http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199"אם אתה יכול לגרום לבחורה לצחוק, אתה יכול לגרום לה לעשות כל דבר"- מרלין מונרו.heCopyright 2026 נסיכת התחבולות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14911780<div align="right" dir="rtl">אני כנראה כותבת רק בביל עצמי, אבל זה מה שזה, וזה טוב לי. כנראה שזה מה שאני צריכה עכשיו. אני בתקופה כזאת בחיים שבאמת ממש טוב לי, אני נהנת בתפקיד החדש, עוד 3 חודשים משתחררת, יש לי המון זמן לעצמי וגם לעבוד ואני מתחילה לבנות את העתיד שלי.מתחילה בזה שאני יותר מאמינה בעצמי, בעולם, בסובבים אותי. אני כל כך שלמה עם החיים שלי כרגע, או לפחות עם החיים שאני לא מדחיקה.מעולם לא הכרתי ואהבתי את עצמי טוב יותר ממה שאני היום.</div>Thu, 03 Aug 2017 20:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14911780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14911780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14896810<div align="right" dir="rtl">אני עוזבת את התפקיד,הולכת להתחיל משהו חדש, משהו חדש ומועיל, בשבילי, אני אוכל להתפתח ולהקנות לעצמי זמן, להשקיע בעצמי סוף סוף אחרי ששנה וחצי השקעתי בכולם מלבד עצמי.אני ממש מעורערת רגשית, פתאום אני מבינה שהתמונה הגדולה שאני נמצאת בה היא בעצם כל כך קטנה ואגואיסטית שהיא מוחצת את כולנו בבועה הזאת שנקראת "צהל". אני אוהבת את השירות שלי, אבל לפעמים נדמה לי שאנחנו לא יותר מחיילי הצעצוע מפלסטיק של אחי הקטן.אני הולכת להשאיר אחרי את החברים הותיקים שלי, אני מקווה שזה יהיה מבחן להוכיח שאנחנו יכולים לשמור על קשר גם כשאנחנו לא משתרים באותו בסיס (למרות שלפי מה שהולך בזמן האחרון כולנו נגמור באותו בסיס וזה יהיה ממש יד הגורל).אני לא מפסיקה לריב עם יובל, שזה עצוב כי היא החברה הכי טובה שלי שם... ואני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר.אני מתחילה לאבד אותה.אבל אם אני אחשוב לעומק,היא זאת שמתחילה לאבד אותי.</div>Thu, 25 May 2017 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14896810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14896810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14890434<div align="right" dir="rtl">ממש קשה לי בזמן האחרון בגלל הרגליים, וזאת לא אשמתי אני יודעת, פשוט אומרים שהבריאות היא מעל הכל אבל מה אני אעשה שאני אוהבת את התפקיד שלי ואני לא יכולה לבצע אותו במאה אחוז בגלל הבעיות הבריאותיות שלי?לעזאזל עם שברי המאמץ.באמת, לא משנה כמה אני משתדלת יהיה לי קשה, אבל כוסאומו אם רוצים להוציא אותי מהפיקוד רק בגלל החרא הזה, הרי עוד חצי שנה אני מסיימת את השירות, ואז סלמתק.רק עוד קצת.היום הייתי ביומולדת של חברה מהתיכון עם כל החברים מהתיכון, עברו שנתיים מאז שסיימנו וזה יפה לראות שאנחנו עדיין יושבים יחד, אני קצת פחות כי התרחקתי והתחברתי לבנות ביישוב ועכשיו אנחנו חבורה כזאת אבל אני מתגעגעת לחברות הישנות, לידידים מהשכבה, ואני חושבת לחדש איתם קשר, אני ממש אוהבת את האנשים ומתגעגעת, ואני חושבת שאם אני אתאמץ קצת אני עוד אצליח להחזיר את הקשר לקדמותו.קצת בירות ונרגילה יכול לסדר את הכל.פשוט מסגרת שונה,זה טוב להתערנן קצת.היה שבוע מטורף, של שטח מטווחים ועבודות מטבח,בא לי למות מתשישות אבל יש לי יותר מידי דברים לעשות,מזל שהדברים האלה כייפים.כמו לצאת ולחיות את החיים באמת.</div>Fri, 28 Apr 2017 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14890434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14890434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14889125<div align="right" dir="rtl">היום היה סתם יום שבת טיפוסי,ישבתי עם דניאלה לקפה אחרי שהבנו שאין שום סיכוי בעולם להגיע לים בזמן הקרוב מרוב הפקקים והעומס, חשבנו ככה קצת על החיים, על הקצונה שלה ועל המועדפת שאני מפנטזת לי בעוד כמה חודשים.היא מתלבטת אם לחתום עוד, מצחיק כי היא אפילו עוד לא נכנסה לקבע, ואם להגיד את האמת אני לא רוצה לחכות יותר מידי עד שהיא תסיים ורק אז לטוס לדרום אמריקה, כי קבענו שנטייל יחד. זה מה שכייף בה, היא ספונטנית וקשה לא להסתדר איתה.ואז פתאום דיברנו על זה,מה שאני תמיד חושבת לעצמי בלב ומסתבר היא גם פינתה לעצמה כמה דקות לפני כמה ימים כדי לחשוב את אותה המחשבה.למה אין לי אף אחד?אני הרי ממש סבבה, הולך לי עם אנשים- אני חברותית וקלילה, אני לא אחת כזאת שתגיד על עצמה שהיא יפה אבל טוב דניאלה כן אומרת, אני מצחיקה וזורמת (לא זורמת זורמת נו הבנתם.. כבר עברתי את תקופת יב התבגרתי מאז), אז מה לא בסדר בי?מה שאני כזאת בררנית? שאני כזאת פחדנית ומתחמקת שלא מסוגלת לפתח רגשות כי אני חושבת יותר מידי? אפילו הבחור האחרון שיצאתי איתו נפגע ממני, לדעתי אני פשוט מחפשת משהו "מושלם" וקשה לי להשלים שהמשהו הזה לא קיים.אני מחכה כי אנ</div>Sat, 22 Apr 2017 21:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14889125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14889125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14888919<div align="right" dir="rtl">תמיד אני מוצאת את עצמי כאן מחדש. אחרי שנה וקצת, האצבעות שלי מתחילות להקליד כאילו מעולם לא הפסיקו, ואני חייבת להודות שהתגעגעתי לתחושת הכתיבה, אני אמנם לא מקלידה מהר וחלק כמו פעם אבל הזכרון של מיקום האותיות עדיין טרי אצלי. מה אני יכולה לספר? הרי פעם אחרונה שכתבתי כאן הייתי פישרית קטנה בצהל, שהתגייסה לקורס מכים. והיום אני כבר ממש לא הפישרית ההיא, שקיבלה אין ספור שעות ביציאה, ריתוק של 21, כמעט פסילת תפקיד על רפואי שעכשיו היא יכולה להגיד על עצמה שהיא מפקדת. מפקדת חזקה, הרבה מעבר למפקדת, כבר קודמתי לסמלת, ואני נלחמת בתפקיד כמו שאני נלחמת תמיד על מה שאני אוהבת לעשות. התמודדתי עם אין ספור סוגים מכלל רבדי האוכלוסייה בארץ, מהאיכות הגבוהה ביותר ועד לפרברים עם פערי התרבות.אני יכולה להגיד שזה חישל אותי, גם פיזית אך בעיקר מנטלית.מי יודע? אולי אני אפילו נשמעת בוגרת יותר.אני עדיין הרגשנית חסרת הפרופרוציות שאוהבת שטויות של נערות בנות 16, רק עפ פחות זמן לכתיבה ולקריאה, או לציור.. כך שלפעמים אני שוכחת מי אני באמת כי המהות האמיתית של מה שאני אוהבת לעשות לא באה לידי ביטוי לרוב.אני מגבשת לי דמות חזקה,</div>Fri, 21 Apr 2017 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14888919http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14888919http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14534077<div align="right" dir="rtl">עכשיו אני ברגילה, אחרי חודשיים די אינטנסייבים של טירונות. ואני יכולה להגיד שהיא להייתה קלה בכלל, אבל בתכלס יצאתי אדם טיפה יותר בוגר ממנה. ועכשיו אני מחכה לשלב של הקורס. שהוא לא פחות קשה... יש הרבה שאלות שדי הטלתי על הכף, נגיד מבחינת חברות, איזה מן חברה אני? מעולם לא היה לי קשה להתחבר לאנשים, ופתאום כשאני תקועה עם עוד 200 בנות באותו מקום 24.7 אני לא מוצאת את החברות האמיתיות שלי, אני די לבד. אני לא מוצאת את עצמי. אני מגלה בעצמי תכונות די מגעילות במצבי הלחץ, וזה מרתיע, אבל בו בזמן מאתגר כי אני ממש נלחמת בהן ואז אני מגלה גם את הצדדים החזקים שלי, את התכונות האיתניות שלי. רוצים שנהיה "איתנים". גיליתי שהגוףך שלי שלא יבגוד בי, ושאני חזקה בהפשי ויש לי רמות גבוהות של שימחה, כי מי שמעיד בשימחתו לא נופל לעיצבו! כל כך הרבה משפטים חדשים למדתי, אלה משפטים שנותנים לי חוזק ועוצמה, "אדם שיש לו למה יכול לשאת כל איך". ובעיקר- קשה זה טוב. יאללה הלכתי להנות מפיסת גן העדן שלי, 9 ימים של חופש. היר אי קאם.</div>Sun, 17 Jan 2016 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14534077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14534077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14408453<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאני מתחילה למצוא את המקום שלי בצהל. תכלס אני ממש מרגישה שכייף לי. נשבעת כל כך מצחיק. אבל השלב בקשה רק מתחיל. תודה רבה לכל התומכים :) אפרט כשיהיה זמן לפרט.</div>Sat, 21 Nov 2015 20:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14408453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14408453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14406869<div align="right" dir="rtl">מחר גיוס מרגיש לי כמו לצאת לטיול שנתי.</div>Tue, 17 Nov 2015 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14406869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14406869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14405686<div align="right" dir="rtl">נותרו לי 4 ימים לפני הגיוס, אני באמת חסרת תחושה בגלל שאני עוד לא מעכלת שאני אכנס לתוך המערכת הזאת.אני זוכרת כשהייתי בת 12 הייתי חושבת על זה שאני אהיה חיילת יום אחד, זה היה נראה נצח נצחים ממני, שש שנים עברו כאילו כלום. אני כבר לא עובדת, אני נחה בבית ועושה את כל הדברים שאני יודעת שבשנתיים הקרובות לא יהיה לי זמן לעשות. וזה פשוט כייף ומשחרר!!! אין ספק שאני יודעת איך לנצל את החופש שלי ;) בנתיים, אני מלאת שלווה פנימית. נקווה ששום דבר לא יהרוס את זה. </div>Sat, 14 Nov 2015 18:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14405686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14405686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14402559<div align="right" dir="rtl">במהלך ארבעת הימים האחרונים בשבוע הזה הייתי מאוד חולה. האמת זה נפל עלי מאמצע שום מקום. במהלך ארבעה ימים הדם שלי היה מורעל באין ספור תרופות. הרגשתי כל כך מטונפת בגלל החום שלא רצה לרדת, נאלצתי להזיע בגללו כל כך הרבה. הייתי חלשה, אבל נרפאתי. דרך אגב, שמתי לב איך במהלך החיים החברים שלנו הולכים ומצתמצמים. זוכרים איך בגן היינו חברים של כולם? וביסודי, כשהחשבנו את החברים שלנו בתור האנשים שאומרים לנו שלום, ולא רק את אלה שבאמת היינו מדברים איתם. בחטיבה כבר נהיינו יותר סנובים נכון? נפרדנו מכל אלה שלא באמת דיברנו איתם, ושמרנו על קשר עם חבורה מסויימת, ואז יש את השלב הזה לקראת התיכון שנפרדות דרכנו וכל אחד פונה לכיוון אחר והופ, צומחת לה חבורה חדשה אחרת. ובתיכון אנחנו כבר מתחילים להכיר חברים שהם לא רק משכבת הגיל שלנו או מאיזור המגורים שלנו, אנחנו מרחיבים את הגלגל, אבל יודעים שעמוק בלבנו יש רק קבוצה מצומנת של אנשים שהם חברי אמת. ואז יש את השלב בחיים שאתה מבין שבשביל שהיה לך טוב אתה חייב להתנער מהאנשים שעושים לך רע בחיים, ואתה נשאר בידיים רק עם עוד שלושה חברי אמת. והאמת הכי עצובה, זה</div>Fri, 06 Nov 2015 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (נסיכת התחבולות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839199&blogcode=14402559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839199&blog=14402559