http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936heCopyright 2026 Pianosa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14820066<div align="right" dir="rtl">אולי זה התסמינים של פרידה טרייה, אבל אני כבר מתחרט. תמיד מתחרטים בעצם, לא? רגעי הבדידות מזכירים תקופות, תקופות שיש על מי להשען רגשית, מישהו שתומך ואוהב ומקיף ומכיל. ועכשיו אין, כי הלב והראש לא מדברים באותה שפה. אז תהיה בשקט לקצת, לב. כי היום הראש הבין. אולי. הפרידה נכונה לי, לפיאנוסה, כרגע. כי כשאתה נמצא במקום שבלי בת הזוג אתה מתפתל במיטה ומתכרבל עם כרית, אז איבדת חלק מעצמך. ונכון, בכל מערכת יחסים מאבדים קצת מה-אני. אבל לא ככה. אני מרגיש שהפרידה הזו has reduced me to rubble. והחלק הכי נורא? שזה הגיע ממני, מהראש. אז תהיה בשקט לקצת, ראש. אני יכול, עכשיו, לדמיין אותנו ביחד. אני אפילו -לא מאמין שאני כותב את זה- יכול לדמיין אותנו נשואים. כן, יש (היו) בעיות בקשר, אבל אלו בעיות שניתן להתגבר עליהן, אם היה לנו הזמן. ואני חושב על נשים אחרות בצורה הכי שטחית, ומבין שאני לא בהכרח רוצה את זה. אבל אם אני לא רוצה את זה, אז מה מונע ממני להיות איתה? לא, ראש, זה לא פחד ממחויבות. ופה הלב נתקע, אז הראש משתלט. כי הראש מבין שהעתיד הוא... פתוח. ולפיאנוסה כרגע מגיע לסדר קצת את החיים שלו. להזכר</div>Sun, 24 Jul 2016 18:20:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14820066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14820066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14202171<div align="right" dir="rtl">עברתי לגור בירושלים עם שני חברים טובים. טוב, אולי זו הגזמה בהגדרה - חבר טוב (שהכרתי מכיתה א'), ועוד חבר שתמיד היה בחבורה, אבל תכלס לא ממש היינו קרובים אף פעם. תמיד הסתדרנו, אבל זה לא שהיינו קרובים. בכל מקרה, עכשיו כשאני בחיי שותפות שכאלו, מעניין לראות את הדינאמיקה בדירה. זה מלמד גם על האינדיבידואל וגם על הקולקטיב. קודם כל, אני יודע שהתלוצצתי על זה בעבר, אבל בחיי שיש מצב שאני חולה ב-OCD קל. הדברים הכי קטנים מחרפנים אותי - והם באמת קטנים, אז הם לא עלו ולא יעלו לדיון - אני פשוט מתמודד איתם. החל מה-"כמעט הגיוני" של לכבות את האור בחדר (גם אם יצאת לשנייה) או הוונטה בשירותים, דרך "קיבינימט למה הפקקים של השמפו והסבון תמיד פתוחים?!". אז כן, יוצא לי ללחוץ על מתגים ולסגור בקבוקים לא מעט. על הדרך, במיוחד עכשיו כאשר עדיין אין לחץ של לימודים, מגלים יוזמה. או אולי זה רק אני. עברתי ליד המטבח. מלוכלך? נו, ננקה. יש כלים? טוב, אולי נעשה כלים. סתם, לחפש תעסוקה ושהמקום יראה טוב יותר. הדבר המעניין באמת הוא הדינאמיקה. משולשי דינאמיקה. מרובעי דינאמיקה. אנחנו 3 שותפים כאמור, אבל איכשהו אני מ</div>Fri, 19 Sep 2014 13:05:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14202171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14202171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14200903<div align="right" dir="rtl">זומנתי למילואים בהפתעה, יום לפני תחילת המבצע, ישנתי בחול לצד החברים, שלא הכרתי לפני המילואים, ביניהם הייתה אחת, לא מהיחידה, שתפסה את עיני מהשניה הראשונה, ג'ינג'ית עם שיער ארוך ועיניים תכולות, מדהימה בכל המובנים, לכל הדעות. החלפנו מילה או שתיים, לא יותר, וברחתי לאירופה לנוח, קצת שובר את הרצף איתה, כי לא הכרנו אז, כשחזרתי הייתה זו הזדמנות פז, נפגשנו באזרחות, היה נהדר, אפילו פעם שנייה, רק שהיה קצר, ולא מצאתי את האומץ או הביצים, לנשק אותה, אפילו שהיו מצבים שהיו מושלמים לרגע זה. הרגע נמשך ונמשך, אך ללא הועיל, החזרתי אותה לביתה, הרגשתי דביל, היא יצאה מהרכב ולא הסתכלה לאחור, חשבתי לעצמי שאני חתיכת חמור. פספסתי הזדמנות נהדרת, ועכשיו הבחורה בוודאי ממהרת לפסוח עליי, כי אין סיבה להתעכב, על גבר שלא מסוגל להתקרב. להפתעתי הרבה היא נתנה לי צ'אנס נוסף, ולמחרת נפגשנו, והיא קבעה רף, זמן-סוף, הזדמנות אחרונה, לאזור אומץ ולהתקרב לנשיקה, "זה מוזר, אני לא בדרך-כלל ככה", אמרתי, אבל זה היה אחרי שאת הנשיקה כבר סגרתי, זמן-הסוף עבר, ואצלי היא נשארה, מברכים על שהיא נתנה הזדמנות</div>Wed, 17 Sep 2014 01:25:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14200903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14200903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14158681<div align="right" dir="rtl">חברים, אנחנו צריכים את עזרתכם.בזמן שהכוחות שלנו בשטח, בזמן שייתכן וצה"ל מתכונן לכניסה קרקעית, יש עוד קרב, עוד מבצע, שחיילי צה"ל ומפקדיו לא יכולים להלחם בו.הקרב התקשורתי חשוב לא פחות מהמבצע בשטח. הקרב התקשורתי וההסברתי הוא מלחמה שנכון לרגע זה - אנחנו מפסידים בה. הממשלה עושה מעט מדי בנושא, בעוד הצד השני משקיע מאמצים רבים.מספר יחידי סגולה לקחו על עצמם להכין סרטוני הסברה כאלו או אחרים, כתבו כתבות,פוסטים ושאר אמצעים ע"מ להוציא את האמת לעולם הנאור שבוחר באופן סלקטיבי ביותר את האמת שנוחה לו לשמוע, שמתאימה לו לפוליטיקה ולאידיאולוגיה.אבל זה לא מספיק. אם אנחנו רוצים להגיע למצב שהעולם שומע - אנחנו צריכים לעזור. כולנו. כל מי שיכול. כל מי שלא גויס ומרגיש שהוא לא תורם - הנה ההזדמנות. הגיע הזמן ללמוד מלקחי העבר ולהעביר את המסרים הלאה. הגיע הזמן להפיץ את המידע התקשורתי ולהפוך אותו לויראלי.בלית ברירה, כמדינה מערבית אנחנו תלויים מאוד בדעת הקהל העולמית. תחת לחץ ממדינות העולם, נאלץ -שוב- להרים ידיים באמצע ולהכנע ללחץ שמושפע מתקשורת מוטעת ומשוחדת. נאלץ, -שוב-, לתת לטרור ששוכן לאורך גבולות המדינה ובפאתיה לה</div>Sun, 13 Jul 2014 09:17:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14158681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14158681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14149510<div align="right" dir="rtl">קשה לי לשים את האצבע על זה, או להפנות אצבע מאשימה, או כל דימוי אחר שכולל אצבע לכיוון כזה או אחר, אבל לאחרונה אני מרגיש שהביטחון העצמי שרכשתי לעצמי במהלך הטיול פשוט מתמוסס ונעלם. וזה חרא. צריך להבין שמלכתחילה נקודת הפתיחה שלי לא גבוהה במיוחד; מעולם לא הייתי מלא ביטחון עצמי. בעצם, מעולם גם לא הייתי חצי-מלא ביטחון עצמי. פה ושם הגיעו להם אירועים כאלה או אחרים, או בנות מסוימות (מן הסתם), שהקפיצו לי את הביטחון העצמי. שפתאום הרגשתי טוב עם כל מה שאני. כל מה שאני מייצג, מאמין, איך שאני נראה, מה שאני חושב, הכל. במהלך 4 שנות השירות שלי, ייחסתי חלק גדול מזה לצבא. כי לא היה לי זמן להשקיע בעצמי או שלא היה לי זמן לחיות בסופי שבוע (ואם היה, אז לא היה לי חשק). אבל אז תמו להן 4 שנות השירות, העול הזה שנקרא צה"ל ירד מכתפיי ועדיין נשארתי חסר ביטחון באופן שכבר גרם לילרחם על עצמי. ... ואז יצאתי לטיול. וגיליתי את עצמי מחדש, עד כמה שזה נשמע פלצני. הבנתי כמה אני יודע, כמה אני מסוגל לנהל שיחות משמעותיות כמו גם שיחות סרק. הבנתי שאני נראה טוב. הבנתי שהמחשבות שיש לי - בין אם טובות ובין אם רעות -</div>Mon, 30 Jun 2014 16:00:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14149510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14149510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14130409<div align="right" dir="rtl">היה לי קשה לחתוך את זה עם ע', ממש עכשיו. הכרנו סך הכל חודש, אבל הוא היה אינטסיבי למדי. אולי אינטנסיבי מדי. זה לא עניין ההתחייבות שהפריע לי. הגדרות או לא - זה ממש לא העניין. העניין הוא הרבה יותר פשוט - לא הרגשתי כלפיה משהו. ולא ראיתי את עצמי מרגיש כלפיה משהו. כיף איתה, אין ספק. נהניתי כשהייתי איתה, אבל כשלא היינו ביחד? מעולם לא מצאתי את עצמי משתוקק להפגש איתה. אז כן, אמרתי שאני מתגעגע. העצמתי את מה שאני מרגיש (או לא מרגיש), בתקווה שזה יתאמת. זה פשע? רציתי לתת לזה סיכוי הוגן. רציתי להכנס לזה. לא הצלחתי. לא באמת. והכאפה לפנים הגיעה כשהבנתי שהיא מתחילה להרגיש. שהיא מתחילה להרגיש, והיא כבר מתחילה להתאכזב ממני שזה חד צדדי. ובכל זאת המשכתי. קיוויתי שזה גם יעורר אצלי משהו. אבל זה לא. אז הגיעה ההחלטה, שבאמת לא הייתה פשוטה, שעדיף לסיים את זה, כי בהרי זה יכאיב לשנינו הרבה יותר. יש פשוט קצת כסת"ח עצמי, אבל זה רק הוגן. באמת התכוונתי לזה כשאמרתי לה שהפסקתי לשים אנשים אחרים בעדיפות ראשונה, מעליי. זה היה זריז. כמה דקות בטלפון, שהיא משכה ממני, כי לא רציתי להביא את זה בהפתעה. רציתי להי</div>Thu, 05 Jun 2014 23:48:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14130409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14130409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14102028<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא יודע אם זה זכרון ילדות מתוק, או באמת חלום, אבל זה הוא פשוט מאוד והוא נראה כך: בית. שעת ערב קרירה בחוץ, יתכן שיורד גשם או אפילו שלג. בחוץ יותר חשוך מאשר מואר, דמדומים אחרונים של שמש, ירח בשמיים בהירים מנוקדים כוכבים. בקומת הקרקע, מול המרקע (ורצוי שיהיה גדול), אני יושב עם משפחתי. בינינו למרקע - שטיח חום, כמעט חייתי, ספק מזרחי ועליו שולחן עץ עם שלל חפצים אקראים. בפינה - תנור להט ישן (אתם יודעים על איזה אני מדבר), ומתחת למרקע אח בוער מגזעי עץ. אישתי לעתיד (לכשתמצא) ואני על הספה, שני ילדים נחים על השטיח כשגביהם נשענים על מרגלות הספה, ילדה נוספת, תינוקת, נחה בין זרועותיה של אישתי. לידי, גם כן על השטיח ומרחק מה מהילדים, כלב האסקי (יתכן מעורב). וזהו. ככה, משפחה שלמה בלילה חורפי-משהו, אוהבת, מול מסך מרצד וחמימות פנימית וחיצונית. קיטשי, מה? כן, אני יודע. את החלום הזה סיפרתי ל-2 אנשים בחיי. האחת שברה לי את הלב. מ' השנייה שאלה אם אני מספר את זה לכל הבחורות. סוזן. וחשבתי על סוזן, ממש לא מזמן. הורדתי חלק מסימני המסע שאפפו את גופי - הצמיד של אורוגוואי מהרגל, הש</div>Fri, 02 May 2014 16:05:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14102028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14102028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14057501<div align="right" dir="rtl">יש! בית! (..?) קצת מספרים: -בערך 8 חודשים של מסע. -17 מדינות (פינלנד, נורווגיה, גרמניה, צ'כיה, הולנד, אנגליה, שוויץ, בלגיה, ברזיל, אורוגוואי, ארגנטינה, צ'ילה, ספרד, סקוטלנד, וויילס, דנמרק, רומניה). -4 אזורים אוטונומיים (איי אולנד, קריסטיאניה, איי פוקלנד, ג'ורג'יה הדרומית). -חציתי את החוג הארקטי פעמיים, הגעתי ליבשת הדרומית (אנטרקטיקה), ראיתי את האורות הצפוניים, היו לי מספר ימים עם 24 שעות של שמש וקפצתי למי-קרח בהר געש אנטרקטי תת-מימי פעיל. -נהגתי 1751 ק"מ בצד ימין, 2920 ק"מ בצד שמאל, ו-440 ק"מ על אופנוע שלג ברחבי לפלנד. -השתמשתי ב-4 טלפונים ניידים ו-7 כרטיסי סים. -בערך 14,000 תמונות וסרטונים במשקל כולל של כ-110GB - או 8 כרטיסי זכרון. -ואם כבר בצילום עסקינן, אז (בקטן, כי זה לא מעניין את כולם?) התחלתי את הטיול עם Nikon D3100 קיט פשוטה (18-55) וגורילה-פוד. קניתי עדשה יד שנייה של Sigma (55-130), ללא אוטו-פוקוס או מייצב. קניתי שלט אלחוטי למצלמה (עד 100 מ'!). קניתי עדשה של Tamron שהחליפה את הקיט והיד שנייה (18-270). החלפתי את 2 העדשות שלא הייתי צריך בחצובה איכותית. זכיתי ב-G</div>Wed, 05 Mar 2014 23:34:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14057501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14057501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14026611<div align="right" dir="rtl">כן, זו המסקנה שלי. לא מגיע לכן ונמאס לי להשקיע בכל השטות הגדולה הזו שנקראת מערכות יחסים, בכל הרומנטיקה והמסביב. לפעמים אני כועס על ההורים שלי שחונכתי ככה - על ערכים ועקרונות שבסופו של יום מכתיבים שהאהבה תנצח - כי היא לא.ועכשיו יבואו הספק-בחורות-ספק-ילדות שימהרו לשלול ויגידו שזה לא כולן. תפסיקו לזיין בשכל, סבבה? אתן רוצות את זה, וכשיש לכן את זה או שזה מול הפנים שלכן - זה לא מה שאתן מחפשות.אז די. אף אחת לא מצדיקה בעיניי את הרומנטיקה יותר. זה פשוט לא מגיע לכן, ועדיף לי להוציא את האנרגיות האלו... ובכן, עליי. שזה גם מסקנה נוספת בפני עצמה - חדלתי לשים אחרים, ובעיקר אחרות, בראש סדר העדיפויות, בטח שלא לפניי. בחיי שאם לא אני לי - מי לי?וברגע של שחרור עצבים וכעס זה - הרי לזה בדיוק נועד הבלוג - אספר את הסיפור של ס' ושלי, בעיקר כדי להוציא אותו מהמערכת.יום אחד היה מזג אוויר, ומצאתי את עצמי בברלין. ליתר דיוק, מצאתי את עצמי תוהה מה לעזאזל אני עושה בברלין. בצירוף מקרים מעניין ובר-מזל עבורי, ר' - חבר טוב מהבית - שלח לי הודעה שהוא ומשפחתו מגיעים לפראג לזמן מה, ותהה אם אני באזור, הרי יהכול להיות נחמד להפ</div>Sat, 25 Jan 2014 19:04:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=14026611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=14026611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=13966121<div align="right" dir="rtl">נמאס לי לעשות צחוק מעצמי, אם לומר את האמת. לא כתבתי על זה הרבה, אבל את ס' הכרתי במהלך הטיול, וככה"נ היה לנו מעין רומן-נופש שכזה. אבל מאז שהתפצלנו, לפני חודש בערך, היא נעשתה קרה יותר ויותר אלי. כבר אין דיבורי געגועים, שיחות סקסיות או דברים דומים. בכלל, כשהתפצלנו אני קיבלתי את הרושם שאנחנו מנסים מערכת יחסים מטווח רחוק. אבל... זו לא התוכנית שלה, זו לא הייתה כוונתה. אז אחרי מספר שיחות מייגעות בנושא, סוג של סוכם על חברים, ואם-או-כשיצא להפגש, נראה מה יהיה. נשמע כמו הבטחה לעתיד. אגב, הסיפור לא יהיה שלם בלי שאוסיף שבמהלך הרומן הזה, היא זו שהתחילה לזרוק דברים שגרמו לזה להשמע רציני - "אני רוצה לגור איתך", "בוא נלך ללמוד ביחד באותה אוניברסיטה בחו"ל" וכד'. בכל אופן, הקש ששבר את גב הגמל הזה היה אתמול-שלשום. שאלתי אותה לדעתה בנוגע לאפשרות שאבקר אותה אי שם באנגליה בסוף ינואר. ציפיתי לטיפה התלהבות, לאו דווקא כן מוחלט... התגובה שלה הייתה פשוט שהיא לא בטוחה שהיא בכלל תהיה באיזור, מתייחסת להצעה הזו כברורה מאליו וללא הפתעה בכלל. אז די. נמאס. שונא לעשות מעצמי טיפש, ועכשיו אני מבין שבחודש האחרו</div>Fri, 15 Nov 2013 14:04:00 +0200i.plyer24@gmail.com (Pianosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833936&blogcode=13966121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833936&blog=13966121