http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992ברגע שאתה מרגיש את הצורך להוכיח שאתה שונה, דע שאתה בדיוק כמו כולם.heCopyright 2026 MissNoOne. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13778801<div align="right" dir="rtl">זה תמיד ככה, כשטוב וכיף כמעט ולא מעדכנים את הבלוג. לא עידכנתי מזמן - סימן שטוב לי. רק רציתי לשתף ביום הכיפי שעשה לי טוב על הלב. חברה שלי רצתה לקנות מחוך, אז הלכתי איתה לחנות. עד עכשיו לא קניתי לעצמי מחוך כי תמיד ביאס אותי כשלא הייתה המידה שלי ואם הייתה זה נראה זוועה על הגוף. חשבתי לתת לזה עוד נסיון, אז שאלתי את המוכרת.. אני: "יש מידות גדולות?" מוכרת: "כמה גדולות?" אני: "בשבילי" מוכרת: (בזלזול) "גדולות.." אוי כמה שזה עשה לי טוב על הלב. וקניתי מחוך! רק מידה אחת גדולה יותר מהמידה של חברה שלי, הרזונת. כיף =] אחרי זה התחשק לי פירסינג, אז הלכנו לאותו המקום שעשיתי בו את רוב הפירסינגים שלי, והפירסר שעשה לי כבר כמה עגילים ואף פעם לא זוכר אותי התחיל לדבר כזה כמו שהוא היה מדבר איתי תמיד. שאל לאן אני יוצאת ואם יש לי חבר וכאלה. ולשם שינוי הוא גם שאל אם בא לי להפגש ולקח את המספר שלי. אוי הדברים הקטנים שעושים טוב. =]</div>Tue, 14 May 2013 00:35:00 +0200Israblog830992@outlook.com (MissNoOne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13778801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830992&blog=13778801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13743739<div align="right" dir="rtl">ילדים, צאו החוצה. זה לא בשבילכם. יש לי הרבה אישיוז עם הגוף שלי. אני שמנה, מודעת לזה, שונאת את זה, אז אני עובדת על זה. בחודשיים האחרונים הורדתי 12 קילו, ועדיין סופרים. בסופו של דבר אהיה כוסית. כחלק עם ההשלמה שלי עם עצמי, החלטתי לפרסם פה תמונות.. למי שיש בעיה עם זה שיצא. הקשירה הראשונה: לפעמים גם אין קשירה: הקשירה השניה: וכו' וכו'... <img src="http://i1187.photobucket.com/albums/z3</div>Sun, 14 Apr 2013 18:27:00 +0200Israblog830992@outlook.com (MissNoOne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13743739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830992&blog=13743739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13737771<div align="right" dir="rtl">לכל מי ששואל אני טורחת להגיד שזה שאני אוהבת כאב לא אומר שאני נשלטת. אז אמנם האמרה הזאת נכונה, אבל זה גם לא אומר שאני לא נשלטת. זה רק הצגה החוצה שלא ידעו שאני רוצה להתמסר למישהו ולהביא לו שליטה עליי. כי אם אני אעשה זאת, זה צריך לבוא ממני, ולא כי מישהו מצפה לזה ממני. כל ה"שולטים" שיצא לי להכיר עד היום היו כאלה. הם מצפים להתמסרות מלאה ישר ובלי מאמץ. אז אני לא כזאת, אחריי צריך לרדוף, לחזר. אותי צריך להרוויח. ואני שווה את זה. אני אוהבת לפנק את האנשים הקרובים אליי. לראות שמשהו שעשיתי עשה טוב למישהו שאני אוהבת. אם זה להכין ארוחה טעימה, אם זה לנקות, אם זה לענג. אני גם אוהבת את כל ההתעסקות בי, שמכאיבים, שמביאים עד קצה היכולת. עם הבן אדם היחיד שהייתה לי מילת ביטחון אף פעם לא השתשמתי בה. זה עבר לי בראש אינספור פעמים, וצעקתי ובכיתי והתפתלתי, אבל לא אמרתי אותה. כנראה שעצם העובדה שהוא אמר לי לבחור מילת ביטחון גרמה לי לבטוח בו עוד יותר, כך שבטחתי בו שיפסיק כשאני באמת צריכה ולא כשסתם נראה לי שאני צריכה. ובאמת, ברגעים שהכי הייתי צריכה הפסקה וליטוף - קיבלתי אותם. זאת לעומת סשנים ללא מילת בי</div>Tue, 09 Apr 2013 19:41:00 +0200Israblog830992@outlook.com (MissNoOne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13737771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830992&blog=13737771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13737215<div align="right" dir="rtl">לפני כמה חודשים הכרתי חבורת אנשים חדשה שנפגשת כל שבוע. בפעם הראשונה שהייתי שם, שמתי עין על אחד מהאנשים שם וישר נדלקתי עליו. גם בפעם הראשונה רק צפיתי ולא באמת השתתפתי. בפעם השניה הציעו לקשור אותי, והסכמתי. הם ניסו לשכנע אותי להוריד חולצה אבל התביישתי (אפילו שהייתי כבר במצבים פומביים יותר), אז נשארתי לבושה והוא התחיל לקשור אותי. הייתי כלכך מהופנטת מכל תשומת הלב שפתאום הייתה עליי שלא שמתי לב אפילו שהוא פותח לי את הכפתורים בחולצה, אז הם פירשו את זה כאילו אין לי בעיה עם זה, וגם הורידו לי את החזיה בדרך. שבוע אחרי זה הוא הוריד לי את החולצה לפני שהוא קשר אותי, ושבוע אחרי זה כבר הורדתי לבד חולצה וחזיה, וכך גם בשבוע הרביעי. בשבוע החמישי גם הורדתי כבר את המכנסיים וכך זה היה כל שבוע מאז. אני נשארת בתחתונים בלבד וקושרים אותי. ותמיד הוא קושר אותי. ומשבוע לשבוע אני נדלקת עליו יותר ויותר. יום חמישי האחרון המפגש היה אצלו בבית. אחת מהחברה אמרה שהיא נשארת לישון שם, ושאלה אם אני רוצה להשאר גם. הסכמתי. אחרי שסיימנו לנקות קצת נכנסנו שלושתינו למיטה. ושניהם ירדו לי, ושתינו ירדנו לו, והוא עשה</div>Tue, 09 Apr 2013 10:36:00 +0200Israblog830992@outlook.com (MissNoOne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13737215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830992&blog=13737215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13734917<div align="right" dir="rtl">הגיע הזמן להתחיל מחדש. היה לי אותו במשך שנים. הוא היה נטוש הרבה זמן כך שהייתי בטוחה שכבר אף אחד לא זוכר אותו ולא יכנס אליו שוב. שיניתי הכל - כינוי, כותרת, עיצוב. רק את המספר לא שיניתי. אהבתי את המספר מאוד, יש לי קטע עם מספרים.והרגשתי חופשיה לשפוך שם הכל. כל מה שאני חושבת על כל מי שאני מכירה.ואז הסתבר שלא כולם שכחו ממנו כמו שחשבתי.והיא קראה את כל מה שכתבתי עליה.וכמו שידעתי במשך הרבה זמן שהולך לקרות - רבנו. ושוב כמו שקורה תמיד, אנחנו לא מדברות."ודבר אחרון, אל תזכרי בי בעוד חצי שנה ותצפי שאשכח ואחזור כאילו לא קרה כלום. נמאס לי להיות סלחנית ולקבל הכל. ביי"עם כל הפעמים שרבנו, וכל הפעמים שלא דיברנו למשך תקופות ארוכות, תמיד חזרנו ללהיות בקשר.כל פעם שכחתי את הדרמות שהיו פעם שעברה וחשבתי שזה יהיה חכם לחזור להיות בקשר איתה, ותמיד היינו הופכות לחברות טובות, ותמיד היא הייתה מוצאת סיבה חדשה לריב איתי.ותמיד הייתי זוחלת ומתנצלת על דברים שאני לא באמת מצטערת עליהם.אז הפעם אמרתי לה שאני לא מתנצלת.היא הכירה אותי לפני והיא מכירה אותי עכשיו, והיא יודעת איך אני, ואני לא רואה סיבה להשתנות.חמודה, אם לא טוב ל</div>Sun, 07 Apr 2013 12:24:00 +0200Israblog830992@outlook.com (MissNoOne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830992&blogcode=13734917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830992&blog=13734917