<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>משפט וחצי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 mystory6. All Rights Reserved.</copyright><image><title>משפט וחצי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689</link><url></url></image><item><title>46#-  אני פלוס אחד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14367385</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;+1.
אני +1.
אף פעם לא מגיעה לבד.
עד שסוף סוף, סוף סוף אני רואה את עצמי בקשר רציני,
אני לא לבד. שוב פעם +1.
ולא סתם 1. אתה. אתה ה1 הכי מיוחד.
כל כך אכפת לי ממך, אני כל כך אוהבת אותך,
פשוט לא אהבה כזאת. לא לפי הספר.
בשבילי אתה תמיד תישאר ידיד, אבל הרבה מעבר לידיד.
כן, תמיד הכחשתי את המשיכה שלי אליך. וכנראה,
כנראה שגם אתה. תראה איך זה התפוצץ עכשיו...
עכשיו, עכשיו אני +1.
כי נכון, בחיים לא נהיה ביחד. זו עובדה יבשה.
אבל כל קשר שמתחיל, אתה שם. מרצד לי במחשבות ולא משחרר.
ובכל יום חדש, אתה שם. מדבר איתי מהרגע שאתה פוקח עיניים ועד
שאתה נרדם.
ובכל הזדמנות, בכל שיחה, בכל רגע נתון,
אתה אומר לי כמה אתה מתגעגע למגע שלי וכמה שזה חסר לך.
+1. אני +1.
אתה חלק מהחבילה. קשר רציני? אוקיי. אוקיי, אבל מה איתך?
איך אוכל להיות לידך, לנשום אותך, להריח אותך
ולא לגעת?
אני רוצה אותו, באמת באמת,
אבל אני לא יכולה לאבד אותך.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Aug 2015 20:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14367385</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14367385</comments></item><item><title>45#- נצח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14365514</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מתגעגעת אליך.
אני זקוקה לך.
חסרות לי העקיצות האלה שלך
והבדיחות המצחיקות
חסרים לי המבטים שלך על הבוקר
והחיוכים שלך שהם מראה די נדיר
חסרה לי הדאגה שלך
וההודעות באמצע הלילה
חסרה לי האכפתיות שלך
ותשומת הלב שלך כשהייתי זקוקה לה.
ובעיקר... בעיקר חסר לי אתה.
אני מתגעגעת אליך.
אני כמהה לחום גופך
וצמאה למגע שלך
וחלשה אל מול הקול המחוספס שלך
והעיניים העמוקות שלך
ונמסה מהמילים שלך
ומהשטויות שלך
ופשוט, פשוט צריכה אותך.
כאן. עכשיו. ברגע זה ממש.
וזה לא יקרה. הזמן יעבור כמו נצח.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Aug 2015 03:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14365514</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14365514</comments></item><item><title>44#- עיניים שורפות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14344628</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חם לי. חם לי בכל הגוף מעצבים.
העיניים שלי שורפות ספק מעצבים ספק מניצוצות של דמעות מרות.
מי, באמת מי היה מאמין שתצליח לפגוע בי שוב
ועוד בדרך כל כך משפילה, בדרך כל כך לא מכבדת
להעביר הלאה את המספר שלי לחברים שלך
כאילו אני איזה חפץ, כאילו אני ״נותנת״, כאילו ״אפשר להזרים״ אותי
וואו, רק מהשימוש במילים האלה בא לי להקיא
אתה הטעות הכי גדולה שלי בחיים.
ונכון, אני מאמינה שאין טעם להתחרט
ומה שהיה- היה. כי בעצם מה יעזור להתחרט?
אבל אתה... אתה שונה.
גורם לי להתחרט כל פעם מחדש, בדרך מקורית משלך.
מי היה מאמין שתהיה עם חברה שלי ושניכם תתנהגו כרגיל...
וחשבתי שאז נותרתי ללא מילים, והוצאתי את שניכם מהמעגל הקרוב אליי.
אבל זה לא סוף המערכה מבחינתך, זה כנראה לעולם לא יהיה.
וזה אבסורד, כי בחצי שנה האחרונה אתה זה שהתקדמת לא?
יש לך קשר רציני, סיימת תיכון, יוצא למסיבות כל שישי...
ואילו אני שקעתי תחת לחצים של לימודים, כמעט ולא יצאתי מהבית,
התמקדתי בניסיון להצליח כמה שיותר בשנת י״א.
חשבתי שכשאראה אותך תצחק לי בפנים, אבל באיזשהוא מקום זה עשה לי טוב.
עשה לי טוב לדעת שהתקדמת, כי העובדה הזו איפשרה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Jun 2015 00:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14344628</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14344628</comments></item><item><title>43#- ניגון של אהבה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14336555</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שבר כלי. זהו שם שני.
נפולה, בוכייה
הו, כמה יפה
סדוקה עד היסוד
חתכים ושריטות
הפנים נפולות
די ילדה, למה לבכות?
האיפור מרוח על כל הפנים
ממזמן נגמרו לכולם המבטים
אבל חבל, חבל
איזו ילדה יפה
יכלה להשיג הכל
כל העולם בכף ידה

שבר כלי. זהו שם שני.
הדמעות משתקות
והגרון שורף
הו, כמה חיכתה לכאב
שימלא את הראות
ויסחף את הנפש
שיחמם את הבטן
ויחזיר קצת רגש

נפולה, בוכייה
בודדה בודדה
גלמודה, עזובה.בלי אף אחד בעולם.
רדיפה אחרי הרצון להיות כמו כולם
האמנם?

וכמה יפה, הו כמה יפה
לפני שנעצמו העיניים,
ביקשה ניגון אהבה
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 05 Jun 2015 11:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14336555</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14336555</comments></item><item><title>42#- ארבע שנים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14335705</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחות נפש. חברת אמת.
אהבתי אותך אהבה גדולה, התבוננתי בך בעיניים נערצות.
כנראה שעד היום את לא מבינה
מה היית בשבילי.
זו הייתה יותר מחברות, היית יותר ממשפחה. היית מודל לחיקוי,
היית נפש תאומה.

בחיים כמו בחיים חוטפים הרבה סטירות לחי. והן מאפסות אותנו חזרה אל המסלול הישר.
אבל ממך מעולם לא ציפיתי לאחת כזו. לא- אנחנו בחיים לא נריב. איך אתמודד עם ריב איתך?
כבר כמה שנים שאנחנו לא מדברות... ליתר דיוק, ארבע שנים. איך שהזמן רץ, נכון?

זוכרת כשהחלטתם לטוס, וכמה קטנה הייתי?
ואהבתי אותך אהבה ענקית, כמה בכיתי
בכל שנה מחדש שהגעתם לבקר
וחזרתם בחזרה מאוד מהר
וכשהגעתם, היה לי אור בעיניים
התרגשתי כל כך, יותר מכל דבר אחר כמעט
והיינו מתרגשות שתינו, מדמיינות איך תחזיקי בעמוד תאורה ברחוב
ושרק מישהו ינסה להזיז אותך! את נשארת.
הו, כמה שהייתי מאושרת.

זוכרת איך היינו ממציאות סיפורים
על גמד, וגמדה, ו100 גמדים קטנים?
ואחרי שכל היום בילינו יחד
היינו מספרות זו לזו
אחד מהסיפורים הללו
ונרדמות בשניות.
יש לנו המון זכרונות...

וכשבאנו לבקר אתכם, בארץ הרחוקה
ודמעות מילאו את עינינו, התרגשות חזקה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 03 Jun 2015 14:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14335705</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14335705</comments></item><item><title>41#- גלים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14328344</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מי היה מאמין
שדווקא במקום הכי לא צפוי
אתה ואני ניפגש.
מי חשב
שאמצא את עצמי
מדברת איתך כל הלילה.
שקט, שקט ממכר
ורק הגלים של הים
ליוו אותנו בניגון מוכר.
וכיף לי, באמת שכיף לי,
אתה יודע כמה זמן לא הרגשתי ככה?
קר. קפוא יותר נכון.
ואתה- כמו ג׳נטלמן מאיזה סרט קיטשי-
מוריד את הג׳קט שלך בשבילי.
ואתה רועד, לא מפסיק לרעוד,
אבל בעד שום דבר בעולם
לא תתלבש חזרה.
כי כזה אתה- ג׳נטלמן.
ולא מעניין אותך בכלל שבאת עם חברים
כי כרגע- רק אני פה. רק אני ואתה.
הצלחת לגרום לי לשיר לך.
אני עדיין לא מאמינה שהצלחת...
אני חושבת שזה כמעט בלתי אפשרי
אבל אתה- אתה שונה.
לפחות זה מה שרצית שאחשוב.
וסחפת אותי בנשיקה
שהשאירה לי טעם של עוד.
לשנינו.
מי היה מאמין שניפגש בכלל...
עכשיו, אני מצטערת שנפגשנו.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 18 May 2015 18:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14328344</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14328344</comments></item><item><title>40#- שעות ארוכות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14323869</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תודה לך יקירי
שבכל פעם שנשכח אתה מראשי
דואג אתה למצוא את דרכך למחשבותיי חזרה.
תודה לך על כך
שבכל פעם שהזיכרונות אינם מהדהדים עוד במוחי
מספק אתה לי זיכרונות יפים עוד יותר, ושב ונעלם.
תודה לך על שעות ארוכות של ציפייה, של געגוע,
של הסחת דעת מכל דבר בעולם הזה.
ובעיקר- תודה לך, יקירי, על כך שאתה פשוט... אתה.
רק אתה. אתה ואני. אני ואתה?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 May 2015 15:06:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14323869</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14323869</comments></item><item><title>39# - עוזב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14320601</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מתגעגעת אליך.
ואולי לא אליך, אלא לאיך שהרגשתי
כשהייתי לידך.
אני הולכת לישון
כשאתה בראש שלי
וקמה בבוקר
כשאתה במחשבות שלי
ותמיד ישאר לי הזיכרון המתוק
משירים או מקומות
ששייכים רק לשנינו.
כל כך השתדלתי להוציא אותך מהחיים שלי,
כל כך התאמצתי להדחיק את הזכרונות שהענקת לי.
אבל אתה-
נלחם בשיניים כדי שאזכור. מזכיר לי שוב ושוב ושוב.
אבל אם היא בחייך, ואתה כל כך מאושר ואוהב
למה אתה נזכר בי שוב פעם?
למה אתה לא פשוט עוזב?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 02 May 2015 22:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14320601</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14320601</comments></item><item><title>38#- הגן האסור</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14307378</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אסור.
לא.
אסור.
אני צועקת לעצמי מילות שלילה בזמן שאני מחייגת
אליך באמצע הלילה הקר.
והבטן מתהפכת לי שוב, ואילו רק היית יודע...
יודע כמה זמן לא הרגשתי ככה.
והקול שלך ממיס אותי בשניות ומזכיר לי תקופות יפות יותר.
והצחוק שלך כובש אותי, ככה סתם, רק הצחוק.
אסור!!!!
אני צועקת לעצמי כשאנחנו מדברים.
אסור!!!!
אני נאבקת מכל הצדדים.
זאת חברה?
זאת לא חברה.
אני לא חברה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 07 Apr 2015 01:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14307378</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14307378</comments></item><item><title>37#- כותבת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14300985</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כותבת את המילים שממלאות לי את הראש
כותבת את הדמעות שממלאות לי את העיניים
כותבת, כשהידיים רועדות
כותבת, והדמעות לא נעצרות
כותבת על מה שרציתי שיקרה
כותבת על מה שבעצם קרה
כותבת על תקופות שחורות שלא יישכחו
כותבת על תקופות- שהן כבר שגרה
אני כותבת את המילים שבוערות לי בלב
כותבת וכותבת כדי להרפות מן הכאב
כותבת וכותבת, וזה לא נפסק
כותבת, והעניין לא נשחק
מנסה ללמוד לסלוח,
ובעצם- אולי אני לא צריכה.
מנסה ללמוד לשכוח,
אבל את זה אני באמת לא יכולה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Mar 2015 20:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (mystory6)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833689&amp;blogcode=14300985</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833689&amp;blog=14300985</comments></item></channel></rss>