<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Viva La Gloria</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586</link><description>&quot;i know that not much, but right now this is all.
well, welcome to my life, you can call me That Girl.&quot;

מציירת, מצלמת, כותבת ובעיקר שורדת. מי האידיוט שמכר לי שהחיים קלים?</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 theAteamGIRL. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Viva La Gloria</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586</link><url></url></image><item><title>P!NK it&apos;s my new obsession</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13874183</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מטרה #2: לצבוע את השיער בצבע הזויפעם חלמתם, שקמתם בבוקר, השיער שלכם לא היה כמו שהוא אמור להיות?שהוא היה מופרע, מוקצן, צבעוני, זוהר, מיוחד. טוב, אני תמיד חלמתי שיום אחד אני אקום בבוקר ואגלה שצמח לי שיער כחול ומבריק. תמיד אהבתי את הבולשיט הזה, את כל השטויות האלה של השיער ציבעוני ומיליון קעקועים ופירסינג בכלל מקום. קסם לי הרעיון של להיות מיוחד, שונה.אז כן, כל בוקר אני קמה והשורשים הטבעיים שלי עדיין בגוון חום מתולתל כהה ומשעמם, אבל בדיוק כמו שציפיתי שיהיה.הקיץ הזה החלטתי שהטבע שלי לא מעניין אותי, החלטתי שאני הולכת לקום מהיום כל בוקר עם שיער כחול.ביום השלישי (כן כן, יום אחריי הנזם) לקחתי אוטובוס לתל אביב, עד שהגעתי למספרה הכי מטורפת בעולם. הספר שם ראה את הגוש שיער המהלך (אני) והתרגש בטירוף. &quot;אני לא חושב שאי פעם ראיתי כל כך הרבה שיער על ראש אחד&quot; הוא סינן מידיי פעם עם חיוך די חביב, וכמובן שהחזרתי לו חיוך. אחריי הכל, הוא פה זה עם המספריים..הוא חימצן את השיער שלי, ואלוהים אדירים זה היה החמישים דקות הכי נוראיות בחיים שלי!היה חם בטירוף, בנוסף לחום של החומר, והיו תקועים לי על הראש צרור שכבות של ני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 09 Aug 2013 02:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (theAteamGIRL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13874183</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836586&amp;blog=13874183</comments></item><item><title>It&apos;s not THAT hurt...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13874155</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מטרה #1: לעשות עגיל באף

טוב, הגעתי למסקנה שלסמוך על מילה של אנשים זה חתיכת דבר דבילי ואידיוטי.
אז כמו שנכתב בפוסט הקודם, החלטתי להפוך את הקיץ שנשאר לי למטורף וכייפי ופסיכי ומוקצן ו... זה בינתיים יותר מידיי. שאני אומרת יותר מידיי, לזה אני מתכוונת. זה פשוט (ולא פשוט בכלל) יותר מידיי! התחלתי לשקול את האפשרות שזה לא הרשימה שפסיכית, אלא אני.
well, thank you captain obvious!
אז זה התחיל יום בדיוק אחרי הפוסט הראשון. האמת? ביום הזה לא עשיתי כלום חוץ ממרתון שקרניות עם קערה ענקית של גלידה מהמקפיא (שנאתי את עצמי על הגלידה המחורבנת). אז למעשה, אחרי מחשבה ארוכה בלילה של היום הראשון, זה התחיל ביום השני, ובמטרה הראשונה: עגיל באף.
בהתחלה (כמו כל בנאדם שפוי בדעתו וברוחו) הלכתי לקניון, האופציה המוצלחת ביותר. הלכתי לדוכן פירסינג, אבל בגלל שאני גמדה (מטר שישים אבל המוכר היה נראה כמו שחקן בNBA) לא אישרו לי לעשות עגיל. וואלה, התבאסתי ברמות.
חזרתי הביתה, מדוכדכת עם פרוזן יוגורט בטעם קינמון, וחזרתי כמובן לטלוויזיה. ואז עלה לי הרעיון הכי מפגר שאי פעם חלף בראשי.
הרמתי את הפלאפון החלופי שלי והתקשרתי לחב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 09 Aug 2013 02:06:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (theAteamGIRL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13874155</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836586&amp;blog=13874155</comments></item><item><title>SUMMER [LAST] TIME</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13867285</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין לי מושג מה אני אמורה לכתוב.
זהו, אמרתי את זה. אין לי פשוט מושג מה לכתוב.למען האמת, גם אין לי מושג מה אני עושה פה.
כשחושבים על זה.. למה לעזאזל אני פה?
כל מה שאני יודעת זה שהשעה 5:06 (וואלה, זה מסביר הכל), החופש במרחק כמה שבועות מלהגמר ושהרשימה הארוכה (והמועילה ביותר אם יורשה לי לציין) של המטרות הלא מושגות שהצבתי לעצמי תקועה לי מול הפנים וממלאת אותי ברגשות אשם.
אני לא מאמינה, שאחריי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, פ*קינג ביזבזתי קיץ שלם על כלום. לחלוטין כלום. יכולתי להישבע שאם הדף הזה היה קם לתחייה הדבר הראשון שהיה עושה זה לקרוע אותי ולזרוק לפח כמו שתיכננתי לעשות לו.
כשחושבים על זה, בתכלס כולם מחכים לחופש ומתכננים ומצפים ובסוף... חודש וחצי שלם יושבים על הספה עם הדבר הלעיס הראשון שהם מצאו בארון ומופע שנות השבעים בוי או די מהבוקר עד צאת הנשמה.
אז כנראה מתוצאה של מירמור כבד + חור עמוק עמוק בהשכלה + העובדה שהעפעפיים שלי רועדים מעייפות אני כותבת את הפוסט הראשון והדי עלוב הזה.
זה נראלי הקטע הזה שאני מציגה את עצמי, אז ככה בערך:
שיר, 13, היפסטרית, מנודה חברתית, מאמינה בחדי קרן, מפגרת/מיוח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Aug 2013 05:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (theAteamGIRL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=836586&amp;blogcode=13867285</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=836586&amp;blog=13867285</comments></item></channel></rss>