http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363תרפיה לסובליםheCopyright 2026 monafallforever. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13978901<div align="right" dir="rtl">איזה קטע זה אם אני הולכת ברחובואתה רואה אותךואתה רואה אותיואני מביטה לתוך עינייךמבט ישיר ומפחידכועס ובורחואתה ממשיך לעמוד שםופתאוםלפתעאני מולךממש מולךואתה נושםואני מרגישה את נשימתךעלייבתוכיכאילו זו אניכאילו לתוך חדר עם מראה נכלאתיוכל המציאות שהקיפה אותילפני כמה רגעים בלבדנעלמתנאחזת ברוחועפה רחוקואז אתה ממשיך להביטואני לא צריכה שתגיד לישום מילהכי העובדה שהמשכתלעמוד שם ולחכותאותה המתנהשאני תמיד מחכהתמיד תלויהזה אומר הכלובעצם כלוםוהאנשים ברחוב ממשיכים להקיף אותנומבטים מבטיםאבל מה איכפת לנו בכלל</div>Sat, 30 Nov 2013 20:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13978901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13978901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13978850<div align="right" dir="rtl">אני גאה בעצמי כל כך. פתאום קמתי והצלחתי ואני משקיעה וכל יום מתגברת על מכשול נוסף.הדבר היחידי שמדכא אותי זה הפער אבל אני לא חוששת כמעט ובטוחה שגם את זה אוכל להשלים. אחרי הכל שלוש שנים לא הולכות ברגל אבל אני אסתדר. אני תמיד אסתדרהקץ לבטלנות\מטרות לחופשה הקצרה ביותר בעולם:פרויקטבאנגליתשיעורי - הבית במתמטיקהשאלה להגשה בהיסטוריהשאלה להגשה בתנ''ךלהתאמן למבחן באמנותלהיפגש עם מירה + יאנהלבחור את היום הכי קר בחופש וללכת לסינמטקללכת לבית קפה המקסים ההוא עם ליזהללכת ללב-סמדר בפעם הראשונהלפתח את התמונות (Finally!) לפנימייהלהכיר אדם חדשלהרגיש את אותה הרגשה מדהימה שלא עטפה אותי כבר זמן מהלסיים לקרוא\להגיע לחצי גם הולך - ''הנערה עם קעקוע הדרקון''לקנות: משהו קול ללימודים, תמונה גדולה לתלייה בחדר, שרשרת מחודשת של הפיל.לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב ולכתוב.<img s</div>Sat, 30 Nov 2013 19:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13978850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13978850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13920271<div align="right" dir="rtl">ישנה נערה אחת. ושמה בכלל לא משנה. וגם גילה לא כל כך משנה. והיא בכלל לא משנה פה כלום. כי היא רק נערה, שחווה גיל קשה ומסובך, כמו אלפי נערים ונערות אחרים. והיא מתעוררת בבקרים והולכת לאותו מקום שכל השאר הולכים, ואוכלת את האוכל שכולם אוכלים. היא גם קונה את הבגדים שלה בחנות שכולם קונים בה. והיא שומעת את המוזיקה שכולם שם שומעים. ואף על פי שהיא העתק מדויק ויש כמוה עוד אלפים לעתים היא מרגישה חזק מדי. והיא מרגישה כאילו הלב שלה יכול להתפוצץ אם היא לא תפסיק עם העומס הזה. על הנפש. על הגוף. והיא לא מצליחה לבכות והיא לא מצליחה לעשות נשימות ארוכות וגם לא לספור עד עשר. כי היא מרגישה כל כך חזק את הכאב שלה. היא גם מרגישה את הכאב של האחרים. כאילו היא נטועה באנשים ומסוגלת בכלל להבין מה הם עוברים. וכבר הרבה זמן שהיא מרגישה חזק. אז היא החלה להתסגל לעניין וללמוד להתמודד עם ההתקפים הקטנים האלה. עם החרדות שמתלוות. אפילו תקופה חשוכה עברה ורשמו לה תרופות פסיכיאטריות ש''יסדרו לה את המוח''. והיא נוטלת אותן פעמיים ביום. כמו איזה קוקואית שתקועה בקן הקוקייה עם המפלצת המפחידה ההיא. ולפעמים היא מרגישה נורא שונה מכל השא</div>Wed, 25 Sep 2013 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13920271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13920271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13919655<div align="right" dir="rtl"> החופש הזה היה מלא והוא היה גם ריק והיא נעה בין לבין, שוחה בין העמוקים לרדודים. ועכשיו יש לה סחרחורות בראש אוף אנד און כאילו מישהו שם למעלה נוקם בה על הטעויות <div style="text-</div>Wed, 25 Sep 2013 04:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13919655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13919655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13910654<div align="right" dir="rtl"> עם מבטה האומלל ניתן להשיג הרבה יותר ממה שחשבה. לעורר רחמים אצל פקידות קבלה במשרד הפנים בעזרת מבט תמים וסובל, הנאבק עם המציאות, זה אמנם עובר כבר כל גבול אבל לפעמים אם זה עובד- זה עובד. והמחשבות בראשה רצות כל הזמן נונ סטופ, מה אומרים ומה יגידו ואיך היא כמובן תגיב. ומה תכתוב ואיך תקרא, ולמה כל זה? משום מה, היא תמיד יודעת את התשובה. ולא בגלל שהתברכה בחוכמה רבה מדי. * נוילנד זהו ספר נפלא. מסובך להפליא, קשה לעקוב אבל היא עוקבת והיא אוהבת אותו ובאמת אוהבת. לא כמו שנוטים להגיד כלפי כל דבר חביב שמוצא חן בעייני אנשים, אלא באמת הרגש הנורא והעגמומי הזה- אהבה. זה מה שהיא מרגישה ויש בזה משהו טהור ונפלא. ואפילו שהשמש הכאיבה לה היום בראש, כי כמובן לא שמעה לעצת אחותה הגדולה ולא דחפה לגרונה מים כל היום, ולמרות שהמוכרת ב''סטימצקי'' ענתה לה על שאלה תמימה בתשובה אכזרית ומשפילה, ולמרות שמשרד התעסוקה הוא מוסד מטומטם ביותר שאינו מדייק בפרטים שהוא כותב באינטרנט, ולמרות שהרגישה בודדה למדי היום בעיר, כשהלכה הלוך ושוב בבן יהודה וניסתה להבין מה היא עושה עם עצמה ולמה לא לוותר ולנסוע הביתה- הספר נ</div>Mon, 16 Sep 2013 16:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13910654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13910654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13909857<div align="right" dir="rtl">קיץ. השנה היא 2013 ולמרות שהעונה הנוכחית היא קיץ, רוח די חזקה נושבת בעורפה. היא לובשת שמלה ארוכה, כהרגלה, ושיערה המלא בקשרים נידף ברוח בצורה יפהפיה. כך לפחות מקווה. כי אם לא, הוא כנראה נראה כמו מטאטא הפוך, צהוב ומאובק. היא וחברתה מעשנות ג'וינטים עכשיו, זה הקטע שלהן כבר שבוע. חברתה סטלנית מהחיים והיא פחדנית יותר מתמיד. מלאת פארנויות. בעיקר של ''מה יקרה אם יתפסו''. לפעמים זה היה מתחלף ב''איך אבא ואימא יגיבו''. אך היא עישנה, בעיקר בגלל ההרגשה העילאית שהייתה</div>Sun, 15 Sep 2013 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (monafallforever)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838363&blogcode=13909857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838363&blog=13909857