<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>מיומני החולמני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410</link><description>דברים שעלו לראש</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 אוזביוס. All Rights Reserved.</copyright><image><title>מיומני החולמני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410</link><url></url></image><item><title>כנפיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14053549</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאז שהייתי קטן, תמיד רציתי כנפיים.&lt;br&gt;גדולות ולבנות, ומלאות נוצות.&lt;br&gt;רציתי שיבקעו בהרף העין,&lt;br&gt;כסוג הדברים שמסתדר ולא דורש הסבר.&lt;br&gt;&lt;br&gt;רציתי לעוף, להסתחרר בשמי הלילה,&lt;br&gt;להיעלם מעינם של כולם&lt;br&gt;ולרגע פשוט להיעלם.&lt;br&gt;&lt;br&gt;רציתי לחסות את מושא פחדיי,&lt;br&gt;את המעט אשר רציתי להשאיר,&lt;br&gt;ורק לעטות אותו איתי, בשקט,&lt;br&gt;במעין תמהיל מוזר של חרדה ושל ביטחון.&lt;br&gt;&lt;br&gt;אך יותר מכל, רציתי אותן כסוד.&lt;br&gt;ומדי פעם, לפני השינה, בשקט בשקט,&lt;br&gt;פשוט לפתוח אותן, להתכסות מעט,&lt;br&gt;לזכור את העובדה שיש לי אותן, והן אמיתיות,&lt;br&gt;והן רק שלי,&lt;br&gt;לנצור את הסיבה שקשרה את גורלנו יחד,&lt;br&gt;ואז להירדם בפרץ חמימות פתאומי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Mar 2014 09:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אוזביוס)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14053549</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843410&amp;blog=14053549</comments></item><item><title>מעגלים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14031581</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;במעגלים אינסופיים&lt;br /&gt;כולנו הולכים אך איש לא מבחין&lt;br /&gt;המהויות חוזרות על עצמן&lt;br /&gt;ומותירות את כולנו באפלה&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;לא אחכה לך לדהות&lt;br /&gt;אני רק רוצה משהו לשנות&lt;br /&gt;או להבין שהכל נגמר&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;נראה שמשהו חדש קרה&lt;br /&gt;לא היינו כאן עדיין&lt;br /&gt;האם השתחררנו?&lt;br /&gt;האם פעמוני התבנית איבדו תיאומן?&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;מעגלים נבנים אחד על השני&lt;br /&gt;ונראה כי עיצבו דבר חדש&lt;br /&gt;אם כן, לא נותר לי דבר&lt;br /&gt;רק להמשיך וליצור&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Feb 2014 12:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אוזביוס)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14031581</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843410&amp;blog=14031581</comments></item><item><title>מה אני עושה עכשיו?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14025875</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בנקודה שבה הזמן עומד מלכת,&lt;br /&gt;התנועה הכי קטנה תוכל לשנות הכל.&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;האם יווצר משהו?&lt;br /&gt;האם מהנקודה המשקיפה לה על כולן&lt;br /&gt;ועוטפת כל צל במעטה להבות השמש&lt;br /&gt;תתהפך לה האנטרופיה&lt;br /&gt;וכבהרף עין, ניחשף לדבר אשר נוצר ממול עינינו?&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;האם ישקע הכל בתוכה?&lt;br /&gt;כשהזמן יהפך לחסר משמעות&lt;br /&gt;שכן לא יהיה כבר מי שיבחין&lt;br /&gt;וכל העולם שנוצר, או שלא נוצר,&lt;br /&gt;יאבד כל קשר עם החיצון לו&lt;br /&gt;ויתכנס בעצמו?&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;ואיך אבחר?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 25 Jan 2014 09:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אוזביוס)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14025875</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843410&amp;blog=14025875</comments></item><item><title>אובססיה...?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14020130</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ולשכב, ולחשוב.&lt;br&gt;והתודעה מתפצלת לה לשניים.&lt;br&gt;והאחד, נשאר לו בשלו.&lt;br&gt;והשני,&amp;nbsp; ממשיך לרוץ לו. ועל מקרים, ועל תופעות, ועל החיים, ועל העתיד.&lt;br&gt;והמחשבה, לא מתרחשת לה באחד. ולא בשני.&lt;br&gt;ביניהם, עוברות להן המחשבות.&lt;br&gt;ומהאחד לשני, והלוך וחזור, ושוב ושוב. &lt;br&gt;והן עוברות להן בהרף, כמעט כך שקשה לשים לב מהיכן נורתה לה כל אחת.&lt;br&gt;&lt;br&gt;ולדבר.&lt;br&gt;ושני החלקים ממשיכים להם במשחק, כמעט מבלי משים.&lt;br&gt;והאחד, עוד בשלו. לא מסוגל לזוז, וגם לא יזוז יותר.&lt;br&gt;והשני, עוד ממשיך בריצה. והוא יתרחק, ויחזור.&lt;br&gt;וכל נושא שידובר, וכל דיון שייפתח, יתווסף לו, ויעבור בין שניהם.&lt;br&gt;יעבור, עד שיהיה אחר. חדש. ואז יצא, ויחכו להם השניים לדבר הבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt;ופשוט להיות שם.&lt;br&gt;והאחד, איתי שם. כבר לא החלק, האדם.&lt;br&gt;והשני כלא נראה.&lt;br&gt;ולא לחשוב. פשוט להיות שם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 18 Jan 2014 12:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אוזביוס)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=843410&amp;blogcode=14020130</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=843410&amp;blog=14020130</comments></item></channel></rss>