http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936heCopyright 2026 כמה טוב להיות פרח קיר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14236310<div align="right" dir="rtl">אז הקטנציק כבר בן 3 וחצי שבועות והגיע הזמן לספר את סיפור הלידה שלו : יום שבת 25.10 התחיל הכי כרגיל יצאתי עם חברה לגלידה חזרתי הביתה ראיתי סידרה היו צירצורים קלילים ואז ב 10 בערב זה הגיע בבום ציר כל 5 דקות אספנו את עצמינו ונסענו למיון מוניטור בדיקת רופא הצירים לא מספיק חזקים תבואו כשלא תוכלי לדבר . חוזרים הביתה הבעל נוסע לדוג עם חבר כעבור 20 דקות אני מקפיצה אותו הביתה כי אני לא מסוגלת להרגע הכל כואב הצירים כל דקה וחצי וכאבי תופת שוב למיון שוב מוניטור בדיקת רופא יש אחלה צירים פתיחה 1.5 עושים סטריפינג "תחזרו עוד 3 שעות ככה ". כעבור שעה וחצי שוב בדרך למיון הפעם מוניטור בדיקה "מותק הצירים שלך אחד על השני יאלה חדר לידה ".בחדר לידה אני בקושי נושמת אין הפוגה בין ציר לציר בכלל הגוף רועד מהכאב ואני בוכה שאני לא מסוגלת ככה תביאו אפידורל חוקן מקלחת ומחכים למרדים שהגיע מהר הגוף סוף סוף נרגע ואני מצליחה לישון .בשעה 7 בערב אני עם פתיחה 6 ויורדים המים . המיילדת קוראת לרופא אומרת שהדופק של העובר לא כל כך סדיר הוא אומר שאין מה לדאוג ואומר לי לאכול ולשתות. השעה 11 בערב אני והבעל מדברים על מהו</div>Tue, 18 Nov 2014 11:27:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14236310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14236310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14164500<div align="right" dir="rtl">יושבת בבית והמחשבה שעוברת כרגע בראש זה ניסיון נואש לספור את כל חברי לספסל הלימודים שהתגיסו לקרבי , חבר הילדות שכרג נמצא אי שם בקו האש .מחכה שיפרסמו שמות ומפחדת לראות שם שאני מכירה . באותה נשימה מפחדת שבעוד 18 שנה הילד שלי יגיד לי "אמא אנחנו נכנסים" והוא יעמוד בכניסה לעזה בדרך לעוד מבצע קרקעי לעוד מחמה.ועוד לפני זה איך אני אסביר לו מה זה מלחמה ,למה יש אזעקות ולמה צריך לרדת למקלט ולמה אמא לא יכולה להגן עליך מכל הרע שבעולם . </div>Mon, 21 Jul 2014 09:15:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14164500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14164500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14142470<div align="right" dir="rtl">במהלך ההריון למדתי שכל המיתוסים לגבי הריון נכונים!-המוח שלך מסוגל להכיל כמויות של מידע רפואי ,מידע על עגלות,חיתולים וכל מה שקשור להריון ,אבל ברגע שאת צריכה להזכר בירק הכתום (גזר) את פשוט לא מסוגלת כי הידע הקודם שלך פשוט נעלם ואת מתחילה לשבור את הראש במשך 20 דקות איך קוראים לזה והדבר היחיד שאת מצליחה להוציא מעצמך זה "מותק תקנה תפוח אדמה כתום" וכמובן כשהבן זוג חוזר עם בטטה הביתה את לא מבינה איך הוא לא הבין למה את מתכוונת. -מבחינתך כל מה ששוכב בהשיג יד לתינוק הזוחל שנכון לרגע זה עדיין מתהפך לך בבטן את מסוגלת להתעצבן על הבן זוג שהוא לא אחרי ולא מתכונן לתינוק ואם הילדון הקטן יושיט יד וימשוך את השפורפרת דבק מהמדף התחתון את פשוטת את עורו של בן זוגך. אבל את שוכחת שעד אז יש לך עוד כל כך הרבה זמן. -ויכוח על מיקום הגיוני של כלי העבודה יכול להפוך למערכון כי את בטוחה שהמקרר זה המקום האידאלי לשים את הארגז ועד שאת מבינה שבמשך 10 דקות ניסית לשכנע אותו שאת צודקת הוא כבר נקרע ממך ומזמן לא מתווכח. -המילים "הריון זה לא מחלה" מעלות לך את הסעיף למרות שלפני ההריון היית בטוחה שאת תיהי ההריונית הזוהרת</div>Sat, 21 Jun 2014 09:51:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14142470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14142470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14103932<div align="right" dir="rtl">חמש דקות במקלחת והכלב מספיק ללעוס את הכבל של האינטרנט (בפעם ה שלישית השבוע אגב!), מה שעכשיו אומר שצריך להחליף את כל הכבל בכל הבית.בתקופה האחורנה לא משנה כמה קשה כבד אין חשק או כל תירוץ אחר אני עדיין משתדלת להביא לו תשומת לב , מתמרנת בין סידורי העבודה בישביל שהוא לא יתאפק דקה מעבר לזמן שהוא רגיל לצאת בו לטיול.הבן זוג כבר תקופה מנסה לשכנע אותי שאנחנו צריכים לוותר עליו למרות כל האהבה שאנחנו חשים כלפיו ,כי באו נהיה כנים שאם עכשיו קשה לנו איתו (ובתכלס הוא לא כלב עם אופי נוח , הוא נורא חברותי ומתוק אבל הוא עקשן וכל פעם שהוא רוצה לעשות דווקא הוא פשוט מרים רגל ומשתין לך מול הפרצוף ועוד מסתכל לך בעניים , הוא לועס כל מה שהוא יכול ללעוס וזה לא שאין לו צעצועים) ,מה יהיה כשהתינוק היה כבר פה.אבל אני לא מסוגלת להחזיר אותו למכלאה ,לפי החוזה שחתמנו בזמן האימוץ אם אנחנו מוותרים עליו הוא תריך לחזור אליהם, הוא כבר לא גור שכל אחד יקח בלי לחשוב פעמיים הוא כבר בן שנה והוא כלב די גדול . וגם איך אפשר לוותר עליו ככה , אני נלחמת מנסה לשכנע למצוא דרך לפתור את כל הבעיות , כל האבה שהוא העניק לי ועדיין מעניק .הוא הג</div>Sun, 04 May 2014 22:03:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14103932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14103932http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14099188<div align="right" dir="rtl">אז היום גילינו שזה בן , אני טיפה בהלם כי הייתי בטוחה שזאת בת .כשסיפרתי לאמא היא הייתה בטוחה שאני עובדת עליה היא אחרי זה התקשרה אליי עוד 3 פעמים לבדוק שלא עבדתי עליה.עכשיו הבעיה הכי גדולה זה לבחור שם כי נורא קשה לי עם שמות של בנים, הכל נשמע לי או טיפשי או בכלל לא מתאים.עד אוקטובר אני אמצא זה בטוח אבל בנתיים הלכתי לשבור את הראש.ככה ההריון תקין אני בריאה רק טיפה עייפה , הילדון בריא לפחות לפי הסקירת המערכות .</div>Mon, 28 Apr 2014 18:00:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14099188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14099188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14083463<div align="right" dir="rtl">טוב אז נתחיל מזה שאני מרגישה ענקית למרות שעליתי רק 2 קילו מאז תחילת ההריון. די קשה לי כי כל הזמן משהו או כואב או לוחץ או גורם לי לבכות , אבל בסך הכל הכל בסדר.לפני שבוע עשינו שקיפות עורפית, זה היה כל כך מרגש ראינו את הבוטן בועט וזז ושמענו את הלב, כל כך התלהבתי :)בעבודה נורא קשה לי לעמוד הרבה שעות על הרגליים במיוחד כשאני מרגישה לא טוב ו בלילה אני קמה כל שעתיים לשירותים או לא מסוגלת בכלל להרדם כי לא נוח לי, וגם ההנהלה לא ממש מוכנה לקבל את העובדה שאני צריכה לשבת מידי פעם ולא להתרוצץ כמו מטורפת אחוזת דיבוק ולסדר.טוב זה לבנתיים ,סתם הייתי צריכה לשפוך את הכל אז לילה טוב</div>Tue, 08 Apr 2014 21:58:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14083463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14083463http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14075101<div align="right" dir="rtl">יציאות של קרובי משפחה וחברים לגבי ההריון אבא :"אבל לפי הספירה שלי את בשבוע 20! אבל לא משנה גם ככה לנו הגברים קשה עם שבועות"בן הזוג:" אי די בטוח שזה תינוק או תינוקת" הבן זוג מנסה להסיבר לי מה הוא חושב שיוולד...סבתא:" למה אתה חושב שאתה מצלם אותה, היא הרי בהריון!"- אמונות תפלות דודה:"כן מתוקה אני מבינה כמה זה קשה לא לאכול סושי במשך 9 חודשים" -רק שתבינו היא ישבה ואכלה סושי מולי בעודי מייררת וחולמת על איזה רול אינסייד אוט מספרים לסבא וסבתא על ההריון, סבא :"נו באמת הגיע הזמן! מזמן הייתם צריכים להכנס להריון!"אמא מסתכלת על האולטרסאונד (אני אישית רואה שם כתם שחור מטושטש שלא נדבר על תינוק) :"אוי איזה יופי תהיה לנו בת ונקרא לה אמה, ואם זה בן נראה לו יאני(מוזיקאי), אבל רק שתדעו אני אף פעם לא טועה!"המנהלת העבודה:"אם את תחזרי יותר רזה מהחופשת לידה אני מעבירה אותך לעבוד באילת!" -שיחות על גנטיקה בזמן עבודה אני מניחה שלרשימה הזאת יתווספו עוד ציטוטים רבים אבל לפחות זה מבדר</div>Fri, 28 Mar 2014 15:43:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14075101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14075101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14072369<div align="right" dir="rtl">אני מניחה שעד אוקטובר אני אתרגל למחשבה, אני הולכת להיות אמא.אמא מאוד צעירה בקושי בת 20 ואמא.הבחילות עברו והלחץ של ההתחלה עבר ואת מקומו תפסה הריקנות פשוט מפחדת להקשר לעובר, ספרי ההריון ממש לא מעודדים כל כך הרבה מחלות סיבוכים ורק מעט טוב יש בספרים האלו.ואז אני רואה את הבן זוג מדבר אל הבטן ונרגעת.</div>Mon, 24 Mar 2014 21:22:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14072369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14072369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14032451<div align="right" dir="rtl">מאז שאנחנו קטנים תמיד שאלו אותמו מה אנחנו רוצים להיות כשנגדל התשובות היו מגוונות - רקדנית בלט, אוסטרונאוט, רוקח,סופר, כבאי, שוטר...באותה תקופה כולם חשבו שזה נורא חמוד .ואז מגיע השלב שבו באמת צריך לבחור מי אתה תהיה לשארית החיים, וגם אותה הדודה ששאלה אותך בגיל 3 מה אתה רוצה להיות כשתגדל מתחילה לשאול "נו מה אתה עושה עם החיים שלך?" ואז אתה מבין שאין לך מושג מה אתה רוצה לעשות לא עכשיו ובמיוחד לא בעתיד, ואז מגיעים צקצוקי הלשון, ההצעות השונות וכמובן עוד צקצוקי לשון כשאתה מנסה לדחות בשיא הנימוס את הרצון העז של הדודה שתהיה עורך דין.אתה לא באמת יודע איזה תואר אתה רוצה ללמוד ,אבל ההורים בטוחים שאתה הולך להיות רופא ,כי זה מקצוע מכובד הם כניראה שכחו שהתואר לא באמת מתאים לך.כן יש גם את אלו שיודעים טוב מאוד מה הם הולכים לעשות בחיים ומייד אחרי טיול בהודו או תאילנד צוללים למרחב האקדמי בלי שום בעיה, אבל להם יש את הפירוילגיה שהם לא צריכים לבחור בגיל 19 מי הם היו אלה יש להם צבא טיול ארוך ,יש להם זמן.ובניגוד אליהם לי אין את כל הזמן הזה, אני צללתי לעולם המבוגרים מהר מאוד וכולם מצפים שאני אדע מה אני הולכת לע</div>Sun, 02 Feb 2014 09:47:00 +0200valeria.ovs@gmail.com (כמה טוב להיות פרח קיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843936&blogcode=14032451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843936&blog=14032451