http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516נשים, א-נשים, אנשים. לכל הבררניות, הספקנים, הרגישות, הפרפקציוניסטים, האופטימיות והרציונאליים באשר הם/ן. רווקות עירומה, מנקודת מבט של סטודנט, 24, תל-אביבי-ירושלמי.heCopyright 2026 4Eyez. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13973441<div align="right" dir="rtl">Online Dating, בואו נדבר על זה. אז לפני זמן מה, ידידה טובה שלי שאני נורא אוהב, הציעה לי להרשם לאתר היכרויות מאד ספיציפי. היא טענה שמסתובבות שם בחורות איכותיות. ואני, תמיד הייתי אנטי. אף פעם לא האמנתי, אם עקבתם אחרי אתם בטח יודעים שאני מאמין שדברים טובים לא באים בקלות. והיכרות אינטרנטית היא כלכך זמינה וקלה עד כדי חוסר אמון. השתכנעתי. נרשמתי. ואכן, היו שם בחורות נהדרות לעייפה, יפות, חייכניות, עם נתונים מרשימים ובעיקר, מחפשות אהבה. הופתעתי. מטבעי אני סקפטי בנוגע לדברים כאלה. כמו שכבר אמרתי, אני יודע שאין ארוחות חינם, ואת הכל צריך להרוויח בדם יזע ודמעות. וכאן? פשוט וקל- שלח הודעה! אז שלחתי, הודעה ועוד הודעה ועוד אחת. לא לפני שהעליתי את הטובות שבתמונות. אמנם, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל כשאין מי שיעיד עליך בסביבה אמר הלל הזקן - "אם אין אני לי מי לי" - אז כתבתי על עצמי כמה מילים. וכך התחיל המסע שלי בעולם ה-Online Dating, שיחה עם אחת, ועוד שיחה עם אחרת. היו שקטעו שיחה קולחת ואחרות שמושכות שיחה חסרת תוכן. להפתעתי, שוב, אפילו כמה דייטים יצאו מזה. לא האמנתי. בחורו</div>Sun, 24 Nov 2013 01:52:00 +0200extra_boy1@yahoo.com (4Eyez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13973441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830516&blog=13973441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13951235<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי, מספר חודשים. הרבה סיבות היו לכך, לימודים, הקמת חברה קטנה, עבודה רצינית חדשה. עומס.עכשיו אני כאן, הרגשתי צורך עז לכתוב לעצמי בעיקר, אבל גם לכם. אז בזמן הזה שלא הייתי כאן, בערך מחודש אפריל, עבר עליי הרבה, יצאתי המון, טעמתי מכמה וכמה סוגים, ניסיתי לחוות כמה שיותר, אבל... לא הצלחתי למצוא את שאהבה נפשי, גם עכשיו. אז בתור אקט תגובה ואחרי 8 מע' יחסית קצרצרות שנמשכו החל מדייט בודד ועד חודש התקשרות, החלטתי להתנזר... אם נקביל לכך את העולם האקדמי, הדבר דומה למצב בו אתה מנסה לפתור תרגיל מאד קשה וארוך, ללא הצלחה. הרבה פעמים הפתרון הכי מוצלח ולא טריוויאלי הוא לעזוב הכל וללכת לאכול גלידה, פשוט כך. וניסיתי.הניסיון צלח בצורה חלקית, אף פעם לא הצלחתי להתנזר באמת. אני בחור כזה, זוגי כזה. קבלו ביטול על התנזרות.כבר חצי שנה שאני מנסה ליישם, הרבה מזה בזכותכם, בתגובות לפוסטים הקודמים ביקשתם שאחזור עם תובנות, אז הנה.הדרכים להשגת מבוקשי היו רבות ומגוונות.כולם אמרו שדרך חברים זו השיטה הטובה ביותר...אז הפלא ופלא כל החברות של הידידות שלי, תפוסות.ואז ידידה שלי הציעה לי להרשם לאיזה אתר, היא אומרת ששם החבר'ה איכותיים, התבדיתי.בלימודים, בעבודה, טוב אני חושב שרוב האפשרויות מוצו והגיע הזמן להרחיב את מעגל החברים הגם ככה רחב שלי.אם אתחיל לספר על כל מערכת יחסים, יוקדש לה לפחות פוסט שלם כי כל בחורה היא באמת עולם ומלואו. וזאת לא כוונת המשורר.לא יודע אם הזכרתי או לא, אבל הייתה לי מע' יחסים ארוכה. 3 שנים, אהבה גדולה.מאז שהיא הסתיימה חייתי במין הכחשה שזה מזמן מאחורי ואני עברתי את זה, ואפילו בקלות.לאחורנה התחוור לי שאני חושב עליה המון... התחלתי להודות בזה שאני עדיין תקוע עליה. שוב בדיה. אני תקוע על ההרגלים שאני כלכך רוצה בחזרה.לפני שבוע וחצי נפל דבר. זה הולך ככה:הכרתי מישהי בגיל 15, הפכנו להיות זוג בגיל 18. התגייסתי לצבא, נפרדנו אחרי 3 חודשי חברות. בכי גדול. הבאה אחריה הייתה האקסית המדוברת משלוש שורות למעלה, 3 שנים, נפרדנו. פגשתי שוב את אותה עלמה מנעוריי. היא יפהיפייה.קורס פסיכומטרי. שוב הזדמנות, אבל אני לא הייתי מוכן, כי "הרגע יצאתי מקשר של 3 שנים". התחרטתי. אבל זה היה מאוחר מידי.עלמתי חגגה יום הולדת. ומי התקשר להגיד מזל טוב? עבדכם הנאמן.אחרי שלא הוזכר אף זכר בשום הקשר במהלך השיחה, קלטתי שהחבר, איך לומר, כבר לא.הם היו 3 שנים יחד. נפרדו לפני חודש.תזמון גרוע, אני יודע. אבל מי שלא מסתכן לא מרוויח.ולאור העבר המשותף זה הרגיש כמו סיכון מחושב. הסכימה לנסות, אושר גדול, שבוע מדהים, פרפרים בבטן, מחשבות, כיף של התחלה, אהבת חיי בפוטנציה.ואז הגיע ה"אנחנו צריכים לדבר" ומיד אחריו "הרגע יצאתי מקשר של 3 שנים".בעטו אותי. ושוב לבד.הפעם הראשונה שמישהי הצליחה לרגש אותי ולהוציא אותי מהסרקסטיות שפיתחתי בזמן האחרון.אז מי אמר שהגלגל הסתובב לו? </div>Mon, 28 Oct 2013 22:57:00 +0200extra_boy1@yahoo.com (4Eyez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13951235http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830516&blog=13951235http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13750675<div align="right" dir="rtl"> כולנו מוקפים בחברים וחברות, קרובים יותר וקרובים פחות. ויוצא לנו לדבר איתם מידי פעם. ואפילו לפעמים שופכים את הלב, בוכים על שכואב, משתפים בהצלחות, בכשלונות ובשמחות. מה לא? החברים תמיד שם, הם סופגים הכל. הם מקיפים אותנו יום יום ומשפיעים על חיינו בלי שבכלל נדע. אנחנו והם מתכנסים אחד אל עבר השני, כמו אסימפטוטה אופקית מושלמת בחשבון דיפרנציאלי. (10 דק' קריאה למנוסים שביניכם. 14דק'למתחילים. לתלמידי כיתות א'-ב' מינימום 20.) ואני אוהב את המצב הזה. שהם שם. בטוח שאני מנצל אותו לטובתי. אולי מנסה לתלות בהם את יהבי, מנסה לדלות את פתרון הקסם, אבל בעיקר שופך את הלב, לכל מי שמספיק קרוב ומוכן לשמוע. והחברים שלי, הם אנשים טובים, לכל הדעות. הכי איכותיים שאפשר לבקש. כאלה שכל אמא רוצה לבת שלה. כאלה שבבוא היום ארצה לבנותיי. אנשי שיחה, חדים, אינטיליגנטים, שאפתנים, רציניים מאד ויחד עם זאת בעלי חוש הומור בלתי נדלה. אצלנו בחבר'ה כמעט כולם היו לוחמים, ואם לא היית לוחם אז בטח עשית איזה תפקיד סודי ונחשק בחיל המודיעין. סטודנטים ובוגרים מהמוסדות הכי טובים בארץ להשכלה גבוהה, כל אחד בתחומו. אנשים ערכיים, כא</div>Sat, 20 Apr 2013 04:00:00 +0200extra_boy1@yahoo.com (4Eyez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13750675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830516&blog=13750675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13727085<div align="right" dir="rtl">שינוי פאזה. יורה מהמותן, אבל בצרורות. אין מטרה ברורה. בעצם יש, או שמא אני מחפש שהקליעים יפגעו ואז אצור את המטרה סביבם? התיאוריה הזאת היא האנטיתזה שלי. מוציא את הכלים הכבדים. ידידים. ידידות. מה שבא, סבבה! אני יכול לדבר בשמי, בשם רוב חבריי, ואני בטוח שגם בשם חלק גדול מהקוראים. אנחנו יודעים למכור. ומה שאנחנו יודעים למכור הכי טוב זה מה שאנחנו מאמינים בו. כשניסיתי לעבוד בעגלות בארה"ב התבקשתי למכור למלכי, אדוני ושליטי הצרכנות הקפיטליסטית, האמריקאים. היה נדמה כאילו הם קונים הכל, ושזה כלכך קל. לא האמנתי במוצר, ולמרות שניסיתי לא הצלחתי למכור. אז מה הנקודה את בטח שואלים את עצמכם? הנקודה היא שהמוצר או הישות בה אתם הכי מאמינים, לא עוררין וללא ספקות, מאמינים שהיא דבר מצוין כשלעצמה, ושום דבר לא יכול להניא אתכם מהמחשבה הזאת, והידיעה הזאת מנחה אתכם כל עוד אתם שועטים קדימה בחייכם, ואתם מתקדמים, כל אחד בקצב הייחודי ובמנעד המאפיין אותו. והישות הזאת, הדבר עליו אני מדבר הוא, ניחשתם נכון, אתם עצמכם. אנחנו מכירים ביכולות שלנו, בחוזקות ובחולשות, והיכולת המדהימה למכור את מה שיש לכל אחד מאיתנו להציע בצ</div>Mon, 01 Apr 2013 03:50:00 +0200extra_boy1@yahoo.com (4Eyez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13727085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830516&blog=13727085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13724932<div align="right" dir="rtl">"ככה לא בונים חופה". היכרות קצרה. תהיה על דרכו של עולם הרווקים. קמצוץ סטטיסטיקה. תל אביב. אהבה. יחסים. זוגיות. שינוי כיוון. שאלה פתוחה. זהו תקציר קטע הפתיחה של הבלוג. 10 דק' קריאה למיטבי קרוא, 15 דק' לעיניים עצלות. תהנו.    את הספר "ככה לא בונים חופה" של הסופר טל בניה, קראתי לפני שנים, הייתי חייל, לוחם. בין מארב לסיור, או סתם עוד שמירה, בעיקר בשבת, אתה מוצא זמן לשבת ולקרוא. תולעת ספרים שכזאת. באותם ימים לא תיארתי לעצמי ששנים מאוחר יותר הסיפור הזה יהפוך להיות רלוונטי כלכך.   מאז הספקתי לחוות קשר ארוך ורציני, וגם כמה, איך לומר, קצת פחות. לא אחרה לבוא השקעה של זמן יקר במקצה שיפורים, כי מה לעשות, בתיכון במקום ללמוד בילינו בצופים. טיול אחרי צבא, בגפי, חצי שנה קופץ מחבר לחבר, מחבורה אחת למשניה.. הייתה הרגשה כאילו כל מי שאתה מכיר ירד מהארץ.   והמסלול ממשיך, עוזב את קן ההורים התל אביבי לטובת דירת שותפים בירושלים עיר הקודש, התחלה של לימודים, מקצוע...</div>Sat, 30 Mar 2013 21:52:00 +0200extra_boy1@yahoo.com (4Eyez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830516&blogcode=13724932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830516&blog=13724932