http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759שלום, זה הבלוג שלי. אבל לא יומן, אלא סיפור במהמשכים. על ילדה שחיה בטבע לבד. מקווה שתהנו, נגהheCopyright 2026 מרק עגבניות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759http://f.nanafiles.co.il/upload/122004/IsraBlog/83759/misc/1204196.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1243292<div align="right" dir="rtl">סתיו התעוררה לקול פרסות סוסים. היא הצטנפה במקומה וקיוותה שלא יבחינו בה. "השדה הזה שומם לחלוטין" אמר אחד הרוכבים. היו שם שני סוסים גבוהים, מהירים ויפים. עליהם רכבו שני אצילים למראה, אם כי סתיו לא יודעה זאת. היא מעולם לא ראתה אנשים רוכבים על סוסים. זה נראה לה התאכזרות."כן.." אני השני. "כדאי שנצא מכאן בקרוב. כבר, מה, חמש שנים שאני מחפשים את הנמלט ההוא? נתנו לו לראות את אישתו, והוא ברח".הראשון הינהן. "מספרים שנדד בטבע... אני לא יודע איך יכל לשאת את הבדידות".השני הוסיף:"נראה לי, שלעולם לא נמצא אותו. כדאי שננוח מעט על הסלע", אמר, והחווה בידו לעבר הסלע שסתיו הסתתרה מאחוריו. שניהם התישבו בראש הסלע דפיקות ליבה של סתיו הואצו פי כמה. 'אני לא יודעת מה לעשות...' חשבה, וליבה המשיך לדפוק.'מה אעשה?! או, מה אעשה?!'היא לא ידעה מדוע, אך חשה סלידה עזה כלפי הגברים.'מה אעשה...'</div>Sat, 08 Jan 2005 10:05:00 +0200nogas10@walla.co.il (מרק עגבניות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1243292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=83759&blog=1243292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1236376<div align="right" dir="rtl">החורש היה סבוך ומלא שורשים מפותלים ומסוקסים, שגרמו לסתיו למעוד כשעברה מעליהם. העלים על השיחים והעצים היו שונים ומשונים: חלקם גדולים ורחבים, שנתנו מצילם לסתיו כשהתיישבה לנוח, וחלקם קטנים ומחוספסים. חלקם היו מרירים ועבים, וכשסתיו שברה אותם ומרחה על פצעיה הכאב נחלש, וחלקם מתוקים מעט. חלק מהפירות היו גדולים, וחלקם קטנים, וכשסתיו מעכה בלשונה ומצצה העניקו לה תחושת שובע. לעיתים הייתה קוטפת פרי גדול ומשליכה בעוצמה על השביל לפניה, ואז לועסת בתיאבון את החתיכות. בעיקר אכלה פירות, ואלה, למזלה, היו מצויים שם בשפע, ואף הרוו את צימאונה. לעיתים פגשה בשיח עם עלים – כמה מוזר – הראויים למאכל (לפחות בשביל ילדה שכל חייה ניזונה ממה שהציעה הטבע בנדיבותו הרבה), ואז הייתה קוטפת ענף ממנו ושומרת עימה. רגליה היחפות מעכו את העלים היבשים והפירות הזעירים, והתקדמו עוד ועוד לאורך השביל. היא לא ידעה בעצם לאן היא הולכת. היא רק יידעה, שלשבת במקום אחד אין היא מסוגלת, והיא חייבת לנדוד. היא רצתה למצוא את אביה. 'הוא בוודאי מחפש אותי ומתגעגע אליי' חשבה לעצמה, ורוחה הייתה מתרוממת מעט. היא ניסתה להתחמק מהכפרים, פחדה. מעולם לא ר</div>Thu, 06 Jan 2005 14:32:00 +0200nogas10@walla.co.il (מרק עגבניות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1236376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=83759&blog=1236376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1211679<div align="right" dir="rtl">השביל עבר בין עצי היער העבותים והמעט לחים, והשתרך עוד ועוד בעיקולים שונים. לעיתים פנה פניות חדות ולעיתים כמעט בלתי מורגשות. לעיתים כמעט נעלם מתחת לשיח גדול. לעיתים עקף ביצה קטנה. הוא המשיך עוד ועוד ולעיתים הרגיש הפוסע בו עליזות ולעיתים עצב, שנדמה היה שקורנים מהשביל עצמו. השביל התקדם עוד ועוד, בפסיעות זהירות ומהוססות, עבר בין גזעי עצים שהשחירו ובין סלעים מכוסים ירוקת. בקטעים מסוימים היו מפוזרים עליו עלי שלכת בגווני כתום חום או אדום של סתיו. שמש חיוורת הציצה מבין ענפי העצים והניסה מעט את צינת היער. הענפים רעדו מעט ברוח והפילו פירות קטנטנים ואדמדמים על השביל. הפירות התגלגלו מעט באבק, ולפתע נמעכו על ידי כף רגל קטנה.הרגל הייתה שייכת לילדה קטנה כבת שמונה. היא לבשה שמלה ישנה וקרועה שהגיעה לברכיה. שערה היה מבולגן וקשור קשר רופף בפיסת יוטה. היא פסעה צעד אחר צעד בשביל, ראשה מכופף, ונראתה מהורהרת.היא צעדה עוד ועוד בשביל בינות העצים. הזמן עבר והשמיים החשיכו והשחירו סביבה. היא פנתה לסלע בצד הדרך, ריפדה אותו במעט עלים והתיישבה. זמן רב היא כבר בדרכים, מאז שזכרה את עצמה, למעשה. לא היה לה בית. היא ואבי</div>Thu, 30 Dec 2004 19:49:00 +0200nogas10@walla.co.il (מרק עגבניות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1211679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=83759&blog=1211679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1190182<div align="right" dir="rtl">הקטע הזה הוא עוד לא הסיפור במהמשכים, אלא קטע פתיחה...אבל.... מה אני אכתוב פה???טוב אז.... תהנו ו....עכשיו אני אפתח קטע חדש - התחלת הסיפור.תהנו!</div>Fri, 24 Dec 2004 17:54:00 +0200nogas10@walla.co.il (מרק עגבניות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83759&blogcode=1190182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=83759&blog=1190182