<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>בחזרה לנוורלנד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918</link><description>הגרסה הלא מצונזרת מהכוכב הראשון מימין וישר עד הבוקר..</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 טינקרבלי666. All Rights Reserved.</copyright><image><title>בחזרה לנוורלנד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/18/19/83/831918/misc/27172488.jpg</url></image><item><title>Poor boy</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14167698</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ידעתי שדברים כאלה לא קורים לי. רק המוות מלווה אותי.
אמרת לי שאף אחד לא יכול לפגוע בך חוץ מעצמך. עניתי ״וממני״ ולא האמנת. והנה אתה קבור תוך חודש וחצי של להיות איתי, מה זה עוד אומר?
אני עדיין בשלב ההדחקה, הולכת לישון ומקווה להתעורר למציאות אחרת בה אתה חי ונושם לצידי, מחבק אותי כאילו כלום לא קרה וכל זה היה סתם סיוט מרושע.
אני יודעת שזה לא עובד ככה. אבל בשניה של תודעה אין שום השלמה ובטח לא החלמה.
אז בחרתי להישאר. גם בשבילך. אני יודעת כמה היית מתאכזב ממני אם הייתי עוזבת איתך.
ובינתיים אני מטפלת בילדה שלנו, מנסה לאסוף את כל רסיסי חיי השרופים. מנסה בכל הכוח להתנגד לכל מה שהייתי ולהפוך למי שאתה ראית בי.
אהוב יקר, אני רוצה שתחזור ואילו רק בכדי לומר לי אם אתה בכל זאת מאושר, אם מצאת את מקומך השלו, אם מצאת חופש.
ואולי הגעת אל המשפחה שלך כמו שזה היה אמור להיות ואתם מאושרים וממשיכים הלאה ביחד.
זה לא אומר שאתה לא יכול לקפוץ לומר שלום בחלומות ולהשאיר לי בדיחות ברמזים. אתה היחידי בעולם שמסוגל ובוודאי אף רוצה להפוך את המוות של עצמו למצחיק.
אבל אולי יש דבר אחד שלא ידעת-גם בעולם הזה יש לימבו. אני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Jul 2014 22:20:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14167698</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14167698</comments></item><item><title>The man I love</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14158495</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא אומר את שמו, אני לא אספר על חייו, אני לא אחלוק שום דבר שהוא סיפר לי. זה החיים שלו ופרטיותו. אמנם אני, אני יכולה לומר הכל. מה אני מרגישה, מה אנחנו עושים.. הכל! האורגזמה האמיתית והשלמה שלי קרתה רק איתו. רק אחרי החוויה המעלפת הזו הבנתי כמה כל השאר היה רחוק ומינימלי. הוא מרגיש, מרגש ומתרגש איתי. זה מעולם לא קרה לי קודם. נהניתי וגמרתי אבל ממש לא ככה, לא ברמה כזאת. אני עדיין בהלם מהסוג הטוב שגורם ללב שלי להכפיל קצב כל פעם שאני מביטה בו. אני מרגישה שאני חייבת לו ואמרתי לו את זה אבל הוא אומר שהוא נהנה כמוני. אם כן..- וואו! אני לא מתכוונת רק לחלק הפיזי של העניין. אני מרגישה שהקשר שלנו, החבל בין הלבבות שלנו התהדק והתקרב עוד יותר. סקס תמיד היה סקס. עינוג מיני. עכשיו אני יודעת מה זה לעשות אהבה. תקראו לי קיטשית אבל זה שונה לגמרי. כל מה שאני עושה או יכולה לעשות זה להחזיר ולהראות לו את אהבתי שלי. אני לא תמיד יודעת איך, לא תמיד יודעת מה בדיוק הוא רוצה או צריך אבל אני מנסה ולעולם לא אפסיק. אני בחורה אנוכית. מאוד. לא הכחשתי ולא אכחיש אבל אם יש מישהו בעולם שיכול להפוך ולעשות ממני בנאדם טוב יותר- ז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Jul 2014 23:45:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14158495</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14158495</comments></item><item><title>ועכשיו למשהו אחר לגמרי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14146308</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאחר שהמשטרה והפרקליטות או כמו שאני קוראת להם- אלילי הצנזורה, אסרו עליי לכתוב על המשפט, התיק, הנאשם וכל מה שקשור בכך, אצטרך בלית ברירה להתמודד ולספר על כל שאר בעיותיי צו ההרחקה שלי עדיין בתוקף אז אין דבר כזה לנוח בבית והבית העתידי שלי נדחה ב 20 יום לערך.
את היום הספציפי הזה ביליתי בצום , התפרקות רגשית ולבסוף סוגרת אותו בבירה.
זה בניגוד מוחלט למה שאני הולכת לכתוב אבל המשקל לפחות ממשיך לרדת. קילו מאתיים ואני ביעד.
מסקנות: חוסר מצב רוח=חוסר תיאבון=חוסר משקל =)
וכן, אני יודעת שאם אנורקסיה היא מהדברים שנחשבים טובים בחיים שלי כרגע אני בבעיה.
אם להיות הכי כנה שבעולם- לא אכפת לי. בכלל. אני לא רוצה שום &quot;טיפול, לאנורקסיה או בולימיה ואני ממש לא רוצה לעלות במשקל אלא להמשיך לרדת. תנסו לחשוב על זה בצורה חיובית- זה התחום היחידי שבו 0 נחשב ציון מושלם.
אני מנסה להפסיק או לפחות להפחית בכדורי טמטום אבל מסתבר שאחרי כל כך הרבה זמן בלי זה הכי קרוב לסטלה שיש לי.
דאם, זה כל כך מתסכל לדעת שלקחו עוד חלק מהחיים שלי, חשפו עוד חלק ממני, לקחו לי את השליטה בעוד צורה.
לא הייתי מאמינה בהתחשב בתקופה האחרונה אבל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 26 Jun 2014 04:00:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14146308</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14146308</comments></item><item><title>קרב אגרוף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14144018</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היום היה החלק שפחדתי ממנו יותר מכל-העימות מולו. תחילה שנינו השפלנו מבט אבל למרות הפחד והדופק המואץ הכרחתי את עצמי להסתכל עליו כי ידעתי שלי אין במה להתבייש. בקושי רב וגועל נורא שחזרתי לחוקרת את האירוע כשהוא יושב לידי. נאבקתי חזק להישאר עם הפרטים הטכניים ולא להישבר נפשית. סיפרתי שוב בפעם המיליון מה הוא עשה לי, איך ואיפה, מה עשיתי בחזרה לפני, אחרי ותוך כדי ובמשך כל הזמן שדיברתי החזקתי את עצמי מלתקוף אותו או לברוח משם. הוא נתן מספר גרסאות שונות עד שטען שהוא היה ונותר מבולבל ומעדיף לשמור על זכות השתיקה ולדבר רק עם עורך דין. מחר יש לו דיון בבית משפט. לפי מה שהבנתי ואיך שאני מעריכה את המצב אחרי כל מה ששמעתי ומה שהתנהל היום, מסתבר שלא הייתי צריכה לדאוג כל כך. כל מה שהיה עליי לעשות בשביל להעמיד אותו לדין מול הצדק הוא לספר את האמת, כמה שיכולתי לזכור. את שאר הקבר הוא כבר חפר לעצמו כולל לאיים עליי באמצע חקירה מתועדת. האמת היא שכלל לא רציתי ללכת. העדפתי להתחבא מתחת לשמיכות ולקוות שהסערה תעלם מעצמה. אולי זה נשמע קצת אנוכי אבל זה הוכיח לי עוד קצת שהאהבה שלי אמיתית. אם הוא לא היה מתעקש ומבקש ומשכנע או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Jun 2014 00:36:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14144018</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14144018</comments></item><item><title>תמיד יכול להיות גרוע יותר..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14136753</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כבר הרבה זמן מתקשר אליי מישהו ודי מטריד אותי. סיננתי אותו עד אתמול כדי לדעת מה הוא רוצה. הוא הזכיר לי שהוא חייב לי כסף ואמר לי לבוא לקחת וכמו מטומטמת הלכתי. אמרתי לו שאני באה בקטנה לקחת את הכסף וללכת כי יש לי סידורים. הגעתי וישבנו לסיגריה. אז הוא ביקש חיבוק אז חיבקתי בתמימות ואז הוא ביקש גם נשיקה שהייתה פרועה והפתיעה אותי אז דחפתי אותי ממני. הוא ישב על כסא ומשך אותי לשבת עליו. ניסיתי מספר פעמים לקום ואמרתי לו שלא באתי בשביל זה ולא יקרה שום דבר מיני. ביקשתי את הכסף אז נכנסנו לדירה שלו. הוא התיישב על הספה והושיב אותי עליו ברגליים מפוסקות. לצערי הייתי בחצאית. שוב ניסיתי לקום ולא הצלחתי. הוא חדר אליי מכאב ומדי פעם הוריד לי את הראש והכניס את הזין שלו לפה שלי כל כך עמוק שכמעט ונחנקתי. החדירה שלו הייתה כואבת. ניסיתי לנשוך ולשרוט ובטון מאיים הוא ציווה עליי להפסיק. הוא חזר ואמר ״את תעשי מה שאני רוצה״. בשלב מסויים שכבר הייתי מותשת ורק רציתי שיגמור עם זה העמדתי פנים שאני נהנית וקיוויתי שזה יספיק לו. בסוף שהוא גמר הוא הוריד אותי לרצפה, תפס לי את הראש וגמר לי בגרון. עלתה בי בחילה נוראית וכמעט הקאתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 13 Jun 2014 18:04:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14136753</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14136753</comments></item><item><title>It&apos;s my life</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14135551</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרבה דברים נאמרו עליי. הרבה דעות, הרבה ביקורת. יותר מדי זמן זה הפריע לי, גרם לי להרגיש חוטאת וקטנה. אבל ככל שאני חושבת על זה אני מגיעה למסקנה של ״למי אכפת?!״ אלו חיי ואני אבחר איך לנהל אותם. גם אם דרכי שגויה לפחות זו הדרך שלי. הדבר שאני שונאת יותר מכל זה שאומרים לי מה לעשות ומחליטים בשבילי מה נכון ומה לא. אז אני שותה באופן קבוע, אז אני מופרעת אכילה, אז אני פרוקטיבית על סף זנזונת. למי בדיוק זה מפריע? למה אנשים חושבים שלשפוט אותי על פי הצורה שאני חיה עוזרת לי? להיפך, זה רק גורם לי לבושה, להרגשה רעה לגבי עצמי, לדיכאון עמוק יותר ממה שכבר יש לי. אני לא אתן לזה לקרות יותר. אני לא ארשה לאף אחד לומר לי שאני לא בסדר. אף אחד לא יזכה יותר לגרום לי לחשוב בצורה שלילית על עצמי. ככה אני. אלו חיי ואם אני מקבלת אותם כפי שהם גם כל שאר העולם יצטרך לקבל אותי. בדיוק ככה!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Jun 2014 22:51:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14135551</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14135551</comments></item><item><title>החטא ועונשו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14131979</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי והיה רק אחד. לצערי יש לי רשימה שלמה. קודם כל הסקס עם הבחור התפוס, זה החטא, העונש הוא האשמה הבלתי פוסקת. החטא השני הוא שאמנם באמת הייתי חולה כמה ימים והקאתי לא מרצוני אבל די שמחתי על זה כי ירדתי במשקל ועכשיו אני קצת מושכת את זה. אני לא מכריחה את עצמי להקיא אבל זה בא לי מאוד בקלות ואני לא מנסה אפילו לעצור את עצמי. העונש הוא שוב כמובן אשמה ולמען האמת ההקאה עצמה היא קשה וכואבת ובהחלט לא נעימה. חטא שלישי- חזרתי לזנות. לפחות קבעתי פגישות. העונש דווקא לא כזה נורא- איבוד הכבוד העצמי. גם ככה אין לי הרבה אז זה לא משנה. העיקר הכסף שחסר לי כרגע כמו חמצן. וכמובן אי אפשר לשכוח את השריפה שהביאה אותי לרחוב ועכשיו אני גרה בבית שאני די שונאת. אני לבד, משועממת ומלאת חרדה. ניסיתי לצאת מהבית וברחתי כמעט מיד חזרה. בנוסף לזה אני משקיעה את הזמן והכוח שלי על קניות וניקיונות מטורפות ולא זוכה לשום הערכה. אפילו לא תודה אחת מסכנה. אני מתחילה להרגיש קצת כמו משרתת, שפחה, דואגת לבית, מספקת מינית וזה כאילו התפקיד שלי בבית הזה. החל ממחר אתחיל לחפש מגורים אחרים, טובים יותר ואולי אפילו אדרוש חלק מהכסף חזרה. תכלס מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 07 Jun 2014 22:56:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14131979</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14131979</comments></item><item><title>האשמה כואבת בין רגליי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14130265</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רק חזרתי לעשות סקס וכבר עשיתי את זה עם הבנאדם הלא מכון. תפוס. ועוד אחרי מריבה עצבנית במיוחד. שלא תבינו לא נכון, היה מעולה כמו כל סקס אסור. גמרתי פעמיים ובלעתי את הזרע שלו בהנאה מוחלטת. אבל לפני כן אמרתי לו ולעצמי שעדיף שנפסיק ואלך. היצר גבר על ההיגיון ועכשיו נותרתי עם האשמה. אני לא בדיוק מתחרטת כי זה הרגיש כל כך נעים, כל פעם שהוא חדר אליי מחדש הרגישה כל כך טוב וכל כך משחררת, מענגת בצורה שאין לי עם כל אחד. אולי בגלל החיבור בינינו ואולי בגלל כל האנרגיות שנותרו מהמריבה שקדמה לזה. עכשיו שאני חושבת על זה תוך כדי הריב ידעתי שרק כך הוא יוכל להיגמר. ובכל זאת, אני לא יכולה שלא לתהות מתי פיתחתי מצפון ומאיפה כל האשמה הזו. ושאלה חשובה יותר וחסרת תשובה- איך נפטרים מזה?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 05 Jun 2014 21:35:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14130265</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14130265</comments></item><item><title>שובה של זנזונת סטלנית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14128807</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מנסה לחזור לעצמי אז חזרתי לשם הקודם של הבלוג כולל כל מה שבא איתו וכל מה שזה אומר. זה אומר וידויים חושפניים, כתיבה מהקרביים בכנות מוחלטת ולא מתחשבת מהסיבה המוחלטת שאחרי כל התקופה האחרונה או אפילו אחרי כל חיי שיצאו שונים לגמרי ממש שחשבתי, לרוב מאכזבים אם יורשה לי להודות- כבר לא אכפת לי. בלי פוסטים בשביל רייטינג או תגובות מחורמנות, בלי דיבורי סרק ושטויות יומיומיות. אני עוברת כל כך הרבה יותר מזה ויש לי המון מה להגיד ואולי בפעם הראשונה אני מרשה לעצמי גם להתלונן או יותר נכון לבוא בטענות. קודם כל לעצמי כמובן. אפילו בלי לרצות או להנות מזה אני עדיין ממשיכה לבחור בגברים הרעים, השולטים, המשפילים. המשיכה הייתה ברורה לי פעם אבל כבר לא עוד. עכשיו זה סתם עניין של הרגל או שאני פשוט מושכת אותם אליי בתור נימפומנית קטנה ומלאת תשוקה מכל הבחינות והכיוונים. אין אצלי שום דבר רגוע ופשוט אז גם הגברים שלי לא כאלה. אני עדיין לא מבלה כל לילה במיטה אחרת, מסוממת, שיכורה ומעולפת מסקס פרוע של שעות אבל אני מכירה את עצמי וחיה את חיי מספיק זמן בכדי לדעת שזה יגיע. זה כבר בראש, בתוכנית ובהתכתבויות שלי עם אותם גברים לא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jun 2014 21:18:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14128807</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14128807</comments></item><item><title>Where did you sleep last night</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14125289</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סופסוף נכנסתי לדירה חדשה ושברתי את תקופת היובש מסקס. עבר כל כך הרבה זמן שנראה לי שהבתולים שלי חזרו. קצת כאב אבל בהחלט היה שווה את זה. התחושה והטעם של זין בפה הרגישו טבעי. זה הזכיר לי כמה התגעגעתי לזה. אני מרגישה שחזרתי לעצמי. גם ההצעות והדייטים המיניים חזרו ואני חייבת להודות שאני מתה על זה. עכשיו כל מה שחסר לי זה הסטלה אבל גם זה בתכנון, מקווה שבקרוב. בינתיים אני לבד עם הבירה והסיגריות שלי מחכה למפתח שאוכל לצאת לקנות מה שחסר. ניקיתי קצת, אני אוהבת וחייבת להיות מועילה, סידרתי את הדברים שלי וגיליתי שחסר לי המון בגדים ולאט אני מתחילה להרגיש פה בבית. החודש יהיה חודש ניסיון ואולי אשאר פה כבר אם הכל יהיה בסדר. מזמן לא הרגשתי כל כך חופשיה ומאושרת. הגיע הזמן..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 30 May 2014 14:00:00 +0200</pubDate><author>tinkerbelly666@walla.com (טינקרבלי666)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831918&amp;blogcode=14125289</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831918&amp;blog=14125289</comments></item></channel></rss>