http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741heCopyright 2026 LeMiQ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13857285<div align="right" dir="rtl">ט"ו באב היום, הרחובות מלאים בלבבות, ורדים, קיטש ואהבה.אני אוהבת את היום הזה. המשמעות החומרית שלו שולית בעיני.לא צריך לקנות כדי לרגש. אפילו מחווה קטנה כמו נשיקה ו"אני אוהב אותך" הם כל כך הרבה מעבר.לא צריך להגזים ולפוצץ צימר בלבבות, ניחוחות מתוקים, שוקולדים ועלי ורדים על המיטה כדי לרגש.בשבילי, כל יום הוא ט"ו באב. כל יום אני שומעת ממנו כמה שהוא אוהב אותי, למה הוא אוהב אותי, וכמה שהוא ימשיך תמיד לאהוב אותיאנחנו ביחד כבר שנתיים, ולמרות המרחק התמידי בינינו, והפאזות השונות שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, אנחנו מחזיקים מעמד, ואנחנו חזקים. הקשר שלנו פורח. כבר שנתיים תמימות.אנחנו אוהבים באמת ובתמים, ואנחנו לא צריכים מתנות ובלונים, שוקולדים ושטויות קיטשיות כדי לדעת שהאהבה בינינו נמצאת.למרות שכמו שאני מכירה אותו הוא בטוח יביא לי משהו, ברגע שהוא יחזור.רק מתי הוא יחזור?הוא הבטיח שהוא יבוא לבקר אותי במשמרת, תכננתי לקחת הפסקה באמצע ולשבת איתו שעה, לדבר ולצחוק איתו, להתגעגע אליו טיפה פחות כי אני אראה אותו. רק ששוב הקפיצו אותו לפעילות מבצעית, ואין לי מושג מה הוא עושה, או איפה הוא. הוא אמר לי את הכל בטלפון ונשמ</div>Tue, 23 Jul 2013 00:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (LeMiQ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13857285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=834741&blog=13857285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13851063<div align="right" dir="rtl">התחלתי ללמוד נהיגה.אין לנו רכב בבית, אז זה לא היה הכי דחוף, כי גם ככה לא היה על מה לנהוג אם היה לי רשיון...גם בייחוד לא אחרי תאונת הדרכים.תאונות זה מפחיד. כל תאונה שהיא. גם תאונת דרכים זה מפחיד.אבל אני חושבת, שלעבור תאונת דרכים, כשאין לך שמץ של מושג בנהיגה זה מפחיד קצת יותר מאשר אילו היית יודע.לא היה לי מושג מה קרה, איך זה קרה או למה. מה תרם לזה שזה קרה ואיך הרכב הגיב, מה קרה לרכב, ואיזה חלקים ממנו היו מפוזרים על שולי הדרך.כל מה שידעתי הוא שרגע אחד היינו בנסיעה ברכב שלו, שכל כך אהבתי, ורגע אחרי זה הרכב היה מרוסק עם כריות אוויר בחוץ, לא דומה לשום דבר מאיך שהוא היה נראה לפני,חבר שלי שצורח עליי להתרחק ממנו ואני שנמרחת על הרצפה ומנסה להתרחק מהרכב שבוער לידיאז נהיגה זה די ביג דיל.אני מתרגשת מהשיעורים האלה, מההרגשה של להתיישב מול ההגה ולנהוג לאן שהמורה יגיד לי במשך כמעט שעה, כמעט כמו שאני מתרגשת לראות את חבר שלי. זה החופש שלי, זה המפלט שלי מהסביבה הדוחקת, מהלחץ בעבודות, מהשגרה המשעממת שאוטוטו גורמת לי להתחרפן, מהלחץ שאמא מפעילה עליי. היא לא נותנת לי מרווח נשימה, היא יושבת עלי כמו כלב שמירה,</div>Wed, 17 Jul 2013 00:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (LeMiQ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13851063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=834741&blog=13851063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13841977<div align="right" dir="rtl">יש כמה דברים בחיים האלה שמוגדרים אצלי כ"grinding my gears" למרות שבהיותי אדם אופטימי (רק לעתים די נדירות אני מתמרמרת. אבל בינינו - מי לא?) אני משתדלת שיהיו כמה שפחות. פחות עלוקות על הצוואר שמוצצות לך את ה-chill - יותר טוב...אחד מהם לדוגמא הוא הגילוי (המרעיש?) שגיליתי לא מזמן.. הייתה משמרת רגועה כי בטח כולם צפו באח הגדול או משהו אז היה לי את הצ'אנס לחזות איך בדיוק המשכורת שלי נוצרת . הייתי מצפה שבסוף החודש היו סוכמים ככה:1) שעות עבודה בחודש הקלנדרי X תעריף לשעה = כסף!2) ימי עבודה X (מחיר לנסיעה באוטובוס X נסיעות ביום.. 2) = כסף!3) מחסירים את המס הכנסה ביטוח לאומי וכו'...ויוצאת המשכורת נטו! והכסף כמובן היה מגיעה מההכנסות של המסעדה. הגיוני! ככה אמור לעבוד עסק. (תאמינו לי יש לי טיפה ידע בתחום. אבל ממש טיפה)בכל מקרה, הגילוי היה כזה:כל הטיפים שנאספו במשמרת נאספים בקופסא קטנה וחמודה.1) כמות השעות שכל מי שהיה במשמרת X תעריף לשעה = כמות מסוימת של כסף.2) הטיפים שנצברו - אותה כמות של כסף מסעיף 1) = הכמות ההיא הופכת להיות המשכורת שלנו לאותו יום.3) אם מישהו לוקח מזומן - הכסף מסעיף 1) הולך אליו לפי</div>Mon, 08 Jul 2013 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (LeMiQ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13841977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=834741&blog=13841977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13837334<div align="right" dir="rtl">פייר, חוסר הבנה. קורה. קורה לכולם. קורה גם לטובים ביותר. אז הסברתי. הסברתי יפה בשפה רגועה ואפילו הצעתי לך פתרון. אבל כשאתה מתחיל לדבר עם הידיים, להרים את הקול ולאיים על כל המשפחות של כולנו - וואלה? לא פייר.&amp;;כשיש קצת עיכוב, ויש קצת לחץ, כי טפו טפו המסעדה מתפקדת ואנשים נהנים אז תמיד יש הרבה, אז קורה שמנה מתעכבת. צודקת, יש מנות שהזמנתי אחרי שלך ויצאו קודם. התנצלתי ואמרתי שאת צודקת וזה כבר מגיע. וזה באמת הגיע אחרי שתי דקות. מנה מורכבת ועשירה - אז תהני ממנה. אבל כשאת מתחילה לצעוק ולדבר עם הידיים, לאיים שתעזבי אם זה לא יוצא ברגע זה (תגידי לי איך בדיוק אני אחראית על תהליך ההכנה של המנה שלך..?) ואז אני אשאר עם שולחן של 150+ שקל בלי חשבון לסגור אותו - וואלה לא בסדר.אני חושבת שזאת הבעייה של ישראלים. אנחנו אנשים חמים - לטוב ולרע.אנחנו יודעים לתת הרבה מעצמנו, כמה שצריך ויש לנו תודעה גבוהה אחד כלפי השני. אבל כשאנחנו רוצים לקבל &amp;;משהו, כמו שירות לדוגמא - משום מה הציפייה היא שהיחס שאנחנו אמורים לקבל הוא של מלכים. שהכל צריך להגיע עכשיו ומיד, אם אנחנו מרימים את הקול אז אנחנו נקבל עוד משהו, בחי</div>Thu, 04 Jul 2013 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (LeMiQ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13837334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=834741&blog=13837334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13828960<div align="right" dir="rtl">- "אני לא נוהג לעשות את זה בדרך כלל, בייחוד לא לאנשים בעבודה. אבל החיוך שלך הוא היפה ביותר שיצא לי לראות. הוא כל כך כנה. רציתי לשאול..."אופס.- "תרשה לי לקטוע אותך כאן.. אני חושבת שיש לי מושג לאן זה מתקדם, ועדיף לעצור את זה עכשיו.. יש לי בן זוג. מצטערת"מתרחקת מהם.באמת? על היום הראשון? עוד לא הספקתי להבין מה אני בכלל עושה פה. אם זה מתחיל ככה מה יהיה אחר כך?-אני חושבת שכדאי לחזור אחורה לרגע.בחורה צעירה, פוסט-צבא, מנסה לגייס טיפה כסף לפני לימודים.אנשים בגילי (המופלג יש לציין) עוד רק מתחילים לחשוב על שחרור וטיול אחרי צבא, ואני - one step ahead.אז כמו שאר האנשים הממוצעים בגילי - הלכתי למלצר.והנה אני כאן.</div>Thu, 27 Jun 2013 10:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (LeMiQ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=834741&blogcode=13828960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=834741&blog=13828960