http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208אני שפחה, אישה עצמאית, חזקה, שבוחרת להתמסר לאדון. ועכשיו אני כאן כדי לכתוב על זהheCopyright 2026 fambdsm. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14231837<div align="right" dir="rtl">זו שאלה ששואלים אותי, והיא גם ממש מסקרנת אותי. אני הכרתי את האדון שלי בדרך לא הכי שגרתית, ובמקרה לגמרי. אבל כשאני גולשת בפורומים או בכלוב, אני מבינה עד כמה לא הייתי רוצה להכיר בדרך הרגילה... גם בגלל הניסיון הרע שהיה לי, וגם בגלל שאני רואה איזה אנשים מסתובבים שם. ויש בכלוב למשל כל כך הרבה דפוקים, וכל כך קשה לסנן. אז ספרו לי... מה דעתכם? ולא, אני לא שואלת בגלל שאני מחפשת אדון חדש, ממש לא. אני שואלת כי אני סקרנית</div>Sun, 09 Nov 2014 20:09:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14231837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14231837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14220342<div align="right" dir="rtl">אני שפחה, משויכת לאדון זרים לא יבינו ירימו גבה יתהו... ולפעמים גם אני מרימה גבה ולפעמים גם אני תוהה איך מצאתי את דרכי לכאן אבל זו אני. זו המהות שלי, זה חלק בלתי נפרד ממני. חלק שאני יכולה להדחיק, להסתיר, לנסות ולהתעלם ממנו. במשך הרבה זמן התעלמתי מכל הסימנים הקטנים. התעלמתי מפנטזיות שבהן הגבר הוא החזק, אולי אפילו קצת האביר על הסוס הלבן. התעלמתי מזה שנורא רציתי אזיקים התעלמתי מזה שכל פעם ביקשתי ספנקינג מהפרטנר התמים שלי התעלמתי מזה שכל פעם ביקשתי יותר חזק, ונהניתי כשתפסו והצמידו אותי למיטה. סאדו מאזו? איכס, אמרתי לעצמי. דחפתי את זה כל כך רחוק ממני. אבל יום אחד המסך הזה נפל. אני שפחה, זו מי שאני. אני יכולה להילחם בזה. ואני יכולה לקבל את זה באהבה, ולתת לזה למלא את החיים שלי באושר</div>Sun, 19 Oct 2014 23:32:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14220342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14220342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14217112<div align="right" dir="rtl">אמצע הלילה, אני יושבת וכותבת לך מייל ארוך. על הפחדים, החששות והקשיים שלי. על מה שעושה לי טוב. על הפנטזיות שרצות לי בראש, על זכרונות מהסשן האחרון, והסשן שלפניו... וזה שלפניו... בהתחלה היית צריך להכריח אותי לכתוב, דורש ממני לפרט עוד ועוד, וזה נראה לי כל כך מלאכותי. והיום? היום זה טבע שני שלי. זו הדרך שלי להתמודד עם דברים, זו הייתה הדרך שלי להתמודד כשהיית במילואים ולא דיברנו... זו הדרך שלי להתחבר לעצמי</div>Tue, 14 Oct 2014 20:27:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14217112http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14217112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14213422<div align="right" dir="rtl">אתה דורש ממני להתפשט בפניך, פיזית ונפשית. אתה דורש ממני לחשוף את העולם הפנימי שלי. את המחשבות, הרגשות. את הדברים הטובים שיש בי, את נקודות החוזק. ואתה שמח בשמחתי, ומעודד אותי, ודוחף אותי קדימה. ואתה שם, כשקשה לי. עומד מולי, דורש ממני לחשוף את החלקים הקשים, את חוסר הביטחון, הפחדים. וזה העירום הכי קשה, כי מה אם זה יותר מדי בשבילך? מה אם תחליט פתאום שזה לא מתאים לך, שתחליט לנטוש אותי? ואתה שם, כל פעם מחדש. מבין אותי עוד לפני שאני בכלל מדברת. מכריח אותי לעמוד מול מה שקשה לי, ולבטא את זה במילים. מכריח אותי להכיל גם את החלקים האלה בחיים שלי. מכריח אותי להתמודד עם הדברים כמו שהם, להפסיק להשתמש בתירוצים. ובסוף כל שיחת נפש כזו אני מבינה שאתה עדיין כאן, עדיין מכיל, עדיין מקבל. לא מעוניין ללכת.</div>Wed, 08 Oct 2014 18:37:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14213422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14213422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14209479<div align="right" dir="rtl">להיות אדון, זה לא רק להיות קשוח, מצווה, מצליף. להיות אדון זה גם לדאוג. לפעמים יש בדאגה שלך כל כך הרבה רוך. למשל בשנה א', כשטרחת לזכור את כל תאריכי המבחנים שלי, והשתדלת להתקשר בכל פעם בבוקר ולאחל לי בהצלחה. או בפעם ההיא, באמצע הסשן. כיסית אותי כדי שלא יהיה לי קר, למרות שלא אמרתי מילה. ולפני כמה ימים, כשהתקשרת, ובכוונה קיצרת את השיחה בגלל שאמרתי לך שאני מחוץ לבית עם סוללה חלשה, ובלי מטען. כי לא רצית שאני אתקע בלי טלפון. ודווקא הרוך הזה הוא שגורם לי להתמסר לך, יותר מכל דבר אחר. דווקא הדברים הקטנים האלה, המעשים הקטנים האלה. והם חזקים יותר מכל המילים הגדולות</div>Wed, 01 Oct 2014 22:06:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14209479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14209479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14208302<div align="right" dir="rtl">חבל ששלושת כללי היסוד של עולם השליטה לא חלים גם על תקופת החגים. כי אין שום דבר שפוי בכמויות הבישולים וההכנות שלפני, ואין שום דבר בכמות הקלוריות שנכנסת לגוף. והסכמה? סביר יותר להניח שרגשות אשם או תחושה של מחויבות הם אלה שגורמים למשפחות להתקבץ סביב שולחן החג ביחד. וכולם מקטרים לפני, וכולם מרכלים אחרי... סתם, סתם קצת הומור אף פעם לא הזיק למרות שבכל הומור יש גם גרעין של אמת</div>Mon, 29 Sep 2014 22:30:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14208302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14208302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14205933<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב התחשק לי להשתעשע, ואת ברכת השנה הטובה לאדוני כתבתי על גופי</div>Fri, 26 Sep 2014 00:24:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14205933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14205933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14204818<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אפילו למה נכנסתי... בעצם, אני כן יודעת. אני לא מצליחה להירדם ומשעמם לי, בדיוק סיימתי לקרוא את הספר החדש שקניתי. ואי אפשר להיכנס לכלוב בלי לקבל פניות מכל מיני גברים. אז מצד אחד יש בזה משהו מחמיא, להרגיש מבוקשת. מצד שני... כש"אדון" יודע שאני משויכת ובכל זאת מחליט לתת לי את הטלפון שלו ולצוות עלי להתקשר... טוב, אז זה פאתטי. ומגוחך.</div>Wed, 24 Sep 2014 00:51:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14204818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14204818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14203580<div align="right" dir="rtl">יש צדדים בקשר שלי עם האדון, שלא כתבתי עליהם עדיין. יש נקודות רגישות ופרטיות, ולוקח זמן להיפתח. כל מיני התכתבויות בימים האחרונים נתנו לי את ההשראה לפוסט הזה, ונתנו לי את הפוש שהייתי צריכה כדי להיפתח. אני כותבת פה לא מעט על הסשנים עצמם, על משימות שאני מקבלת, על דברים כאלה. וגם כתבתי כאן שהאדון שלי הוא לא בן הזוג שלי. אבל לא ממש פירטתי על מה שמעבר. על פניו זה נראה ששליטה זה בעיקר סקס עם הצלפות וסטירות, עם שפחה שעומדת על ארבע ואדון שאומר לה מה לעשות. אבל בשבילי יש כאן הרבה דברים מעבר... יש כאן קודם כל קרבה עצומה ביני לבין האדון שלי. חיבור נפשי מאוד מאוד חזק. בשבילי, חלק מההתמסרות היא לא רק ברמה הפיזית אלא גם ברמה הנפשית. יש דברים שסיפרתי לאדון שלי, שלא הייתי מעיזה לספר לאף אחד אחר. יש דברים שאני מרגישה שרק הוא יצליח להבין. כל מיני שריטות שלי, שהוא בין הבודדים שאני מרגישה מספיק פתוחה וחופשייה כדי לספר לו, כי אני יודעת שהוא יבין. וגם אם הוא לא יבין, הוא מקבל אותי כמו שאני. צריך המון אנרגיות כדי להיות שפחה. כדי להתמסר, לציית. אבל מצד שני, הקשר עם האדון מכניס לחיים שלי המון. לפעמים</div>Sun, 21 Sep 2014 21:10:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14203580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14203580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14201217<div align="right" dir="rtl">מישהו כתב לי פעם בבלוג ושאל למה אני מתנצלת כל הזמן... ומדי פעם מישהו בא וכותב לי שאני לא בסדר ואני מוזרה והוא לא מבין (הוא, או היא.... זה לא משנה) והאמת היא שבתקופה האחרונה גם אני לפעמים עוצרת ותוהה אם השתגעתי. כי יש משהו בהתמסרות הזו... שהוא כל כך אחר, שהוא כל כך שונה ממה שאני רגילה ומכירה, ממה שאנשים בסביבה שלי רגילים אליו. ולפעמים קשה להיות במקום הזה, ולפעמים קשה לעשות את זה ולהנות מהדברים. אבל בסופו של יום, עם כל הקושי, אני לא חושבת שהייתי מוותרת על זה. כי הרבה דברים טובים בחיים דורשים עבודה ותחזוקה, ובעיניי להיות שפחה זה גם קצת מיומנות... מיומנות שצריך לעבוד עליה כל הזמן. אז אני עדיין לא במקום שאני מסוגלת לספר לחברות שלי, והאמת היא שאני עוברת עם עצמי תהליך של פקפוק בעצמי, במי שאני. והמזל שלי שיש לי את הבלוג הזה כדי לכתוב מה אני מרישה וכדי לנסות להבין מה עובר עלי... ולפעמים גם לעזור למישהי אחרת שמנסה להבין מה עובר עליה.</div>Wed, 17 Sep 2014 19:38:00 +0200fambdsm@walla.co.il (fambdsm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839208&blogcode=14201217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839208&blog=14201217