http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831576heCopyright 2026 PandoraMoon. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831576http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831576&blogcode=14342389<div align="right" dir="rtl">בפעם האחרונה שכתבתי פה הייתי בת שבע-עשרה. שבע-עשרה, אתם מבינים? מפה לשם אני בת כמעט עשרים היום. מן הסתם מתוך הסקרנות ויצר הגעגוע והנוסטלגיה העפתי מבט בפוסטים הקודמים (שבאמת יושבים בטיוטה עכשיו אני מקווה והישראבלוג לא סתם משלה אותי) בואנה, הייתי חת׳כת חרא. זה לא יהיה לגמריי מדויק לומר שהשתניתי מקצה לקצה. מאז החבר הראשון שלי שהתעלל בי מינית ופיזית, אבל בעיקר וקודם כל ולפני הכל-נפשית, שעליו כתבתי פה דברים גרועים וטובים לסירוגין (באיזה עולם) היה לי עוד חבר והייתי איתו שנה ושמונה. הוא היה הבן אדם הכי סתמי שהכרתי אבל הוא נתן לי אופציה לחוות מערכת יחסים בצורה הפלוס מינוס נורמאלית שלה. בסופו של דבר גם הוא התברר כאידיוט, ונכון להיום הוא הבן אדם היחיד שאני באמת שונאת על בסיס העיקרון, אפילו יותר מאת החבר הראשון שלי. מאז הגיוס הייתי עם בחור שהמשקל שלו בלבי היה מאוד כבד; למשך שבוע. זה היה קריטי עבורי כי אני מכירה אותו מגיל שתיים עשרה, והשבוע הזה לא בא ולא הלך ברגל. לא משנה שבאיזשהו מובן הוא היה על חשבון מערכת יחסים שלי עם חברה בזמנו שהכרתי מגיל תשע. בעצם זה מאוד משנה, אבל לא לו. אצלו הכל בס</div>Fri, 19 Jun 2015 00:12:00 +0200torohonda@nana.co.il (PandoraMoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831576&blogcode=14342389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831576&blog=14342389