה ללכת לעבודה לחזור להמשיך לעשות מה שאני רוצה ללמוד קצת לפסיכומטרי פעמיים בשבוע ללכת למרכז לימודים להכין מזוודות לחול לצאת כל יום לפאב לחיות את החיים כפי שדמיינתי אותם בראשי כל כך הרבה זמן כשהייתי חייל מתוסכ</div>Sat, 12 Apr 2014 11:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14085978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14085978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14085692<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע למה ואיך, אבל איך שנפתחה עונת הרחצה והשמש התחילה לצאת החוצה קיבלתי את התקף החורף שלי פתאום. זה קורה לי אחת לכמה זמן שאני פשוט מתחיל להתנהל בחורפיות, נהיה רגשן יותר, קודר יותר. כנקודת מוצא החורף זו תמיד העונה הפייבוריטית מבחינתי, הכל יותר טוב בחורף-האוויר נקי יותר, הקפה טעים יותר, הסיגריה מספקת יותר, הלבוש יפה יותר(לפחות לגברים), אתה אוהב יותר ושונא יותר, מתרגש יותר ועצוב יותר. שני הדברים שמסמלים את החורף עבורי והם הדרך שלי לחגוג את החורף זה טיולים ברחובות תל אביב הרטובים שלאחר הגשם בשמיים אפרוריים ומוזיקה חורפית,או כמו שאני אוהב לקרוא לה-הפסקול שלי לחורף. אז לגבי השמיים והרחובות אין לי יותר מדי מה לעשות אבל בעניין המוזיקה-בכל פעם שיורד הלילה ונהיה קריר בחוץ עד כדי סגירת חלון אני יכול להקשיב לשירים,להאמין בכל כוחי שחורף ולהתרגש מהם כל פעם מחדש. נתחיל בזה שעיקר המוזיקה הזאת מתמקדת בתקופה שסגדה לחורף שזה שנות השמונים. מוזיקלית זה כנראה קשור לסאונד המתכתי וה"קר" שהיה פופולרי ונהוג באותן שנים ושלט ביד רמה בתעשיית המוזיקה,אם זה גיטרות מהדהדות נקיות או סינתיסייזרים מכניים רו</div>Fri, 11 Apr 2014 20:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (elioth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=846202&blogcode=14085692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=846202&blog=14085692