http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471קטעים נבחרים מהשקפת חייheCopyright 2026 המתבונן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13878691<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב,צפיתי במהדורת החדשות ונחרדתי. בכתבה על הפגנות החרדים נגד הבנייה בבית שמש (שזה סיפור בפני משעשע בפני עצמו, הם מוחים נגד בניית הבתים שאמורים לשכן אותם עצמם שם), אמר אחד מהם, בפה מלא וללא בושה לכתב שמולו "אני לא אוהב להשתמש במילה נאצים, אבל.."הדבר היחיד שעבר לי בראש באותו הרגע היה: אתה לא אוהב? לא אוהב?! מי נתן בפיך בכלל את הזכות להשתמש במילים הללו! חוצפה שכזאת עוד לא שמעתי. ישנם עשרות אלפי אנשים שעוד חיים כאן איתנו, שרק לשמע המילה הנוראה הזאת עוברת בהם צמרמורת שאיש מאיתנו, מאלה שלא היו שם, יוכל אי פעם להבין. בכל פעם שמישהו משתמש בקללה הזו, סתם ככה, הוא גורם להם נזק אדיר-הוא מחזיר אותם לימים אפלים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחיות בהם. הדוגמה הזו היא ממשלא היחידה. נראה שבאופן כללי, המילה "נאצי", ובכלל השימוש בסמלים ובכינויים נאציים,הפכו לקללות מן השורה. הן הפכו לקללות שלגיטימי להשתמש בהן, ולא רק בקרב ציבור מסוים אחד. כאילו לפני פחות מ - 70 שנה לא עונו, נשרפו ונרצחו בעשרות ומאות שיטות נוראות מיליוני בני אדם.זהו לא גידוף רגיל - זהו הנורא שבגידופים. איך יכול אדם להשוות אדם אחר ל</div>Tue, 13 Aug 2013 19:58:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13878691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13878691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13877223<div align="right" dir="rtl">במספר אירועים פומביים הקוראים להשמדת ישראל, נשיאה הקודם של איראן, מחמודאחמדינג'אד, הציע לישראלים לעזוב את ה"מדינה הפלסטינית" כלשונו ולחזור לארצות המקור שלהם. מה שאחמידנג'אד לא ידע הוא שמתחת לאפו מתגשם חלומו הרטוב במהירות מבעיתה: הרבה מאוד ישראלים פשוטשכחו שהם כאלה. במקום זאת, הם טורחים שוב ושוב להדגיש את ארץ מוצאם המקורית, ובכך להבדיל את עצמם משאר הישראלים. גבירותי ורבותי,הכירו את הפצצה המתקתקת הגדולה, היעילה וההרסניתביותרהמאיימת עלמדינת ישראל מאז הקמתה: פצצת השד העדתי. נחזור לרגע לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מנהיגי המדינה הראשונים, ובראשם בן גוריון, הבינו כבר אז שישאמת מפחידה מאוד המעיבה על קיומה היציבשל מדינת ישראל: אחד מחומרי היסוד המחזיקים מדינה הוא, בראש ובראשונה, התרבות שלה. זה נחמד מאוד שמדינת ישראל היא הבית לעם היהודי, וזו עובדה שהספיקה כדי להצדיק את הקמתה של המדינה.אבל העובדה שכולנו יהודים פשוט אינה מספיקה כדי להתגבר על פערי התרבות האדירים שיש בין היהודים מהמדינות השונות. היהודים, במהלך שנותיהם הארוכות בגלות, אימצו איש איש את מנהגי המדינה שבה הם שכנו, ובכך נוצר מצב שבו</div>Mon, 12 Aug 2013 00:42:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13877223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13877223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13864001<div align="right" dir="rtl">לפעמים נדמה לי שכל פרקי הסדרה "סופר נני" זהים, וכולם מתרחשיםבתבנית הבאה: 1. סופר נני במכונית, פותחת את מכשיר ה - DVD, ורואה שני ילדים מרביצים אחד לשני. היאמצקצקת בלשונה ואומרת: "משפחת (הכנס שם מזרחי כלשהו), אני בדרך אליכם". 2. סופר נני נכנסת לבית, אומרת שלום בנחמדות לאם הנמצאת בביתולילדים, שבדרך-כלל הם אחות גדולה ואח קטן. לפעמים, יש גםתינוק קטן שמשוטט בבית. התינוק לא יהיה רלוונטי יותר לתכנית, משום שהוא קטן מדי בשביל לדבר ולצרוח, וחוץ מלאכול ולבהות במצלמה מדי פעם, לא תרגישו בו. 3. סופר נני מסבירה לאם שכעת היא תצפה בהם, והם נדרשים להתנהג בטבעיות, כאילו אין אישה מפחידה שתעקוב אחריהם במשך יומיים ברציפות. האם מחייכת. 4. בבת אחת, מתחיל רעש נורא בבית (שהוא, כמובן, בכלל לא מבוים). הילדה הגדולה הופכת את הספות, וזורקת את האגרטל שמונח על השולחן לרצפה (והוא לא נשבר, כי הוא עשוי מפלסטיק). היא אוכלת כל-כך הרבה שוקולדים, שלפעמים מתעורר החשד כי מדובר בפרסומת סמויה ל"עלית". האם צורחת עליה. הילדה צורחת בחזרה. האם לוקחת את הילדה ודוחפת אותה לחדרה (או למקפיא, מה שקרוב יותר), וסוגרת את הדלת. סו</div>Mon, 29 Jul 2013 21:53:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13864001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13864001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13848658<div align="right" dir="rtl">לפני כיומיים, נחו עיני על כותרת ענק ב"וואלה חדשות", וזה לשונה: מינויו שליעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל בסכנה כמובן שמיהרתי לקרוא את שאר הכתבה, כי לא בכל יום נמצא מינויו של נגיד בישראל בסכנה. כשקראתי את הגורם המסכן את מינויו של פרנקל, התחלתי לבכות. עד עכשיו אינני בטוח אם זהו בכי אמיתי או כזה שנובע מצחוק. מינויו של פרנקל עמד בסכנה לא כי הוא חלילה אנס, רצח או מעל בכספים. מינויו עמד בסכנה כי הוא יצא מחנות בדיוטי פריבהונג קונג עם בושם כשלא שילם עליו, וכשעצרו אותו ורצו לעכבו לחקירה ארוכה, שלף את הדרכון הדיפלומטי שברשותו כדי להיחלץ ממנה. הסיבה המרכזית שמעכבת את מינויו הוא החשד כי יציאתו עם הבושם הייתה שלא בתום לב, כלומר שניסה לגנוב אותו, ולא ששכח לשלם עליו. מעניין אותי מאוד לדעת מי החכם הגדול, גאון הדור שחושב שפרנקל ינסה לגנוב בושם, ועוד דווקא שם. לא רק שפרנקל עשיר מספיק כדי להרשות לעצמו לקנות את כל חנות הדיוטי פרי המדוברת, אני מניח שהוא גם חכם מספיק כדי לדעת שדווקא בסין לא כדאי לנסות ולגנוב בושם שכזה. כי שם, בניגוד לשאר המדינות המתוקנות, לא יעירו לך כי שכחת לשלם, אלא מיד יעצרו אותך,</div>Sun, 14 Jul 2013 23:31:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13848658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13848658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13846059<div align="right" dir="rtl">תנו לו זמן. אם הייתי צריך לסכם את מטרת הקטע הזה ב - 3 מילים, אין לי ספק שאלו שלוש המילים שהייתי בוחר. אני מניח שעד השלב הזה, חצי ממי שקראו את שני המשפטים למעלה כבר הבינו את מטרת הקטע הזה וברחו. כנראה שאל אותם אנשים כבר לא אצליח להגיע, לא משנה מה אכתוב לאחר מכן. אבל אתם נשארתם, כי אני חושב שאתם יודעים בדיוק כמוני שמשהו קצת רקוב בכל מערכת ה"הוצא והחזר" המוזרה שנרקמה בשנות קיומה של המדינה. כבר נאמר רבות על המהירות שבה אנו מכתירים וזורקים את האנשים שקובעים את גורלנו, אבל המתקפה חסרת הגבולות והפרופורציות המופנית כרגע אל מפלגת "יש עתיד", ובעיקר אל העומד בראשה, היא כל-כך הזויה, שנראה שכבר השתגענו לחלוטין. לפני שאמשיך, אני רוצה להבהיר דבר מה, שבטח עלה בראשם של כמה מהקוראים: לא הצבעתי ל"יש עתיד". אני לא מכיר אף אחד מחברי המפלגה (למעט מפגש קצר עם רות קלדרון, שעליו אספר בהמשך), ויתרה מזאת,אני אפילו לא יודע אם אצביע להם בבחירות הבאות. ככה שאת פינת ה"הוא מכור" אני חושב שסגרנו, וכעת אוכל להמשיך. אני חושב שמעט גבות הורמו כשיאיר לפיד הודיע על כניסתו לפוליטיקה. הדבר היה ברור מאוד במשך תקופה</div>Fri, 12 Jul 2013 18:29:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13846059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13846059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13844194<div align="right" dir="rtl"> ברוכים הבאים לבלוג שלי, מקווה שאצליח לעניין אתכם. ובמעבר חד מקבלת הפנים החמימה משהו, הישר לנושא הראשון שחשוב לי לדבר עליו - רעש מקומי. רעש מקומי, כך מסתבר, הינה תוכנית העוסקת במוזיקה ישראלית, המשודרת בערוץ הראשון בימי רביעי בשעה 22:30. התוכנית נמצאת בעונתה ה - 5, ובה עמוס בן דוד מקיים ראיונות עם אנשים בולטים במוזיקה הישראלית, וונתן לנו חשיפה לעולמם הפנימי. ולמה אני מתמקד בתוכנית הזאת? בעיקר כי היא הדבר הכי טוב שאתם מפספסים בטלוויזיה כרגע, וגם אני. כמדי יום רביעי, ישבנו לראות את "המירוץ למיליון", תוכנית חסרת שום יומרות מתוחכמות,ודי חסרת טעם באופן כללי. בזמן שזוג אחד מנסה לגרום לחברים סביבו לרקוד סלסה, והאחרשקוע בתוך ריב,התבשרנו כי התוכנית יוצאת לפרסומות. בניסיון למצוא מה לראות באותו הרגע, נחתנו במקרה, באמת שבמקרה, על ערוץ 1, ועל רעש מקומי. אני באמת לא מצליח להיזכר מתי זה קרה בפעם האחרונה, אבל מה שנגלה לנגד עינינו הבהיר לי באיזה בוץ הטלוויזיה שלנו נמצאת. במסגרת התוכנית, נערכו שני ראיונות מעניינים במיוחד עם אריאל הורוביץ וצרויה להב. שניהם נערכו בעברית נקייה, ללא קללות וללא</div>Wed, 10 Jul 2013 23:37:00 +0200theobserver@outlook.co.il (המתבונן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835471&blogcode=13844194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835471&blog=13844194