<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 קיים כבר משתמש בכינוי זה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087</link><url></url></image><item><title>למעשה, אני לא חסידה גדולה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13839861</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;של הרג ג&apos;וקים למינהם.

אני מאמינה שלכל חיה, גם הכי נחותה, יש זכות קיום כמו שלי והיא בריה של הקב&quot;ה בדיוק כפי שאני.
מכאן ניתן להסיק שיש לה משמעות ותפקיד בעולמינו אנו.
ומי אני שאגזול ממנה את תפקידה?
ובכלל, יתושים. כפמיניסטית אדוקה אני מרגישה מחויבות לשמור על הגברות החביבות שיוצאות הן לעבודה ולפרנוס ביתן במקום בעלן ששומר על הילדים.
אך כשהקיץ ממשמש ובה ועימו גל זוחלי ביבים שמפלסים את דרכם בצואה אל חדרי ומשם מטפסים בחופזה על גופי ומשאירים מזכרת מעקצצת, או גרוע מכך, כשמימדייהם גדלים והם פורשים כנף אל על עם כל הנפת יד לביטולם וסילוקים....
אני מפחדת. ולעולם לא הורגת
היום הג&apos;וקים בחדרי הם גדולי ממידים ורבי מספר וממש לא מתאים לי לארח טיול לילי על גופי.
אז לקחתי תרסיסים, אחד בכל יד וכעת נותרתי נשנקת ומשתעלת והיצורים הפוחזים עדיין מרשרשים בעלטה.
אור המחשב מאיר עליי ואני מרגישה אחד מהם מטפס להנאתו על רגלי, שומעת אותם נוחתים על הרצפה ונושקים לתקרה.
שמעתי שבקיי300 יש חומר החזק מפצצת אטום, אבל אני נושמת את הקיי כעת, וגם חבריי חסרי העצמות.

שום פצצות בסביבה.
אז לילה טוב מאיתנו.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Jul 2013 01:37:00 +0200</pubDate><author>imthestarra@gmail.com (קיים כבר משתמש בכינוי זה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13839861</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835087&amp;blog=13839861</comments></item><item><title>רצה. מזיעה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13839749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

מישהו צועק את שמי ממכוניתו הנוסעת ומסתלק מעיני
אני מהרהרת בזהותו אבל המחשבות עוברות ממני הלאה
וכשמכונית נוספת צופרת בתרועה, אני מתחרטת לרגע על השורטס שלבשתי
רק לרגע קט
ושוב מתרכזת בצלילים שבאוזניי
המוזיקה.
המרפא לכל מכאוביי.
הדלקן הפרטי שלי שמספק לי אנרגיות
מגביר את ייצור האנדרנלין, מאפשר לי לכבוש
עוד מקטע ריצה ועוד אחד.
רצה. מזיעה
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Jul 2013 00:15:00 +0200</pubDate><author>imthestarra@gmail.com (קיים כבר משתמש בכינוי זה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13839749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835087&amp;blog=13839749</comments></item><item><title>אבדות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13836528</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סבתא שלי נפטרה לפני זמן מה. זאת הייתה אבדה גדולה במשפחה. 
ניצולת השואה האיתנה שהאוסטאופורוזיס כירסם בעצמותיה לא נכנעה מעולם למצוקת גופה, הו לא. לא בשואה ולא בימינו אנו, ממרומי גיל 93, היא נאבקה במוות באגרופים קמוצים וביזע רב, אך לבסוף הכניעה ולקחה ממני. מעולם לא היינו קרובות ככ וכמובן קצר השפות תמיד נכח בינינו שכן ככל שעברו השנים ידעה לפטפט ביידיש ולרכל ברומנית, ואילו אני הזאטוטה, רק עברית ידעתי, אך מעלילה היו ידועים בכל אשקלון ואומץ ליבה הרב אפיין אותה גם בזקנותה. הערצתי אותה על כל גדולותיה, ואכן היה על מה להעריצה. ביתה היה מלא בתמונות נכדיה, והכורסאות הישנות והזולות שאת כריהן פירקתי והרכבתי לי לבית הצמקו ככל שבגרתי, ואוסף בובות החיילים בחדר הסמוך בביתה התמלא אבק זה מכבר. את בעלה היא איבדה לפני 30 שנה, אך שמרה לו אמונים.היא המשיכה ללון בחדרם המשותף שמעל ראשה תמונת אישתו הראשונה. 30 שנה תחת מבטה החודר של אשת אישה. תמיד בישלה מעדנים ודאגה שלא יחסר לאף אחד. לאחר השואה סירבה לקבל את כספי הפיצויים למרות שלא היה לה פת לחם לאוכלה ומכנסיים לתת לילדיה במקום עמיתיהם הקרועים, בטענה כי איננה תגר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Jul 2013 02:23:00 +0200</pubDate><author>imthestarra@gmail.com (קיים כבר משתמש בכינוי זה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13836528</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835087&amp;blog=13836528</comments></item><item><title>במה פתוחה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13836505</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה פשוט נפלא שישנה הפתיחות כאן באינטרנט, ממקומי הבטוח מאחורי הכיסא האורטופדי בשעת לילה מאוחרת אני יכולה להקליד בפרץ מילותיי את אשר על ליבי, את מחשבותיי הכמוסות ודעותיי הפוליטיות ללא מתן חשבון לאחר ובנוסף ללא צורך להזדהות. פנטסטי.
תודה למערכת ישראבלוג שמאפשרת טיפול פסיכולוגי עצמי בחינם ומבט עליון על חיי התמליליים.
אני מבטיחה שלא אכתוב בפסימיות ובדיכאון,
לילה טוב




.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Jul 2013 01:56:00 +0200</pubDate><author>imthestarra@gmail.com (קיים כבר משתמש בכינוי זה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835087&amp;blogcode=13836505</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835087&amp;blog=13836505</comments></item></channel></rss>