http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358heCopyright 2026 BROWN_EYES. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14952310<div align="right" dir="rtl">ישראבלוג.. המקום המושלם לברוח עליו ולכתוב את מה שיושב על הלב.. המון שינויים בזמן האחרון... ולנסות לעכל את זה בזמן כל כך קצר לא תמיד הולך.. בשנה החרונה הלכו לעולמם שני אנשים שאין לי מילים להסביר כמה גדולים הם היו בחיים האלה למרות הגיל הצעיר שלהם (27 בערך) הם הספיקו לשאיר חותם של אור בעולם האפל הזה, מהסוג אנשים שאתה מכיר ויודע שזה בנאדם שפוגשים פעם בחיים. וזה גורם לך להבין שהחיים קצרים מדי ולא צריך לבזבז אותם על ריבים מיוטרים ועל באסה משטויות ואם בא לך להפגש עם מישהו גם אם לא דיברתם מלא זמן אפשר להרים את השפורפרת ולדבר ואפילו להפגש. הכל כל כך מתקדם ותכנוללוגי שאנשים כבר לא נפגשים ולא מדברים, כי למה זה נחוץ? אני יכולה לראות את כל מה שהצד השני עושה ברשת החברתית בלי להפריע לו, הרי היום להתקשר למישהו נחשב "התרדה", תסמס. אז לא! תעזבו את הטלפונים החכמים כי זה הופך אותנו לטיפשים. תצאו תבלו תהנו ותשמרו על קשר תאהבו ללא גבולות ותרו לעצמכם להיות נאיבים (בסיטואציה הנכונה). אוהבת ומתגעגעת&hearts; </div>Thu, 17 May 2018 13:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14952310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14952310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14848265<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה בדיוק אני אמורה להרגיש עכשיו.. אני מבולבלת... מחפשת את המילים לתאר את מה שעובר לי בראש ובלב. היום ראיתי את העבר שלי בהווה... הוא היה שלי ואני שלו.. חיינו באופוריה טורפת שהמחר לא קיים ואין שום דבר מסביב חוץ משנינו... אבל אז המציאות דפקה בדלת... תמיד ידעתי שזו אהאבה אסורה... הוא מבוגר ממני ב15 שנה.. ואני הייתי חיילת סדירה שעוד לא טעמה את החיים.. הייתי מוכנה לעזוב הכל ולחזור איתו לארץ המולדת שלו.. הייתי מוכנה להקריב הכל ואת כולם כל עוד הוא ישאר לצידי.. ואז זה נגמר. לקח לי הרבה זמן לצאת מזה.. סבלתי... קשה להבין ולקבל את זה שהדבר הכי טוב שקרה לי בחיים לא יכול להמשיך. והיום, 5 שנים אחרי.. אחרי שלא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו.. אחרי שעברתי והתגברתי והתחלתי לבנות את החים שלי... פתאום הוא הופיע.. כמוו רעם ביום בהים והציף לי את כל הזכרונות... ישבנו עישנו דיברנו עלכמה נפלא ומשוגע זה היה.. הוא אמר שעכשיו הוא מבין שפספס... עכשיו הוא יודע... הוא היה צריך ללכת ורגע לפני שזה קרה הוא הסתובב ושאל אם אפשר להחזיר לרגע את מה שהיה.. אם אפשר לקבל נשיקה אחרונה לזכר ימים עברו.. -לא!. </div>Mon, 31 Oct 2016 18:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14848265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14848265http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14401579<div align="right" dir="rtl">אתה אומר לעצמך שלא תעשה את אותה טעות פעמיים. מבטיח שתלמד מטעויות ותשתפר לפעם הבאה.. רק שהפעם הבאה אתה עושה את אותה טעות חוזר עליה בשנית והשלישית ועדיין ממשיך לטעות מה לא בסדר.... אני כל כך לא מבינה איך תמיד מכל הטוב הזה אתה מפשל.. להיות אדם טוב משמע להיות נחמד מידי ונאיבי. את עושה את מה שנראה לך לנכון ונחמד ומקובל מהצד השני ומסתבר שזה לא... אז שוב אני באותה סיטואציה תקועה ולא בינה עדיין מה אני עושה לא בסדר. היאוש גומר אותי.. אולי אני באמת טיפה עד כדי כך שאני לא מצליחה ללמוד ולהבין מטעויות ושוב אני יושבת ואוכלת את עצמי מבפנים שוב.</div>Wed, 04 Nov 2015 16:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14401579http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14401579http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14316924<div align="right" dir="rtl">לפעמים אנחנו לא יודעים להסביר את הטעויות שלנו, יותר נכון אנחנו לא רוצים. אנחנו טועים פעם אחר פעם ומגיעים לאותה תוצאה לא רצויה ושוב מתאכזבים מעצמנו.. בניסיון ללמוד מהטעות ולא לעשות אותה עוד פעם.. אבל זה קורה שוב ושוב ושוב... אנחנו גרגר קטנטן על כדור הארץ.. ואם מחר נעלם אף אחד לא יזכור שבכלל היינו כאן. אבל הטעות של היום נראית כל כך חמורה שנדמה לנו שזה סוף העולם. אנשים שופטים ומפנים אצבע מאשימה, אנשים מורידים אותנו מתחת לבלטה רק כדי שזה יעלה להם את הערך העצמי, אנשים כל כך אוהבים להגיד "לי זה לא יקרה"... ויותר מהכל אנשים אוהבים לפגוע-בכל הזדמנות קטנה שיש להם. לרסק אותך ולרמוס עד שלא ישאר ממך כלום. פעם הייתי מסתכלת על כל האנשים שמתאבדים בגלל לחץ חברתי.. או כל מיני קונפליקטים מהצד שלאדם בריא זה יראה כשטות מוחלטת ואבסורד לסיים את החיים בגלל דבר כזה.. אבל עכשיו כשאני בצד של זה שעומד על הגג ומסתכל כלפי מטה ומבין שכבר אין לו מה להפסיד אני מבינה פיזית ונפשית את הצד הזה... מבינה אותו עד כאב.</div>Sat, 25 Apr 2015 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14316924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14316924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14288408<div align="right" dir="rtl">לפעמים זה מרגיש לי קללה להיות אישה, לסבול כל חודש מחזור, אחכ 9 חודשים לשאת ילד בבטן אחר כך צירים לידה גידול ילדים משפחה... הרבה אחריות על הכתפיים. זה גם כרוך בכל כך הרבה אנרגיות ועצבים... לפעמים אני מרגישה עדיין בגיל ההתבגרות המוקדם, כשאתה בטוח שאף אחד לא מבין אותך וכל העולם נגדך.. גם בגיל 23 עדיין מרגישים את זה. בימים ה"אדומים" אני בכלל לא מזהה את עצמי, אני כמו חור שחור של דיכאון... בולעת מצב רוח ומפיצה רוע תסכול וכאב... אני רוצה לדבר אבל מפחדת.. לא יודעת ממה.. אבל ההרגשה הזאת שברגע שאני רק יפתח את הפה העולם הזה יבלע אותי. ממש כמו מזוכיסטית הכאב הזה עושה לי טוב. </div>Wed, 25 Feb 2015 03:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14288408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14288408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14169902<div align="right" dir="rtl">מבלבל כל המצב הזה.. ה"מבצע" הזה שנמשך כבר חודש.. החרדה ששוררת מעל כולנו ובמיוחד האחדות שפתאום כולם מפגינים. הכל מבלבל. גם אם זה יגמר איך זה יגמר? בכל המבצעים הקודמים והמלחמות שהיו אמא תמיד הרחיקה אותי מהטלויזיה ופחות נחשפתי לכל הזוועה שמלווה את התהליך, הכאב, הפנים של האם שרק לפני רגע הודעיו לה שבנה איננו עוד. אחרי הצבא וההכרות עם הגזרות השונות, הכוננויות, התהליך הזה שנעשה בפינצטה גם בחיי היום יום בלי מלחמה. הפחד לראות "שם" ו"נפטר"... רק המחשבה על זה מטריפה אותי. החוסר ודעות על מה הולך ולמה.. והבדידות שמציפה את שאר החלל הריק. חוסר הבטחון והאי שפויות שממלאת את המקום של האהבה. אני בודדה והפחד מציף את כל כולי כל כך בא לי להיות שוב קטנה ולהיות על הידיים של אמא, לא להכיר מלחמות. </div>Tue, 29 Jul 2014 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14169902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14169902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14097590<div align="right" dir="rtl">במקום ללמוד ךפסיכומטרי אני יושבת וכותבת פוסט בבלוג.. אני מרגישה שאני נהפכת לאדם רע מתוסכל וטיפש. אני פאקינג בת 22 ואני עדיין לא יודעת מה אני רוצה מחיים ואפילו אין לי כיוון. פתאום התחלתי להבין שאני לבד.. ממש לבד וזה לא משנה כמה אני איהיה שם בשביל אחרים אף אחד לא יהיה שם בשבילי כשאני אפול וזה עצוב, חברויות של שנים שהולכות לפח ברגע. חברות שמתחתנות ובולעת אותן האדמה, חברות שסתם מחליטות להעלם כי הן נעלבו, כאלה ששומרות טינה לאורך שנים על שטויות. אז כן, אני לא בנאדם 100% אבל אני משתדלת ככל יכולתי להיות הכי אני ולתת את מה שיש לי אז למה אף אחד לא מנסה להבין את זה?! </div>Sat, 26 Apr 2014 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=14097590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=14097590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13987750<div align="right" dir="rtl">תמיד כשמתקרב היום הולדת מתחילה לצוץ השאלה הזאת.. כבר אין ממי לצפות להפתעות.. הכל בנאלי, משעמם וצפוי. איפה אפקט ההפתעה?.. ובכל זאת, גם אם אני יתוודא ויגיד בקול את מה שאני רוצה אני לא יקבל את זה ככה או ככה.. אם זה השמאלות שאפשר להגשים ואם הז מה שאפשר לקנו, שום דבר לא יתממש.. אני רוצה לחזור לדבר עם החברות שאני כבר לא בקשר איתן כי רבנו על שטויות והסליחה שלי לא מזיזה להן. אם זה הטבעת שאני כל כך רוצה (לא חתונה-טבעת) ואני יכולה למהשיך לחלום עד כמה שיבוא לי כי לא יקרה. לעבור דירה כי אני לא מתה על המקום הזה והוא מתפרק... זה יותר מידי לבקש... כנראה שכן. </div>Tue, 10 Dec 2013 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13987750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=13987750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13828388<div align="right" dir="rtl">&#1054;&#1095;&#1077;&#1085;&#1100; &#1078;&#1072;&#1083;&#1100;, &#1095;&#1090;&#1086; &#1083;&#1102;&#1076;&#1080;, &#1089; &#1082;&#1086;&#1090;&#1086;&#1088;&#1099;&#1084;&#1080; &#1103; &#1095;&#1077;&#1088;&#1077;&#1079; &#1084;&#1085;&#1086;&#1075;&#1086;&#1077; &#1087;&#1088;&#1086;&#1096;&#1083;&#1072;, &#1086;&#1089;&#1090;&#1072;&#1102;&#1090;&#1089;&#1103; &#1087;&#1086;&#1089;&#1090;&#1077;&#1087;&#1077;&#1085;&#1085;&#1086; &#1074; &#1087;&#1088;&#1086;&#1096;&#1083;&#1086;&#1084;... חבל מאוד שאנשים שעברתי איתם הרבה, נשארים לאט לאט בעבר... </div>Wed, 26 Jun 2013 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13828388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=13828388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13787662<div align="right" dir="rtl">איך בנאדם שלא מכיר אותך הרבה זמן יכול לקרוא בדקה את כל הסיפור חיים שלך ב5 דקות.איך אפשר לראות כאב וצלקות שנוספו על השנים שאפילו אנשים שקרובים אלי לא מצחיחים לראות?! זה כל כך הזוי..פעם אנשים היו משתמשים בחפצים ונקשרים לאנשים, היום- זה ההפך.קשה להעמיד פנים שהכל בסדר, שטוב לך, לחייך לחברים ולקבל חיוכים מזוייפים, לחכות שיזכרו בך...זה נמאס! כשאין לך כבר כוח לבחון כל אחד שמתחיל לדבר איתך ולחשוב 5 פעם לפני שאתה פותח את הפה..העבר בונה לנו את העתיד ולפעמים הוא כל כך אפור ומגעיל שאנחנו מנסים להדחיק אותו כמה שאפשר, אבל לא רבותי.. זה לא קורה ולא יקרה זה ירדוף אותנו לאן שלא נלך.קל מאוד לשבת בבית ולמרר בבכי כמה רע לנו וכמה אנחנו מוכנים לעשות משהו עם החיים ורוצים ויש מוטיבציה ורק אם ואז וכן.. אבל שניה אחרי שאתה מסיים לכתוב ולהגיד את המילים היפות אתה חוזר חזרה לחרא שלך אתה נמרח על הספה/כורסה/כסא מחשב וממשיך להתמרמר ולהגיד שמחר יהיה טוב, תקום בבוקר ותקווה שהיום הזה יגמר כדי לקום בבוקר ולקוות שככה זה ימשך ויום אחד הפתרון יגיע אליך כשבעצם אתה זה שצריך למצוא את הפתרון בדם בזעה ובמה שזה ידרוש ממך.אני לא מח</div>Tue, 21 May 2013 12:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (BROWN_EYES)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833358&blogcode=13787662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833358&blog=13787662