http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147heCopyright 2026 PolitiCat. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/47/51/83/835147/misc/27375614.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14995042<div align="right" dir="rtl">בהמשך לפוסט האחרון אפרט על כל מה שעברתי בתיכון עד ההחלטה הסופית לנשור. אתחיל מזה שהמחנכת שלי הייתה הראשונה לדעת לגבי ההחלטה וקבעה לנו (לאמי ולי) פגישה איתה, עם היועצת של התיכון והמנהלת. החשיבה המרובעת שלהן שיגעה אותי באותה פגישה. חוסר ההבנה והרגישות לגבי מה שאני עברתי ביומיום רק הגבירה את הרצון לעוף משם וכמה שיותר מהר. היועצת ניסתה לסובב את הדברים על ידי לדחוף לי סיבות לא קשורות לפה והמנהלת פשוט בזה לתכניות שלי ולזה שאמא שלי תומכת בנשירה ואיך היא עשתה את זה? דיברה בלי סוף מבלי לתת לנו הזדמנות להשחיל מילה מתוך איזושהי התגוננות ורצון "להפחיד" אותי שאני עושה את טעות חיי. ברגע ששאלו אותי "אוקיי,מה התוכנית שלך?" עניתי שיש לי תכנון להוציא ספר. מהר מאד מצאתי את עצמי נשאלת את שאלת מליון האגורות "הא, כן? איך תוציאי ספר מבלי ללמוד בתיכון?". לא הגעתי לבית ספר שבוע לאחר חופשת פסח וכבר הספקתי ליידע את המורה למתמטיקה - האדם שהסביר לי עד כמה אפשר לסמוך עליו. או כך לפחות חשבתי. הוא ביקש להיפגש לשיחה של שנינו כי הוא רצה הסבר וגם כי המנהלת לחצה עליו. אצטט כמה משפטים שלו: "המנהלת לא יודע</div>Sun, 14 Jul 2019 17:51:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14995042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14995042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14990357<div align="right" dir="rtl">לאחר חודשים רבים גיבשתי החלטה שאני נושרת מהלימודים. אחרי הרבה שנים שהצטיינתי הבנתי שאין לי מוטיבציה ללמוד ותעודת הבגרות היא כבר מזמן לא מטרה שלי. הרבה יגידו שלא נשאר לי עוד הרבה זמן אבל אני סובלת שם נפשית וזה כבר פוגע בי פיזית כמו: כאבי ראש, נשירת שיער, עצבים ואני רוצה לעצור את זה. קיבלתי אור ירוק מאמי להתחיל את התהליך אבל היא רוצה שבכל זאת אחפש אלטרנטיבה כמו בית ספר לאמנויות כי לעולם הזה אני מאד מתחברת אז לפחות ששם אני אתפתח. יש לי תכניות לעתיד לאחר הנשירה אני לא מתכוונת להיזרק במיטה כל יום כל היום ובהחלט אנצל את הזמן שלי לדברים שרציתי לעשות ולא עשיתי כי הבית ספר גזל ממני את כל האנרגיה והזמן שלי. הבנתי שהמסגרת הזו ממש לא בשבילי ויש דרכים נוספות להצליח בחיים. רציתי לשאול: 1. האם יש פה מישהו שנשר או שחבריו נשרו? אם כן, האם זה פגע בצבא? במה אתם/הם עוסקים היום? 2. האם אתם מכירים בית ספר לאמנויות או אופציה אחרת שיכולה להתאים לי? לא משנה באיזה אזור זה נמצא PolitiCat</div>Tue, 23 Apr 2019 10:06:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14990357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14990357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14969521<div align="right" dir="rtl">כל כך שמחה שסוף סוף מצאתי זמן לכתוב כאן. עברו 4 חודשים והספקתי פה ושם לעשות דברים כמו לעבוד במשחקיה, שזה בכלל לא פשוט בעיקר מהבחינה הנפשית. כבר שאלו אותי שאלות כמו: "את לוקחת אדוויל לפני כל משמרת?" או "מה את שותה לפני ואחרי כל משמרת?" או "איך את שורדת פה 7 שעות?!" והרבה אמרו: "מקווה שמשלמים לך כמו שצריך" או "כמה סבלנות יש לך אני פה רק חצי שעה ואני מתחרפנ.ת" וזה משעשע ונחמד בו זמנית כי זה מראה על הערכה ומצד שני מנסים לעודד אותי וזה מה שמחזיק אותי בעבודה פלוס חלק מהעובדים שמעבירים לי את הזמן במשמרת עם הרבה צחוקים ומוזיקה טובה. הרווחתי סכום יפה ואני גאה בעצמי על כך. את רוב זמני 'ביליתי' בעבודה אך זכיתי לצאת מדי פעם לאכול עם החברות ולהתעדכן או לבקר את אבי בסופ"שים. חשבתי שלמדתי עצמאות מהי במהלך החופש אבל לא מזמן המורה שלי להיסטוריה גרם לי לחשוב שוב ולהבין כי זו רק טעימה, שנבין את העצמאות באמת כאשר נעזוב את ההורים. אני מסכימה איתו ואני מחכה כבר לחופש האמיתי, להבין מי אני, להגשים את עצמי, להתפתח כמה שיותר והכי חשוב? שאמצא את האושר שלי. זה עומד לקרות בעתיד הקרוב וכנראה שאת המסע לא אעבור לב</div>Sun, 14 Oct 2018 20:30:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14969521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14969521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14955689<div align="right" dir="rtl">-ספוילרים!- אחד הדברים שאהבתי בספר זה שכל השיחות התנהלו בעולם הוירטואלי כאשר הסוחט, העונה לכינוי "מישו" יודע כל פרט ופרט על ליז, הבחורה שעברה תאונה קשה ובה איבדה את האדם הכי קרוב אליה ואת חייה הקודמים ועכשיו המחשב שלה נגנב יחד עם כל הזכרונות שלה עם אותו אדם. אני חושבת שאני שילוב בין "מישו" לליז: מצד אחד, יש אנשים מסוימים שמסקרנים אותי ברמה שפשוט בא לי לדעת עליהם כל דבר ואפילו הדברים הכי קטנים ומצד שני, אני יודעת לכבד פרטיותו של כל אדם וכמו ליז, גם אצלי הזכרונות חשובים לי ובמיוחד זכרונות עם האנשים שאני הכי אוהבת ולא הייתי רוצה שמישהו יגע בהם. הזכרונות הם בעצם העבר שלנו, שהופך אותנו להיות מי שאנחנו בימים אלו וכשחושבים על זה, הם מלווים אותנו לאורך כל חיינו ובאיזה שהוא שלב, גם אם הראש שלנו ישכח, יש את הלב שיזכיר לנו את הרגשות שהיו. משהו שמאוד סקרן אותי בספר הוא שלמרות שליז תיעבה את הסוחט, היא לאט לאט נפתחה בפניו והשנאה פחתה, דבר שלא קרה לה עם הוריה או עם הפסיכולוגים שניסו לעזור לה אך כשלו. אני חושבת שיש סיבה נוספת לכך שליז נפת</div>Wed, 13 Jun 2018 02:40:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14955689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14955689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14943358<div align="right" dir="rtl">החברה הכי טובה שלי ואני החלטנו להתחפש לאסירות של בי"ס (נטו בקטע הומוריסטי) כמו בסרטים ובסדרות, אוברול ארוך או חולצה ומכנס בצבע כתום. לפני יומיים הלכנו לחפש יחד את התחפושות ובנוסף עוד כמה דברים לשדרוגן והזדעזענו ממה שראינו. כל התחפושות החל מילדה קטנה ועד אישה היו מאוד מיניות וחושפניות. אני לא מבינה למה הילדה או האישה צריכות להיראות כמו חשפניות ועירומות חלקית כשלעומתן, התחפושות של הבנים נראו מצוין וייצגו את הלבוש כמעט כפי שהוא במציאות. אמחיש לכם זאת בדוגמא: תחפושת של חייל לילד, מדי חאקי ארוכים עם כומתה וסמלים. לעומת זאת, תחפושת של חיילת לילדה כאשר במקום מכנסיים יש חצאית קצרצרה ואזיקים. אזיקים? ממתי חיילות מחזיקות איתן אזיקים? זה נראה לכם בסדר? למה ילדה לא יכולה להתחפש לחיילת כמו שבאמת מתחפשים? למה לחנך את הילדים מגיל כל כך צעיר שככה בנות צריכות להיראות? ואיך אסירה נראית? שמלת מיני עם גרביונים. מצאנו את עצמנו מחפשות תחפושת של אסיר כי זה נראה בדיוק כמו שרצינו אך לצערי לא היה במידה. אין חנות שלא עברנו וחיפשנו ולבסוף מצאנו את אותה שמלת מיני מחורבנת. בחנות האחרונה כבר התעצבנתי שאפילו שאלתי</div>Sun, 25 Feb 2018 18:08:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14943358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14943358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14934666<div align="right" dir="rtl">עצומה!!!!!! החלטתי ליזום עצומה ומטרתה היא שישראבלוג תמשיך להתקיים והעצומה בעצם תוגש לערוץ 10. אני פונה אליכם כי אני חושבת שכקבוצה גדולה מאוד של אנשים המשתמשים בישראבלוג באופן יומיומי יש לנו את היכולת והכוח להשפיע על ההחלטה הנחרצת. אני חושבת שהתחברנו לפורום והכתיבה נהייתה חלק מאיתנו ואני בטוחה שרובנו לא רוצים לוותר עליו (מדברת כבלוגרית כבר 5 שנים). במידה ותהיה מספיק הענות אני אפתח עצומה ובה תחתמו כלוקחים חלק במאבק. אשמח שתגיבו במידה ואתם מעוניינים וכך גם אוכל לדעת כמה רוצים להיות איתי במאבק כנגד סגירת הבלוג. תשתפו כמה שיותר אנשים גם כאלה שאין ברשותם משתמש בישראבלוג! תודה, politicat</div>Sun, 10 Dec 2017 16:01:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14934666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14934666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14929780<div align="right" dir="rtl">תקציר החיים הם כמו רכבת הרים. ברגע שסידני מצליחה לאחות את השברים, תמיד משהו מרסק אותה מחדש. זה אף פעם לא נעים, אבל הפעם זה ממש קטלני. פיטר הוא התגלמות השלמוּת, מלאך ממש. אבל בואו נודה בזה, גם בחור סקסי בטירוף שנראה חתיכת שובב. הוא בטח נשלח לכאן כדי להרוס לה את החיים. גבר יפהפה, עיניים כחולות חודרות, שיער כהה, גוף הורס. תוסיפו לזה את השנינות המקסימה שלו, ופיטר הוא כל מה שסידני אי־פעם חלמה עליו. אבל כשהעניינים מתחילים להתחמם, הוא מראה לה איפה הדלת&hellip; וסידני מזדחלת דרכה החוצה. כך נגמרת הפגישה העיוורת הכי גרועה בחייה. אלא שאז המצב רק מידרדר עוד יותר. בבוקר המחרת הכול מתנפץ מול עיניה. הבחור ההורס הזה מאתמול בלילה, זה שראה אותה חצי עירומה, עומד מול הכיתה עכשיו ומלמד. &</div>Sun, 12 Nov 2017 17:30:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14929780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14929780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14924484<div align="right" dir="rtl">תקציר הספרכשבֶּק גְוִוינֶביר, צעירה בעלת שאיפות ספרותיות, צועדת לה אל תוך חנות הספרים של ג'ו,הוא נִשבה בקסמה בן רגע.בק היא כל מה שג'ו תמיד רצה: קשוחה, שנונה כתער וסקסית יותר מאשר בחלומותיו הוורודים ביותר.הוא מוכן להרוג כדי שתהיה שלו.בק עצמה מגלה עד מהרה כי גם היא נמשכת אל הבחור הזה, שכאילו נתפר עבורה.כשסדרה של אירועים מקאבריים ממוטטים את עולמה, יש רק אדם אחד שתוכל לפנות אליו.אבל בק לא יודעת הכול על ג'ו, וגם היא מסתירה משהו מאחורי החזות המושלמת שלה.כך הופכת מערכת היחסים האובססיבית למערבולת קטלנית….............הספר נכתב כפנייה של ג'ו לבק ובמהלכה הוא מספר 'לה' על כל המהלכים שהוא עושה על מנת שהוא יתקרב אליה כמה שיותר וכתיבה זו היא שונה מהכתיבה ברוב הספרים לדוגמא: "את נכנסת לחנות הספרים ומשאירה יד על הדלת כדי שלא תיטרק". פנייה זו מתארת ברובה את המחשבות המדויקות של ג'ו ובנוסף, ניתן להסיק לפי צורת הכתיבה כי הוא אובססיבי לבק וחושב עליה <spa</div>Thu, 12 Oct 2017 16:36:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14924484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14924484http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14921291<div align="right" dir="rtl">תקצירקליי ג'נסן חוזר הביתה מבית הספר ומוצא ליד הדלת חבילה ששמו מופיע עליה.בתוכה הוא מגלה קלטות שהקליטה האנה בייקר - האהבה הראשונה שלו.קולה של האנה מסביר שיש שלוש־עשרה סיבות להחלטה הנוראה שקיבלה. קליי הוא אחת מהן.במהלך לילה שלם קליי משוטט בעיר ומקשיב להאנה, שמתארת בדיוק נוקב ואכזרי את האירועים שהובילו אותה אל מותה.מרגע לרגע מתגלים לקליי עוד ועוד סודות על האנה ועל חבריו בתיכון, שחלקם אחראים באופן ישיר למעשה הקיצוני שעשתה.אט אט נחשפת תמונה מזעזעת, וקליי מבין שיש מעשים שאפשר למנוע.אם רק מישהו מהחברים סביבו היה</div>Sun, 24 Sep 2017 22:51:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14921291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14921291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14921033<div align="right" dir="rtl">אז ככה,כבר 4 שנים שיש לי בלוג ובו התפרסמו פוסטים על החוויות שלי מהיומיום. לא התמדתי בכתיבה שלי בבלוג ובשיתוף החוויות כי זה שעמם אותי. הייתי אז בת 12 אז לא היה לי על מה לכתוב ומה שכן כתבתי אז זה היה נראה לי סבבה לגמרי לכתוב על דברים שטותיים כמו פחד מג'וקים או על הפעם הראשונה שטעמתי בצל (0_0) ולפני כמה ימים החלטתי להיכנס מחדש לבלוג ולקרוא את הפוסטים הישנים הללו. לא הפסקתי לצחוק, הפוסטים נורא ילדותיים ונכנסתי למין מבוכה כי אנשים אשכרה קראו את זה. לאחר קריאת הפוסטים החלטתי שאני רוצה לכתוב שוב אבל לא על החוויות מהיומיום אלא על ספרים שקראתי ופשוט לתת להם ביקורת בונה. אני אוהבת לקרוא ספרים ותוך כדי לשמוע מוזיקה, בשבילי זאת הפינה השקטה שלי שבה אני נכנסת לעולם מלא בדמיון ומחשבות עמוקות מבלי שיפריעו לי. בכל מקרה, מחקתי את הפוסטים ועיצבתי מחדש את הבלוג (כולל שם הבלוג והכינוי שלי) וכפי שהבנתם מהשם אני גם מאוד אוהבת חתולים וזה השתלב יפה יחד עם האהבה שלי לספרים. פעם בשבוע אני אעלה ביקורת על ספר שכבר קראתי ועליו בחרתי לכתוב ביקורת (יש רשימות של ספרים לפי קטגוריות למטה בצד) ובנוסף, אכתוב מדי פעם על הת</div>Sat, 23 Sep 2017 15:26:00 +0200politiiicat@hotmail.com (PolitiCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835147&blogcode=14921033http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835147&blog=14921033