http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443no two persons ever read the same bookheCopyright 2026 ~Life~. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/54/84/845443/misc/28254206.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14913509<div align="right" dir="rtl">אז שלום למי שנכנס לבלוג שלי פעם בכמה חודשים להתעדכן או סתם עבר כאן במקרה...אז למי שראה וקרא וגם למי שפעם ראשונה פה, התחלתי לפני מספר חודשים סיפור חדש והעלתי ממנו כמה פרקים כאן באתר.הכניסות לישראבלוג ירדו ברמה מטורפת בשנים האחרונות ואני לא באמת מרגישה שמישהו כבר קורא כאן סיפורים בהמשכים יותר. אז לאלו שמכירים ולאלו שלא, יש אתר שפשוט המשמעות שלו היא כתיבת סיפורים וכתיבה יוצרת בכללי. WATTPAD. אני הכרתי את האתר הזה לפני שנתיים בערך והחלטתי השנה להתחיל לפרסם את הסיפורים שלי גם בו.אז, אני קודם כל רוצה להמליץ לקוראים שבנינו להכנס לאתר, כי ישמה מלא סיפורים מכל הסוגים וכל האורכים של כותבים שונים ובאמת שמעניין שמה נורא. ולכותבים שבנינו, כנסו ופרסמו את הסיפור שלכם! אם תשלחו לי הודעה אם הסיפור שלכם שופרסם שמה, אני מבטיחה להכנס ולקרוא. אז בקשר לסיפור הנוכחי שלי "לדפוק בלי לב", אני המשכתי לפרסם את הפרקים בWATTPAD וכנראה כאן אני לא אפרסם שוב לזמן לא מוגדר.אז שוב, ממליצה לכם לבוא ולהתרשם, תעקבו, תצביעו ותגיבו! הינה הקישור לפרופיל שלי </div>Sat, 12 Aug 2017 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14913509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14913509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14899090<div align="right" dir="rtl">סוף סוף הרכב שלי חזר אלי, ואני יכולה לנסוע לבד בלי להסתמך על אף אחד שיסיע אותי. הגעתי לבית הספר בזמן וגם הצלחתי לתפוס חניה טובה. כשהגעתי לכיתה שלי, התיישבתי במקומי והוצאתי את האוזניות שלי והציוד לשיעור ביולוגיה כדי להשלים את החומר של אתמול עד לתחילת השיעור. חיברתי את האוזניות והפעלתי את הפלייליסט של המוזיקה הקלאסית שלי, שעוזרת לי להתרכז ולהרגע, והתחלתי להעתיק את כל החומר שאוליביה צילמה ושלחה לי לטלפון. ביולוגיה היה אחד ממקצועות הבחירה שלי. בבית הספר יש את האפשרות לבחור נושאים ספציפיים בכל מיני קטגוריות, בקטגוריית המדעים החלטתי לבחור ביולוגיה. הנושא הזה נראה לי כל כך מרתק, ומראה את כל מה שקשור לתאים ולגוף האדם ולחיים בדרך מדעית ומעניינת. זה תמיד גרם לי לחשוב איך אני יכולה להיות שונה כשאני לא אמורה להיות. כל הדברים הלא טבעיים שאני מסוגלת לעשות, בני אדם רגילים לא יכולים וזה תמיד עניין אותי לדעת ולגלות עד כמה אני באמת שונה. האוזניה הימנית שלי נטלשה מאוזני, וגרמה לי להוציא את ראשי מהמחברת ולראות מי העז להפריע ללימודי. אוליביה עמדה לידי, לוקחת את האוזניה שהוציאה מאוזני, מאזינה ל</div>Sun, 04 Jun 2017 20:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14899090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14899090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14889353<div align="right" dir="rtl">"אני רוצה להצטער מראש, על מה שחלקכם נאלצתם לראות לפני מספר דקות." קולו של מנהל בית הספר נישא ברמקולים הגדולים של האולם. ישבנו אוליביה, מיילס ואני בין שאר תלמידי השכבה, כולם מבוהלים ממה שקרה, מצפים לתשובה שתוכל להסביר את המקרה של לקיחתה של מיס רוז ולמה השתגעה. "למיס רוז היו מספר בעיות נפשיות, ולצערי נאלצנו לפטר אותה. אך כשנודע לה על כך היא לא הסכימה ללכת מבית הספר. היינו צריכים להביא אבטחה שתפנה אותה, לא חשבנו שהיא תגרום לכזו מהומה." התלחששויות רבות החלו בקרב הילדים. מיילס תפס את כף ידי ואחז בה חזק, כנראה ניסה להרגיע אותי. אני הייתי מעט עצבנית, איך אפשר להגיד דבר כזה מול שכבה שלמה. ככה להשפיל מורה שיש לה בעיות? מי עושה דבר כזה! מיס רוז הייתה מורה מעט מוזרה, אבל אף פעם לא ראיתי עליה איזושהי בעיה נפשית כלשהי שתפריעה לה ללמד. והיום, המבט שלה, הפחד בעיניים ההתנהגות המוזרה. לא, זאת לא הסיבה שהיא הייתה ככה. משהו קרה לה שכנראה גרם לה להתנהג בצורה כזו היום. "אני מבקש מכם להמשיך את היום כרגיל ולנסות שלא לדון בנושא, כי הוא מאוד רגיש לנו. כמו כן, היום ימשיך כרגיל, לאלו שלומדים עם</div>Sun, 23 Apr 2017 20:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14889353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14889353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14887793<div align="right" dir="rtl">"תחביא אותה!" צעקה האישה. ילדה קטנה, חיוורת, בעלת שיער שחור כפחם הורמה על ידי האישה בכח ונזרקה לתוך הארון, במן זהירות פזיזה. "אתה לא מבין שיהרגו אותה?" המשיכה האישה לצעוק. קול חבטה חזקה נשמע, ומיד אחריו קול זכוכית מתנפצת. "אני יודע שיקחו אותה! אבל מה גורם לך לחשוב שלא ימצאו אותה בארון?! הם יריחו אותה! הריח שלה חזק עוד יותר משל בן אדם!" צעק עליה חזרה. השקט תפס את שניהם למספר שניות, והילדה רועדת בתוך הארון, רוצה לדבר אבל לא מצליחה. "מישהו צריך לקחת אותה מכאן." יבבות בכי כבשו את קולה של האישה. הילדה הקטנה הצליחה לאסוף מספיק אומץ כדי להציץ דרך דלתות הארון. האיש והאישה התחבקו, האישה בהירת שיער והאיש עם שיער שחור כמו של הילדה, וצבע עורם חיוור. "אם היא תמות, מותה של אחותי יהיה שווה לכלום." המשיכה. "אני אתן אותה למתיאס." האיש מלמל לאוזנה. "אבל הוא רק עבר את השינוי! הוא לא יחזיק מעמד איתה." האישה הסתכלה עליו בפחד. "הוא מספיק חזק, יש סיבה מדוע בחרנו בו." עינייהם הופנו לכיוון הארון והילדה מיד דחפה את ראשה לאחור. לא עברה שניה, ודלת הארון נפתחה בעדינות, פניה של האישה נגלו לילד</div>Mon, 17 Apr 2017 01:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14887793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14887793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14885866<div align="right" dir="rtl">אוליביה הורידה אותי בביתי בסוף היום. נכנסתי בשקט הביתה והלכתי למשרד של אבי. כל היום לא הפסקתי לחשוב על כל העניין של הפרוייקט, אפילו שרציתי להפסיק. הדלת הייתה סגורה, נשמתי עמוק ודפקתי קלות עליה, לאחר מספר שניות ידית הדלת הסתובבה והדלת נפתחה בחריקה חלושה. אבי חייך אלי חיוך רגוע שתמיד גרם לי להרגיש מן הקלה ורוגע כשהייתי מתוחה, חיבקתי אותו ונכנסתי למשרדו. ליד שולחנו היתה כורסה נמוכה מעור, התיישבתי עליה וחיכיתי שאבי יסגור את הדלת ויחזור לשולחנו. "אז איך עבר עליך היום מתוקה?" שאל בעודו מתיישב בכסאו. הרמתי את רגליי על הכורסה ונאחנתי, "היה נחמד... יש פרויקט חדש שבית הספר החליט להוסיף ללימודים." אבי הנהן בעודו קורא את הכתוב על המחשב עליו עבד, "ועל מה יהיה הפרויקט?" בהיתי בו לכמה שניות, מה אם יעלב? מה אם יחשוב שאני לא רוצה לעשות עליו את העבודה כי הוא לא באמת שייך לשורשים שלי? או שהוא כן? אני לא מבינה כלום. כששם לב כי איני עונה, הפנה את ראשו מהמחשב והוריד את משקפיו מעיניו, "אז?" שאל שנית, הסתכלתי מסביב, מנסה למשוך עוד מעט מן זמן, והחזרתי את מבטי אליו, "עבודה להעמקת שורשים."</div>Sat, 08 Apr 2017 18:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14885866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14885866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14884264<div align="right" dir="rtl">"הכנתי חביתות, סלט, וקפה." חייך, הוא נשק למצחי ושחרר אותי לעבר השולחן. התקדמתי בחיוך לשולחן הקטן עשוי מעץ אגוז. השולחן הזה היה רק לימים או רגעים בו אכלו רק חלק מהמשפחה, בדרך כלל ישבנו לאכול בשולחן רחב שהיה ממוקם בחדר ליד, הוא הספיק לפחות ל-14 איש. התיישבתי וחיכיתי לרגע בו ליאו יגיש את כל אשר הכין. הוא היה לבוש בחולצת-טי לבנה וג'ינס פשוט, כנראה היה פנוי היום מחברתו. "אז אני הולך היום עם מרני לראות סרט חדש שיצא-" או שהוא כן הולך איתה בכל זאת, "ואם את רוצה את מוזמנת לבוא איתנו." הוא הסתובב והניח על השולחן את החביתה, הסלט והקפה, והוסיף גם בצד לחם ופרוסות גבינה צהובה. "לא, תודה. אני לומדת היום." אמרתי במהרה. הוא התיישב מולי והניח את הסכו"ם שהביא איתו מלפניו ומלפני, "אני יודע שאת לומדת היום, התכוונתי אחרי שתסיימי." אמר כמובן מעליו. "אני לא יכולה יש לי בגרות להתכונן אליה." עניתי בפשטות. אני אגיד הכל כדי לא להסתובב איתם. נכון, ליאו הוא אח שלי ואני אוהבת אותו, אבל מרני... אני לא מוכנה להיות לידה בשום הזדמנות שניתנת לי. יש בינינו מן שנאה הדדית שכזו, אני יודעת שהיא מנצלת</div>Sat, 01 Apr 2017 11:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14884264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14884264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14882753<div align="right" dir="rtl">"לדפוק בלי לב" סיפור חדש! אז החלטתי להעלות את הסיפור החדש שלי בתקווה שאני לא אתקע בלי פרקים בהמשך מאיזה בלוק כתיבה.אז החלטתי בינתיים לשתף אתכם בדמויות ואיך אני רואה אותם, כמובן שלא חובה יהיה בכלל לדמיין אותם ככה ואילו אם אתם רוצים לדמיין לבד את הדמויות אז פשוט אל תקראו. לסיפור אין תקציר או הקדמה אז שבוע הבא אני פשוט אעלה את הפרק הראשון.אפשר לומר אותו ז'אנר כמו הסיפור הקודם שלי אז נראלי עם הזמן תקלטו על מה מדובר. גם אין כאן את כל הדמויות וכנראה שיתווספו עוד בהמשך פשוט לא הגעתי אליהם או לא חשבתי עליהם (לא סיימתי לכתוב את הסיפור חח)אז הינה לכם הדמויות של לדפוק בלי לב:אלכסנדרה סנואוהיל (18)ליאו סנואוהיל (22) אוליביה היל (18)מיילס בן (18) <br</div>Fri, 24 Mar 2017 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14882753http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14882753http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14861786<div align="right" dir="rtl">וואו, שנתיים שלא הייתי פה. יצא לי מידי פעם לעבור פה ולקרוא כל מיני סיפורים חדשים וקטנים שיוצאים,אפילו שהכמות שלהם ירדה דרסטית. רציתי להגיד היי לכל אלו שעדיין נשארו כאן באזור,ואני כנראה אחזור לכתוב פה עוד קצת כי מאוד התגעגתי. יצא לי לעבור על כל מיני סיפורים שכתבתי ולא סיימתי או כאלו שרציתי לכתוב ופשוט לא יצא.אני כרגע עוברת עליהם ואולי אני אעלה אחד מהם או אתחיל אחד חדש לגמרי...לא יודעת עדיין, אבל אני מתרגשת שוב לחזור ולכתוב. אז... נתראה בעוד כמה זמן כשיהיה לי סיפור ששווה שתקראו!</div>Mon, 26 Dec 2016 16:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14861786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14861786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14260245<div align="right" dir="rtl"> אני רוצה לאחל לכם את השנה הבאה הכי טובה שאפשר! השנה עשיתי כל כך הרבה. פתחתי את הבלוג הזה סיימתי סיפור פגשתי אותכן קיבלתי מחמאות מדהימות מכל אחד מכם ואני כל כך שמחה שיש לי את הבלוג הזה! אני מקווה שהייתה לכם שנה טובה ונפלאה ושעשיתם דברים מדהימים ואני מאחלת לכם ששנה הבאה תיהיה אפילו יותר טובה מזאת! ואני מקווה שתצליחו יותר ותהנו יותר! אז זה הפוסט האחרון להשנה ואני מקווה שניצלתם אותה כמה שרק היה אפשר! אוהבת אותכם אחד אחד מאוד מאוד ומאחלת לכם שנה חדשה שמחה! </div>Wed, 31 Dec 2014 23:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14260245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14260245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14230366<div align="right" dir="rtl">שלום קוראות יקרות! נעדרתי לשנים! ואני מצטערת כלכך. סיימתי את הסיפור ואתן יכולות ללכת ולקרוא את הפרק האחרון שהגיע סוף סוף! אני מצטערת לבשר אבל אני מתכוונת להיעדר לעוד זמן שיכול להמישך עוד כמה חודשים כי אני כותבת לכם סיפור חדש! אבל אני מתכוונת לגמור אותו קודם כדי שלא יהיו מצבים כאלו שלא יהיה לי פרק מוכן ולא יהיה לי זמן לכתוב אותו. לכן אני שמחה ומצטערת לבשר לכם על היעדרותי לזמן נוסף. אני אנסה להיכנס כמה שיותר אם זה לקרוא סיפורים אחרים ואם סתם לראות מה של האתר! תמיד תוכלו ליצור איתי קשר אם תצטרכו המייל שלי נמצא בצד &gt;&gt;&gt;&gt;&gt;&gt;&gt;&gt; אני מקווה שנהנתן עד עכשיו ואני אוהבת את כולם! :* </div>Fri, 07 Nov 2014 01:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (~Life~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=845443&blogcode=14230366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=845443&blog=14230366