http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507בלוג של מתבגרת קצת עצובהheCopyright 2026 WTF333. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14289928<div align="right" dir="rtl">קודם כל אתחיל בזה שאני לא בכושר. ממש לא בכושר. אני לא יכולה לעלות קומה אחת במדרגות מבלי להתנשף כמו דרקון במשחקי הכס. בקיצור רוב שרירי הגוף שלי, מלבד האצבעות והפה לא עבדו שנים. הגוף שלי היה כל כך מופתע ולא מוכן שאני אפעיל אותו, שהוא אפילו בדק אם לא רודף אחרי טיגריס, אחרת איזו סיבה הגיונית יש לי להשתמש בשרירי הרגליים? כעיקרון, החלטתי להגיע לחדר כושר רק כדי להתאמן קצת לקראת הטירונות בשביל לא לגסוס למוות באמצע המדבר. אבל אלוהים יודע שלא ציפיתי לזה! זה גם לא שאני מתגייסת לסיירת מטכ"ל. בסה"כ לתפקיד הכי ג'ובניקי שקיים בצה"ל. בקיצור, האימון התחיל. בהתחלה הסתכלתי בזלזול באלה שהיו סביבי בכל זאת, ממוצע הגילאים היה חמישים. חשבתי לעצמי שאם הן כאן זה בטח בקטנה. אלוהים יודע כמה טעיתי. האימון התחיל, מוזיקה רועשת מידי מתנגנת ברקע. אני חושבת שאין השפלה גדולה יותר למוזיקאי מאשר זה שינגנו מוזיקה שלו בחדר כושר. זו הצהרה פומבית שהדבר הזה שהוא קורא לו אומנות, זה חרא שטוב רק כדי להמריץ עקרות בית מקשישות בשיעור "חיטוב" בחדר כושר השכונתי. אז אני ממשיכה להזיע ולסבול ולקלל את היקום על כך שאנ</div>Sat, 28 Feb 2015 13:45:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14289928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14289928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14271511<div align="right" dir="rtl">אני עומדת לפני גיוס. למורות שאני אשרת כנראה בתפקיד הכי עורפי שקיים בצה"ל, עדיין יצא לי לחשוב על איך לא הייתי רוצה שינציחו אותי: 1. לא הייתי רוצה מירוץ לזכרי. כל חיי שנאתי לרוץ ואכילה קבוצתית הייתה מעבירה הרבה יותר טוב את האופי שלי. 2. אני לא רוצה שתגידו שהייתי "זורחת" או שהייתי "מלאת שמחה". זה פשוט שקר. אין שום דבר שמח במרמור שלי. עדיף שהייתם אומרים שהייתי "ממורמרת למופת". 3. בטקס שבטח יהיה בבית ספר שלי (בכל זאת בוגרת שנפלה) אל תדברו על ערכים שיקריים שכביכול היו לי. הערך המנחה עבורי היה: "Do less eat more". 4. ב-ב-ק-ש-ה! בקיר הנצחה שימו תמונה יפה שלי. 5. גם בחדשות שימו תמונה יפה שלי. 6. אל תכתבו לי שום דבר הירואי על הקבר. אם אני אמות בצבא זה לא כי התכוונתי להגן על המולדת אלא כי, מרפי! 7. אל תשימו תמונה שלי על הקבר, כולם נראים מעוותים שמה. 8. אל תדברו על העתיד המזהיר שהיה יכול להיות לי. זה פשוט לא נכון. בטח סתם הייתי נרכבת בדירה שכורה בתל אביב. </div>Thu, 22 Jan 2015 12:15:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14271511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14271511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14270889<div align="right" dir="rtl">הפעם הראשונה בה תהיתי לגבי הנושא הייתי שהייתי בת שלוש- עשרה. אבל במהרה זנחתי את הנושא כי "כי אני הרי לא כזאת". לאחר כמה חודשים חזרתי לנושא. האמת היא, שחלמתי חלום. אני מרגישה קצת כמו יוסף אבל זו האמת. לא סיפרתי על זה מעולם פשוט כי זה די מביך. מיד תבינו למה: ובחלומי אני נמצאת במקום לא ברור איפשהו בחו"ל ואחרי רודפת wait for this בריטני ספירס. במוח הקודח שלי בגיל שלוש עשרה היא רודפת אחרי ואני אומרת לה לא כי לא נעים לי להתנשק איתה בפומבי. כבר אמרתי מוח קודח בתחילת גיל ההתבגרות? אבל החלק החשוב ביותר בקשר לחלום הזה, אולי היחיד שחשוב הוא אחרי שהתעוררתי. התחושה העיקרית שלי הייתה החמצה. רציתי לנשק אותה! אומנם היא לא בן אבל רציתי לנשק אותה. מעולם לא הרגשתי שנאה כלפי עצמי בגלל זה (הרגשתי שנאה מהמון סיבות אחרות אבל זו לא אחת מהן). סביבי לא הכרתי דמויות להט"ביות בכלל. אני מתכוונת ממש כלום. אפס. לא הכרתי אף הומו ואפילו לא שמעתי על אף הומו שמישהו מכיר אישית. אומנם שהייתי בהולנד בגיל עשר ראיתי קבוצת גייז עליזה אבל מעבר לזה זה היה משהו ששומעים עליו בחדשות. עכשיו מהמקום המעט יותר בוגר (הו אלוהים כמה</div>Tue, 20 Jan 2015 23:18:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14270889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14270889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14270064<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה להיות עץ. משהו בסטטיות שלו מושך. עץ, נמצא רק במקום אחד. הוא יכול להתעמק ולהקדיש את מלוא תשומת הלב המגיעה לעולם סביבו. הוא לא יעזוב. הוא ישאר איפה שהוא וימשיך ללוות את השינוים המתרחשים בעולם סביבו. הוא יקדיש את מלוא תשומת הלב לכל ציפור חדשה ולכל פרח שפרח. לא מבחירה הוא תקוע. הוא לא יכול לנוע. הוא משועבד לקרקע. הוא ניזון ממנה וזה גובה ממנו מחיר כבד. הוא משלם על כך בכך שהוא כבול אליה. אז הוא ישאר במקומו ויבהה סביבו. אולי בשנאה. אולי הוא רוצה להגיע לגבעה שנמצאת בקצה קו האופק שלו. הוא לא יכול. אז הוא נשאר במקומו. ושם לב לפרטי הפרטים סביבו. אין לו אפשרות להתקדם ולא להדרדר. אין לו אפשרות לעשות צעד הוא חייב לחכות שיתחילו איתו. יש משהו כל כך בהיעדר אחריות. זה לא שהוא לא רוצה. הוא מאוד רוצה! הוא פשוט לא יכול, אז אין סיבה להתלהם ולכעוס עליו. כזה הוא, תקוע באדמה עמוק מידי בשביל להשתחרר.</div>Mon, 19 Jan 2015 12:30:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14270064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14270064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14269100<div align="right" dir="rtl">שמתי לב לשני אירועים שבמבט ראשון אין ביניהם שום קשר. אבל הקדשתי להם מחשבה רבה ואני חושבת שמתקיים ביניהם קשר ישיר. הקשר הוא בין משאני מחליטה ללבוש ובין כמות האנשים ברחובות. כן, כן בהחלט יש קשר כזה. נניח היום, הוצאתי את הכלבה שלי לטיול. עטיתי על עצמי טרנינג אדום, חולצה גזורה מהבחירות הקודמות, שנכתב עליה משהו על ביטחון וביבי ואת כל ההופעה המרשימה הזאת סיים סוודר סגול ומזוויע. קיוויתי לא להתקל באף נפש חייה, אבל הרחובות שרצו ילדים ואנשים. אפילו נתקלתי בזוג תיירים שביקשו ממני הכוונה. הייתי נציגה ממש גרועה של ישראל וכנראה שהם יחזרו לארצם הם יספרו על הנשים המוזנחות בישראל. ואז הם לא ירצו לעלות לארץ והמדינה תקרוס. הכל באשמתי. סליחה, הרצל. בניגוד להיום אתמול חזרתי הביתה בשמלה מתנופפת. הרגשתי יפה מתמיד, הייתי מוכנה לכוון מאות תיירים. אבל לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות בשבילי. לא נתקלתי באף אדם או אפילו חתול משועמם. זו אגב, הסיבה שעדיין לא התגליתי בתור דוגמנית צמרת תמיד שאני לבושה יפה אין בקרבתי אנשים. אז תגיבו תקראו ותזכרו לא ללבוש חולצות של הליכוד. </div>Sat, 17 Jan 2015 16:49:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14269100http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14269100http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14267933<div align="right" dir="rtl">אני מנסה ללמוד לבגרות בלשון. באמת, באמת מנסה. האמת היא שלא כל כך הולך. הפוסט הזה יהיה ממש מתבכיין על מר גורלם של התלמידים ועל מערכת החינוך המעוותת והמוזרה שלנו. אני עומדת לסיים 12 שנות לימוד. זה המון. אני חושבת על המקצועות שלמדתי ומה באמת קיבלתי מהם. האמת היא, שכמעט כלום. אני לגמרי בורה. לא רכשתי שום השכלה כללית. כיוון שבדיוק עכשיו אני בוכה מעל מחברת לשון אני אתן את המקצוע הזה כדוגמא. אני באמת ובתמים מנסה להבין למה תחביר ומערכת הצורות זה חשוב. למה זה משנה אם זה אוגד או תכלית? אני חושבת, שבמקום ללמד אותי תחביר חסר שימוש היו יכולים ללמד אותי עברית. אבל באמת ללמד. מה מקור המילה? למה היא נהגהת ככה ולא אחרת? מה ההשפעות שספגה העברית? עברית, היא באמת יפה. היא עמוקה ומהנה. במקום ללמד אותי לאהוב את השפה שלי, ללמד אותי לצלול אליה ולהכיר אותה על כל רבדיה מבפנים מכריחים אותי ללמוד בניינים ומשקל. בית הספר גם לא לימד אותי לכתוב. אני מתכוונת לכתוב נכון, הוא לימד אותי לבטא את עצמי באופן ברור. את המקצוע ספרות לדוגמא למדנו רק שנה וחצי. מזלזלים במקצועות רבי המלל. וכאשר כבר מלמדים, מלמדים עקום לא נכון</div>Thu, 15 Jan 2015 11:23:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14267933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14267933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14258845<div align="right" dir="rtl">הריח של הבושם שלה דבק בי. היא חיבקה אותי ואחרי שהיא עזבה, הרגשתי אותו. הרגשתי שהריח של הבושם שלה דבק בי. הוא היה כמעט משכר. נשמתי לרווחה, רציתי לעצום עיניים אבל חששתי שזה יראה קריפי מידי. התפתלתי מבפנים מלאה רצון עז- אותה. ואז זה נגמר ידיה כבר לא היו כרוחות סביבי. היא כבר לא הייתה מולי. אבל חייכתי לעצמי, בידיעה שעל הרצון שלי אותה היא לא תדע, והיא או אף אחד אחר לא יוכל לקחת לי אותו. מותר להסתכל- אסור לגעת. בכל זאת, אשת איש.</div>Mon, 29 Dec 2014 09:52:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14258845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14258845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14234798<div align="right" dir="rtl">ישבתי בשיעור מתמטיקה. בשורה האחרונה. מנסה להבין בכוחות הנפש האחרונים שלי איך מוצאים בעזרת סינוס זווית בתיבה. ומבלי ששמתי לב הפלגתי במוחי למחוזות אחרים ומרוחקים מעולם התיבות והפונקציות. אז אין לי מושג איך מחשבים זווית בעזרת סינוס, אבל כתבתי את זה: שיער אדמוני. בעצם לא אדמוני, אדום בהגזמה. עור לבן. גם הוא כמעט בהגזמה. מבט חודר. זוג עיניים נוצצות, מזכירות קצת עיני זכוכית של בובה ויקטוריאנית בחלון ראווה. כשהן בוהות כך, זה מרגיש כמו צוהר שממנו נשקף האין סוף. לפעמים המבט בעיניים האלו קצת חלול, עייף כנראה בעיקר משועמם. הסתכלות לתוכן מרגישה כמו השתקפות בבאר עמוקה. באר חשוכה ואפלה. אבל למורות העומק הרב נשקפת מתוכה פיסת רקיע. העיניים שלה כחולות. הן לא תכולות כמו השמים. הן עמוקות וסוערות מידי. הכחול שלהן הוא בצבע הים. ים מלא באצות ובחיים המתרחשים במעמקיו. אין קרקעית לאותו ים. בעומקו, מחליפה את הקרקעית ההשתקפות שלי. עיניים מהפנטות שנראה כל כך מפתה לשקוע בהן. מתחת להן נמצא האף. הוא קטן ונראה כמעט כמו מאפיין דקורטיבי שכל ייעודו הוא לא לספק חמצן אלא לקשט את משטח העור הלבן. </div>Sat, 15 Nov 2014 18:59:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14234798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14234798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14227337<div align="right" dir="rtl">אני לא אוהבת להיות לבד. בשבילי זה כמו לשבת, לבד עם אדם יוצא דופן ברמת הטמטום שלו והקלישאתיות שבו. החלק הבאמת גרוע הוא שאני יודעת בוודאות מה יהיה הדבר הבא שהבן אדם הזה יגיד. האדם המעצבן הזה מפריע לי לראות סרטים, לקרוא ספרים ולהנות כמעט מכל אינטראקציה חברתית. אפילו שאני מנסה להרדם הוא פשוט לא מפסיק לדבר איתי. לכל מקום הוא מלווה אותי. נראה ומאוד רועש עבורי ובלתי נראה ואילם עבור אחרים. הוא איננו עוזב אותי לעולם. קצת לשכוח אותו אני מצליחה בחברת אנשים ששמים לב אליי. למורות שתמיד הוא נוכח, לעולם הוא לא נעלם. במיוחד אני שונאת אותו שאנחנו נשארים לבד. כנראה כי אז אני מתפתה לענות לו. השיחה הזאת תמיד לא נעימה לי היא אולי אפילו כרוחה בסבל עבורי. אני? אין לי ברירה. אני לא יכולה להתגרש ממנו, מעצמי. אבל אני אף פעם לא מצליחה וכנראה גם לא אצליח להפסיק לתהות למה אנשים בוחרים בחברתי? שלא תיהיה פה אי הבנה. אני מאוד מעריכה את אותם האנשים שרוצים בחברתי בגלל איזו גחמה מוזרה. אבל אם הייתה לי האפשרות הייתי נסה מעצמי כמו מאש. בעיני אין הרבה אנשים משעממים ומעיקים כמוני. ואני, בלי שאף אחד שאל אותי</div>Sat, 01 Nov 2014 23:24:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14227337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14227337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14219508<div align="right" dir="rtl">במקום ללמוד אני מתכננת לעצמי מרתון ישנן בנות. נהדר. הקטע הוא שאני גם לגמרי לא נהנת מהחרא הזה פשוט כי אני מבינה שזה- חרא גרוע בקטע אחר. רדוד ומפגר עם דיאלוגים מצוצים מהאצבע. בגיל 14 הייתי בטוחה שזה פסגת היצירה האנושית אבל תודה לאלוהי ישראלה גדלתי והתפקחתי והבנתי עד כמה זה גרוע. אז כנראה מעומד לקרות זשאני אראה את החרא הגרוע הזה, בו זמנית אני אבכה ואעשה אמרוט שערות מהרגליים בעזרת פינצטה. פאן! יש לי תהייה שרציתי לשתף אתכם: יש לי קטע עם דמויות סמכותיות. הנה אמרתי את זה. יש לי קטע עם דמויות נשים סמכותיות. אין לי קטע עם דמויות גברים סמכותיות. אולי כי אין לי קטע עם גברים. טוב זה לא נכון. עכשיו אני ממש מתאפקת כדי לא להכנס שוב לפינה של הבלבול המיני שלי. בסדר. חלפה הסכנה מבלי שחזרתי לתהיות חוזרות ונשנות חסרות משמעות בעניין הזהות המינית שלי. כרגע הסלוגן שלי בנושא הוא: "משבא ברוך הבא, משלא בא שילך קאפות". אל אף חוסר רצוני להכנס לפינה הזאת בעל כורחי שוב נכנסתי אליה. יופי. אבל בכל זאת אני אנסה לחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן והוא כאמור: דמויות נשים סמכותיות. אם חושבים לעומק אני מעדיפה</div>Sat, 18 Oct 2014 19:08:00 +0200wtf3333@walla.co.il (WTF333)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833507&blogcode=14219508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833507&blog=14219508