http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357heCopyright 2026 Another Love. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14355864<div align="right" dir="rtl">חסום לגמרי.ובכל נשימה, בליעת רוק כזו של ייאוש, שוב המילים לא יוצאות, חוזרות כמו בומרנג חד לתוך הגרון וקופצות לראש. מליון יצורים וגו'קים וחיידקים מקפצים להם שם, מרעידים לי את השכל. הכל גועש שם ורק מתמלא ומתמלא, וכלום לא מתרוקן החוצה..איך יש לכל זה מקום.עד שאני אתפוצץ. עד שאדפוק את הראש שלי, שוב. הכי חזק שאפשר. כמה שאני שמנה, ככה אני לא מפסיקה לאכול.</div>Sat, 18 Jul 2015 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14355864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14355864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14349238<div align="right" dir="rtl">כוסעמק. אני כל כך כל כך עייפה, וכל כך כל כך מתוסכלת מעצמי. ומהסביבה שאני נמצאת בה. וממה שקורה-לא-קורה בחיים שלי האלו. מסיבה מיותרת, אנשים מיותרים. שמים עליי זין. אני כלום. בשביל מה אני יפה אם לאף אחד לא אכפת. אני סתם בודדה שמוכרת לעצמה סרטים. הייתי צריכה לדעת מאז ומתמיד את החוק הזה, שאסור לי לסמןך על אנשים, ובטח ובטח שלא להיות תלויה בהם. שום דבר הוא לא לנצח וכולם רק באים והולכים ומשחקים את הסצנה שלהם בסרט המחורבן הזה שלי. בקיצור, אני שונאת את עצמי. ובעיקר את הגוף שלי.</div>Sat, 04 Jul 2015 04:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14349238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14349238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14342760<div align="right" dir="rtl">אני באמת מרגישה יותר טוב.אפילו לא מרגישה צורך גדול מידי לכתוב ולפרוק למרות שיש כל-כך הרבה על מה.. תמיד יותר מידי חוסר שקט.. אני באמת מרגישה טוב יותר מכל הטירוף הזה. אבל למה הרגליים שלי כל-כך שמנות ואיך הבטן שלי הגיעה למימדים כאלה ומה זו המידה הזו ולמה הבגדים נראים עליי ככה כוסעמק, שמנה. מה מה מה מה הקטע עכשיו! בדיוק לפני שנה.. אני לא רוצה לדעת כמה אני שוקלת עכשיו.. אבל אני פשוט מתביישת בעצמי ובאיך שאני נראת. דחוף, את כל הג'ינסים האלה, לזרוק. ותתני לעצמך איזו כאפה על הדרך. אה, כן, ואל תשכחי את שיעורי הבית שלך - "אני לומדת להיות מחוברת לעצמי". כמובן, שכחתי.</div>Fri, 19 Jun 2015 22:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14342760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14342760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14339798<div align="right" dir="rtl">קמתי רעבה, הולכת לישון רעבה.כואבת לי הבטן. תקוע לי שם משהו בגרון, כמו שבולעים כדור לא טוב.תקוע לי שם משהו בראש, הרבה משהוים. הראש שלי מפוצץ וגדוש וגועש ומלא וכואב ומטומטם ומפריע לי. ואין לי שקט בחיים.ואני שונאת את עצמי. ועוד מליון דברים שהייתי רוצה לכתוב עכשיואבל, זה לא מעניין אף אחד.ואני סתם מעבירה את הזמן. ואני לא רואה את הסוף של זה. ואין לי מושג מי אני. ולמה האוכל תמיד חייב להדחף בכל מצברוח שכזה.הלוואי שבאמת באמת הייתי רוצה להיות בריאה ומאושרת ויציבה, אחרת לא הייתי נופלת לכל זה שוב.אני חרא אחד גדול ואסור לי לאכול. יאללה, צום. עד מתי</div>Fri, 12 Jun 2015 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14339798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14339798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14339084<div align="right" dir="rtl">הפה שלי כמו סכר, המילים הן המים התקועים.חריץ אחד קטן...אה. כוסעמק. כמה דברים יש לי בראש, וכמה דברים להגיד.אבל הפה נעול, סגור, שמור לעצמו. כמה כאב.אני שוקעת, צוללת עמוק-עמוק, בתוך ים הכאב. ים של כאב. נכנסת לתוך מערבולת, איך יוצאים מפה. מי ימשוך אותי. "כמו שאדם טובע בים, יש רגע שבו הוא מאבד את התחושה והוא לא יודע מה למעלה ומה למטה. אני לא רוצה שתגיעי למצב הזה"אבל אולי אני רוצה, לטבוע ולצלול ולשקוע בכח.. ואולי אני כל-כך רוצה כבר לצאת מזה ולשכוח הכל.להיות בריאה ושפויה. ומחייכת ובטוחה ושמחה. וכל השיט הזה, שאני לא קרובה אליו.כמה כאב היה אתמול, בטיפול איתך. אני מאוהבת בך. בדרך שלך לטפל. בעיניים שלך. ביופי שלך. במבט שלך בי. ברצון שלך לעזור לי. באהבה. בכנות שלך. בחיבוק המרפא הזה. במילים הרכות. במגע. בהבנה כלפיי. בתמיכה. בחלל שנוצר בחדר. בשקט הזה. בביטחון שלי בך. החלומות בלילה..פאק, אני נוראית. אני פתטית. אני בודדה, לנצח. ואני תלויה. בך. תלויה בכולם. ורק בעצמי לא, כי למי יש כח לעצמי.די. די כבר שחר. תרגעי. רק עוד חיבוק אחד.. אני מאבדת...שפיות</div>Wed, 10 Jun 2015 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14339084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14339084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14336836<div align="right" dir="rtl">אני לא מכירה את עצמי.מי את. של מי היד הזאת.של מי המחשבות האלה.על מי את חולמת.מה את רוצה להיות. מי את רוצה להיות.איפה אני רוצה להיות. מי מחליט בשבילי. איך מחליטים בכלל. מי את ומה זה החיים האלו מי האנשים האלה מסביבך ואל מי את מדברת. מי זה שם למעלה שמכוון הכל, או מכוונת, או משהו. משהו קורה מעלייך, ואין לך שום שליטה עליו. את לבד בעולם הזה. כולם צוחקים עלייך. ואפילו לך אין מושג מי את. </div>Fri, 05 Jun 2015 22:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14336836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14336836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14309237<div align="right" dir="rtl">מותר לי לא להחזיק את הבטן בזמן הריצה.ומותר לי להתעייף מהריצה.ומותר לי גם להחזיק את הבטן, גם אם זה לא נובע ממקום חיובי.ומותר לי להכנס לפייסבוק.ומותר לי לכתוב מה שבא לי.ומותר לי לחשוב עלייך.ומותר לי לאכול ולשתות.ומותר לי לכתוב במחברת הזו, גם אם זו לא הפעם הראשונה ביום.ומותר לי להיות עצבנית.ומותר לי לחשוב,את כל סוגי המחשבות, מפה ועד הודעה חדשה.היציאה לחירות. איפה? איפה החופש הזה?</div>Fri, 10 Apr 2015 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14309237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14309237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14305714<div align="right" dir="rtl">בין כל הבלאגן, המדבקות והשטויות, התמונות והברכות, בין האבק והג'יפה. אני לא מסוגלת להתנתק מזה.סרט מדידה. ברכה מאודליה לקראת השחרור מהאשפוז.תמונות שאני רזה.מכתב שחרור.אישורים רפואיים.תרגיל בפסיכודרמה.הפנייה.המחברת שלי.יומני אכילה.תפריטים מדיאטניות.'דגשים לאכילה נכונה'.מרשמים.כדורים. הרבה כאב. זיכרונות בלי סוף, הצפה שכזו. הכל עולה. אני לא שוכחת כלום. לא עבר הרבה זמן, מה שגורם לזה עוד יותר להיות חי. פשוט חי בתוכי. במגירות האלה, הכל צף. מה יש לי אומץ לזרוק. מה להשאיר. דברים שאני לא יכולה להפרד מהם, עדיין..זכרונות שאני רוצה לשמור חזק. את הכאב והתסכול והזעקה לעזרה והשפל וכל הבלאגן והייאוש הזה שהיה שם. ואולי הוא עדיין פה.זה לגיטימי, נכון? זה בסדר שאנשים רוצים להכאיב לעצמם לפעמים. זה בסדר שקשה לשכוח. מותר לי לבכות ולהכאיב לעצמי. מותר לי להזכר בכל הכח. אבל איך לעזאזל אני יוצאת מזה..או שאני אשאר תקועה לנצח. עם כל ה'תגיות' האלה שמודבקות לי למצח.חולת נפש עם הפרעת אכילה. תת משקל. זקוקה לטיפול פסיכיאטרי. תנאי להתנדבות-המשך טיפול אצל רוני. OCD. אובססיות. לא שולטת בעצמה. מזיקה לעצמה. 'הפרעות אכילה ונ</div>Fri, 03 Apr 2015 15:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14305714http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14305714http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14305427<div align="right" dir="rtl">"גדול" או"האגן שלך ממש לא קטן".ואז שוב, כשאני מודדת את החצאית, ואני אומרת שאני רחבה במותניים."כן אני מבינה, את רחבה, אבל אפשר לשים את זה גבוה".או משהו כזה. אני אפילו לא זוכרת.שזה טוב שאני לא זוכרת, כי אולי זה אומר שזה לא כל-כך אכפת לי, נכון? וגם, הייתי אמיצה באיזה שהו אופן, וקניתי את החצאית. אם אני אלך איתה בכלל, זה כבר יהיה נפלא.או שמה שיהיה נפלא באמת, זה שאני ארגיש נוח עם עצמי. חחחח תרשו לי לגחח. ולצחוק. ולצחוק על עצמי. ועל האוטופיה הכל-כך רחוקה הזאת.שלמה. עם. עצמי. ועם. איך. שאני. נראת.למה שלא נעשה מזה סטיקר, ככה במסגרת פסח וסידור וחידוש החדר, נתלה לי בגדול"תיהיי שלמה עם עצמך"פאק. כמה ציניות. וכמה כאב.וכמה תלות..בך..ובטיפול הזה. מעניין אם זה הטיפול שעושה לי את זה, או שפשוט את עושה לי את זה.כוסעמק. אין לי כח לעצמי. למה נכנסתי לפה לכתוב בכלל. עדיף שאני אסתום ולא אתקל בעצמי.סלאמת, לילה טוב.</div>Thu, 02 Apr 2015 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14305427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14305427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14304958<div align="right" dir="rtl">כוסעמק. איזה כאבי בטן. חדים. הבטן נפוחה ואני לא מצליחה להתרומם או לשכב או לשבת. הכל כל-כך כואב.נשימה, נשימה ועוד קצת נשימה. אני חייבת לעבוד על זה.איזה יום משוגע, כל-כך הרבה דברים ביחד. ומה לעשות עם העוגייה הזאת עכשיו?לאכול ולהשמין או לאכול ולהרשות לעצמי או לזרוק אותה לפח ולבכות, ולהזכר או פשוט להשאיר אותה שם ובבוקר להחליט מה לעשות עם זה. בפעם המליון, בונדורמין יקר, תעשה שיהיה לי לילה .. קל כמה שאפשר ..</div>Wed, 01 Apr 2015 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Another Love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=844357&blogcode=14304958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=844357&blog=14304958