http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103heCopyright 2026 Limoncello. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=14023241<div align="right" dir="rtl">תקופת העומס הפתאומית שנפלה עליי בזמן האחרון, לא מנעה ממני, לצערי הרב, להיחשף למגוון דעות מסויימות בכמה כלי תקשורת שונים. חלק מהדעות הזויות יותר, וחלקן הגדול הזויות עוד יותר. עצם הדעות שלעצמן אינו דווקא הבעיה, ריבוי דעות הוא חיובי. לשם שינוי, הפעם אתייחס לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, משום שריבוי כלי התקשורת במחזותינו, מאפשר לכל בר בי רב, לחוות את דעתו בכל נושא שהוא. איבדתם אותי? מיד תבינו: בראשון דווקא נתקלתי אתמול, השחקן משה איבגי התראיין אתמול בערוץ 2 בתכנית רנדומלית עם מראיינים רנדומליים עוד יותר. אקדים ואומר שמשה איבגי הוא אחד השחקנים האהובים עליי בכלל ובתאטרון בפרט. זוהי לא הפעם הראשונה שאני נתקל בראיון מסוג זה עם השחקן הידוע. גם לפני חודשיים הוא התראיין בתכניתו של שי שטרן בערוץ 10. בשני המקרים המדוברים, יצאתי לאחר הצפייה בתחושה שהשחקן הידוע הולך לעשות "יאיר לפיד" ולעבור מקריירת שחקן מוצלח לקריירת פוליטיקאי בינוני. בשתי הראיונות בהם צפיתי (ואני בטוח שיש עוד כמה ראיונות) מתרעם השחקן על המצב המדיני, המצב הממשלתי, המצב הכלכלי וכמובן איך לא-משתלח ביאיר לפיד. אז מה הבעיה? עם כל אל</div>Tue, 21 Jan 2014 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=14023241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=14023241http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=14001038<div align="right" dir="rtl"> זו הכותרת הראשית כעת באתר החדשות ynet מסתבר, שלדעתם של עורכי האתר, התשובה לשאלה שבכותרת היא נורא הגיונית ואף מתבקשת- שתי הדמויות המיותרות הנ"ל חולקות משבצת: "אנשי השנה לשנת 2013". האחד- מנהיג "מתון" של מדינת אוייב קיצונית שמאיימת בעתיד הלא רחוק למחוק את קיומנו מהמפה. השניה- סובלת מהפרעת טורדנית כפייתית ולא מצליחה להחזיר את הלשון שלה למקומה הטבעי, מייצגת את דור הטמטום והגועל נפש של "התרבות" האמריקאית. ניחא מיילי סיירוס, אבל לפעמים אני באמת מתקשה להבין את מי האתר הזה מייצג ומה עובר לעורכי האתר שהם מכתירים את היטלר של המאה ה21 בתור איש השנה של המדינה אותה הוא מאיים להחריב. קטונתי. האם יש מישהו בקהל שאלו הם אנשי השנה שלו?</div>Thu, 26 Dec 2013 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=14001038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=14001038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13849215<div align="right" dir="rtl">פוסט קצרצר כי בין כל אירועי החדשות בשבועות האחרונות התופעה הבאה פשוט יכולה להוציא אותי מדעתי: אין לי ספק בכלל שהאנשים ששוכחיםאתהילדים שלהםברכב לוהטבחום יולי אוגוסט לא היו שוכחים ולו לרגע אחד שק שבו מיליון שקלים אם היה נמצא בספסל האחורי של הרכב שלהם... את הסמארטפון והארנק הם בוודאי לא ישכחו... זה עצוב, אבל לפי האנלוגיה הזאת, החיים של ילדים מסויימים במדינה הזאת (לא כולם למזלנו) שווים פחות מסכום כסף לא מבוטל... אז הנה הצעת ייעול:כשאתם נכנסים לרכב שימו את הטלפון הנייד שלכם על הילד. אני בטוח שלא תשכחו אף אחד משני הדברים החשובים האלו. מסתבר שצריך גם רישיון כדי להיות הורים היום.</div>Mon, 15 Jul 2013 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13849215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13849215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13820877<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן יחסית לא כתבתי פה, ורק בגלל עומס מטלות שעתיד להסתיים ממש בקרוב, אני מאמין כי מיד לאחר מכן אוכל לחזור סופסוף לכתוב קצת יותר כפי שכתבתי כאן בהתחלה, שכן הבלוג אמנם די צעיר, אבל כתבתי הרבה יחסית לזמן שהוא קיים. ובכן מאז שכתבתי כאן פעם אחרונה קרו הרבה אירועים שהיה שווה לכתוב עליהם מילה או שתיים, בוער לי באצבעות למשל לכתוב על פסטיבל פרס שהתקיים אמש, אבל החלטתי שיש מספיק אנשים שמדברים כל הזמן, מפרשנים, מברברים את עצמם לדעת, ורק כי זה המקצוע שלהם ועל זה משלמים להם. לכן בגלל שאני כאן בהתנדבות גרידא, החלטתי להתנתק מהחדשות, ומענייני דיומא ולהתעסק בדברים חשובים לא פחות. המשפט שבכותרת מיוחס לקארל רוג'רס, פסיכולוג ואבי גישה הפנומנולוגית הומניסטית. על הגישה ניתן לקרוא בהרחבה באינטרנט, אך כמובן שמדובר בגישה אחת מתוך אסכולה רחבה הרבה יותר (האסכולה ההומניסטית) טעימה קטנה-רוג'רס טוען כי "האדם השלם", הוא זה שמסוגל להקשיב ולחוות רגשות, מחשבות, ולהתנהג מבלי שיחוש כל תחושת איום, אפילו אם הם נחשבים שליליים. כלומר, ה"האדם השלם"הוא זה שחש בדחפיו ומסוגל להודות כי הם קיימים. אין מדובר כלל בהתנהג</div>Wed, 19 Jun 2013 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13820877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13820877http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13771976<div align="right" dir="rtl">יחסית די הרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל זה רק כי אני לא מצליח להגיע למצב של 5 דקות פנויות. אז עד הפעם הבאה שיהיה כאן פוסט רציני, אני רוצה להמליץ לכם על הצגה שצפיתי בה אמש. אקדים ואומר אני מקפיד לראות הצגות לפחות פעם בחודש, מי שאוהב לצרוך את סוג התרבות הזה יודע עד כמה הדבר הזה מהנה ושונה כמעט מכל סוג אחר של הופעה כלשהי על במה. אתמול צפיתי בהצגה "משאלה אחת ימינה", עיבוד לספרו של אשכול נבו. אני מאוד אוהב את אשכול נבו כסופר, אני די בטוח שבעוד כמה שנים הוא יתפוס נתח נכבד בפנתיאון הסופרים הישראלים (גם עכשיו הוא כבר מסומן כהצלחה גדולה), לכן חששתי לפני ההצגה, עד כמה עיבוד להצגה יכול להיות מוצלח כמו הספר? מסתבר שטעיתי. ההצגה פשוט מעולה. כל מי שבשנות ה20 לחייו יזדהה מאוד עם ההצגה או לפחות ימצא בה חלק שהוא רואה בו את עצמו. יש בהצגה הכל- אהבה, שברון לב, צחוק, עצב, מוסר השכל והכל בעיבוד קצבי ומרתק שמרגיש ממש כמו צפיה בסרט קולנועי מהוקצע ומתוזמר. הצגה מאוד ישראלית שעוסקת בשנות ה2000, שחקנים מצויינים שמעבירים את הרגש וגורמים לכל אחד מהצופים להזדהות עם אחד מהם לפחות. רוצו לראות! מש</div>Wed, 08 May 2013 09:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13771976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13771976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13763473<div align="right" dir="rtl">לפני שאתפנה לעסוק בכותרת, אדגיש ואומר מראש כי אני אדם רגוע מטבעי, אך יש דברים בעולם שיכולים להכעיס אותי ולהוציא אותי משיווי משקל ולהגיב כמעט כמו עמנואל רוזן כשהוא מקבל הודעת סמס שכתוב בה "לא" מכון כושר זה מקום שאליו באים להתאמן ולהיות בכושר (זה לא מובן להרבה אנשים כפי שתראו בהמשך). ככל שהזמן חולף, מגלים אפילו שכיף להגיע ולהקדיש שעתיים לאימון טוב ובעצם לשכוח מכל צרות היום, לפרוק קצת אגרסיות ואולי אפילו לפגוש אנשים שמכירים. מהשעות הרבות שיצא לי לבלות במכון הכושר, גיליתי תמונה מדאיגה של אנשים שיכולים להרוס את החוויה שלשמה הגעת, סוג של אנשים שיכול פשוט לעצבן אותך רק מהניואנסים שלהם. יש כל כך הרבה סוגים, היום נתמקד בחמישה מרכזיים שבהם- להלן 5 סוגי אנשים במכון כושר שמשטרת מכוני הכושר צריכה להרוג/לאסור/להטיל מס על התנהגותם, טייק 1 : אלו שלא מחזירים משקולות למקום זה מרגיז, זה מעצבן, אני לא יודע אם זה קשור לחינוך או למינימום כבוד. זה נורא פשוט- התאמנת, הרמת 20 קילו משקולת, איזה גבר אתה. למה להשאיר את זה על הרצפה? ולמה לעזאזל חצי מהאימון של שאר האנשים במכון צריך להתבזבז על לחפש את המ</div>Tue, 30 Apr 2013 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13763473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13763473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13757179<div align="right" dir="rtl">החל מאתמול בערב, שוטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל שמועות העוסק באיש תקשורת ותיק.הכל התחיל כאשרתא עיתונאיות ישראל(קבוצת עיתונאיות ובעלות תפקידים בתקשורת) יצאה בהודעה שאומרת כי לידי חברות הקבוצה הגיעו מעל ל40 עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית , במשך תקופה ארוכה, בידי איש תקשורת בכיר מאוד. ההודעה קוראת למי שמצאה את עצמה נופלת קורבן למעשיו של איש התקשורת- לפנות אליהן ולמסור את עדותן. (את לשון ההודעה המלאה ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק של כתבת הפלילים של גל"צהדס שטייף).מיד לאחר הפרסום, רב סרן שמועתי החל לעבוד שעות נוספות. הרבה מאוד ספקולציות ושמות אפשריים הועלו. שם אחד בלט מעל כולם, אך כמובן שאינני מתכוון להתעסק בשמות ובשמועות. לטעמי ולשם שינוי, זהו אולי הדבר הפחות חמור בסיפור.הבוקר, בתכנית הבוקר של רשת שנקראת באופן אירוני לחלוטין"מדברים על זה",התקיים פאנל העוסק בגל השמועות אודות אותו איש תקשורת (הקישור לקטע המלאכאן). הפאנל כלל את אנשי התקשורת והמנחים- שרון כידון ושי גולדן וכן את גדי סוקניק והדס שטייף.אחד מרגעי השיא בריאיון לטעמי, היה הרגע שבו המנחה שי גולדן, שואל א</div>Thu, 25 Apr 2013 19:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13757179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13757179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13756194<div align="right" dir="rtl">כפי שכבר שמתם לב בוודאי, המוטיב החוזר בבלוג הוא משום מה לימונים. לא סתם בחרתי דווקא בפרי הלימון. יש לנו בבית עץ לימון גדול שמניב מדי שנה בין 15-17 ק"ג (!) של לימונים. השאלה המתבקשת היא- מה עושים עם כל כך הרבה לימונים? אמנם הפרי הוא חמוץ, אבל כפי שכתוב בכותרת הבלוג- אם החיים נותנים לכם לימונים- עשו לימונדה. הפעם לא נעסוק בלימונדה אלא במשקה אלכוהולי בשם "לימונצ'לו" (מוטיב חוזר כבר אמרנו?). הלימונצ'לו הוא משקה שמקורו באיטליה ונפוץ מאוד באזורי סרדיניה וסיציליה. בדומה לסנגריההספרדית, הלימונצ'לו האיטלקי מוגש קר וקפוא במיוחד בימי הקיץ החמים, אך האיטלקים נוהגים להגיש לימונצ'לו צונן לאורחיהם בסיום ארוחה אפילו במהלך החורף. עכשיו, כששוב יש דיבורים על העלאת המס על האלכוהול, שכבר החלפנו את ארון הבגדים למצב קיץ, ובגלל שאין משקה יותר מתאים מזה- אני שמח להציג את המתכון שלי ללימונצ'לו ביתי :) אז מה צריך בעצם? 15-16 לימונים טריים מאוד (עדיף כאלו שנקטפו ממש הרגע- בשביל ארומה מושלמת.) 1 ליטר אלכוהול נקי (95%). אפשר גם להשתמש בוודקה איכותית, אבל זה לדעתי הרבה פחות מוצלח וכדאי ללכת דווקא על אלכ</div>Wed, 24 Apr 2013 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13756194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13756194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13751156<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון, קריאות "רוצח" נשמעות לעברי מכל עבר. לא רק לעברי, גם כלפי חבריי ומקורביי. "אתה חייב לצפות את ההרצאה הזאת, אתה לא מאמין איך החיים שלך ישתנו" אז צפיתי. חיי לא השתנו, רק קיבלתי חלחלה מדמגוגיה רצופת שקרים, נבזית ועלובה של אדם המוגדר כמחבל בארה"ב ובריטניה. בזמן האחרון, אמרו לי שאני עושה שואה. לא פחות מזה, שואה. ובאותה נשימה, העזו לטעון בפניי שהשימוש במונח "שואה" לתיאור חורבן יהדות אירופה, הוא חוצפה וזילות המושג "שואת בעליי החיים", כן, שואת בעלי החיים. לא פחות ולא יותר. נחרדתי. התברר לי שביננו מתהלכים יהודים, שטוענים ללא כחל ושרק כי אנחנו עושים שואה- שואת בעלי החיים. אז איזו שואה גורמת לזילות השניה? ואיזו "שואה" גורמת לשואת היהודים לאבד מחשיבותה ומגודלה? ומי אחראי לזה? נכון, אותם היהודים. אין לי בעיה עם אף אדם באשר הוא, טבעוני או צמחוני. אין לי בעיה עם חוק צער בעלי חיים, אני מאמין שלבעלי חיים מגיעות זכויות, אני אוהב חיות לא פחות מכל אדם שלא אוכל המבורגר לארוחת הצהריים שלו. כמה מקרובי משפחתי הם צמחונים וטבעוניים. אולי זה משהו בחינוך, אבל הם מאמינים בחיה ותן לחיו</div>Sat, 20 Apr 2013 15:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13751156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13751156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13747182<div align="right" dir="rtl">לפני מספר שבועות הופיעה בתיבת הדואר שלי (אמיתית, לא ג'ימייל) מכתב כחול הנושא את הלוגו של בנק לאומי. מוזר, מה פתאום מכתב סתם ככה? "הודעה בדבר שינוי סוג החשבון ותנאיו" בישרה שורת הנידון. מהיום אני אשלם יותר עמלות- עמלות מכל הסוגים- עמלות משיכה, עמלות הפקדה, עמלת שורה, בקיצור כל עמלה אפשרית שקיימת בלקסיקון העמלות של הבנק. בנוסף, אשלם דמי חשבון, ועוד כמה תשלומים נוספים שמעולם לא זכיתי לשלם. אמרתי לעצמי, ניחא- עכשיו אני חייל משוחרר, אני אדם מבוגר, אשלם כמו כולם ואהיה אחד מיני רבים, כי זו השיטה. אבל מה לעשות שהסקרנות אצלי היא דבר שלא ניתן לעצירה, אז בדקתי מול הבנקים הגדולים את ההטבות לחיילים משוחררים- ובאופן מפליא- אני לא צריך לשלם את אותם ברוב הבנקים שאותם בדקתי, כחייל משוחרר ובוודאי שכסטודנט בקרוב. מיותר לציין שלקחתי את כספי ועברתי בנק. וכך, המשיכו וחלפו הימים. בין הכותרות של יום הזיכרון ויום העצמאות, בין האבל לשמחה על עצמאותה של מדינתנו הקטנה. בין הקבב לשיפוד, נדחקה לשולי הכותרות, בתזמון מדהים ואף קוסמי, הידיעה בדבר מחיקת חוב של150 מיליוןשל דנקנר לבנק לאומי. מסתבר, שמנכ"לית הבנ</div>Wed, 17 Apr 2013 09:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Limoncello)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831103&blogcode=13747182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831103&blog=13747182