http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327And you can never hurt me againheCopyright 2026 u dont give a fuck. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14184704<div align="right" dir="rtl">שלום! (יש סיכום פוסט בסוף) שמתי לב שהחדשות מלאות בייצוג לא נכון ולא אמיתי של נערים בישראל. יש המון בני נוער איכותיים בארץ, ולא כל הנוער בארץ הולך מכות ועושה שטויות כל היום.אני רוצה להראות את הפנים של הנוער האיכותי בארץ, של הפרוייקטים המעולים של נוער למען החברה הישראלית בלי קשר לתעודת בגרות חברתית או כל דבר מזדיין שביה"ס מכריח אותך לעשות. דברים שאנחנו עושים מבחירה. עלה לי רעיון לפתוח בלוג שיציג בדיוק את הדברים האלה. אני באמת מאמינה שיש המון כאלה, אבל התקשורת שותקת ונותנת יותר מקום לבני הנוער האחרים, שעושים שטויות עם זמנם פנוי. הבעיה היא שאני עולה עכשיו לכיתה י' ואני מתכוונת לפצל את הזמן שלי בין לימודים, ספרים וחברים - כלומר לא להשאיר כמעט זמן לאינטרנט, כי ברגע שאני נכנסת לישרא או לפייסבוק או לכל דבר אני לא יוצאת. אז אני מחפשת שותפים. אם יש מישהו/מישהי בערך בגילאי חטיבה/תיכון (בערך 14-18) עם המון מה להגיד על העולם בצורה בוגרת מכל מקום בארץ שרוצה להצטרף אליי, או מישהו שרוצה לשתף את הסיפור שלו שמתאים לבלוג או כל דבר אחר למעשה - אני אשמח שייצור איתי קשר במייל שפתחתי לבלוג. את הבלוג כב</div>Wed, 20 Aug 2014 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14184704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14184704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14128840<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת למה נכנסתי לפה. אין לי משהו חשוב לשתף, אבל אני כל כך עייפה וכל כך קר לי והמלון מטומטם לא שולח שמיכות. עכשיו עשר וחצי שעון ישראל, כלומר עשרים ושתיים שעות ועוד חצי שעה מאז שיצאתי מהבית סך הכל. מרגיש יותר מזה. היה לי סוג של ריב עם מישהי, ישנתי בקטע נורא, הלכתי בוכה ברחובות לונדון כי המשפחה שלי מעצבנת, ועכשיו הפייסבוק לא עובד. בכל אופן, תיכננתי להמשיך לכתוב אחד מהדברים הבלתי גמורים בפלאפון שלי. אבל הידיים הכניסו אותי לכאן. אני באמת לא יודעת למה. </div>Tue, 03 Jun 2014 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14128840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14128840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14121098<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שאני חוזרת אחורה, אני יודעת פחות או יותר למה אני חוזרת אחורה, אני לא יודעת איך לעצור את זה</div>Sat, 24 May 2014 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14121098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14121098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14120725<div align="right" dir="rtl">(12:22) הכל חוזר אליי. הכל, ההרגשה של פעם. ההרגשה הנוראה הזאת. העצבים על כל דבר קטן, החולשה, ההברזות, השטויות, הכל. עברה כמעט שנה.. וזה חזר. ותמיד ראיתי בערך את הסיבה - הריב עם י' ולאחר מכן גם עם ג', ההתרחקות מד' והקנאה בע' וא', הבלאגן עם השכבה, או כל דבר אחר שקרה. עכשיו.. עכשיו זה מכלום. עכשיו זה מסטטוסים בפייסבוק (ראה 2 פוסטים על הפייסבוק שאין לי כוח חפש). או שזה ממנו. אז.. הוא. זה התחיל משיחות שלנו בטיול השנתי, המשיך קצת בערך עד פברואר, ואז עשיתי את השטות ההיא והכל נהרס. הא שונא אותי, ואני מתנהגת כאילו אני גם. למרות ש... הוא לעולם לא יידע כמה זה ההפך משנאה בשבילי. אבל זה מתחיל לדעוך, אז כנראה זאת לא סיבה. אז בואו נדבר על חברים שלי. נתחיל מאותה א' שהזכרתי קודם. מאז מה שקרה עם ד' דווקא התחברתי אלייה באופן מטורף, אבל בחודש-חודשיים האחרונים היא התחילה לשפוט כל מילה שלי, בקטע של ההיא-ממש-שונאת-אותי. וגם אני ככה כלפייה. אז למה אנחנו ממשיכות לדבר? אנחנו לא. הלאה. ש'. זאתי שחשה הכי הרבה מכל מי שדיברתי איתו איי פעם. היא מהילדים האלה של "אני לא ילדת סנטר אבל יש לי פוני מגניב ואני שומע</div>Sat, 24 May 2014 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14120725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14120725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14081826<div align="right" dir="rtl">הרשימה הזאת הייתה הפורקן שלי במשך למעלה מחצי שנה. אף פעם לא ישבתי לכתוב אותה, אלא כל פעם שעיצבנו אותי תיארתי את הפעולה באופן כללי והכנסתי לרשימה, או משהו שעלה לי במקרה וכ'ו. תיכננתי להגיע ל100 ולפרסם פה אבל אפילו לא שמתי לב והגעתי ל110. יש הרבה דברים על הרשימה שאני אסביר בסוף, אז בבקשה אל תגיבו תגובות טיפשיות עם ביקורת בלי לקרוא את הסוף של הפוסט! 1) חנפנים 2) מעתיקנים 3) גזענים 4) שקרנים 5) סנובים 6) &#8235;חשים 7) בריונים 8) &#8235;ערסים 9) פרחות 10) &#8235;בוגדנים 11) &#8235;מושפעים 12) &#8235;מתחכמים 13) &#8235;חיים בסרט 14) &#8235;ביישנים מידי\פתוחים מידי 15) &#8235;אנשים ששומעים רק להקה אחת (או סגנון מוזיקה אחד. זה אותו דבר מבחנתי, בגלל שלדעתי לכל להקה יש סגנון ייחודי שאי אפשר לחקות.) 16) אנשים שבוכים בגלל 90+ ("זה לא 100!!! &gt;: " -.- ) 17) אנשים שמסיימים מבחנים של שעתיים תוך עשרים דקות (ומקבלים 100) 18) אנשים שלא מסוגלים לשמוע מוזיקה ולעשות דברים אחרים ביחד 19) אנשים צינים מידי 20) אנשים שלא מבינים ציניות 21) אנשים שמשתנים בשביל אנשים אחרים, גם אם זה בש</div>Sun, 06 Apr 2014 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14081826http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14081826http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14052917<div align="right" dir="rtl">אני כל כך שונאת להתלונן. כאילו.. באמת שהצרות שלי לא כאלה משמעותיות, ולגמרי לא עברתי כלום חשוב בחיים, אני רק ילדה בת 14 ואני סתם מנסה להחשיב את עצמי ליותר. אם תסתכלו בבלוג, תראו המון תלונות. זה בגלל שפה אין לי מחסומים, ואני בדר"כ פה כדי לפרוק עצבים על כמה שאני שונאת את העולם. אז גם פה יהיה תלונות.. המון. אני אתחיל מזה שביקשו מאיתנו בביה"ס לכתוב על מקרה שקרה או קורה לנו, ולכתוב את הגישה שלנו להתמודד איתו דרך איזה דף מוזר שחילקו לנו. ואין לי מולי את מה שכתבתי, אבל אני זוכרת שכתבתי משהו בסגנון של: "בגלל כל מיני סיבות, יצא לי להקים לעצמי מעגל חברים באינטרנט. לאחרונה, אני שמה לב למצב שונה שם. שכולם מתחברים עם כולם, ואני נשארת בחוץ. אני מנסה לחשוב למה, במה אני שונה מהם. הדבר הכי בולט, זה שהם מתבכיינים על שטויות. אני לא. אבל זה כל כך בודד להיות כל כך שונה בדבר שכל כך משמעותי, אז האפשרויות שניצבות בפניי הן או להישאר נאמנה למה שאני מאמינה בו, שזה לחשוב ולשתוק ולסבול בשקט, או האפשרות השנייה, להיות כמו כולם." שכתבתי את זה, הדמעות חנקו את הגרון שלי. כי.. לא תיארתי שם הכל. כולם שם מגניבי</div>Fri, 28 Feb 2014 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14052917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14052917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14012688<div align="right" dir="rtl"> אני רוצה להתחיל בהערה. אני יודעת שזה לא דיכאון. אני סתם בכיינית ברמות מטורפות לפעמים. זה בסדר, קורה. לא אכפת לי באמת. אבל זה העצבות הזאת, שאין מילה יותר סטיגמטית לתאר אותה. ובכלל - אני לא תמיד עצובה. יש ימים וזמנים שיש לי מצב רוח ממש טוב (בלי סיבה, אבל שיהיה,העיקר שיש מצב רוח). אז, זה לא נושא שדיברתי עליו הרבה.. ממש לא. אבל אחת מנקודות המפנה החשובות בחיי היו שהתחלתי להכיר אנשים דרך האינטרנט. למעשה זה התחיל לפני יותר מ3 שנים בטוויטר,ובערך בחופש הגדול (כמה ימים לפני תחילתו אם לדייק) לפני שנתיים וחצי עבר לפייסבוק. מבינים,הבלוג הזה עוסק בתופעות לוואי. תופעות לוואי למי שאני, ותופעות לוואי לטעויות שעשיתי/שנעשו לי בחיים. הרבה מהטעויות האלה הן תופעות לוואי בעצמן - תופעות לוואי של הטעות הגדולה ההיא שקרתה לפני.. טוב, לפני חיים שלמים בתכלס. אז כן, הזכרתי את הנושא כמה פעמים. ולא מבחינת פדופילים או בריונות ברשת - אלה מבחנת האנשים האמיתייים שיש שם. שהם אנשים - כמו אנשים "בחוץ", שמכירים מביה"ס, אוניברסיטה, ואפילו מקום עבודה. אבל אף פעם לא באמת דיברתי על ההשפעות של זה. כל פעם שאני אשתמש במי</div>Thu, 09 Jan 2014 07:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14012688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14012688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14010086<div align="right" dir="rtl">שדים, מפלצות ורוחות רפאים שלי ! סליחה, האמת שזה פוסט רציני ובוגר וחכם. מכירים את זה שאתם קונים 3 ספרים חדשים (לפני שאפול, מחפשים את אלסקה ו13 סיבות) ואם יודעים שלא תקנו עוד בזמן הקרוב (כסף. אוח,כסף) אז אתם מחליטים למרוח את הספרים על כמה שיותר זמן, אבל בסופו של דבר מוציאים את עצמכם 4 שעות אחרי, עם ספר מחובק אליכם אחרי שקראתם את כולו ואתם פשוט לא עומדים בדבר הנוראי הזה שנקרא ספרים? אז ההורים שלי חזרו הביתה ב16:00 עם הספרים שלי. לקחתי את 13 סיבות, התחלתי לקרוא. אוקי נחמד, אמרתי לעצמי שאני אקרא 2 פרקים. גג 3. (ספר של 13 פרקים יחסית ארוכים) כן.. טוב, זה לא עבד. מבינים, ניסיתי להיות על הפייסבוק בזמן הזה כדי לא לקרוא. אבל חברים שלי כל כך שטחיים ולא מבינים מהחיים שלהם, בניגוד לקליי והאנה. זה ההרגשה שיש לי אחרי כל ספר טוב - שהעולם נחות יחסית לספר ושאני כביכול בנקודה גבוהה יותר, שהצרות היומיומיות (של כולם. גם שלי. ) הן כל כך שוליות בחיים האמיתיים. למשל, שסיימתי את אשמת הכוכבים. בדיוק אותה תגובה שהייתה לי היום - אפילו לא ללכת,לגרור רגליים ברחבי הבית הלפעמים גדול מידי שלי. העולם לא מספיק</div>Sun, 05 Jan 2014 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14010086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14010086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14000458<div align="right" dir="rtl">שלום לשדים ולרוחות הרפאים שקוראים אדוקים של הבלוג החי פלוס שלי ! 2011. העשרים וחמישה בדצמבר. אני חושבת שבערך 10-11 בלילה. "היי, מה קורה? (: " ומשם השיחה זרמה. וזרמה. וזרמה. וגם אם עם אותה ילדה ספצפית אני מזמן לא בקשר בגלל סיבות מסוימות, הרגע הזה איתה זה מה שהרס לי את החיים בערך. כמובן שזה לא אשמתה, אני לא מאשימה אותה. אני מאשימה את עצמי על שנתתי לה לגרור אותי לדבר הזה. אני לא אסביר מה זה, כי זה דיי מוזר ולא מובן בסגנון כאפות בנות 12, אבל במציאות זה שונה וחרא הרבה יותר. ואני לא מדברת על משהו נפשי בגנון דיכאון, חתיכה וכ'ו, זה משהו חברתי ופיזי לחלוטין, ואם אני ממש ארצה אני אוכל לצאת מזה. כאילו, אני מקווה. אני דיי מכורה לדבר הזה. יש לו המון תופעות שלילות; זה רודף אותי לכל מקום, אין בריחה. זה יכול לשבור לך את הלב כל כך הרבה פעמים, ולשחק בו באופן כללי. זה הסיבה היחידה שאני אשכרה בפייסבוק - כי יש לי המון דברים אחרים לעשות עם הזמן שלי, שנחמדים יותר (לקרוא, לכתוב, לחרוש על סדרות, לראות סרטים, ללמוד, לתקשר עם חברים מביה"ס) אבל אני תקועה כמו מטומטמת מול הדף הלבן-כחול (האמת שחור-שחור, אב</div>Wed, 25 Dec 2013 18:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=14000458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=14000458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=13948675<div align="right" dir="rtl">כבר בגיל שנתיים, ביקשתי מאמא שלי שתגמול אותי מחיתולים. אבל התחיל החורף, ולכן זה חיכה עד אחרי פסח. ככה שבגיל שנתיים וחצי, נגמלתי מחיתולים,בבת אחת. היייתי ילדה חכמה כזאת- ידעתי שאם יש חיתול אני יכולה לעשות, ואם אין אז אני לא. לפני חודש בערך (נראלי) ברח לי במיטה. התעורררתי מזה, ולא הצלחתי להפסיק, ולא נצלחתי לעצור את עצמי ולקום כדי לעשות פיפי בשירותים, כמו ילדה נורמלית בת 14. זה קרה לי בדיוק אותו דבר גם היום חרא </div>Sat, 26 Oct 2013 09:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (u dont give a fuck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837327&blogcode=13948675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837327&blog=13948675