http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105heCopyright 2026 Princess of nothing.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14609783<div align="right" dir="rtl">אני יושבת וקוראת פוסטים מהעבר ולפתע אני רואה דפוס חוזר השקיקה הזאת לשיחות, לקשר, לחברה, הרצון להתחבר עם מישהו קשר עמוק. אני מתחילה שיחות עם פסיכולוג בקרוב ואז אקווה שזה יפתור את בעיותיי. מעניין אם אתן לו לקרוא את נבכי נשמתי, אם באמת אחלוק הכל. אני באמת באמת מנסה למצוא פתרון ובאמת מקווה שיהיה בסדר. אני בדילמה כי יש שני אנשים שאני מחבבת. הם שניהם מזל שור שאמור לעבוד טוב עם המזל שלי. האחד קצת גדול יותר ומוכר לי מהעבר והשני הוא חדש. אני לא מכירה אף אחד מהם טוב במיוחד, רק ידע כללי, שניהם מעניינים בדרכים שלהם. יש לי נטייה ללכת לאחד מהם יותר אבל אני בספק אם זה באמת יצליח ואם זה באמת יקרה, מאוד מקווה האמת. אני חושבת עם זאת שהרצונות שלנו לעתיד שונים אז לא יודעת לאן זה יתפתח. אני מוזרה נורא, עם ציפיות מוגזמות מהכל, קשה לי להתמודד עם זה ולחשוב על העתיד. כואבות לי העינייים מהמסך. אני עדיין בדילמה של אם לעשות צבא או לא כי מצד אחד אני עוד לא מוכנה להתחיל את חיי ומצד שני אני לא רוצה לבזבז שנתיים במקום בו אסבול. אני רוצה לתת לזמן לעבור ולתת לעצמי להחלים ולהתבגר ולהתחזק לפני שאצא לעולם, אבל מה</div>Mon, 08 Feb 2016 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14609783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14609783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14299162<div align="right" dir="rtl">מה עושים כשאתה המוצא האחרון של בן אדם, והוא כל כך חשוב לך, הכי חשוב לך בכל היקום הזה ולא יהיה אף אחד יותר חשוב ממנו לעולם אבל אתה חשוב לך יותר ממנו והשיקולים שלך הם שיקולים אגואיסטיים ואתה אגואיסט ומה שהוא מבקש ממך זה דבר ענק, אבל הוא הביא לך דבר גדול יותר ואתה רוצה לתת לו אותו אבל אתה מפחד מההשלכות אתה מפחד ממה שיהיה איתך, ממה שיהיה איתו, ממה שיביא הגורל אתה פחדן מידי ואתה לא רוצה לקחת סיכון, מעדיף להאחז במה שיש ולא ללכת צעד קדימה מה עושים כשאתה שם את עצמך לפני האדם ששם אותך לפני עצמו מה עושים במצב כזה איך אני אמורה להתמודד כשמצפים ממני לדברים שאני לא מסוגלת לצפות מאף אחד</div>Thu, 19 Mar 2015 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14299162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14299162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14292308<div align="right" dir="rtl">Somehow I'm most lonely on vacations. Mostly because I tend to isolate myself. Haven't realized yet if I like it or not. I have this urge to talk with old mates, but I know I shouldn't.</div>Thu, 05 Mar 2015 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14292308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14292308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14265021<div align="right" dir="rtl">אני צריכה ללונדון עם ג'יימי או סתם בחור בריטי מקסים או לאוקראינה עם המשפחה ואמא או לארה"ב להכיר אנשים חדשים פשוט למקום אחר עכשיו ומיד אני כבר לא מסוגלת להיות במקום הזה ועם האנשים האלה למה אני צריכה לסבול את זה למה אני צריכה לסבול במקום שאני לא שייכת אליו אני צריכה מקום אחר ועכשיו ומיד</div>Fri, 09 Jan 2015 20:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14265021http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14265021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14240698<div align="right" dir="rtl">אני ואמא רוצות לעבור דירה, בעיקר בגלל הכלבים. אנחנו גרות בקומה שלישית, עם כלב נכה וכלבה זקנה, אני רוב היום לא בבית והם סגורים ולמען האמת דיי קשה ככה. אז אנחנו רוצות לעבור לבית קרקע. בתקווה שנמצא משהו נחמד בתקציב שיש לנו. בהתחלה הייתי מאוד נלהבת לגבי הרעיון, אבל ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר זה מלחיץ אותי. אנחנו 4 שנים בבית הזה, עוד לא הספקנו לקנות הכל ולהפוך אותו לבדיוק כמו שאנחנו רוצות והוא מרגיש לי כמו בית, הוא מרגיש לי שלי. החדר שלי חמים ומזמין, אפילו שהוא לא מושלם, לא בדיוק כמו שהייתי רוצה, הוא שלי, הכל פה שלי, הכל אני ואמא עשינו ואני ואמא התמודדנו המיטה החצי שבורה, הארון שלי, האבק שנמצא בכל מקום, הכל שלנו וקצת מפחיד אותי לעבור לבית אחר, שיהפוך גם הוא בסופו של דבר לשלנו, וירגיש לי כמו בית, אבל מה עד אז? אני מניחה שככה שינויים מרגישים, ושזה בסדר. מקווה רק שנמצא בית טוב באמת, במצב טוב, שלא נדפק ונצטרך להשקיע את הנשמה שלנו. מקווה שיהיה בסדר. מפחיד לי כוסעמק אעעעעאעיקחאטי'חליעראדחלךי נמאס לי להיות כל כך סגורה בעצמי !!!!68(#^%$9#*^# אני חולה כבר שלושה ימים וזה לא עובר ומחר</div>Tue, 25 Nov 2014 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14240698http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14240698http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14194915<div align="right" dir="rtl">ביחס לעצמם, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית הם בעלי הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות. הם מרגישים כאישיות חשובה וראויה להערצה, ולרוב מפריזים בתיאור הישגיהם ומאמינים כי הם מיוחדים במינם. ביחס לזולת, הם מאופיינים בזלזול באחרים ובהישגיהם, באנוכיות, בחוסר אמפתיה לזולת, ביהירות, בשתלטנות, ובניצול הזולת לצורך קידום שאיפות אישיות. לפעמים אני תוהה אם יש לי הפרעת אישיות נרקיסיסטית</div>Sat, 06 Sep 2014 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14194915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14194915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14170324<div align="right" dir="rtl">אני יושבת וחושבת וחושבת וחושבת... מה קרה שהדור שלנו כל כך שונה מהדורות הקודמים? שכל דור חדש יותר גרוע מהדור הקודם לו? ואז אני סוף סוף מבינה. זה כי כל שנה הערך של הכל פוחת. ככל שהזמן עובר, אנשים מבינים ששום דבר לא באמת חשוב. כך הם חושבים לפחות. הדברים מאבדים ממשמעותם. כמה פעמים ישבתי וחשבתי לעצמי "מה משמעות החיים?" והתשובה הגיעה בסופו של דבר ל"אין משמעות לחיים." כמו שמגיעים למסקנה הזאת, מגיעים למסקנה שגם לדברים אחרים אין משמעות. ואז הערך של דברים יורד בעיני אנשים, בגלל שניה אחת בה הם איבדו משמעות. נניח, אם פעם בחורה הייתה שומרת את עצמה עד לרגע שבו מצאה בחור אותו היא באמת באמת אוהבת, ומחכה לרגע בו היא מבינה שזה באמת רציני, או מקרים בהן נשים היו שומרות את עצמן עד לחתונה, כיום הדברים שונים לחלוטין. היום אני מכירה בנות שבגיל 12 בטוחות שמצאו את אהבת האמת שלהן והן מספיק בוגרות מינית לשכב איתה. זה לא קצת הזוי...? לדעתי זה הזוי. אני לא יודעת אם זה טמטום טוטאלי, או שיש איפשהו היגיון, אולי החינוך שאנחנו מעבירים לא נכון, אולי אנחנו גורמים לילדים להרגיש בוגרים יותר ממה שהם, או גורמים להם</div>Tue, 29 Jul 2014 17:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14170324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14170324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14167838<div align="right" dir="rtl">ואני פשוט מנסה להבין למה הכל מסתכם בצורך העז של אנשים, לרצות ולהזדקק לאנשים. זה נורא קשה למצוא בן אדם שמסוגל להסתדר לגמריי בעצמו, שלא צריך אף אחד בשום מצב. מגיל קטן אנחנו לומדים להיות תלויים באנשים שמסביבנו, מתחיל מההורים שלנו. זה נורא מתסכל אותי לדעת, שיש לי עוד בערך שנתיים אולי טיפה יותר, לבלות בסביבת אותם אנשים... כולם כבר מתחילים להמאס עליי, ההתנהגות, הילדותיות, כל השגרה הזאת. אני מתחילה להמאס עליי עם השגרה הזאת בה כולם מאוסים עליי. אני רוצה מישהו לרצות ולבלות איתו ולדבר איתו כל היום ובאמת להרגיש אליו משהו, לא מישהו שאני כבר מכירה. מישהו חדש לחלוטין, שמעט מאוד אנשים באמת זכו להכיר. אני מרגישה לפעמים, שאני מאוהבת במישהו שלא קיים, מישהו בדמיון שלי. העובדה הזו מעט מוזרה, אבל אני מניחה שאין לי מה לעשות עם זה. עד שאמצא אדם אמיתי, אני מאוהבת במחשבה. על מגע, על קרבה, על רגש. שום דבר אמיתי, רק מחשבה, זה מתסכל עד אין קץ. מתחביביי: לשכב על המיטה ולהפעיל מצלמה עצמית, כדי שארגיש שיש איתי עוד בן אדם שאוהב אותי. נרקיסיזם זאת אני מתחביביי 2: להיות מטופשת לחלוטין ולפרסם פוסט מט</div>Sat, 26 Jul 2014 03:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14167838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14167838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14136225<div align="right" dir="rtl">אני בעיקר עייפה. מלהיות בודדה ומתוסכלת. מהנסיונות הכושלים של אמא לתקשר איתי כשאני בודדה ומתוסכלת. מהעובדה שאו שהאנשים שמסביבי תלותיים ואובססיביים בצורה מפחידה אליי או לדברים שמסביבם, או שפשוט לא אכפת להם. עייפה מכך שאין לי עם מי לדבר על זה. שבאמת יבין. אני לא סומכת על אף אחד שיבין אותי ויקשיב לי כמו שצריך, בלי לשפוט אותי. אני כאילו שם, אבל לא באמת. כאילו אין פואנטה לכלום, לקשרים עם חברים, עם אנשים. בשביל מה להיות בקשר עם אנשים אם בסופו של דבר זה לא נותן לי כלום? האנשים האלה לפחות. וקיבלתי מצטיינת מחצית, אני מרגישה שזה לא מגיע לי. אני מרגישה שהמחנכת נתנה לי על זה כי היא יודעת מה הרקע ומה הסיפור שלי, והיא רוצה לגרום לי להרגיש טוב יותר או משהו בסגנון. כי אני מחסירה המון, הציונים שלי לא הכי גבוהים בכיתה, אני אומנם לא בעייתית אבל יש ילדים שמגיע להם יותר. אני לא רוצה להיות יותר חלק מכלום, להתנתק מהכל, נמאס לי, אני מנסה ומנסה והכל הולך לפח. אני מרגישה שלא אכפת לאף אחד, גם אם כן אכפת, לא באמת מראים את זה. פשוט נשארתי לבד, אין לי איפה לתקוע את עצמי יותר עם התסכול והאדישות הזו. הכל</div>Thu, 12 Jun 2014 22:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14136225http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14136225http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14129104<div align="right" dir="rtl">מתחשק לי יום כיף ארוך כזה בים, בלי מחשב, בלי פלאפון, רק שמש וים ושתיה קרה לנקות את הראש ולהרגיש טוב יותר מניחה שיום שבת יהיה יום כזה</div>Wed, 04 Jun 2014 10:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Princess of nothing.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=833105&blogcode=14129104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=833105&blog=14129104