http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114So many thoughts that I can't get out of my head I try to live without you everytime I do I feel dead I know what's best for me, but I want you instead I'll keep on wasting all my timeheCopyright 2026 ana stop. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14106422<div align="right" dir="rtl">השעה 4 לפנות בוקר, ואני לא נרדמת. הבטן כואבת לי. אני נאנקת מהכאבים. ושום תנוחה לא נוחה לי. כל העצמות שלי בפלג גופי העליון, כבר בולטות. ניתן לראות את צבעם הלבן מבעד עורי השחום. אי אפשר לשכב על הגב, כי העצמות שם דוקרות אותי בשכיבה. אי אפשר לשכב על הבטן, כי הצלעות כואבות ממש כשאני נשענת עליהן. ואי אפשר להתקפל, כי אז הצלעות מתנגשות עם עצמות האגן. כואב לי, כל הגוף שלי כואב. והראש מסוחרר. הלילה הזה ארוך מדיי</div>Thu, 08 May 2014 03:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14106422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14106422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14098108<div align="right" dir="rtl">שבוע חדש מתחיל. יש לי המון מה להספיק ולעשות. אין לי רגע אחד לשכב ולנוח. אבל הכי חשוב- השבוע אני הולכת לרדת 4 קילו לפחות. ראו הוזהרתם.</div>Sun, 27 Apr 2014 06:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14098108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14098108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14096209<div align="right" dir="rtl">״אני דואג לך ולא רואה סיבה למה את מוותרת לעצמך.״ אז למה אני מוותרת לעצמי. למה אני מוותרת לעצמי? למה לעזאזל אני מוותרת לעצמי??! סתם כי אני עייפה. סתם כי אין לי כוח. סתם כי נמאס לי שבכל פינה מדברים על דיאטות. ואז אני לא מפסיקה לחשוב: חתיכת שמנה. תראי איך את נראית. אז אני נושמת עמוק ובאמת רואה. רואה כמה שאני שמנה, מכוערת, נוראית. ולאט לאט מרפה אחיזה, ומוותרת.</div>Thu, 24 Apr 2014 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14096209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14096209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14096108<div align="right" dir="rtl">הבטן שטוחה, הבטן רעבה. אמא מפצירה, אז אני ניגשת ואוכלת. תוך דקות אני רכונה מעל האסלה. רעש חזק של מים גועשים ומוזיקה רועשת. הכל כדי שלא יישמעו, שלא ייראו. שלא יידעו. אף אחד לא יודע שזה עדיין קיים. אף אחד לא יודע שכרגע אני דוחפת אצבע לפה. ועוד אחת. ועוד אחת. דוחפת ושולפת, דוחפת ושולפת. מכווצת את הבטן חזק, מעגלת את הגוף לקשת מושלמת. אבל שום דבר לא יוצא. כנראה בגלל שהבטן לא מוכנה לוותר על המעט שהוכנס בה. אבל בטן יקירה, את ברשותי ואת תעשי כרצוני. שוב אצבעות. אחת, שתיים, שלוש. חזק יותר, עמוק יותר. השתעלות קלה, דם.</div>Thu, 24 Apr 2014 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14096108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14096108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14095843<div align="right" dir="rtl">אז התחלתי שוב. שוב לצום, ושוב להקיא. האמנם אני בקושי מקיאה, טוב, כי אני גם לא אוכלת. אז התחלתי שוב לרדת במשקל. והבטן חוזרת למימדיה. זה יהיה קשה, אחרי הכל, השמנתי נורא. אבל אני לא אוכלת, ואני יורדת במשקל. ויש לי מטרה, ואני בדרכי אליה. יש לי לחץ מטורף, אז זה לא יהיה קשה. אני הרי טובה במצבי לחץ. ובלאו הכי אף אחד לא יידע, כי כולם בטוחים שהכל בסדר איתי. שאני בריאה. אבל להיות בריאה- זה לא לחשוב על זה כל יום כל היום. ולבכות. אוי, הבכי. להיות בריאה זה פשוט לא שום דבר ממני. אני שונאת את זה. כי להיות בריאה, כנראה זה להיות שמנה. וזה ייהרג ובל יעבור.</div>Thu, 24 Apr 2014 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14095843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14095843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14079422<div align="right" dir="rtl">הוא גאון. הוא פשוט גאון. איך בקלות הוא הצליח לעשות את זה. כל כל פשוט. כל כך גאוני. בקושי חשבתי עליו. אחרי תקופה ארוכה של סבל והשתדלות, פשוט דחפתי אותו החומה מהראש ומנחה שלי. אבל הוא בגאונותו הנערצת, הצליח. לא הסכמתי להכניס אותו חזרה. נזהרתי שתמיד יישאר על הסף. אבל הוא דיבר כל כך יפה.. נגע בנקודות התורפה הכי חלשות. ידע בדיוק איך לעשות את זה. הוא נתן תחושה שהכל יהיה טוב ועליי מוטל רק לסמוך עליו. ללא משים לב, הוא פשוט נכנס לשם. החליק לתוכי. הרשיתי לו. אפילו שמחתי. ואז הוא נעלם, שוב. איך לעזאזל הוא הצליח לגרום לי עכשיו לחשוב עליו כל רגע ורגע? להתחרפן כשנוא לא מדבר איתי? להתגעגע אליו כל שניה? איך?! גאון. פשוט גאון.</div>Thu, 03 Apr 2014 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14079422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14079422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14077851<div align="right" dir="rtl">כל כך מבולבלת.. שנתיים עברו. שנתיים עברו מאז שנפרדנו.. ומאז, הכל בטלטלה. לפעמים מדברים, לפעמים לא. לאחרונה זה יותר אינסטנסיבי. הוא רוצה שניפגש, הוא צריך לדבר איתי. הוא לא מוכן לעשות את זה בהודעות. פנים מול פנים, הוא מתעקש. אבל.. אני רוצה בכלל? השתניתי כל כך.. אני כבר לא מי שהייתי אז, אני לא רוצה את אותם הדברים.. אני לא מקבלת את אותם הדברים.. פתאום אני מרגישה שוב קטנה. שוב מפחדת לומר מה אני באמת מרגישה. שוב מתאימה את עצמי אליו. אבל.. הוא כ״כ אוהב אותי. ככה לפחות הוא אומר.. והוא נמשך אליי בכ״כ הרבה קמות. מבחינתו- אני הכי חכמה, הכי יפה והכי סקסית שיש. מה בחורה צריכה יותר מזה? אבל אני מפחדת שאיבדתי בו את האמון.. הוא כבר בגד בי פעם.. לסמוך עליו שוב? יש מין מחשבה כזו של תקווה, שאולי זה ירחיק אותי איפה מכל ההפרעה. כמו בפעם הקודמת. אבל אם ס׳ה רק יחמיר כשזה ייגמר? בדיוק כמו בפעם הקודמת? אז, אני זוכרת, נאבקתי בזה איתו, ביחד, יד ויד. ואחרי שהוא פגע בי- המצב שלי רק החמיר והידרדר. עד היום. אני רוצה את זה? </div>Tue, 01 Apr 2014 02:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14077851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14077851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14071942<div align="right" dir="rtl">שומן בכל מקום. מביטה במראה ובוכה. מסתכלת בפרופיל, הוא לא יותר טוב. עוד דמעה. מנסה להתכופף, למצוא זווית שבה אני שוב רזה, אבל היא אינה קיימת. עוד דמעה ועוד דמעה. זה בכלל לא עוזר! דיי לבכות, חתיכת מטומטמת. תראי איך את נראית. החדר התמלא בבגדים. שום דבר לא יושב עליי. מוציאה את החולצה הכי ענקית שלי, שאוכל להתחבא בתוכה. לא שותה, בטח שגם לא אוכלת. מסתפקת באיזה כוס קרטון עם תה וסוכרזית. מתפללת שזה יחזיק ככה כמה שיותר זמן. תרטי איך את נראית, חתיכת פרה, מפגרת. איך הרשית לעצמך להיראות ככה? דיי כבר, דיי להתעסקות הזאת. נמאס לי להיות בתוך הראש הזה. בתוך הכלוב הזה. זה לא נגמרררר. הקול הזה כל הזמן בראש! הקול שאומר שאת לא טובה, את סתם שמנה. לא רוצה להיות שמנה. אני מפחדת להיות שמנה. רק לא להיות שמנה. מאוחר מדיי.</div>Mon, 24 Mar 2014 07:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14071942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14071942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14071796<div align="right" dir="rtl">ראיתי הרגע ״שלטון הרזון״. כ״כ נורא שזה כ״כ החזיר אותי אחורה. דווקא הרבה זמן שפשוט התרחקתי. לא עשיתי רעש. אכלתי שטויות. מודה, גם הקאתי. אבל ירדתי ועליתי במשקל ללא הבחנה ובקרה. ופתאום עכשיו- הסרט נגד אנורקסיה הזה החזיר אותי לשמה. התגעגעתי. פתאום המשקל העודף שצברתי בחודש האחרון נעשה כבד יותר, ואני לא מסוגלת עוד לסחוב אותו. אז כנראה שהמשקל הארור הולך להינדף ממני במהרה, עוד השבוע. ראשית, אני מתחילה צום. מוחלט. ונחזור טיפה לספורט אינסטנסיבי. דיי. אין לי כוח לכל השטויות האלה. לכל העליות והירידות האלה. תהיי כבר נורמלית, מטומטמת.</div>Sun, 23 Mar 2014 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14071796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14071796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14066006<div align="right" dir="rtl">שתיתי עכשיו כוס יין. ואני שפוכה מעייפות. ואין קשר בין השניים. אז עכשיו, במסיבת יומולדת של חברה, אני שרועה לה במיטה. לא יודעת מה לחשוב. לא יודעת מה להרגיש. הרגשתי היום ככ נורמלית, ככ חיה. וברגע אחד שאני לבד, עם הלב שלי לבד, אני פתאום מרגישה שוב את הריקנות והכאב וזה חוזר וקשה לי לנשום. דיי כבר שייגמר כל זה! למה זה עוד לא נגמר?? ״אדם בוחר אם להיות בשמחה או לא״ אלוהים אדירים, נמאס לי לבחור. רוצה להיות נורמלית, חיה. רוצה להרגיש כמו שהרגשתי היום. אבל רק לתווך ארוך יותר.</div>Sun, 16 Mar 2014 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ana stop)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=842114&blogcode=14066006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=842114&blog=14066006