http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367heCopyright 2026 Uz. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=7307089<div align="right" dir="rtl">עכשיו אני מרגיש כאילו לא יודע כלום,עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים.עכשיו אני מרגיש...אולי אנחנו מרחפים בדמיונות, כשבתוכנו כוונות שמשתנות.כמה אפשר עוד לחיות באולי? עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה שם,עכשיו אתה מרגיש צעיר, כשאתה לבד.מה לעשות, אני כבר לא יודע,אולי יש איזה סוד שיודעים רק מעטים.עכשיו אני נבהל ואז חוזר,לא יודע מה עליי לעשות ומה עליי לחפש,מנסה להראות חשוב,...כי הכל כל כך חשוב ולא חשוב. עכשיו אני בגובה פני הים,עף עם הרוח, היא תכוון.יש מפלצת בתוך הנהר,רעבה וערה.אבל החדר חמים ונעיםאני בתוך הבית נמצא, בתוך החדר האינטימי שלי. כמה זה מוזר כשחיים משעמום...</div>Sun, 26 Aug 2007 16:52:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=7307089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=7307089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=7293770<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע מה החזיר אותי לפה, אולי דפדוף במועדפים שלי, זכרונות, נוסטלגיות, דבר שמזכיר דבר שמזכיר.. ואצלי זכרונות זה המון.לא מזמן ישבתי עם שני חברים ותיקים על גבעה גבוהה בשולי העיר הקטנה בה אני מתגורר... הגבעה השקיפה אל הכביש המהיר, אפילו הכביש היה ריק ממכוניות. שלושתנו שתקנו שתיקה ארוכה, רק הסיגריה המגולגלת שעברה בין שלושתנו שברה את השתיקה. ופתאום גל של מכוניות שטף את הכביש, רוחות חזקות התערבלו באוויר, היכו בפרצוף. הרוח.... אותה הרוח שלא מרפה מלהריץ מחשבות והרהורים בראשי שלא יודע מנוחה כבר זמן מה. ממש כמו תמיד, כמו בבלוג ההוא מאותו נובמבראותה הרוח, אותם שני חברים...הפעם הרוח סטרה לי חזק על המוח וצעקה לי לצאת ולברוח.לקחתי חודש חופש מהעבודה, בלי יותר מדי תכנונים החלטתי שאני מתרחק.העברתי כבר שבועיים. הייתי די הרבה בים, לא עשיתי את רוב הדברים שתכננתי לעשות, אבל אני עדיין שלם עם ההחלטה. אני חושב לעזוב, שבע שנים יותר מדי באותו מקום שלא מוציא ממני את מה שיש להוציא.אפילו עם המשפחה שלי אני כבר לא מרגיש בנוח. הערך כבשה שחורה לא ידע מעולם משמעות מתאימה כמו כפפה עד שהוא הגיע אליי.אני מבקר את ההתנ</div>Fri, 24 Aug 2007 23:51:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=7293770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=7293770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=4135646<div align="right" dir="rtl">במסגרת הקיטורים שלי יצא לי לקטר הרבה עם עצמי.קיטורים על איפה אני נמצא ומה אני עושה בעצם.האם אני מבזבז את הזמן שלי באותו מקום עבודה 6 שנים ושכר עגום?האם אני אקנה כבר אוטו סוף סוף?האם אני אתחיל ללמוד?מה כדאי לי ללמוד?האם החברים שלי היום הם אותם חברים שילוו אותי בחתונה שלי? האם בחרתי אותם נכון? האם זה שאנחנו כמעט ולא מחליפים מילה בנינו תשבור אותי יום אחד לרמה של לקום וללכת? אולי אני צריך אנשי רוח כמוני, יותר דיבורים ושיחות נפש ופחות ערבי ישיבות ארוכות וחסרות תכלית. קצת יותר התעניינות בפרויד מאשר בנימני...אולי אני צריך לנסוע רחוק, לא ממש אולי, יותר בכיוון של בטוח. הבעיה היא שאני יודע שאני לא אעשה את זה.אז במקום לקום וללכת אני נשאר ונודד, מסעות בתוך עצמי, אל מקום אחר, אל מקום טוב.כל דבר קטן יכול להדליק אותי, הופעה, סופש פרוע, תערוכות, הצגות תאטרון, טיולים בטבע... צריך את הגיוון הזה!!כל מסע מתחיל בצעד.. וכמה שאני גרוע בצעדים.</div>Fri, 09 Jun 2006 19:42:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=4135646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=4135646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=3997152<div align="right" dir="rtl">הפסקה של שנהחזרתי, עם כל ההתלבטויות שלפני הכתיבה.חושב לספר מה נשתנה מאז, חושב להתחיל ממקום חדש, לא יודע אם בכלל להתחיל ...אבל חזרתי. אולי לפעם אחת, אולי ליותר. כמו ברוב הדברים שאני עושה בחיי, גם פה אני לא מאמין שתהיה התמדה.חוץ מעבודה נוחה שמחזיקה אותי שש שנים, שום דבר לא הצליח להשאר רצוף.שנה שכללה כל כך הרבה אבל גם לא ממש הביאה אותי למקום חדש.החברים התחלפו בסבבים של חוזרי דרוממריקה והמזרח הרחוק, הרבה בילויים ליליים, ריקנות רגשית, התנזרות מינית, עליות וירידות, התלבטויות על לימודים, שיער ארוך שהתקצר ואתמול התחלף בגילוח ראש מוחלט והרבה גז בניוטרל.הריגושים לא ממש מספיקים ומספקים וכן, חזרתי לקטר.השעון מקרב לגיל 24, הרצון לספייס מתערער ושוב חוזר, שואל את עצמי אם זה הזמן והגיל להתחיל ולמה לא עשיתי את זה קודם, ממש צעיר אבל כבר לא ילד, אתה מתחיל ללכת לחתונות של חבר'ה מהשיכבה ואומר...אולי זה מוקדם מדי, אבל אולי באמת הגיע הזמן.חזרתי, אחרי שנה מלאה אבל גם ריקנית, לוח השנה תלש דפים אבל אני עומד במרכז אותו מעגל, כך שהכותרת יכולה לקבל משמעות כפולה...</div>Sat, 20 May 2006 22:58:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=3997152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=3997152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1808269<div align="right" dir="rtl">שלום.חזרתי אחרי תקופת העלמות די ארוכה, ...בעצם הכי ארוכה שהיתה לי פה.לא יכולתי לכתוב,לא יודע למה.גם לא ממש קראתי אחרים,גם לא את הקרובים והחביבים עליי.אבל מה זה משנה,עכשיו אני כאן עם כל מיני עידכונים מעניינים.אבל רציתי להתרכז באחד, הטיול הראשון שלי לחו"ל.באמת הגיע הזמן אחרי 23 שנים,שאני אראה מטוס.הטיול תוכנן במשך חודשים, אני ועוד שלושה חברים שאחד מהם היה מוטל בספק גדול.עברו הימים ואותו חבר נופה מהטיול (וגם מחיינו החברתיים), ונותרנו אני ושני חבריי הטובים.היעד בגדול:אמסטרדם,זמן השהייה המשוער:שבועיים,התאריך המשוער:יום חמישי ה-05/05/05,בתכנון:לראות את גרמניה,בלגיה,צרפת ואנגליה.הזמנו כרטיסים דרך הדקה ה-90,היעד הכי קרוב היה ה-07/05,יום שבת בשש לפנות בוקר בטיסה למינכן,גרמניה.אמרנו למה לא ולקחנו את ההצעה.כל השבוע שלפני ליווה אותי בפרנויות ולחצים היסטריים,ביום שישי בבוקר קמתי ממש מוקדם אחרי לילה בלי שינה.העברתי את היום ממש היסטרי,בלי תאבון ועם לחץ מטורף.בערב עשינו ארוחה משפחתית בהרכב מלא,חלקם נשארו ערים,חלקם הלכו לישון וקמו שעה לפני שיצאתי מהבית.בשעה 02:30 הגיע אבא של אחד החברים ואסף אותנו אל כי</div>Sat, 21 May 2005 16:18:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1808269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=1808269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1250353<div align="right" dir="rtl">אני עייף...לפני שלושה שבועות נגמרה שנת האבל ...השנה הארוכה בחיי.תכננתי לעשות פוסט מסכם שנה,אבל אני עייף.תכננתי לעשות אותו מיד בתום השנה...אבל הייתי עייף.אני אשתדל אולי בכל זאת לסכם קצת...האבל נגמר ובכך הסתיימו התרוצים בבית הזה שהפך לדתי משהו במהלך השנה.אני לא הולך לבית הכנסת בשישבת ולא מעירים אותי יותר בשבע בבוקר בכל שבת.זה היה ממש ככה בקיצוניות,אמרתי שאני לא בא וזהו,כששאלו "למה?" עניתי ב"למה?" ופה נגמר הסיפור.השנה הייתה קשה מדי וכבדה מאוד,זה לא שמשהו הפך לקל יותר,דברים ממשיכים להיות כבדים עליי באותה צורה ואני עדיין באותה הכחשה ובאותו חוסר השלמה ואי רצון לחשוב על זה בכלל.הפכתי לעצלן...או שאולי עצלן זו לא ממש המילה המתאימה כיוון שאני עובד... ועוד עובד עד נורא מאוחר.בחודש האחרון הלכתי למכון כושר רק פעם אחת. 250 שקל ירדו לי על המכון הזה ואני הלכתי רק פעם אחת רק כי הייתי עייף.נגמר לי עכשיו המנוי ואני לא חושב לחדש אותו ..פשוט אין לי כוח לזה למרות שבכל יום אני מבין כמה אני צריך את זה. במיוחד עכשיו כשהשקעתי 600 שקל על נגן MP3 במיוחד בשביל המכון....אמרתי שהמצב הזה של הלבד נחמד וכיף לי..אבל היו</div>Mon, 10 Jan 2005 00:09:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1250353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=1250353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1123156<div align="right" dir="rtl">(למי שיש ספק,לא טעיתי בכותרת).קצת התעגעתי,קצת לא, החלטתי שאני יושב קצת וכותב כי זה משחרר.לא הרבה השתנה מאז הפעם הקודמת,דברים זזו בין אם רציתי ובין אם לא.הייתה אזכרה לאבא,עלינו לקבר,עשינו סעודה ושוב פקדו את הבית עשרות של אנשים..לא ממש נעים הייתי אומר.ב-18 לחודש תהיה השנה,כנראה שיום לפני שוב נעלה לקבר ונסיים את השנה הזו.EXIT עדיין עם ההוא,אמנם על אש ממש קטנה,אבל אני קולט שהוא עושה לה משהו,נכון שהיא רצתה שנחזור לא פעם,וגם היום כשאנחנו מדברים תמיד עולה הנושא של כמה שיגעונות משותפים יש לנו ביחד וכמה יש חשש שאולי לא נמצא את אותה התאמה עם אחרים... למרות כל זה,אני קולט שהיא נמשכת אליו למרות שהוא קצת נעלם,קשה להשגה,ואולי דווקא בגלל זה.אני חושב שאולי הגיע הזמן שנתנתק קצת,היא אולי חשובה לי והשיחות שלנו אמנם נורא מרתקות ואני מוצא אצלה אוזן קשבת והיא אצלי,אבל אני לא חושב שאני יכול לעמוד בזה...זה לא בריא לי.היא לא ממש תישאל אותי לדעתי,היא תזרום לאן שילך,אני מרגיש נורא תקוע, קצת כי לא בא לי להתחיל כלום וקצת כי אני לא ממש מרבה ביציאה מהבית.זמן לסגור פרק מתמשך בחיי,אני לא אמור לסחוב את הקשר הזה לשומקום</div>Sun, 05 Dec 2004 23:51:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=1123156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=1123156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=940035<div align="right" dir="rtl">לאחרונה התחלתי לחדש קשרים ישנים.האמת שלא התחלתי כלום,הרוב התחיל מעצמו.מאז שנרשמתי למכון כושר (אותו אני מפקיר בשבועות האחרונים בגלל הניתוח בעיניים), פגשתי בחברי תיכון שאותם לא ראיתי המון זמן.משיחה על ההליכון למנוחה על הספסל ועד לחזרה המשותפת הביתה, הספקנו לגלגל כמה מילים על החיים ובכלל, להחליף טלפונים ויוזרים במסנג'ר ולהחיות קשרים ישנים.קשר עם אחד מצרפת את השני ופתאום צרפתי עוד 6 איש לרשימת אנשי הקשר...אני אוהב את הסיטואציה, היא גורמת לי לשנות אווירה, ולבלות כמו שלא יצא לי לבלות מזה זמן רב...כמו רווק.כבר שכחתי איך זה כיוון שגם היום אני עדיין יוצא עם החברות של החברים שלי כמעט לכל מקום.היום החייתי את הדבר הכי טוב שיכולתי.חזרתי עם חבר ומהאוטו הבחנתי בידידה הכי אמיתית שהיתה לי בחיים, כזו שמעולם לא פינטזתי עליה מינית,מעולם לא רציתי ביותר מחברות טובה,כזו שהיתה ללא תנאים וללא אינטרס, הבחורה שרוממה את מצב רוחי מכל מצב.יצאתי מהאוטו,היא נורא שמחה לראות אותי,ישהנו כמו בעבר,בכניסה לבית שלה והעברנו שעה וחצי מבלי להרגיש. המון זמן שלא התראנו והנה אנחנו שוב מדברים שעות...הקשבתי הרבה ודיברתי המון.פרקתי</div>Thu, 14 Oct 2004 02:28:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=940035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=940035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=924465<div align="right" dir="rtl">הגענו לאחרי החגים, התקופה שבה הכל אמור להגמר או להתחיל.תשרי כמעט נגמר וכך גם כל הרעש שפקד את הבית הזה לאחרונה.בנינו סוכה,מוארת וחומה,(השתכללנו,כבר לא קוטפים סכך,קונים מקלוני בוס קבועים).בסוכה ישבנו שבעת ימים, אפילו ישבנו לילה שלם בחג המוזר הזה, הושענא רבה. לילה שלם של ישיבה בסוכה ובשש וחצי בבוקר הלכתי לעבודה אחרי לילה בלי שינה.ולך תתווכח עם המשפחה המוזרה הזו,שמאז שאבא שלי הלך מן העולם הם דובקים בתרי"ג המצוות כאילו אלה יחזירוהו לחיים.והבית מתמלא באנשים,בעוד דוד שהגיע מאי שם ובעוד בן דוד שהגיע לביקור מולדת ובעוד קרובים רחוקים שהתייחסו לסוכה הזו כאל אוהל בדואי המחלק צ'אי ממותק לכל מען דבעי.ואני מחפש פינות של שקט ולא מוצא,כי סביבי אנשים חגים,באים והולכים ממלאים לחיי בליפסטיק כהה,סותרים על הלחי כי אני כבר גדול מדי לצביטות...והמטרה מקודשת, למלא לנו את הבית בילדים המג'וייפים האלה שכל היום צועקים וצווחים, משתוללים וחגים, מועדים ונופלים, בוכים ומעירים אותי משינה... כאילו שזה משמח אותנו... לא רבותיי, אני לא אוהב אושפיזין!! לא כאלה שאחרי שהם מתאשפזין אצלי,אני צריך להתאשפז בעצמי!והנה הגענו לאחרי</div>Sat, 09 Oct 2004 11:54:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=924465http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=924465http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=892785<div align="right" dir="rtl">אני לא מרבה בכתיבה פה לאחרונה,כך מסתבר.לא מעט זמן עבר וכך גם מספר הדברים שהספקתי לעשות;בראשית, נרשמתי למכון כושר בשעה טובה ומוצלחת.התמכרתי והלכתי המון,רצתי עשרות קילומטרים על ההליכון,צעדתי על הסטפר,פידלתי 20 דקות על האופניים בכל יום. הרמתי משקולות,דחפתי רגליים,משכתי בידיים ו...וואוו!! שפכתי המון זיעה.ולמה הכל בזמן עבר? כי הדבר החשוב ביותר שעשיתי השבוע (ואולי במשך כל חיי), עברתי ניתוח להסרת משקפיים בלייזר.... או יותר נכון,הסרת משקף.ניתחתי רק את עין ימין, עם עין שמאל היו קצת בעיות.אז ככה, לפני כשלושה חודשים סרתי אל מרפאת "עיניים" בקומה השלושים בעזריאלי על מנת לבצע בדיקת התאמה,לאחר צילומי קרנית,בדיקות אופטומטריסט,הזלת טיפות מרדימות והחדרת מכשיר מודד עובי קרניות,נמצאתי מתאים.המחיר...14 אלף שקלים לאחר שהודיעו לך שבגלל שיש לך קרנית דקה,מומלץ לעשות טיפול zyoptic שהוא מדוייק יותר לקרניות דקות בתוספת של 3000 שקלים חדשים ועוד 3000 נוספים על מכשיר שנקרא אינטראלאסיק שהוא מומלץ יותר ומביא אותך לתוצאות טובות יותר מ-6:6.ותאמינו לי,אחרי שרואים מרפאה כמו עיניים,לא רוצים להסתכל על אף מרפאה אחרת, וחצי עי</div>Wed, 29 Sep 2004 21:27:00 +0200uziahoo@yahoo.com (Uz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8367&blogcode=892785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8367&blog=892785