http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772heCopyright 2026 חצי בחושך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14300366<div align="right" dir="rtl">מרגישה כאילו כשהלכת, גם קיומי היה אמור לחדול.</div>Sun, 22 Mar 2015 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14300366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14300366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14296924<div align="right" dir="rtl">אני רק רוצה מישהו אחר לחשוב עליו, מישהו אחר לישון איתו בלילה, מישהו אחר לקום איתו בבוקר. מישהו אחר. בבקשה.</div>Sat, 14 Mar 2015 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14296924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14296924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14290179<div align="right" dir="rtl">כל כך קשה לי עד שאני לא יכולה לנשום. למישהו יש עצות לשרוד בחיים האלה?</div>Sat, 28 Feb 2015 21:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14290179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14290179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14281525<div align="right" dir="rtl">אני זונה, אני תמיד אשאר זונה. הזונה שלך. אתה תעבור הלאה, תכיר זונות אחרות, ואני? אני תמיד אשאר הזונה שלך. אני מקווה שאתה מרוצה מהעניין.</div>Wed, 11 Feb 2015 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14281525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14281525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14281131<div align="right" dir="rtl">7:40, מחלקה, המדריכה של הבוקר מקריאה שמות. אנחנו אסופה של בנות (ולפעמים גם בנים) שנאבדו איפה שהוא במסע העצום הזה שהחיים מציעים לנו. עומדות כולן ביחד, חלק מדברות וחלק שותקות, ומחכות לארבעים דקות, שבשביל כולן, הן סבל מוחלט. הקראת השמות מסתיימת ואנחנו נכנסות. ״אפשר לחם? אפשר חלב?״ קולות נשמעים מרחבי המטבח אפשר לחוש את המתח באוויר, אני שוקלת את הקורנפלקס בידיים ולוקחת, כמובן, את הקל ביותר. אחרת מתעצבנת על הכמות בחלב, השלישית לא החליטה מה לערוך. אחרות אוכלות בשקט, מתמודדות עם הכאב שלהן בלב. לאט לאט אנחנו מתקדמות, האחת מתחילה לאכול את הקורנפלקס, אחרת ממשיכה לשתות את האנשור. בראש שלנו שתי מטרות מנוגדות, האחת להבריא, והשנייה להשאר במחלקה. זו אמביוולנטיות שבלתי ניתנת לתיאור. בהמשך הארוחה חלק מסיימות ומבקשות אישור, אנחנו מתארגנות ויוצאות מהמטבח. לכל אחת יש את האופציה לעזור לעצמה, יש כאלה שלא הבינו שהן צריכות עזרה ויש כאלה שכן, אבל אנחנו פה בשביל להבריא. לפחות ככה אני מקווה.</div>Tue, 10 Feb 2015 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14281131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14281131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14280501<div align="right" dir="rtl">חוץ, לילה, מכונית.רבות הפעמים שעשינו את זה, אותו ריטואל יחזור גם הפעם. אתה מנשק ואני גונחת, הבגדים יורדים ממני בקצב מסחרר.לא הקדשת לזה יותר מידי מחשבה. אתה מרים אותי, עייפה ותשושה מכל הרע שעובר עליי ומעביר אותי לעמידה על ארבע.אני מסננת ״לא״ ואחרי כמה שניות גם ״אין לי כח״, אבל אתה מתעלם באלגנטיותאני רואה אותך בזווית העין מתארגן ונחרדת.תוך שנייה אני מרגישה אותך בתוכי, אני צועקת לך שתפסיק, אבל בתגובה אני מרגישה את הקצב מתגבר.אני מתפתלת ומחכה שזה יגמר, ואתה בתגובה מלטף לי את הראש.״מקסימה שלי, יפייפיה״ אתה מבליח מבין שפתייך ״אני תכף גומר״״זה כואב לי״ אני אומרתאתה יוצא החוצה ומגיע אליי, ״תביאי את הפה שלך״אני לא מסוגלת להתרומם ואתה מספס, כולך מתרוקן אל תוך המושב האחורי של האוטו שלך.אני מחייכת, ואחרי כמה דקות מתחילה להתפקע מצחוק.מגיע לך.אני מתלבשת ואתה מסיע אותי הביתה, ואני נשארת עם החור שפערת לי בגוף.</div>Mon, 09 Feb 2015 13:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14280501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14280501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14279643<div align="right" dir="rtl">סטונדנטית לרפואה, שנה א׳. המטרה הבאה שלי. </div>Sat, 07 Feb 2015 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14279643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14279643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14278277<div align="right" dir="rtl">אני די בודדה עכשיו, וזה כנראה לא הולך להשתנות בזמן הקרוב.אז אולי כדי שזה ישתנה, אני צריכה להכיר אנשים.כאילו, זה די רצוי.אז אני רוצה להכיר אתכם, הבלוגרים המגניבים בישרא (וגם הלא מגניבים)לא משנה לי אם אתה בן או בת, וכל עוד אתה או את לא בני חמש עשרה (או ארבעים) לא מעניין אותי הגיל שלכם.אז קדימה, היט מי.מייל? סקייפ? בלוג?מישהו?</div>Thu, 05 Feb 2015 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14278277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14278277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14219042<div align="right" dir="rtl">יציאה מהירה החוצה, תעודת זהות, סיגריה וקולה זירו. ככה יוצאים לשאוף אוויר בילדים ג'. התקפי חרדה באים והולכים, קצת איטומין והכל נרגע, כמובן. אני חושבת עלייך, על מה שעשית לי. על מה שלא עשית. זכרונות של לילה, אתה ממשיך שאני אומרת לא, אני נרגעת ואתה ממשיך שוב. הלוואי שהיית יכול להרגיש ריקה כמוני עכשיו. מגיע לך.</div>Fri, 17 Oct 2014 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14219042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14219042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14081488<div align="right" dir="rtl">אני יושבת מול המחשב, חמש בבוקר. אני אוהבת את השעות האלה, כאילו גם היום עצמו עוד לא התעורר. השקט באוויר ממלא אותי מבפנים. הבטן מקרקרת, מפריעה לשקט כאן, תמיד חייבת להדחף לכל מקום הבטן הזו. אני מתנתקת. אם הייתי מעשנת, סיגריה הייתה טובה כאן. גם כדי לדכא את הרעב המציק וגם כדי לקום. אני מזמן לא חופשייה. אני וחופש? אני אוהבת להתהלך בים יחפה, להרגיש את החופש והשלווה מדגדגים לי בקצות האצבעות. אני אוהבת לשמוע מוזיקה בפול ווליום, ולשיר חזק חזק. אני אוהבת לרוץ עם הכלבים ולהרגיש את השלווה והשקט מבפנים. אבל חופשייה באמת? כבר חמש שנים אני לא חופשייה. אני לא חופשייה כי תמיד בראש יש את הקול הזה, הקול הזה שלא משחרר וצורח שאני לא טובה מספיק. יש את הקול המציק שמפריע לי בכל מקום שאני רק הולכת. הקול הזה נמצא איתי, חמש שנים הוא מתעקש, ועכשיו הוא כבר מרגיש בבית. אני כבר נותנת לו להרגיש בבית. חמש שנים של מאבקים אין סופיים עם עצמי, של טיפולים כדי לנסות להשתיק אותו, של ניסיונות להשלמה עצמית. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את החמש שנים האלה, בהם בכל יום אני מתפללת לזה שלא הייתי קמה בבוקר, כי מה שיש לי</div>Sun, 06 Apr 2014 04:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי בחושך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841772&blogcode=14081488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841772&blog=14081488