<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הערכה, לא פופולאריות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195</link><description>הבלוג הזה עוסק פחות או יותר בי ובדיכאונות שלי. או יותר נכון, בדיכאון היחיד: ציור.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 כן, כן אני כן.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הערכה, לא פופולאריות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13763102</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני שונאת &quot;draw my life.&quot; של אנשים.כי לכל היוטיוברים המדהימים האלה, יש את החיים הנחמדים, וכל מה שהם עושים פתאום מצליח לאחר ילדות לא טובה, בלשון המעטה.אבל הם מתפרסמים להם והופכים למוצלחים, וכל השורות הצ&apos;יזיות האלה של ה&quot;תעקבו אחרי חלומותיכם&quot;. 
ועכשיו גם חברה רוצה להיות יוטיוברית. והיא לא מקשיבה לי ולא מבינה שיש כל כך הרבה סיכויים שהיא לא תצליח.

הבנתי שאסור לתלות תקוות בשום דבר, כי כשאתה תולה תקוות הן נופלות לרצפה ומתנפצות. 

ועכשיו, שיר לסיום.די סיכום על איך שאני חושבת, אני בטוחה שמחר יהיה הרבה יותר טוב.
&quot;כשאהיה רזה יותר&quot;, &quot;כשאהיה מצחיקה יותר&quot;, &quot;כשאהיה מוכשרת יותר&quot;.


ועכשיו, התקדמות לסיום:





&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 30 Apr 2013 18:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13763102</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13763102</comments></item><item><title>כבר לא באמת אכפת לי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13758523</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז סגרתי את הדוויאנטארט, וציירתי לעצמי. וירדתי קילו, וחפרתי על סכיזופרניה פרנואידית, ולריספרדל יש תופעות לוואי ממש לא נחמדות, וספר הDSM נמצא בבית שלי אז טוב לי. 
אני אוהבת ללמוד על הפרעות נפשיות. זה מעניין אותי, אני חושבת שאהיה פסיכיאטרית. 
אם אצלי תתאבחן מחלה נפשית כלשהי, אני די בטוחה שזאת תהיה הפרעה דו-קוטבית, כי דכאונות הציור המוזרים והמצב-רוח השמח מאוד שיש לי ביום יום מתחלפים אחד לשני די מהר.
וזה מעצבן.

בהתחלה בכלל רציתי לדבר בפוסט הזה על שלא ממש אכפת לי יותר אם אין לי קהל, כי לי טוב לצייר לעצמי, למרות שאני כן רוצה שאנשים יראו את הציורים שלי. 
כי אני אוהבת תמיכה. מי שרוצה לקרוא לזה תשומת לב- בבקשה. תהנו. 

כרגע אני קצת במצב כזה של דיכאון זמני, אני אוהבת לשבת לי בחדר כשהטריסים סגורים, המחשב מרעיש ואציו הורג אנשים מנסיכות בורגיה במסך שלי, כי Assassin&apos;s creed זה כיף. 

ולא, בבקשה, אל תכנסו בי ב&quot;את לא יודעת מה זה דיכאון&quot;, כי נכון, אני לא יודעת, יש לי אחלה חיים, בלה בלה, כרגע אני מדוכאת כי לא יודעת מה. מצטערת אם סתרתי את עצמי, כבר אין לי ממש מושג.......עריכהאה כן, קחו התחלה ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 26 Apr 2013 21:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13758523</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13758523</comments></item><item><title>נמאס לי מזה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13731643</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נמאס לי מחוסר ההערכה שאני מקבלת כלפי הציורים שלינמאס לי מהחרא הזה ומכל מה שהקהילה הכל כך פתוחה ושמחה וצבועה (בירוק) הזאת מייצגת
אתר מחורבן
לאף אחד לא באמת אכפת
אני צריכה למכור את הנשמה לפונים העלובים בשביל להצליח
לא רוצה
זה עלוב
הכל עלוב
אני עובדת שעות בשביל משהו שלא מצליח ולאף אחד לא באמת אכפת ממנו.
אני כזאת גרועה בציור? הציורים שלי כאלה עלובים שלא מגיעה לי אפילו יריקה?
למי אכפת 
לאף אחד
אני רוצה להמחק מאתר הדפוק
אבל אין לי אומץ. 
נמאס לי
אני שונאת את החרא הזה
אני שונאת את זה
שונאת להשקיע
לא רוצה יותר
כן אני כן
אני כן צעירה מידי בשביל להיות מוערכת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Apr 2013 19:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13731643</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13731643</comments></item><item><title>אני רוצה..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13721372</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה שנות ניסיון.
אני רוצה להיות מסוגלת לצייר מצבים.
אני רוצה דמויות פשוטות יותר. 
אני רוצה סגנון יחודי וחינני. 
אני רוצה להבין אנטומיה כמו שצריך. 
אני רוצה שלא יגידו לי &quot;הם נראים בדיוק כמו דמות אחרת שלך&quot;. 
אני רוצה להצליח לצייר אינטראקציה בין אנשים. 
אני רוצה להצליח לצייר הבעות טוב. 
אני רוצה עיניים חיות יותר, ואפים נורמאליים.
אני רוצה ליינארטים נקיים.
אני רוצה שהצביעה תהיה בכלל דומה לליינארט.
אני רוצה שיפסיקו להגיד לי &quot;היא מאוד יפה&quot; כשאני מציירת בן.

אני רוצה להיות מוכשרת.

גם אם אני אהיה מנוסה, לא אהיה כשרונית. אין לי סיכוי במבטים. גם לא בכל הזוויות ציור. או בציור כמה דמויות. 
קשה לי לצייר, אני כבר לא נהנית כל כך כשאני מציירת דמות ריאליסטית.
אני רוצה דמויות לא ריאליסטיות, פשוטות, כיפיות לציור, כאלה שתווי הפנים האנושיים שלהם לא מגבילים את ההבעות. 
אבל אז אני מאכזבת.
את מי?
את עצמי. אני מסוגלת לצייר פחות או יותר ריאליסטי. אבל עם חוסר מובהק בהבעות. וחבל. חבל לזרוק את זה לטובת דמויות פשוטות.
אבל אני כל כך רוצה קומיקס. וכישרון. וניסיון. וכל השיט הזה שיגרום לי להפ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 27 Mar 2013 22:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13721372</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13721372</comments></item><item><title>ציורים ותמונות מצב.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13717773</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה ציורים.

פאנארט של אדוונג&apos;ר טיים. עדיין צריך לעבוד על היד והשיער של מארשל-לי (הימני) ועל פרינס גאמבול (ה.. כן, שני.)

סגנון שונה. אחמיא לעצמי ואגיד שזה די מסכם את טאמבלר. או את ההיפסטרים.


rainbow puking עם אף שנעשה בצורה די עלובה. אני ואפים זה שילוב רע. רע מאוד. אבל מורבידיות זה נחמד.


הזומבי האהוב שלי, שבקושי התחלתי. בינתיים כיף לעבוד עליו.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 25 Mar 2013 00:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13717773</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13717773</comments></item><item><title>קטע פתיחה לבלוג.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13717681</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ובכן, מעולם לא הייתי מתמצאת בבלוגים.
אבל עכשיו פתחתי אחד משלי, סביר להניח שהוא לא יהיה משהו. רק פריקות ודיכאון על הציורים ופריקות ואז עוד כמה סגידות לכל מיני ציירים וקנאה.
אולי אני לא בנאדם מנוסה בציור, למרות שציירתי מאז שאני זוכרת את עצמי, בחיים הקצרים האלה. 
האתר deviantart הפך לחלק גדול מהחיים שלי. פתחתי את המשתמש שלי בדיוק ביום הולדת 13, כי זה הגיל שממנו מותר לפתוח חשבון, ורציתי להיות אמיתית שם. ואז, למשך השבועות הראשונים, הבנתי שאין אפשרות לקבל כבוד לציורים שלך. יש לך 3 אפשרויות בהם אתה תוכל להיות מוכר, ואני לא עניתי על אף אחת מהן. עם הזמן כבר הספקתי להבין. וזה מדכא, אני מרגישה לא מוצלחת, שפוני עלוב קיבל יותר צפיות מציור דיגיטלי שלי, שהשקעתי עליו שעות, דם ויזע, וחיים סוציאלים. 

ציירת אני כבר לא אהיה, בגלל הפונים המסריחים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 24 Mar 2013 23:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (כן, כן אני כן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830195&amp;blogcode=13717681</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830195&amp;blog=13717681</comments></item></channel></rss>