http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831716יש רק דבר אחד שמפחיד אותי יותר מהכל. דבר אחד שגורם לאברי לשיתוק, דבר שגורם לי לכאוב. שוב ושוב. דבר שמביס בקלות, דבר שזורע ציפיות והרס בעיקבותיו. אמת.heCopyright 2026 סייג' - סיפורים בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831716&blogcode=13807284<div align="right" dir="rtl">כמו הזדמנות שלא תשוב בשנית, נפתח לפני דף לבן, חלק ונקי. אותיות שחורות מתחילות למלא אותו, ממש כמו העולם. בתחילה הכל היה שומם, ריק ואפל, ואז אט אט החלו למלא אותו צורות, לקבע אותו כצורה וכחלק. אותו דבר עם הסיפור הזה שנמצא כעת בראשי, ומנסה לעבור מליבי אל אצבעותיי, משם אל המקלדת והדרך קצרה אל האינטרנט. לקבע את הסיפור, לתת לו צורה ובסיס, לבנות אותו כמו מגדל.אני סייג'. זו הבדיה הכי מוצלחת שלי. כל מה שאי פעם רציתי להיות. מישהי שלעולם לא אהיה, מישהי שיצרתי לעצמי כדמות אנונימית להתחבא מאחוריה. כך לפעמים אני גם מרגישה בכתיבה, מעבירה את הנשמה שלי לדמות של הגוף שיצרתי בניבחי מוחי, מקימה אותה לתחייה מעבר למילים.לאחר החפירה הקצרה הזו, אני אשמח אם תקראו את ההקדמה של הסיפור החדש. הוא נשאר תחת אותו שם, אבל עם בסיס אחר ועם עולם אחר, צבעוני ואפל, שונה מעולמה האחר של סלינה.הקדמה:(לפני חודשיים)הידיים שלי רועדות. המבט הישיר של היוון חוצה דרכי, גורם לי להרגיש שאני שקופה, לא שווה אפילו מבט אחד זול. המבט של מיילס סקרן, כמעט מתלהב והמבט של דיימון מרוחק. כל כך רחוק, כאילו מפרידות בינינו אלפי שנות אור ואוקיינוסים</div>Fri, 07 Jun 2013 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (סייג' - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831716&blogcode=13807284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831716&blog=13807284