http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766heCopyright 2026 tamara380. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=14026760<div align="right" dir="rtl">פתאום נזכרתי בבלוג הזה. פתחתי אותו ברגע של משבר שהכל התפוצץ בתוכי, אחרי ביטול חתונה שרציתי בה. הרגשתי סוף החיים. אני קוראת את מה שכתבתי ונזכרת ברגשות החזקים. ומבינה שכן עברתי משהו בחצי שנה האחרונה למרות שאני מרגישה עדיין תקועה ומלאת רחמים עצמיים. אני עברתי מלכאוב עליו לכאוב עלי. אבל היום שוב גיליתי בי את הצד המכוער, גיליתי כמה מעצמי איבדתי בקיץ האחרון. חברה ממש טובה, כמעט אחותי. שאני אוהבת בכל הלב. התארסה. שתבינו היא מהסוג שישבנו ודימיינו את החתונה שלה ושלי מגיל 16 בערך- לפרוטרוט. עברנו מלא, שמעתי בערך על כל דייט שלה בשנים האחרונות. ותמיד היה לי דימיון איך אני יהיה מאושרת כשהיא תודיע לי, כי היא באמת מגיע לה מישהו מדהים. ובמקום לקפוץ מאושר כמו שציפיתי אני מוצאת את עצמי- בוכה. מרוכזת בעצמי במקום בה. בחצי שנה האחרונה אני והיא לא כל כך התראנו אני כדרך התמודדות/ הדחקה צללתי לתוך עבודה חדשה שממלאת 24 /6 והיא גם עבדה קשה והתחילה קשר . וכמעט ולא דיברנו באמת. פתאום קלטתי. כמה אני מאחור וכמה אני עוד לא מסוגלת להתחיל לחשוב על מישהו חדש. אבל הכי זיעזע אותי לגלות. שקשה לי לשמוח בש</div>Sun, 26 Jan 2014 03:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (tamara380)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=14026760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836766&blog=14026760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13905474<div align="right" dir="rtl">תמיד זילזלתי שאמרו שהזמן מרפא את הכל. יש כאבי לב שהזמן לא מרפא אולי זה פשוט היאוש שאנחנו נוהגים לקרוא לו רפואה. אולי פשוט לקרוא לזה שאננות שחוזרת כי אנחנו רגילים להיות בדיכדוך ולא ל חיות בשיא, ומרוב שברור שהעולם הוא ככה בינוני אז אנחנו בטוחים שזהו וזה מה שיש וכל פעם שיש חיסרון ושברון לב ברמות גדולות אנחנו מקווים שיעבור ונחזור להיות רגילים ופשוטים. אבל באמת אני רוצה לצעוק שאני לא רוצה שהלב שלי יתרפא! אני לא חושבת שזה רפואה אמיתית רק מקווה שאני שוב ירגיש את האהבה בעוצמות כאלו אני לא רוצה להפסיק לחיות ולהיכנס למצב בניים כזה. אני רוצה להמשיך לחיות בגדול ולהעיז בגדול ולא לתת זמן ולהתרפא. אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד אף פעם.. ולא הרגשתי ככה אף פעם.. ולמרות שהוא הלך והוא לא יחזור.. ולמרות שהלב נשבר כמו שלא חשבתי שאפשר אני כל כך מרגישה חיה.. כי הלב שלי פועם ואני שומעת אותו אחרי כל כך הרבה שנים של פרווה ושל סתמיות. אני רק מתפללת שהמשיך לחיות את החיים בעוצמה גדולה. לא ללכת מכאן. אני מודה לה' כל כך על כל מה שאני הפכתי להיות בשנה האחרונה , הוא לימד אותי דברים כל כך בסיסיים על עצמי</div>Wed, 11 Sep 2013 00:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (tamara380)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13905474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836766&blog=13905474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13871349<div align="right" dir="rtl">אני מתגעגעת שזה כואב.אני יושבת על הפלאפון ומנסחת הודעות רוצה לשלוח לו כל דבר אפילו שלוש נקודות רק להגיד לו להמשיך ולבוא ולהילחם עלי אבל אני הדפתי אותו בכל הכוח והוא הבין את הרמז ולכן הוא כבר לא מדבר. הוא כתב לי ביום שלישי שעבר לפני שבוע שהוא לא מוותר עלינו ושהוא אוהב ומתגעגע אבל אני לא יודעת מה עבר עליו בשבוע האחרון ואני כל כך רוצה לראות את החלק שלו בסרט לא יכולה יותר זה כל כך כואב אני לא ישנה בלילות.. רק רוצה להגיד לו כמה אני מתגעגעת וכמה אני אוהבת אותו... זה שורף בי!אבל אני באמת מאמינה שזה לא בריא הקשר הזה עכשיו, אבל גם לא יכולה יותר לא לדבר איתו שבוע שלא שמעתי מנו מילה שבוע וחצי מאז שראיתי אותו פעם אחרונה.. וזה שורף לי בלב כל כך! באמת... איך אני יכולה להמשיך ככההלב שלי מתפוצץ. ואני לא חושבת שזה רק עניין של דחיית סיפוקים זה עניין שאני לא יודעת איפה הוא נמצא האם הוא בטיפול? האם הוא מיואש? אני משתגעת.. וחייבת לדעת. זה כואב לי בגוף. בלב. הוא שורף.. כל הגוף שלי רועד ואני מנסה להשתיק אותו, הוא נלחם!זה מלחמה על חיים ומוות זה ברור! רק שלא לגמרי ברור איזה צד מושך לחיים ואיזה צד מושך למוות!זה</div>Tue, 06 Aug 2013 06:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (tamara380)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13871349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836766&blog=13871349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13871314<div align="right" dir="rtl">בצורה די מביכה מצאתי את עצמי לא מסוגלת כבר להכיל את הכאב הזה בלב וחייבת להוציא אותו בכנות בלי להתעסק באיך אחרים יגיבו למה שאני מרגישה ובלי להתעסק באיך יכאב להם לדעת שכאן אני עומדת.. השבוע הייתי אמורה להתחתן.. וביום רביעי לפני שבוע וחצי החתן שלי אמר לי שהוא לא רוצה להתחתן.. אחר כך הוא חזר בו, והלכנו ביחד לקרובת משפחה שלי שהיא פסיכיאטרית והתברר שהוא חולה במשהו שקוראים לו ocd זוגיות, שזה אומר שיש לו חרדות תמידיות לגבי זוגיות הוא כל הזמן חי בחרדה שאולי הקשר לא נכון ואולי אני לא באמת האישה שלו ואולי הוא עושה טעות, אבל גם תוך כדי השאלות האלו הוא יודע שהתשובה היא לא, ושהוא כן רוצה אותי, זה סוג של מחלת נפש שהוא חייב להתעסק בחרדות האלו.. בקיצור, אחרי הרבה דמעות ועוד ניסיון כושל לחיות עם זה החתונה בוטלה.. הוא לא הצליח להתגבר על החרדות האלו, ולמרות שהקרובה שלי אמרה שיש אפשרות להתרפא, הוא לא הצליח להפסיק להיות בחרדה ולגרום לי לביטחון שאני יוכל למלוח לו ולבטוח בו כדי שבאמת נוכל להתחתן. בככה אחרי כל כך הרבה זמן של אהבה גדולה, בפעם הראשונה בחיים שלי שזה בכזאת עוצמה. עם שמלת כלה מוכנה, הזמנות לכו</div>Tue, 06 Aug 2013 02:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (tamara380)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836766&blogcode=13871314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836766&blog=13871314