http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363מנסה לשרוד בין הלחץ של ביצפר, עבודה, הורים מעצבנים ושגרה בעזרת חברים טובים, בילויים,מוזיקה, כתיבת שירים והרבה אהבה! no love no lifeheCopyright 2026 miss pupsik. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363http://f.nanafiles.co.il/upload/112004/IsraBlog/8363/misc/1002724.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=5780176<div align="right" dir="rtl">אני לגמרי מהאנשים ששונאים ומתעבים את היומולדת שלהם, אולי בגלל שאני תמיד הכי עצובה ביום הזה וקולטת עד כמה הזמן עובר מהר ועד כמה אין לי כוח להתבגר עוד ועוד. תמיד כשהייתי ילדה קטנה רציתי לגדול ולהיות מבוגרת ולעשות דברים של מבוגרים, ועכשו הייתי נותנת הכל כדי לחזור להיות ילדה קטנה שהדאגה הכי גדולה שלה היא השיעורי בית בחשבון שנתנו לה בבית ספר, או החברה שהיא רבה איתה בגלל בובה. ובינתייםהזמן עובר ואני כבר בת 19, ילדה גדולה, אפילו לא מרגישה כך, תקועה בעולם לא מובן ומנסה לשנות אותו, לשווא. הפעם חגגתי אותו עם חבר שלי בצימר ברמת הגולן, ממש ליד הבסיס שלי... היה ממש כיף, נהנינו נורא, רקדנו, אכלנו, צחקנו, השתכרנו, שכבנו,שרנו והיה פשוט מדהים. הוא קנה לי שרשרת מקסימה שאני לא מורידה מהצוואר ולקח אותי למסעדה מעולה בערב. הסופ"ש היה ממש כיף, הלוואי ויכולנו להשאר שם, בפינה הקטנה שלנו שמנותקת מהעולם, מהבעיות, מהבסיס, מההתחיבויות והשגרה הנוראית שאני חיה בה... פינה קטנה של אושר, שלנו. ביום למחרת טיילנו ברמת הגולן, היא פשוט מדהימה ביופיה ויש שם המון שמורות טבע שפשוט חובה חובה לבקר בהם. כמובן שאני ברוב חכמתי</div>Sat, 03 Feb 2007 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=5780176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=5780176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=5417220<div align="right" dir="rtl">שוב חוזרת לכתוב פה כשרע, כשעצוב, כשאין כוח לכלום. כנראה זה יהיה תמיד ככה ולא ישתנה, הצורך לשפוך הכל ביומן מגיע אך ורק כשרע על הנשמה. כבר יותר מחצי שנה לא כתבתי פה והרבה השתנה, בעצם רק דבר אחד השתנה, התגייסתי, עכשיו אני נמצאת בבית רק חמשושים, בקושי מוצאת את הזמן להורים שלי לחברים שלי ולחבר שלי בזמן הקצר שאני פה, האמת שזה די מבאס כי אני כל השבוע בבסיס תקועה בתפקיד שאני לא הכי אוהבת ואפילו לא כל כך מצליחה בו. אף פעם לא כל כך רציתי להיות סייעת רופא שיניים ואחרי חודשיים בתפקיד אני גם מבינה למה, זה משעמם, זה משעמם ושוב משעמם! הסיבה היחידה שהלכתי על התפקיד הזה הוא שאחרי הצבא יהיה לי כבר מקצוע טוב שאני אעשה בו כסף טוב בשנים הראשונות אבל האמת שלא נראה לי שאני אלך לעבוד בזה... אולי אני לא אוהבת את זה כי זה רק ההתחלה ואני לא כל כך מצליחה בזה אבל אני די מתוסכלת ודי משעמם לי ואין לי מוטיבציות להצליח אפילו. בתפקיד הזה גיליתי שאני די מפוזרת ושוכחת הכל ונלחצת מדברים אז אני די צריכה לעבוד על זה ולהתחיל לארגן לי דברים בראש ולהיות יותר רגועה ולהאמין שאני אצליח כי אחרת אני בחיים לא אצליח. האמת שאני צריכה</div>Sat, 09 Dec 2006 13:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=5417220http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=5417220http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=4331994<div align="right" dir="rtl">מאז המורה שלי אמר לי שהוא מגיש אותי לטסט לא ישנתי ולא אכלתי כמו בנאדם, ובסוף בשביל מה? בשביל לחטוף ברקס באמצע הטסט! כוסעמק נהגתי כל כך טוב ואם הטסטר הנאצי המזדיין הזה לא היה כזה עצבני אז היה לי רשיון עכשיו!!! אוף זה כל כך מבאס, בגלל שטות קטנה ומפגרת הלך הטסט. אפילו לא הייתי אשמה, הוא סתם ככה בלם אותי האידיוט... קיצר הלכו 300 שקל והטסט הבא זה 400 שקל ואין לי כבר גרוש על התחת.... אני צריכה לחזור לעבוד:( אני מקווה שאני אספיק לגשת לעוד טסט כי אני מתגייסת עוד פחות משבועיים, ואז כבר לא תהיה לי הזדמנות לעשות טסט,וככה ילכולפח 4000 שקל מזדיינים שעבדתי בשבילהם כמו חמורה... עכשיו גם צריך לחרוש למתמטיקה, קיבלתי 76 בבגרות, וזה בגלל שעשיתי בטעות דמיון משולשים במקום חפיפת משולשים! איזה גרועה אני, אני חייבת להתחיל לקרוא מה מבקשים ממני... אני מקווה שבמועד ב' אני אקבל יותר כי חוץ מ3 תגבורים שהייתי בהםבכלל לא למדתי ולא עברתי על החומר... ולנושא יותר משמח, יש לי חבר חדש, מהיום...אז מזל טוב לי:) זה מישו ששמתי עליו עין במשך שלוש שנים בערך ועכשיו נהיינו ביחד וזה מוזר כי הוא היה איתי בכיתה והוא די בגיל שלי וג</div>Thu, 06 Jul 2006 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=4331994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=4331994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=4070374<div align="right" dir="rtl">כל פעם שאני מאבדת כוחות ונשבר לי מהכל אני מזכירה לעצמי שנשאר לי בעצם רק עוד קצת- עוד חודש נגמרות הבגרויות המזדינות האלה, עוד חודש אני מסיימת ביצפר- סוף סוף, עוד חודש אני מתגייסת, עוד חודש אני עפה מהחור הנוראי הזה,עוד קצת ואני אסיים עם לימודי הנהיגההזוועתיים האלה ויהיה לי כבר רשיון!רק עוד קצת סבלנות ואני עפה מפה... רק עוד קצת...</div>Wed, 31 May 2006 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=4070374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=4070374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3962315<div align="right" dir="rtl">תמיד חשבתי שאני בחורה מציאותית לגמרי, עם הרגליים על הקרקע, אבל מסתבר שלא. פשוט לא ראתי את זה מגיע, ממש לא, חשבתי הכל הדדי בינינו, הרגשות, הקרבה, ההנאה, אבל מסתבר שלא. הוא נפרד ממני. אחרי שבוע!!! הייתי כל כך בטוחה שהכל טוב ושסוף סוף מצאתי את הבנאדם המתאים לי ושכיף לי איתו ומעניין לי איתו, והיייתי ממש שמחה, ואז הוא נפרד ממני. הוא טוען שהוא לא מרגיש רגשות עמוקים כלפי, אבל דאמיט מה כבר אפשר להרגיש כלפי בנאדם אחרי שבוע מסכן?!?! גם אני לא הרגשתי כלפיו משהו מיוחד אבל היה לי כיף איתו ואני חושבת שרגשות היו באים קצת יותר מאוחר. כנראה שהם היו באים רק אצלי ולא אצלו... זה כל כך מוזר להיות בצד השני, הצד הנזרק... פשוט לא ראיתי את זה מגיע, באמת שלא, ובדרך כלל אני תמיד יודעת. פשוט הייתי בטוחה שגם לו טוב איתי. הוא מחפש את ההאבה הראשונה שהייתה לו, אבל פשוט אי אפשר לצפות שכל קשר יהיה כמו אהבה ראשונה, זה בלתי אפשרי- אהבה ראשונה היא הכי חזקה ויש ממנה הכי הרבה חוויות אבל בכל מקרה אפשר למצוא קשר יפה יציב ועם המון אהבה, רק אם תתן לעצמך הזדמנות להפתח רגשית, חבל שהוא לא נפתח אני בטוחה שהיה יוצא מהקשר הזה משהו בא</div>Mon, 15 May 2006 19:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3962315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=3962315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3827193<div align="right" dir="rtl">יש כולי שמחה ומאושרת! אני בחיים יותר לא אראה את הספר הכחול המגעיל והמשעמם הזה!!!!!!!!!! יש ! מחר שיעור נהיגה:) I`m so damn happy!!!!! עכשיו נשאר רק ללמוד למבחן במתמטיקה, למתכונת בכימיה, לבגרות ברוסית ולמבחן באנגלית! בקטנה... נראה לי אני בחיים לא אצא מהבית:(</div>Mon, 24 Apr 2006 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3827193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=3827193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3801681<div align="right" dir="rtl">אחרי שנה ו4 חודשים נהדרים החלטנו להפרד... יותר נכון הוא נפרד ממני, אמר שנמאס לו שהוא חוזר מהצבא פעם בשבועיים ובמקום להיות איתו אני יוצאת עם חברים או לומדת או שרבה איתו כל הזמן.... הבעיה היא שהוא כל כך צדק, הוא פתח לי את העינייםלגבי כל הקשר הזה, באמת קצת ירד לי ממנו, מה שסיפק אותי בו פעם עכשיו פשוט לא מספיק לי, לא מעניין אותי ולא מושך אותי. תפסתי את עצמי כמה פעמים חושבת- איזה דפוק אתה, מה אתה אומר את הדברים האלה, אתה ממש טיפש! ואני לא רוצה חבר שלא יהיה לי כיף לדבר איתו ואני לא אוכל לשתף אותו, להתיעץ איתו ולספר לו הכל... לכן נפרדנו, לכן לא נחזור אף פעם. למרות שהוא רוצה לחזור אליי וכולם די אומרים לי שכדאי לחזור אני לא רוצה. עכשיו אני בדיוק יודעת איזה קשר אני רוצה וזה לא הקשר הזה. למרות שאני אוהבת אותו עדיין וקשה לי, אני יודעת שאנחנו לא צריכים ביחד, אם לא היינו נפרדים עכשיו אז זה היה קורה עוד חודש חודשיים ואני לא רוצה את זה, הייתי רוצה להחזיר את המצב בינינו איך שהוא היה פעם, שנהננו להיות ביחד, לדבר, לצחוק, שאם היה קורה לי משהו הוא היה האדם הראשון שהייתי מתקשרת אליו והוא תמיד היה מעלה לי את</div>Thu, 20 Apr 2006 23:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3801681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=3801681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3278582<div align="right" dir="rtl">שאני אף פעם לא אשכח *תמיד להעריך את מה שיש לי עכשיו ולא לרצות לשנות כדי שיהיה יותר טוב כי צריך להעריך את מה שיש לי ביד... *להיות יותר אופטימית לגבי דברים כי בסך הכל, הכל טוב. תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה כי הסוף תמיד יהיה טוב אם מאמינים בכך... *כוח רצון זה משהו שממש חסר לי. כוח רצון להצליח, ללמוד, להשיג דברים שאני רוצה בלי לשבת מהצד ולראות איך החיים עוברים על פניי כשאני מהססת מהצד, מפחדת להתקדם. *לא לשנוא אף אחד, שמתי לב שאני לא אוהבת הרבה אנשים. זה לא טוב לשנוא אנשים, במיוחד אנשים שלא עשו לי כלום... *להפסיק להיות צינית כשאני מדברת עם ההורים שלי ולהיות יותר נחמדה אליהם כי סך הכל אני אוהבת אותם והם רק רוצים בטובתי ואני לא צריכה לריב איתם על כל מילה ולהתנהג אליהם בגישה שלילית כל כך... *להקשיב לאנשים מסביבי ולא רק לעצמי. יש עוד אנשים שצודקים ואני צריכה להקשיב להם! להפנים שאני לא צודקת כל הזמן ולהפסיק להתווכח כל הזמן... *להפסיק לחפש חסרונות באנשים שקרובים לי. לקבל אותם איך שהם ולאהוב אותם איך שהם- לכל אדם יש חסרונות ולא צריך לנסות לשנות אותם כי אי אפשר לשנות אנשים! *להיות אחר</div>Sat, 28 Jan 2006 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3278582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=3278582http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3054886<div align="right" dir="rtl">למה אני נכנסת לבלוג רק כשרע לי ! למה?????</div>Wed, 21 Dec 2005 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=3054886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=3054886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=2625436<div align="right" dir="rtl">אני בטח מהאנשים הבודדים שלא צמים ביום כיפור. אני פשוט לא מאמינה בזה שאלוהים יסלח לי על כל מה שעשיתי במשך השנה בכך שאני אענה את הגוף שלי יום שלם ובסוף אגיע למיון בגלל התייבשות. אז כן אני מצטערת בכל ליבי על כל דבר רע שגרמתי השנה הזאת. גרמתי סבל להרבה אנשים שאני אוהבת, ועשיתי המון דברים רעים ועל כולם אני מתחרטת. ואני אבקש על כך סליחה בבוא העת כשאני ארגיש מוכנה. אני לא חושבת שצריך לדפוק חשבון למישהו ביום הזה ולצום כי ככה צריך. חוץ מזה אני אמורה לבקש סליחה גם על זה שאני לא מתלבשת צנוע?על זה שאני נוסעת בשבת? על זה שאני לא מתפללת שחרית כל בוקר?אני לא מרגישה צורך כזה. ואני לא צריכה לבקש על זה סליחה מאף אחד.אני לא באה בטענות לאף אחד לכל אדם יש את ההשקפות שלו ואת החיים שלו. אם בא לך לצום אז סבבה ואם לא אז לא. העיקר להיות שלם עם עצמך ולהבין את הכוונות שמאחורי המעשים האלה. לא רק כי ככה כתוב.- נכתב בעקבות וויכוח עם אדם שכנראה לא מבין את זה... שיהיה לכולם צום קל:)</div>Mon, 10 Oct 2005 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss pupsik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8363&blogcode=2625436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8363&blog=2625436