http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551"כוכב שני מימן - וישר עד הבוקר"heCopyright 2026 Tinker-Bell. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14898597<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שאני נחנקת כאן. אני מרגישה שאני לא יכולה להסתכל לכן בעיניים ולהיות כנה. אני מרגישה שאתן מבטלות אותי שוב ושוב ושוב. אני מרגישה שאני לא שווה כלום, אתן גורמות לי להרגיש שוב ושוב שאני אפס מאופס. אני יודעת שאני מגזימה בהכל אני יודעת שזה כנראה לא נכון אבל ככה אני מרגישה שאני עושה ועושה ואתן מבטלות אותי בלדבר בזמן שאני מדברת ולהכריח אותי לעשות דברים שאם אני הייתי עושה לכן הייתן כועסות נורא. נמאס לי. בא לי פשוט להעלם מכאן, לא להיות יותר. פשוט להפסיק להיות.</div>Fri, 02 Jun 2017 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14898597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14898597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14898596<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שאני נחנקת כאן. אני מרגישה שאני לא יכולה להסתכל לכן בעיניים ולהיות כנה. אני מרגישה שאתן מבטלות אותי שוב ושוב ושוב. אני מרגישה שאני לא שווה כלום, אתן גורמות לי להרגיש שוב ושוב שאני אפס מאופס. אני יודעת שאני מגזימה בהכל אני יודעת שזה כנראה לא נכון אבל ככה אני מרגישה שאני עושה ועושה ואתן מבטלות אותי בלדבר בזמן שאני מדברת ולהכריח אותי לעשות דברים שאם אני הייתי עושה לכן הייתן כועסות נורא. נמאס לי. בא לי פשוט להעלם מכאן, לא להיות יותר. פשוט להפסיק להיות.</div>Fri, 02 Jun 2017 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14898596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14898596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14894096<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לכתוב בלי סוף, אני רוצה לפתוח מסמך ולא לעצור, אני רוצה לכתוב ושאנשים יקראו, אני רוצה לכתוב ולהצליח לעשות עם זה משהו. אני רוצה ורוצה ורוצה. רוצה אבל מפחדת. מפחדת שיגלו עליי הכל, מפחדת לחשוף מדיי, מפחדת לספר, מפחדת לגלות בעצמי. אני רוצה לכתוב, אני רוצה שיקראו, חולמת בלילה על איך אני מצליחה. אבל הפחד משתק, כל הפחדים הישנים צפים מתוך זה. אני רוצה ללמוד, רוצה להתפתח ופשוט לא יודעת איך. לא יודעת מאיפה להתחיל, מפחדת מעצמי, מפחדת מהפחד עצמו. וכל בוקר, אני חושבת על זה עוד קצת. וכל ערב, אני תוהה בנושא. אבל אני לא יודעת, למי לפנות, עם מי לדבר - עם הזמן הכתיבה הזאת הפכה למשהו כל כך אישי, כל כך שלי, שאני לא בטוחה איך להוציא אותו החוצה, איך לספר לעולם. בפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתי כל כך קטנה, כל כך תמימה. היום כשאני מסתכלת אחורה אין שם כלום. נכון שהאנשים שקראו אז השתנו, נכון שהיום, יותר מהכל, הם לא יעיזו להגיד כלום כי הם לא יודעים כלום אבל אני מפחדת מתגובת אלה שסביבי עכשיו. אני לא יודעת מה הם יגידו, מה הם יחשבו, אני רק יודעת ממה שהם קראו שהם מנסים להיות תומכים אבל זה קשה. וא</div>Sun, 14 May 2017 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14894096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14894096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14875020<div align="right" dir="rtl">יום אחד אני אקום בבוקר ברוח לוחמנית יום אחד אני אקום בבוקר ואראה לכולכם מה אני שווה, אראה לכולכם כמה אני מאושרת וכמה טוב לי יום אחד אני אקום בבוקר ואפסיק להעמיד פנים, אפסיק לזייף חיוכים יום אחד אני אקום בבוקר ואשכנע את כולם וגם אותי שהכל בעצם בסדר גמור, שהכל מעולה. ואפילו שגם עכשיו אין שום דבר רע סביבי, אני קמה בבוקר, כל בוקר ויוצאת לעבודה אני קמה בבוקר ועושה "עם עצמי משהו" ולא רק מול המסך כל היום ואפילו עכשיו, אני לא מסוגלת להפסיק לזייף, אפילו עכשיו אני כולי מזוייפת. יום אחד אני אקום מהמיטה, אני אפסיק להתחבא ואהיה מאושרת, מאושרת באמת. עד אז, תמצאו אותי מתחת לשמיכה מתחבאת מכל הפחדים שלי, מאפשרת לכולם להשתלט עליי.</div>Mon, 20 Feb 2017 00:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14875020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14875020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14866153<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מרגישה שזה כבר לא יקרה... החיפושי עבודה האלה גומרים אותי... אתמול הגיס ניסה לעזור ועשה לי כמו ראיון עבודה רק עם ננס צווח ולא רק שהיה קשה להתרכז ככה גם הבנתי פתאום כמה טעויות עשיתי עד עכשיו... אני לא טובה בדבר הארור הזה והייתי רוצה שמישהו כבר יראה שאני אמנם לא טובה בראיון, שאני אמנם לא טובה בלספר על עצמי כמו שהייתם רוצים, שאני אמנם לא טובה בלמכור את עצמי אבל למכור את המוצר שלכם אני כן יכולה. בעבודה שתתנו לי יש סיכוי שאני אהיה ממש טובה. יש בי חלק שרוצה כבר לעבוד, לא משנה איפה. ויש בי חלק שמפחד פחד מוות מעבודה אמיתית. יש בי חלק שרוצה שיתקשרו להזמין לעוד ראיון אחרי האחרון. ויש בי חלק שרוצה שקט עד סוף השבוע הבא ולחזור למקום הנוח שלי שוב, אפילו ששם לא נמצא לא הכסף ולא השקט. אבל אני זקוקה לו, לשקט. אני זקוקה לזה שיניחו לי לנפשי ויתנו לי להיות אני. נמאס לי מהמבטים של המשפחה, נמאס לי מהראיונות ונמאס לי לא להיות מסוגלת להגשים לעצמי חלומות. עוד שבת עברה, גם בה לא עשיתי שום דבר.</div>Sat, 14 Jan 2017 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14866153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14866153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14863800<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון, יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות אבל אני פשוט לא מסוגלת. כל כך הרבה ימים שבהם אני רוצה רק לבהות ולא לחשוב, אז זה מה שאני עושה. במקום לחפש עבודה, במקום לעבוד על הכתיבה, במקום למצוא מקום שיתן לי עוד משהו נוסף להגיד על עצמי. במקום לדבר איתך. אני שותקת, אני אומרת לך שנדבר אחר כך כי אני לא מסוגלת לדבר יותר. ואתה בטח חושב שזה כי אני רוצה להמשיך לראות טלויזיה... אבל האמת? אני לא מסוגלת. אני כבר לא יודעת מה לומר. אני מרגישה פאתאטית. אני מרגישה שאין לי מה לומר כי אני טועה ולא כי אני צודקת. אבל אני יודעת שרגשות זה לא עניין של צודק וטועה ואני מרגישה שאתה לא כאן, אני מרגישה רע. אני מרגישה שנמאס לי לריב ושזה לא הגיוני שאנחנו רבים כשאתה כאן, כי אתה כאן אז למה לריב? אבל לא בא לך עליי יותר, במובן המיני כמובן. ואני יודעת שזה עניין של תקופות אבל זה כואב וזה פוגע. ואנחנו רבים על שטויות גמורות ואני משתגעת מזה. אז במקום לחפש עבודה, במקום לדבר איתך, במקום הכל - אני מבלה בקניונים, מחליפה בגדי תינוקות שהם לא שלי, משחקת בג'ימבורי שנראה יותר כמו בריכת חיידקים וכל ערב יושבת איתך</div>Tue, 03 Jan 2017 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14863800http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14863800http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14836985<div align="right" dir="rtl">אין לי שום כוונה לריב איתך, תצעקי כמה שאת רוצה אני לא מתכננת לצעוק, לא מתכננת לריב. לא, לא יעזור לך כלום. את רוצה לדבר אני מוכנה לדבר בשקט, אפילו ללחוש. אבל לא יהיה כאן ריב, אנחנו לא נצעק, אנחנו לא נצרח ואם זה תלוי בי אנחנו אפילו לא נכעס. הגיע הזמן שנפתור את הדברים את לא חושבת? מה זאת אומרת אני לא מקשיבה לך? בבקשה תסבירי לי מתי לא הקשבתי. את לא יכולה להמשיך להאשים אותי בהכל, את צריכה לעצור ולהסתכל גם על עצמך, לא הכל קורה בגללי. אני כאן בקושי שבועיים איך כבר הכל אשמתי? את יודעת שאני לא הבן אדם היחיד שכועס עכשיו זאת לא אשמתי. אני לא זאת שהביאה אותך למקום הזה לא בגללי מסתכלים עלייך ככה. בסוף היום את עושה את הדברים כפי שנראה לך לנכון ואני עושה אותם כפי שנראה לי לנכון. זה שרואים אותך ככה, עצרת פעם לחשוב אולי זאת אשמתך? עצרת פעם לחשוב שאולי את באמת לא עושה מספיק? ואם תנסי לתת עוד קצת? כן שוב התירוץ הזה של אין לי זמן... תראי, אני רק יכולה להגיד לך שלא הכל דורש זמן, את יכולה גם לתת מעצמך במקומות אחרים, את יכולה לעשות קניות. באינטרנט, את לא חייבת ללכת לסופר את לא צריכה לכעוס על</div>Mon, 19 Sep 2016 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14836985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14836985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14836115<div align="right" dir="rtl">דברים מטומטמים מעסיקים את הראש רק גורמים לי להמשיך לחשוש דברים מטומטמים לא נותנים מנוח גורמים רק לרצות לברוח אני יושבת כאן ומסתכלת עלייך ובא לי לנער אותך. להגיד לך תתעורר כי לי בא לברוח. אני מסתכלת עלייך מסתכל על מסך, מידי פעם את קם ומחבק אותי אבל לי לא בא לחבק אותך עמוק בפנים אני עדיין כועסת, אני עדיין פגועה. אבל נראה שאותך זה לא מעניין. נראה שאתה לא שם לב לשום דבר סביבך, אלא אם כן זה אור ממסך המחשב. אז נראה לי שאני פשוט אקום ואלך, גם אם זה אומר שעכשיו אתה תכעס, גם אם זה אומר שעכשיו נריב. פשוט כי די, נמאס לי להסתכל עלייך ולהרגיש שלא בא להיות כאן איתך.</div>Fri, 16 Sep 2016 16:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14836115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14836115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14829947<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני תוהה איך הכל הפך כזה... איך הפכתי למי שאני... לפעמים אני תוהה למה אני מי שאני. מרגישה כשלון מוחץ, מרגישה אפס מאופס. לא באמת שווה את כל ההשקעה והמרץ שכולם משקיעים בי... בטח כשכל מה שבא לי זה להזרק מול מסך ולא לחשוב בכלל... אין בי כוחות לקום ולעשות. אין בי כוחות להריץ ולהביא דברים לידי מציאות. הכל קורה מכורח הנסיבות והאינרציה... לא כי אני מסוגלת למשהו... מרגישה שבעצם בעולם האמיתי אני לא מסוגלת לכלום... הלוואי והיה לי האומץ לעשות מה שאני באמת רוצה, הלוואי והיה לי האומץ להגיד כן אני טובה בזה, אני רוצה לעשות את זה. אני רוצה להתפרנס מזה, מהכתיבה הזאת, להצליח לכתוב תמיד ולכתוב את הדברים כמו שרק אני רואה אותם. לפעמים אני תוהה איך נשארתי ככה מאחור. איך אני לא מוצאת שום דבר שבאמת עושה לי חשק לקום בבוקר. איך בכל מקום אני לא מוצאת את עצמי ומכל מקום רוצה לברוח... הייתי רוצה למצוא את המקום שלי בעולם הזה, את מי שאני באמת, הייתי רוצה למצוא את החלק שלי ומה שאני אמורה לעשות ולא להאשר ככה לבהות באוויר. </div>Thu, 25 Aug 2016 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14829947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14829947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14820736<div align="right" dir="rtl">ביומיים האחרונים קיבלתי שתי תזכורות לכך שיכול להיות שאני עדיין חשובה למישהו. הראשונה - אתמול, כשחבר סימס לי אחרי הציוץ ה-200 שלי בטוויטר שהיה קצת גלומי... השניה - הערב כשחברה הציעה שנראה יחד 'בנות גילמור' דרך הסקייפ כי כתבתי לה שבודד לי... אז נכון, אף אחד מהם לא עשה משהו יוצא דופן במיוחד אבל זה עשה לי קצת נעים... במיוחד בתקופה כזאת שכל כמה זמן אני שוכבת, מסתכלת בתקרה ותוהה בשביל מה להשאר כאן בכלל? אני די שבורה ומפורקת אבל מקווה שהבחור יבין את הרמז ששלחתי לו הערב וידאג לי קצת מחר אחרי המבחן שלו... אני חייבת לצאת מכאן, לנשום אוויר של מכוניות ודלק, לראות בני אדם אחרים, לתרגל את משימת הדיבור עם אנשים שהם לא הוא או הטלפון שלי... בסוף הכל יסתדר ואם לא, לא נורא בסוף מתים החיים הם גם ככה משהו זמני.</div>Tue, 26 Jul 2016 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tinker-Bell)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843551&blogcode=14820736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843551&blog=14820736