http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367She had blue skin, And so did he. He kept it hid And so did she. They searched for blue Their whole life through,Then passed right by- And never knew.~ Shel SilversteinheCopyright 2026 Write me a Nickname. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=14088722<div align="right" dir="rtl">**יכול להיות שהפסקאות לא ממש קשורות אחת לשנייה כי אני מספר על כל מה שעבר עליי בערך.בבקשה. שמישהו ישמיד אותנו. בבקשה...למה אנחנו חיים? בשביל מה? למען מי? למען עצמנו?אם למען עצמנו אז אנחנו אגואיסטים מטבענו.כל פעם שאני עושה משהו כמו שצריך- הדרישות רק עולות ועולות.כאילו אני לא פאקינג מבין מה הבעיה.אני עושה כל מה שאבא שלי ביקש ממני אי פעם! ומה אבא שלי עושה במקום להיות מרוצה שמילאתי את דרישותיו?הוא רק מעלה את הדרישות! מעלה אותם עד לרמה שאני בקושי מסוגל להתמודד איתם...אחותי אמרה לי: "תמיד מעלים את הדרישות. כשלא מעלים לך את הדרישות, תדע שוויתרו עלייך".נשמע לי אחלה! אז בבקשה ממך אבא,תוותר עליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייאל תקנה לי פאקינג בגדים של זקנים בני 60, אני נער בן 15 שרוצה להתלבש כמו שנהוג וכמו שאני אוהב.ולא כמו שאתה רוצה! לא בנעליים של פאקינג זקנים או לא יודע מה.כל מה שאני אוהב- אבא שלי לא אוהב. נראה לי שזה כבר בכוונה.פעם עשיתי ניסוי ועברנו ליד איזו חנות שהיו בה נעליים שאני ממש אוהב ואבא שלי הסתכל (בלי שאמרתי כלום) ואמר: תראה איזה נעליים יפות!אחר-כך עניתי: כן אני ממש רוצה א</div>Tue, 15 Apr 2014 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=14088722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=14088722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=14088697<div align="right" dir="rtl">....אז מה התחדש אצלכם אחרי 4 חודשים שלא הייתי כאן?אני אתפלא אם מישהו עוד נכנס לפה (לא שלפני זה נכנסו 'הרבה')•___________•נו? מישהו? (מעיף אבק וקורי עכביש מכל מיני פינות בבלוג)מדהים איך חוסר בכתיבה משפיע על עצמך. בא לי לכתוב 149233895 דברים עכשיו.</div>Tue, 15 Apr 2014 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=14088697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=14088697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13988227<div align="right" dir="rtl">שעת לילה מאוחרת כשהכלב שלי מתכרבל לחיקי, קר בחוץ והמחשבה הראשונה הייתה"היי, בוא נכתוב פוסט."המוח שלנו זה האויב הכי גדול שלנו.#אני לא רוצה להתחיל ללמוד, אבל כשאני מתחילאני יכול להכנס לזה לפחות ארבע שעות.#אני לא רוצה לעשות ספורט אבל כשאני עושה אני נכנס לזה ולא רוצה להפסיק.#אני לא רוצה להכנס למקלחת לפעמים אבל כשאני נכנס לא בא לי לצאת#אני לא רוצה ללכת לישון. אבל כשאני הולך לישון, לא בא לי לקום.המוח שלנו בנוי כדי לאתגר אותנו, ולראות אם אנחנו מתמודדים עם זה.אושר.אני לא יודע אם זה גם איזה חלק שחסר לנו במוח ובגלל זה אנחנומרגישים ריקנות כזאת, או אולי איזה אדם המציא את זה.האם הכאב שאנחנו מרגישים הוא בעצם האושר?אני לא יודע מה זה אושר, אבל כשאני מרגיש כאב הלב שלי מזמר:"אני כל כך חי, כל כך חי.."בכלל, כל פעם שאני מרגיש אדרנלין זה מה שקורה. אולי האושרהוא בעצם הכאב והאדרנלין שאנחנו חווים?כל הזמן אנשים אומרים 'אושר זה חתונה, ילדים, עבודה וכדומה...'ויש כאלה שאומרים שאושר הוא דבר שונה אצל בן אדם. עם האנשים האלהאני מסכים.יש כאלה שאושר בשבילם זה להקים משפחה, הייתי בשוק כשסיפרו לנובבית ספר על אדם שלא היה לו</div>Tue, 10 Dec 2013 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13988227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=13988227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13984274<div align="right" dir="rtl">לפני שאתם מגיבים, תקראו הכל, אם לא קראתם הכל- אל תטרחו להגיב.אני לא תומך בהתאבדות, אני רק מנסה להביא נקודת מבט אחרת בן אדם צריך לעשות מה שיגרום לו אושר. עכשיו, לפני כמה ימים היה מקרה של ילד בן 12 שתלה את עצמו. תשאלו פסיכיאטרים, ורובם יגידו שהוא "לא היה בריא בנפשו". אני חושב שהילד פשוט לא שקל את זה עד הסוף. לפעמים לילדים שנחשבים 'קטינים', אין יכולת לשקול את הדברים כמו שצריך. הם מתאבדים בגלל סיבות שלדעת המבוגרים נראים סיבות שטחיות. פאק איט. כל ילד עובר את המכשולים שלו בחיים. וואלה? לפעמים ילד לא מסוגל להתמודד עם זה. הוא לא מסוגל. אני אתן לכם דוגמה- מציקים לו בבית ספר. "אמא, אבא, מציקים לי, אבל בבקשה אל תגלו למורה"מה האמא והאבא יעשו?אפשרות א' -תחילה הם ישאלו אותו מה עושים לו.הוא יגיד שמקללים אותו.ומה הם יענו? "תקלל בחזרה" או "אל תתייחס". נמאס לי שהורים אומרים 'אל תתייחס'הבן שלכם הולך למקום המחורבן ששם אמורים איכשהו לחנך את הילדים בדרך כושלת יום-יום,הוא חווה את זה יום יום ואתם אומרים לו אל תתייחס?! מה אל תתייחס?!ואם הילד לא רוצה להיות כמו הקופים חסרי המחשבה האלה שמקללים בחזרה? מה א</div>Fri, 06 Dec 2013 16:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13984274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=13984274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13983558<div align="right" dir="rtl">מכירים את ההרגשה שכל מה שתכננתם נהרס לכם, שאתם צריכים להספיק כל-כך הרבה דברים בקצת זמן, ושכל העולם נגדכם ואתם כבר לא יודעים על מי לסמוך? "And what a scummy man, just give him half a chance I bet he'll rob you if he can"</div>Thu, 05 Dec 2013 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13983558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=13983558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13978680<div align="right" dir="rtl">הפוסט לא יעסוק רק על ספרים, אלא בכלל על המציאות שלנו כיום."ספרים אחי? מה אני נראה לך, חנון?". אני פשוט לא מבין איך אנשים לא אוהבים ספרים. אני חושב שזה לרוב נובע מעצלנות. אנשים רק חושבים על להתיישב, לפתוח דף, ולקרוא, וכבר יורד להם החשק לגמרי. כמובן שאני לא מדבר על כולם, אבל בעידן המודרני שלנו כיום, בעיקר לאחר המהפכה הטכנולוגית, רוב האנשים רוצים משהו חדיש, מעניין יותר מ"סתם כמה דפים". משהו שיביא להם עניין ותוך זמן קצר. לדוגמה.. סרט לוקח לך רק שעה-שעתיים לסיים.ובנוגע לספרים לא כל האנשים יודעים לקרוא מהר. בגלל זה יש אנשים שלוקח להם המון זמן לסיים ספר אחד. ולאנשים אין סבלנות ולפעמים גם זמן לשבת יום יום ולקרוא. אנשים פשוט לא מבינים כמה ספרים יכולים להועיל להם. היה לי חבר שרצה להתאבד מסיבות כאלה או אחרות. אמרתי לו שיקרא ספר. ומאז, כל פעם שהוא בדיכאון או לא יודע מה לעשות עם עצמו הוא קורא ספר.אני קורא 50% מהזמן שלי. כשאני קורא אני פשוט נשאב לזמן ולתקופה ושמתחרשת בספר. כשאני גומר לקרוא אני מרגיש שאני מתעורר מחלום, וחוזר למציאות שלנו כיום. אני חושב שאי אפשר להתקיים בלי ספרים, ובאמת שאני ל</div>Sat, 30 Nov 2013 16:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13978680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=13978680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13978064<div align="right" dir="rtl">מכיוון שזה הקטע הראשון בבלוג, רציתי לפרסם על משהו שלדעתי- מאוד נכון. בתוכנית ריאלטי, כגון... "הכוכב הבא" (התוכנית ריאלטי היחידה שראיתי ממנה יותר מפרק אחד), נותנים לצופים מה שהם רוצים. "אקשן". אף אחד לא ירצה לראות משהו בלי קצת אקשן, פלפל, משהו שיוסיף יותר לעניין. רואים שבתוכניות ריאלטי השופטים צועקים אחד על השני, רבים, מנסים לעשות מתח זול שלפי מה שאני חושב, לא עובד על אף אחד. בנוסף, תוכניות ריאלטי מכורות ורואים זאת מכל מיני סיבות שונות. בלוג זה עניין מאוד דומה- אם לא תתן לקוראים מה שהם רוצים, הם לא יהיו רוצים לקרוא את זה. לדוגמה... מה תעדיפו לקרוא? פוסט בו בחור מספר על זה שהוא הציל אישה זקנה, אמא שלו נכנסה לכלא והוא במסע מסביב לעולם ונלחם ונתרם ועוזר. או לעומת זאת, פוסט על נער שמספר על חייו בתור נער, על זה שהכלב שלו שחור והשמיים כחולים והציפורים מצייצות. זאת הוחכה לכך שאני צודק.. אבל אני מקווה שבכל זאת אנשים יקראו את זה, כי חיי לא מושלמים ובא לי לכתוב, פשוט בא לי, אני אוהב את זה. אז אחרי כל מה שרשמתי לכם, אני אוסיף לכם קצת עליי אישית, בנוסף למה שרשום בסרגל השמאלי. אני ממש אוה</div>Fri, 29 Nov 2013 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Write me a Nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=841367&blogcode=13978064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=841367&blog=13978064