http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853אידאל ההשראה הוא לעורר את בירור הגבולות שבך ולהבהרתם, על מנת שתוכל להרגיש שלם, ולא להפך. ככה נולדנוheCopyright 2026 Ashamed to be me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14972557<div align="right" dir="rtl"><p>שאלה חשובה לעניות דעתי לגבי ילדים ובאילו מילים מתשמשים בחינוכם היא,<strong> ספר לי משהו מעניין </strong>(בדיוק:ספר לי משהו שעניין אותך עד כה). ההגדרה של מעניין הינה מסקרן וגם עורר בו תשוקה. את החשיבות לרגשות כאלה לא אפרט אך אומר שבמילה זו יש את המילה עניין והגדרתה היא נושא או סוגיה וגם אינטרס. מזהים את הפוטנציאל שנפתח כעת? (מעיין נובע)</p><br><p>העולם משתנה על ידי הטכנולוגיה אפשר יהיה בעתיד אולי כבר לא למדר רצונות (בניגוד לתוצאת מעיין נובע). למרות זאת אני בספק אם תעדר לחלוטין ההנאה שבתהליך לדוגמת אפיית עוגיות.&nbsp;</p><br><p>מי שלא מודע לשער 11:11:11 אסביר בקצרה את מה ששמעתי. העולם מופעל על תדרים כמו בני האדם שמושפעים רבות ממנו, והשער הזה מציין נקודת ציון של פתח לאנושיים להכיל תדרים אשר הפעם מאוד חיוביים. בגל הנוכחי רק החזקים שורדים וזה אומר שכדי לקבל ולהכיל משהו חדש <strong>חייב</strong> לנקות את הישן המודחק והמאובק.&nbsp;</p><br><p>אז לסיכום, אני מחכה להתקשר לאחיינית שלי ולשאול לשלומה ואז לבקש שתספר לי משהו מעניין. לאפות עוגיות תמרים כי לאימא התחשק.&nbsp;</p><p><br></p><br><p><br><object style="width: 150px; height: 150px;" width="150" height="150" data="http://www.youtube.com/v/A_xWDAbnBSU&amp;index" type="application/x-shockwave-flash"><br><param name="src" value="http://www.youtube.com/v/A_xWDAbnBSU&amp;index"><br></object><br></p><br><p><br></p></div>Mon, 12 Nov 2018 01:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14972557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14972557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14970665<div align="right" dir="rtl"><p>סיימתי את הספר האישה בלבן של קולינס, את הספר לקחתי מהספרייה ללא מחשבה חתרנית כזו או אחרת כך שהרגשתי קצת מיוחדת לדעת את פרי גודלו. מצד שני, הספרנית נתנה לי אותו לחודשיים בטענה שהוא ארוך (670 דפ') בעוד שאני אמרתי שחודש יספיק לי. מאז עברו לדעתי שמונה חודשים.&nbsp;</p><br><p>קולינס היה סופר מוערך מאוד באנגליה, היה צייר, סופר ובמאי. הייתי רוצה לקרוא את הרומן שלו ''גבר ורעיה'' 1870.&nbsp;</p><br><p><br>אני תוהה לגבי גורלה של הטראומה בבלוג הזה. אני חושבת שאדחיק את השיקולים.&nbsp;</p><p><br></p><p>רציתי באמת לכתוב על משהו ששמעתי ומעסיק אותי מאז אולי כבר שבוע- הבנים הם כמו האימא, והבנות הן כמו האבא מבחינת אופי והתנהגות ואנרגיה וכו. וכך הסקתי, האימא היא זו שלרוב מטפלת בילדים ככה שהבנים זוכים לביטחון לו הם צריכים בצורה טובה, כי האימא היא כמותם ואילו הבנות, נעשות לחלשות יותר. כתוצאה מכך הם זוכים לשים לב לרגשות שלהם, לפרש את שלך ולהתמודד עם שניהם.&nbsp;</p><p>אני לגמרי רואה את עצמי עושה לילדים שלי את ההפרדה הזו, מקווה שלא בהתעקשות חתרנית.</p></div>Wed, 24 Oct 2018 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14970665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14970665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14969402<div align="right" dir="rtl"><p>לקחו לי אחת עשרה שנים לספר לאמא שעברתי התעללות מינית במשפחה. הם היו המשפחה השנייה שלי, היא הייתה הבת דודה הגדולה מבין חבורת הבנות שהיינו. אחת עשרה שנים שהשקט שלי סגר עלי, הפחיד אותי ואכל אותי.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לפני כמה ימים המאבטח בעבודה הטריד אותי, ללא מגע, וסיפרתי את זה היום למנהלת שלי.&nbsp;</p></div>Sat, 13 Oct 2018 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14969402http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14969402http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14968940<div align="right" dir="rtl">תמיד הייתי מתלבטת בנוגע ליופייה של נקודת חן ליד השפתיים. הייתי מציירת לי, מתבוננת בכאלו ששמו שם עגיל, ובין ערביים אחד אני מגלה שגדלה לי בדיוק במקום נקודת חן. עכשיו אני מתמודדת עם העדרה של החלטתי לצד הדמיון ללא הנקודה. החיים מפתיעים.</div>Tue, 09 Oct 2018 13:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14968940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14968940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14967619<div align="right" dir="rtl"><p>מספר ראשון עד שלישי בדפי התוצאות של גוגל כשמחפשים מידע בנושא אסטרטגיה או טקטיקה מדירים עצמם אף בתימצות על התעניינותי הטבעית בקשר בין בעיות עבר בהגדרתן אצל הפרט לבין הבעותיו -שפה,הגייה ותנועה בזמן אמת תוך השפעת זיכרונו ורגשותיו. פסיכולוגיה? קריאת מחשבות? גם וגם. כזו אני. בכל אופן כ<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.tadmit4u.net/newsletter/article-25-2.html" target="_blank">אן</a> שפך אור מר בחור תודה רבה לחידודיו, חידודיישן!</p> <br /> <p>פעמים נדמה לי באור עצוב ההגיון שלי. יש סיבות מגוונות וזה נחמד. פרט למבחינתי האישית - שימוש בצדק מהרה הופך לזול וכך גם לצדקנות, העדר יכולת (מטומטמת) להשגת רווחים אישיים בעזרת מניצפולציות כך שגם העתיד אינו מזהיר, עצבות תכופה, תמימות, חמידות, העדר אגו&nbsp;</p> <br /> <p>בית הנייר. עשיתי שמירה בש.ג בזה החג, וגם הרבה לפני התוועדתי לסדרה כטרנד. אני את שלי עשיתי - קצת קראתי מה מו והחלטתי שהיא לא מתווספת לרשימת הסדרות שלי בניגוד ל'כפולה'<img title="לשון" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-ashon.gif" border="0" alt="לשון" />. בכל אופן, הסוף הינו חיובי כי בסקר של פעיל חברתי האחוזים לגבי יעילותיה בקרב רואיה (העניין שבה) היה נמוך ובקיצור נטו לפוזה.&nbsp;</p> <br /> <p>אנחנו מתיישבות אחת ליד השנייה בכיסאות והיא מדליקה סיגריה. הצטרפתי אליה והיא המשיכה לקשקש איתי. את שאר הזמן היא העבירה בלצפות בבית הנייר וכשהיו עוברים 'בית הנייר? איזה פרק?' וממה שהבנתי ממנה, עוד לפני הסקר לעיל, שהיא בכלל לא התלהבה...אבל זה לא הכל בהקשר לבתאל החמודה שלי. 'היית משכירה את השמלה הזו ב200?' 'חברה שלי משכירה שמלות שאני קונה בשוק בחמישים שקל' ואז בשיחה שלהם שמחתי לקבל על מגש של כסף את תופעת הצביעות בישראל בכנותה שגילתה כלפיי בתאל.&nbsp;</p> <br /> <p>בתאל על תקן מאבטחת בבסיס ופנינו היו נפגשות מידי פעם כשהייתי נכנסת לבסיס. חן היא חברה שלה לתקן, לחדר, לחוויות, וגם לתופעת הצביעות בישראל - כפי שזכיתי להבין במשך השמירות שלי עם בתאל וחבריה, בזמן שאני מחליפה את חן.&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>אז מהי הפואנטה?</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 28 Sep 2018 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14967619http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14967619http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965899<div align="right" dir="rtl"><p>כמה מכם אמיצי לב להתאמת מול האמת המרה שבה האנשים הקרובים לנו בקשר דם הינם אנשים בסופו של דבר, אך הקרבה המיוחדת מותירה את המלחמות כל כך קרובות לליבכם. כי הם, הם קצת כמוכם. וזה קצת מסוכן, כשאתה רוצה להשתנות. זה קצת מפחיד, כי הם לא משתנים, כתפאורה הם נמצאים. אבל אני, חשוב לי להתווכח ולשנות! למרוד בכללי נימוס! למרוד בגבולות! כי כולנו שווים בסופו של יום.&nbsp;</p><BR><br><br><BR><p>אני מסתכלת על האחיינים שלי, ואני נותנת להם את המקום שלהם ברוב הזמן... לא יודעת מה זה אומר לכם, אבל זו תחושה שאני לאורך חיי חוויתי מאנשים שונים לכמה רגעים, והבנתי שמשהו מתפספס בשגרת חיי. ואז דרשתי שינוי. דרשתי להבין מהי אותה תחושה. אני לומדת אותה על בשרי. ולא שאין לי חששות, מה זה נותן לי ..אני כבר לא קטנה..להפך, עכשיו אפשר להעמיק את החקירה, אך, עוד מעט אסיים צבא. ועוד מעט יתחילו החיים האמיתיים, ובשקט בשקט רק שלא תתגבשנה להן שאיפות קטנות שלא אשים לב שבהן בחרתי ויום אחד אתעורר לקיצו של ריחוף מאותו חלום. אני מודעת לטיבו של הריחוף-הוא שומר על רצונה של משאלה.&nbsp;</p><BR><br><br><BR><p>במעגלי החיים, לא חסרים אנשים שמחפשים את השליטה על תודעתכם (ותחושותיכם). לכן, זה מתחיל בתחושה שאתם החברים הכי טובים(ולא כי אתה מכירים מהתיכון), כדי שתכנס לראשם ותאם עצמך, הם כל כך אמוציונליים ו\או משליכים את זה עליכם כחוסר מוסריות או נימוסין או מצפון או וואטאבר. שימו לב לא לתת לזה להתשלט עליכם. יש לכם(\להם) דרישות? חפשו להתחבר לחלומו של איש אחר.&nbsp;</p><BR><BR><p>&nbsp;</p><BR><BR><p style="text-align: center;"><BR><object style="width: 125px; height: 125px;" width="125" height="125" data="http://www.youtube.com/v/htgr3pvBr-I&amp;index" type="application/x-shockwave-flash"><BR><param name="src" value="http://www.youtube.com/v/htgr3pvBr-I&amp;index"><BR></object><BR></p><BR><p style="text-align: center;">&nbsp;</p><BR><p style="text-align: center;"><strong><em>הסליחה היחידית הנמצאת כאן כרגע היא הסליחה לחוסר יכולת הסליחה שלי&nbsp;</em></strong></p></div>Sat, 15 Sep 2018 01:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14965899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965277<div align="right" dir="rtl"><p>ישראל 2018,שנה עברית בפתחה, ומה המרכיב המרכזי בפתיחתה בברכת תחל שנה וברכותיה ? לדעתי כאנשים בוגרים אשר תודעתם עוצבה מצורות החינוך בבתי הספר ואשר אחרי משברים שלמערכת החינוך כביתנו השני לא היה מקום בהתמודדותינו ובפחדינו הצדק שבמועקה לשולחם אל מקומם בבתי החינוך את ילדי העתיד של מדינתה שלה, ילדים בכלל וילדנו בפרט - קיים. החשש נובע מאיבוד שליטה של שולחיהם ובמיוחד לשימת תחת שימת ליבם של אחרים כאשר אנשים הם, בפרט כאשר אנשים הם אשר למדו את החובה המצומצת שלהם בנפשי ילדנו. האם זוהי חובתם המוסרית כבני אדם ? - רבים יגידו שמה לזר אל זר חובתו הטיפולית בשעה ששם לב הוא לניואנסים שאור אדום מהבהב מהן; ואם נטען שזו אכן חובתם המוסרית, אז פי כמה וכמה כשהם שולטים במחצית חייהם של ילדים תמימים - כך גם הכעס שלי כלפיהם. ברם, איך אפשר לצפות לעזרה שכזו ? בחברה אידאלית יש מקום, והוא המרכזי בחיי החברה. בימינו ובחיי הבוגרים יותר אפשר לשים לביטוי של קו חיים הנ''ל בבושה של הנושא 'חיפוש עצמי'. על כל המשתמע מכך.&nbsp;</p><br><p>בזמן שהייתי סייעת בצהרון זיהתי את הנפשות החושבות, השואלות, התוהות לעצמם. הם לוקחים קצת את הזמן, הם מנסים להנות ולמצות את הרגע לא בידיעה שלא יחזור אלא בהבנה שהחיים הם חיים. זה לא משנה לאיזה מסלול נולדת, הסיפוק מגיע שאתה פועל מתוך שיקלול מלא - אבל לא על זה רציתי לדבר. אותם ילדים הציקו לעצמם ממש. האשימו את עצמם ממש. בכל פעולה כללית הם נטו להגזים ברגשותיהם אך עם זאת להצניע אותן.&nbsp;</p><br><p>אני חושבת שהחינוך בישראל ואולי החינוך בכלל לא תורם לאותן נפשות הפועלות בעולם. האם אין מצפון או תהיות לאותן הדמויות המייצגות את האמת בהעדרו מהם? האם זה בושה לחנך ילדים שהחיים הם מורכבים, עם תהיות ושאלות ורגשות, ותודעה מופלאה שאין לה סוף, שאהבה היא תרופה קודם כל לעצמך, שאין זה משנה לאילו הורים נולדת כי האחר אינו שונה ממך, האם אין הם בעצמם מטיפים לעצמם את זה? האם אין אותם דמויות בוגרות משליכים את ההערצה אחרי שעיניים רבים מתסכלים אליהם ומודים שהם לא יותר מאותם ילדים?נוער? מדוע אין הכלה לשיעור הכי חשוב בחיים - על החיים עצמם ?אני יכולה לשער שכשממשלה מייחלת לתושבים נאים ומכך למדינה משגשגת - גישה ערטילאית ועמוקה לא תוביל למקום חיוני ופרודקטיבי. או שמא כן מועבר למורים הדרכה בנושא אך אלו לא מקיימים זאת, או שזו מן אקסיומה גורלית שמי שיזכה לדמות מחנכת שהיא גם טיפולית חינוכית ירוויח ומי שלא בביתו שלו ילמדו אותו, כן וגם אם נולדת למציאות פרברית הו הו, איך שתלמד את החיים. או שהאקסיומה היא בכלל שזוהי חובתם המוסרית לצמיחתה של חברה אידאלית, ואין צורך לדבר על זה - אך כמו שנוכחתי לדעת, קשה מאוד לשמור דברים בבטן למחנכים.&nbsp;</p><br><p>ואולי אני בכלל טועה בהבנתי של בית ספר. אולי אם הייתי מתחילה אותו עם מי שאני היום לא הייתי אומרת דברים שלא שמעתי מאף פעיל חברתי, לא הייתי באה בטרוניה לאותה גננת שניראת כל כך מגניבה מבחוץ (אידאלית חברותית וכיפית) אך שכל ילד שהגיע אליה (גן-ג') לא אהב את זמן שהותו שם.&nbsp;</p><br><p>יש גם את מקומם של התקשרות. הרדיו והטלוויזיה בשורה תחתונה לא מתחשבת בחוקרי החיים, במחפשים את עצמם, ולא תגידו את הסיבה להעדרו של הכלתם מפני ש, אין לנו תשובה בשבילהם! \ איננו מבינים במה מדובר! - תחילתו של השיח יפתח גם את התשובות.&nbsp;</p><br><p>גם על הנאורות אני כועסת. אף היא לא מציגה צדק חברתי שכזה. ומה יותר קשה, נפש כאובה או עוני כבד ? ומה עם אותם תמימים שאינם מרגישים שייכים לסביבתם אך ורק משום שההצגה נמשכת ? למישהו אכפת אי שם מנפשות שמדכאות את עצמם רק כי הם מאמינים שזו המציאות ?&nbsp;</p><br><p>ומה אם לרגע הכל היה שונה? האם לא זה המקום שמחפשים אנשים להתגורר בו? האין הם רודפי אהבה כבר עכשיו?!</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>מסקר שנעשה לאחרונה 85% מהמטרות לשנה החדשה אותן קבענו לא ממושות. האין זה חוסר בתקשורת הבסיסית שלנו עם עצמנו?. לכו אל מקס ותקנו ספל יפה. אני אישית אוהבת חרסינה לבנה. תעבירו אותה מדיח בשביל שהחום הגבוה יוציא אותה סטרילית. הכינו את המשקה שלכם על מנת ללגום לנשום ו..תהנו מהרגע.&nbsp;</p><br><p>זכרו שמדינה לא יכולה לקום ביום אחד וגם הרצל כתב ספר על מדינה אוטופית וחזונו <strong>זה</strong> עדיין לא מומש. אולי זה פשוט תהליך.&nbsp;</p></div>Sun, 09 Sep 2018 02:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14965277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965087<div align="right" dir="rtl"><p>אם לרגע תראו ראיון עם סטיב גובס שצולם לפני מותו המעורר השראה והכאוב, בטוחה אני שאת הנרטיב החוזר מבין השורות בו הבחנתי תוכלו גם אתם לשים לשימת ליבכם ולהתהות כמותי בשאלה הרטורית של הביצה והתרנגולת. את האבסורד שבפרדוקס אליו אני חותרת בדבריי מקיימים, מתיימרי גובס. למה אני תוהה על קנקנו של הנושא?&nbsp;</p><br><p>לא פעם ולא פעמיים ואם לא, אז מדובר אכן בעשרות, לאחר תקופה של מראה לו נחשפתי בזמן אי ערות רוב הזמן, ודרך אגב, למען הפרוטקול הפזיולוגי, במצב זה כנראה שהגוף כן ער, חוויתי אותו בכל חושי, משמע הוא קרה! מכאן והלאה..האם חוויתי את הסיטואציה הזו משום שחלמתי עליה, וכך אסיק על כוחו של חלום - כאן בא הפרדוקס של המתיימרים הנ''ל, או לאו דווקא, להסיק ולהרחיק לכת עד לכח הבחירה שלי כאנושית, ולטעון שאת הזכות היחידה שהייתה לי בסיטואציה הכללית הזו זה את הזכות במילים אי אלו לחזות את העתיד?להתחזות?&nbsp;</p><br><p>ההסקה השנייה היא הטענה המבססת את הגדרת הנושא: ''פרדוקס המתיימרים''. שמאוד מכעיסים אותי על הכסף שהם גורפים. מתוך כך שהיא מחילה נושא חדש, היא התשובה שבחרתי לשאלת התרנגולת המפורסמת בעולם. כן, מבאס. מאוד. ורק לרגע לקחת את השליטה שלנו מהחיים. מהבחירות. בעצם,כואב לנו לחשוב שאנחנו בובות על חוט. תחשבו על זה כך: ההגיון הגדול (ולא מרמזת על אלהים) בכוחו שבכוחנו גם לנו ממנו אך באופן מצומצם הסתמך על עובדה זו שנבחר את 'בחירתנו המושכלות' (של תחושת השליטה) על דרך מסלול הגורל לנו הוא בחר.</p><br><p>אז בואו נסכם. לא רק בגלל שאינך מצליח בחיים כמו שאתה רוצה עם שיטת החולמים המתיימרים לחלום ולדמיין משהו שאינו שלך בתכליתו, ולכן מכונה על ידיי פרדוקס מתיימרי סטיב גובס - הזכות לחזות חזקה יותר, אלא גם מפאת העובדה שהחיים מוכיחים אחרת! האם בחרת למי להיוולד? האם בחרת את שמך מלידה? האם בחרת את סביבתך? את הגנים? חה חה, צוחק מי שצוחק אחרון.</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span style="font-family: monospace;"><br></span></p><br><p style="text-align: center;"><span style="font-family: monospace;">הערת שוליים: אל תלכו לראות את כל הראיונות עם סטיבי ותגידו לי שלא מצאתם את הנרטיב אף לא פעם אחת.&nbsp;</span></p></div>Fri, 07 Sep 2018 00:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14965087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14965087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14964902<div align="right" dir="rtl"><p>לדעתי הכנה בנוגע למשאלות לב כמוסות המודחקות בשעות לילה קטנות כשלראש אינם תמריצי היום בשאלתן מדוע הינן נשארות כמוסות אך כל מעיקות, ואחרי שורה בשפה כזווווווו</p><BR><BR><p>אני באמת חושבת, בחיים כל נושא מכניס אותנו לסוג של סרט. הוא יגמר, תלוי בנו,בתום ימים שנים או חודשים, ובמקרה של הכמוסים לנצח - לעולמים (לעולם, כי יש לנו עולם אחד, כרגע בידיעתנו ), יש אנשים שהודאה אחת הם מסתירים אפילו מעצמם, בכל אופן!, כשדברים ''לא הולכים כמתוכנן'' והדיכאון מציף, זה נטו שגיאה בקבלת ההחלטה.&nbsp;</p><BR><BR><p>על איזו שגיאה מדובר? והיא הנושא של הפוסט להפעם, בחטא הגאווה. תסביך אדיפוס הוא גולת הכותרת של המודרניזציה כשמדובר בענווה.&nbsp;</p><BR><BR><p>למה קשה לנו לקבל את מקומנו בעולם? ולו לשנייה [אם אתם תכף מושלמים]? מאיפה ההבנה ש'החיות' שלנו תלויה א. בשליטתנו המלאה (ב.) לרצונונו המלא (וכן דרוש הסבר שאין לי כח לכותבו) ב. סימוני וי למיניהם אפשר לומר מטרות שאנחנו יודעים שהם חיצוניים לנו בצורה מוגזמת. שחררו ת'כאב.</p><BR><p>&nbsp;</p><p>למה? ענווה כזו שנותנת לנו להרגיש ולהתמודד עם כל ''חולי'' \ ''מגפה'' שנתקלנו בה. פגם כזה או אחר שמצאנו, ושכחנו לתת לו את הייחוס.&nbsp;</p></div>Wed, 05 Sep 2018 02:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14964902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14964902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14963200<div align="right" dir="rtl"><p>המינימום בידע הנדרש למושג תקשורת לא מילולית, של הבעות פנים וכדו' הוא לדעת שזה משפיע. אגב, כחשוב אלו הם מדריכי העצמה הסתמיים שמינפו אותו לקריירה די משגשגת ועצובה, כי אנשיה לוקים ברחמים עצמיים שכדם אינו שלם. זה נושא מעניין בפני עצמו אך דעתי הייתה על הנושא מזווית אחרת. אקדים ואומר, מנסיוני האישי, בעידן המודרני בוודאי שמתם גם אתם להבדלים בתקשורת שלכם בכתב, עם אפשרות לחשוב, וגם לצרף אימוגים לתיאור רגשות. בעיניי תיאור רגשות זה נושא מרתק ומקסים, בוידוי אישי, לקיתי בו די בחסר.</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>לאחרונה שמתי לב לקו מנחה בין מקרים שאני רואה של&nbsp; ילדים והוריהם. אמנם קל לומר ולהניח שכל ילד ילמד את מנגנוני התקשורת הלא מילולית מהוריו. לדעתי קשה להוכיח טענה זו, אך היא נכונה מאוד. בין זוג הורים, יש את ההורה הדומיננטי. ולא, בכלל לא דומיננטי שתלטן, למשל אצלי, שמתי לב שאני נוטה יותר להתבונן בהתנהגות של אימי מאשר של אבי, בהתנהגותה משמע בתקשורת הלא מילולית שלה - תנועות הגוף וכדו'. כאשר הכרחתי את עצמי להתבונן גם בזו של אבי, למרבה תדהמתי וגם פחדי, הרגשתי בכל רגע של התבוננות חיבור עמוק. אני מאמינה שב'חינוך' שואפים לשדר גם תקשורת מסוג זה, ולכן בתקשורתו אני מאבחנת כתרפיה לחלק שבי, שלקה בחסר ועדיין לוקה בחסר.&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>בכל אופן, תקשורת לא מילולית היא מבאסת, כי היא די מכניסה אותך לפינות. לאילו פינות תחלמו להיכנס...?<img title="מאוהב" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-inlove.gif" border="0" alt="מאוהב"></p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p></div>Sun, 19 Aug 2018 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ashamed to be me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831853&blogcode=14963200http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831853&blog=14963200