http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570"אני זוכר את הגשם שירד לפני שנים, אך שכחתי את הדברים שהגשם נפל עליהם" (יהודה עמיחי)heCopyright 2026 ש'. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/70/55/84/845570/misc/28077432.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14077003<div align="right" dir="rtl">מה אני עושה? מה אני רוצה? מה האפשרויות שעומדות בפניי? איפה אני עומדת? האם זו אפשרות אמיתית, להמשיך כאילו לא פתחתי? פשוט לסגור. לחזור לאמא שלי, להתבשם בדאגה החדשה הזו שנולדה, לקבל חום של אמא. להיות חלק. ממשהו, ממשפחה. לרצות בחברתם או ש' אל"ף מקבלת עבודה בבק אופיס באיפשהו כלכלי. 9-18, שכר ממוצע שמספיק לחיות, חיה לבד, זא עם שוש. שבתות אצל ההורים, לפעמים בבית עם חברים. סוגרת. לפעמים בא דיכאון, לפעמים מעלה במשקל, לפעמים מחמיאים לה - ״איך רזית!״ אבל עדיין קונה ב״עונות״. החיים מתקדמים והיא איתם, מתקדמת או נסחבת, תלוי בתקופה. משפחה? ילדים? לא ברור איך עושים את זה בכלל, לפעמים מתחשק, לרוב מדחיקים. יש חברים, יש עבודה, בית, משפחה ואפילו בעל חיים. לפעמים אפילו שמח וטוב. ש' בי"ת פותחת. נפערת תהום. פיק ברכיים רק ממבט חטוף אל לב התהום. מה משתנה? אני נראית אחרת? אני מרגישה אחרת? אחרת איך? איך מפרקים בלי להתפרק? ואיך זה נראה בתכל׳ס, מה הפרקטיקה של הדברים? זה מעבר לכאב ועצבות, זה אי היכולת לראות משהו אחר. אני לא מאמינה שאפשר אחרת. אני לא מבינה את המשמעות של ״אחרת״. זה אפילו לא קשור למה יישא</div>Sun, 30 Mar 2014 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (ש')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14077003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845570&blog=14077003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14072041<div align="right" dir="rtl">בשבועות האחרונים אני על הסף של להפסיק את הטיפול. האדיקות שבה הגעתי בשנתיים (כמעט וחצי) האחרונות לפגישות נסדקת. אני מזיזה פגישות, שמחה לבטל אם יש סיבה וגם אני מכינה את עצמי שהפגישה הבאה היא האחרונה, לפחות לעת עתה, ואיכשהו זה מתמסמס עד לפגישה שלאחריה וחוזר חלילה.. אני יוצאת אחרי שעה-כי-נגמר-לנו-הזמן, כמו נזרקת החוצה למציאות שונה (או אולי פשוט אל.. מציאות?), אחרי שהתקשתי להגיע, להסדיר נשימה לפני שנכנסת, לפסוע מדלת הכניסה לכיסא, לסרב בנימוס ל״לשתות משהו? חם? קר?״, לשאול ״מה שלומך אתה?״ ולקבל תשובה לאקונית, לבזבז ארבע-שש דקות על החום/הקור/האובך/הרעש/יופי שבחוץ, ולהתחיל לחדור פנימה. ועומס המילים, הרבה מהן לא יוצאות מפי, ואז נגדעת השעה באחת, ועוד לא הספקתי להבין מי אמר מה ומה אני לוקחת מפה, או איך אני בכלל מגיעה לאוטו כבר עד ל אז-נתראה-יום-ראשון-הבא-בחמש. זה כאילו שהחיים שלי קיבלו מבנה של שעה - - - ושבוע. כמו כדורי זכוכית האוצרים בתוכם תמונת נוף וכשמנערים אותם, פתיתי ״שלג״ מהקרקעית מכסים ומתערבלים ומסתירים את הנוף. כך גם אני - מדי שבוע מתייצבת לניעור פנימי שמסתיר ובחסותו אני הופכת איל</div>Mon, 24 Mar 2014 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (ש')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14072041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845570&blog=14072041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14071055<div align="right" dir="rtl">היי, אני ש', בת שלושים ועוד רגע, והחלטתי לשתף. אבל למה? אני בחיי אדם מאד פרטי, לא נוהגת לפרסם את מעשיי/מיקומי/הגיגיי בפייסבוק או להשתתף בקבוצות ווצאפ המוניות, ובכלל, מעדיפה בילויים בקבוצות קטנות. אז מה פתאום לפתוח את נבכי חיי לכל מאן דבעי? לפני קצת יותר מחצי שנה התבשרתי על ידי הפסיכולוג שלי, שמוליק, שזכיתי להכלל בקבוצה של אנשים המוגדרים להיות "פוסט טראומתיים" או הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית (ובעברית: הפרעת דחק בתר-חבלתית). המושג הזה התקשר אצלי לחיילים הלומי קרבות. הדבר נאמר לי לא בבת-אחת אלא על פני שתיים או שלוש פגישות (אפשר שנאמר בפגישה אחת ולקח לי שתיים נוספות כדי לקלוט ולהפנים את הנאמר) בכל מקרה, בחודשים שלאחר הגלוי המאד לא ברור הזה על עצמי, התחלתי לחקור ולקרוא כל מה שהצלחתי למצוא בנושא, לאחר כחודשיים של מצוי המידע באינטרנט עברתי לקריאה, יש שיאמרו מעט אובססיבית, של כל ספר בנושא שהצלחתי לשים עליו את ידי. הספר המוצלח יותר שקראתי היה של ג'ודית הרמן, "טראומה והחלמה" שביקש לקרוא לסיפור שלי "complex PTSD" כאילו שסתם "פוסט טראומה" זה לא מספיק.. הטראומה שלי קשורה ב</div>Sun, 23 Mar 2014 01:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ש')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845570&blogcode=14071055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845570&blog=14071055