http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604heCopyright 2026 חיה בתוך בועה... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14346820<div align="right" dir="rtl">ואין לי אלוהים.הרבה לא מבינים את זה, אני לא רוצה שיצליחו להבין.אני לגמרי בסדר, רק תתנו לי את המרחב שאני דורשת. אם אתם לא באים לי בטוב, אתם תדעו- ותתרחקו.לא כי יקרה משהו, פשוט רוצה להרגיש טוב עם עצמי בכל רגע נתון.החיים קצרים.אין לי ימים של חג. יש לי ימים שאני מאושרת, יש כאלו שפחות.באלו שפחות, אני מעבירה יותר מדי מחשבות ויודעת שחייבים להמשיך הלאה.במה שנראה לכם חג, אני רואה רק ארוחה, מפגש. לא יותר.חג זה משפחה מלאה, זה עם הורים שנותנים הרגשת חג בבית, זה ההתארגנות לפני וההתרגשות של מה להכין ומה עושים בחופש.חג זה משפחה. זה לשבת בסלון ולראות טלויזיה ולריב באיזה ערוץ נתקעים, זה להכין נשנושים קטנים מסביב שיהיה נחמד.אבל זה לא באמת.חג זה הביחד, ולי כבר אין אותו ולא יהיה. פשוט צריך להתמודד עם זה.יום אחרי יום, פעם אחר פעם. לא שמים לב איך הזמן טס שמנסים לא להתמקד בכלום חוץ מבעתיד.אני כבר רגילה לזה. להרגיש שלא מבינים אותך, לא לרצות שיבינו.לא רוצה שאחרים ירגישו איך זה חיים בלי חגים, לא רוצה לראות איך אחיינים שלי וגם הילדים בעתיד, יידעו מה זה אי פעם.לא מאמינה כמה הם מפספסים. כמה טוב שאין לי איך להעביר</div>Sun, 28 Jun 2015 23:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14346820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=14346820http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14057567<div align="right" dir="rtl">מרגישים שכבר מתחיל להכביד עליי נושא מסוים. רואים שהוא קורע אותי מבפנים. אני מרגישה על הציונים בעיקר, על המחשבות שנודדות לשם כמעט כל רגע. על הפחד, על זה שבאמת אף אחד לא מבין- ואני ממש לא מאחלת לאף אחד שיבין דבר כזה. אז הציונים ירדו ואני בלחץ אטומי. הכל נראה כל כך לא במקום לפעמים וכל מה שאני צריכה זה חיבוק מנחם מדי פעם. כזה שנמשך איזה דקה\שתיים וחייב להכיל ידיים חמות וגוף גדול ממני. יהיה בסדר. אני אומרת לכולם ובסוף שוכחת גם לקחת את זה אל עצמי. הכל יהיה בסדר. מה שצריך לקרות, יקרה. לא יקרה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה, אבל דברים יסתדרו. צעדי תינוק..</div>Thu, 06 Mar 2014 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14057567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=14057567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14043304<div align="right" dir="rtl">בטח שמוזר לי. כמה זמן עובר מהר. כמה מחשבות עוברות מהר. כמה מעשים עוברים מהר. ברור שמוזר לי. כבר שנה ב', וכאפות לנפש מתקבלות כל תקופת מבחנים. כשהציונים לא כמו שציפית, וכשאתה נמצא כבר בחברת אנשים כ"כ מוצלחים ומגלה שאתה מאוד בינוני.. ביחס למוצלחים אמנם, ולא לאוכלוסיה בכללותה- אבל בינוני. ממוצע. כמה שאני שונאת ממוצעים וכמה שאני שונאת להיות אחת כזאת. וכמה מחשבות, וכמה בחורים, וכמה התבגרויות, וכמה מילים ודברים שהראש מעבד הרבה יותר מהנפש. המון דברים קטנים, המון דברים מרגשים. המון. זה בחורים פה, וזה כאלו שם. תחושה של חמימות בבטן, תחושה שאני לא באמת יודעת להסביר או להבין מה היא. או מה רוצה, או מה בא לי, או מה מתחשק לי. הצילו.</div>Sat, 15 Feb 2014 23:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=14043304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=14043304http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13979441<div align="right" dir="rtl">לא מסוגלת יותר. לא יכולה יותר. נמאס לי. נמאס לי שלא בא לי לשתף אף אחד. נמאס לי שדברים כאלו חוזרים ואף פעם לא נעלמים. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. אני לא רוצה להתמודד עם זה. אני רוצה שהכל ייעלם ויהיו לנו חיים טובים. ארוכים, בריאים. זה מה שאני רוצה. שיתפוצץ העולם כבר.</div>Sun, 01 Dec 2013 13:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13979441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13979441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13976769<div align="right" dir="rtl">איך אפשר שלא לרשום כשאני חושבת על זה ככ הרבה.שונאת את אלו שאומרים שזה צבוע לדבר עליו, שלא העריכו אותו כראוי. אתם מדברים שטויות שאני ככ מתעצבנת מהשטויות שיוצאות לכם מהפה.אתם לא מרגישים את מה שאני מרגישה. נקודה.אריק איינשטיין היה ועודנו אחד הדמויות שהכי השפיעו עליי. גדלתי עליו.מאז שנולדתי, הבית מלא בשירים שלו, בסרטים שלו, במערכונים שלו. כשהייתי קטנה, הייתי מריצה נונ-סטופ את הקלטת וידאו שלו.ממש זוכרת שכבר שם הכרתי את "אמרו לו" והקליפ ההוא והמערכונים באמצע עם מוני מושונוב. כמה אהבתי את הבן אדם הזה, את מי שהוא הציג שהוא בכל רגע אפשרי- הפשטות, כמה שהיא מושכת ומפליאה.הצניעות. למרות שהיה אגדה בעודנו חי- לא הסכים לקבל זאת והמשיך בחייו הרגילים. מי מהמפורסמים עושה זאת כיום?מי באמת השפיע עליי מהאנשים שנקראים "סלב" שמפורסמים רק מרכילויות ומכלום. אשכרה מכלום.מה הם תרמו לחברה? תוכנית ריאלטי? עוד השקה מפוארת? בזבוז כספים על כלום? מה הם שווים בעצם?אין אנשים כאלו, עם ערכים כאלו. אני לא מכירה אותו אישית, אני לא מתמיירת לומר שהייתי אחת שאכן הכירה אותו כך.אבל זה הרגיש ככה. הרגשות עברו דרך השירה, דרך המערכו</div>Thu, 28 Nov 2013 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13976769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13976769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13966935<div align="right" dir="rtl">מתבגרים ותופסים חוויות שאף פעם לא ראית את עצמך בהם. כבר כמעט עשר שנים מאז שהתחלתי לכתוב כאן, גם אם לא ברצף יומיומי כמו בהתחלה. תקופה ארוכה מאוד שאני משתפת מחשבות על דף אלקטרוני רק בגלל העובדה שאני מציגה הכל לקהל די אובייקטיבי, שלא מגיע עם דעות קדומות לגביי אלא מקשיב לרגשות שנשפכים פה נטו. מפליא אותי כמה אתה יכול להתקדם בחיים, מבחינת אישיות ותפיסות לגבי החיים. מדהים אותי איך הצלחתי להכיר את עצמי בכל התהפוכות האלו, למרות הכל ובזכות הכל. וכמה רגשות יכולים להשתנות על פני עשור.. כבר כמעט עשר שנים בלי אמא. בלי מישהו שינחה אותי וילווה אותי מהזויות הכל כך מיוחדת הזאת. כמעט עשר שנים שפיתחתי לעצמי את האישיות הכי קשה שאפשר, רק כדי לא להראות פגיעה מבחוץ. כל החוויות שגרמו לי להיות מי שאני, ולגרום לאנשים סביבי לראות את האופי ה"כמעט לא אני", עד שהם מכירים אותי ורואים כמה אני ספוג. אבל לרוב הם לא מגיעים למצב הזה, ואני נשארת כמלכת קרח כלפי חוץ. הרבה יותר רגישה ממה שמראה החוצה. הרבה יותר פתוחה, הרבה יותר קלילה. אבל מי רואה את זה בסופו של דבר חוץ ממני?</div>Sat, 16 Nov 2013 14:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13966935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13966935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13921240<div align="right" dir="rtl">הרחקתי ככ הרבה אנשים השנה. גם כאלו שרציתי וגם כאלו ש"יצא" ונפל בין הכסאות. למדתי שבסופו של דבר, קשה מאוד לסמוך על מישהו בעיניים עצומות. כי הרבה לא מתכוונים ופשוט לא יוצא. אני במרחק תקופה קצרה מהיום הולדת שלי והדבר היחידי שעובר לי בראש הוא כמה אני מתגעגעת לבן אדם הזה. שעם כל יום וכל דקה שעוברת, מתחילה לי להתגבש התמונה שאולי זה הוא. כי לא הגיוני שהרחקתי כל כך הרבה בחורים ממני, ולא הגיוני שאני לא רוצה לצאת עם אף אחד, ולא הגיוני שאני לא מתקדמת ולא רוצה בכלל עם אף אחד אחר. חושבת עליו, מדברת איתו מדי פעם- מנסים להבין מה עשינו לא נכון והכל מלא בהמון אהבה ובהמון בלבולים בדרך. מרגישה קצת בודדה. מוקפת אנשים אבל אף אחד מהם זה לא הוא. והוא בחו'ל. והסיכום היה שאין מה לעשות עד שהוא לא יתמקם שוב בארץ. אבל הוא מי שאני רוצה. ולא אחרים. גם אחרי כל כך הרבה זמן. יום הולדת שמח לי. כמעט. </div>Thu, 26 Sep 2013 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13921240http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13921240http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13652382<div align="right" dir="rtl">דברים משתנים פה בקצבים משוגעים ואני כברמתחילה לקחת את זה כנורמלי. זה לאנורמלי. אזכרה 9לאמא, מה קורה פה. אני מתגעגעת, אף אחד לא מבין חוץ מהמשפחה עד כמה. לא רוצה לשתף, מדי אטומה-פחות אטומה, לא אכפת לי מה חושבים. אני מפחדת. כי אני חוקרת על מחלות קצת יותר, על תופעות קצת יותר. ואני פוחדת- כי המדע לא תורם מדי. יש ידע, לא יודעים איך לפעול אותו. הרבה דברים פשוט קורים. כלום לא נמנע. אני מפחדת שיקרה משהו ולא תהיה דרך לתקן. חייבים לתקן דברים בעולם הזה. כבר כמעט חצי שנה בלעדיו, איך הזמן טס כשלומדים כל היום. אני לא יודעת עדיין אם זה היה לטובה או לא. עברה תקופה מאז הפעם האחרונה שהוא יצר איתי קשר, אני לא יודעת מה הוא רוצה ומה אני רוצה. אני לא מבינהמה קורה פה ולמה אף אחד לא באמת מעניין אותי כמו שהוא היה. מוצאת את עצמי לא מתלהבת מאף אחד, לא מסתקרנת לראות מה יש מעבר. אין שום דבר שמושך אותי, שגורם לי לרצות קרבה אל מישהו. זה יישאר ככה? רוצה לקפוץ, רוצה ים, רוצה להשתגע ולעוף, צניחה חופשית, חו'ל, סיבוב מעל אגם עצום, קייאקים, קצת ריגוש לחיים. לאן הכל נעלם? לומדת כל היום. קצת יוצאים,</div>Tue, 29 Jan 2013 14:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13652382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13652382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13596458<div align="right" dir="rtl">הוא היה האהוב שלי, הדבר הכי יקר לי בעולם. לא היה אחר מלבדו, גם שהיו מסביבי המון בחורים שרצו. לא קרה, אפילו לא פעם אחת, שחשבתי על מה אם לא נהיה ביחד. כי ידעתי שנהיה. וטסתי. הייתי בטוחה שכלום לא ישתנה, טיול- כולם עושים, אז מה אם אנחנו בתקופה שונה בחיים, אנחנו נתגבר על הכל. כל הזמן היינו ביחד, הוא אהב אותי ואני אותו. שרדנו את הכל למרות שהיה לא קל ולא פשוט בכלל. והוא הכיר מישהי, אני לא יודעת מה בא אחרי מה או מה בא לפני מה. בסופו של דבר, מבחינתי, ולא נתתי לו שום צורך להסביר- אחרי שהגעתי לארץ, הוא הכיר מישהי הכי בקטע ידידותי- והיא רצתה אותו הרבה מעבר. והיא עשתה, וניסתה וראיתי שהיא רוצה אותו. אני יודעת שהוא חשב עלינו לנצח, הוא רצה לטעום מהחיים של חברים שלו. קינא בהם שהם מזיינים בחורות וכביכול עושים חיים בטיול. ולמרות כל מה שהיה בינינו, תמיד רצה את הזכרון הזה בצד שהוא יהיה מבוגר. אז עכשיו יש לו. אבל אני לא מכירה אותו. איך הוא יכול להתקשר ולומר שאני כל מה שיש לו, שהוא מתגעגע לכל רגע איתי, לדברים הקטנים שלנו, שקשה לו לא לדעת מה איתי ולא להיות איתי- שהוא שם איתה. ו</div>Mon, 17 Dec 2012 00:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13596458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13596458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13593202<div align="right" dir="rtl">טוב לי במקום שאני נמצאת בו. טוב לי בחברת האנשים שהקפתי את עצמי בהם. טוב לי עם האופי שלי, עם הגוף שלי, עם החלומות שלי, עם ההשגים שלי. טוב לי. בכל טוב יש קצת פחות טוב שמתמודדים ומזיזים אותו הצידה מדי פעם.. מנסים לא להתמקד בו ולהסתכל רק על החלקים היותר מעניינים ויותר שמחים בחיים. מתמקדת בחלום שלי- שלאט לאט מתגשם. עם הרבה השקעה- הציונים יהיו כמו שרציתי, ועם כאלו- מה שאני רוצה לעשות בחיים קרוב מתמיד. תוך כדי, מנסה להנות ולהכיר כמה שיותר. לקום עם האנג-אובר מדי פעם ליום חדש של לימודים זו גם חוויה ממלאת באיזשהו מקום. החברים שלי, "החבר'ה", פשוט מקסימים שזה לא ייאמן. ושמשווים אותם לאחרים- מבינים את ההבדל המהותי בין אחדים לאחרים. מטרות חודש קדימה: לסיים בחנים בציונים טובים ובהרגשה שנתתי באמת את הכל. לקחת קצת שקט לפני תקופת מבחנים. לחרוש את עצמי בתקופת מבחנים- כמה שצריך, כמה שיותר. להרשות לעצמי להתפנק. גם עם החבר'ה, גם עם הבחור. 2013 הולכת להיות שנה מוצלחת יותר מתמיד.</div>Sat, 15 Dec 2012 01:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיה בתוך בועה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84604&blogcode=13593202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84604&blog=13593202