http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808לכתוב זאת רק הדרך שלי לתת למחשבות שלי לנשום...heCopyright 2026 חיה על מילים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14139309<div align="right" dir="rtl">היי!מצטערת על ההיעלמות, תקופה מטורפת. אז... לפרק הראשון! טם טם טם! ;) 1 "איב, את לא רוצה להתאפר?" נענעתי בראשי למול העיפרון השחור שקלי, הילדה הכי דביקה בבית הספר, נפנפה אל מול פניי. "תודה קלי, אבל אני ומראות..." הצבעתי על פניי בקול מתנצל. עיניה הבזיקו בהזדהות. "את צודקת. ברור." היא מיהרה לפנות בעצמה למראה ולמרוח קצת עיפרון. "איך?" היא הסתובבה כדי לשאול לדעתי. הנהנתי לאישור ויצאנו יחד מהחדר שלה. אצלי בחדר כבר אין מראות. אולי זה ילדותי, אולי זה לא הגיוני, אבל אני שונאת להסתכל על הפנים שלי. הפנים המושחתות שלי. אבל אני ממעטת להיות בחדר שלי, הכל מקרה. ריינה, החברה הכי טובה לשעבר שלי והשותפה שלי לחדר, כועסת עליי. היא ירוקה. היא לא אמורה להיות סלחנית ושקולה? למה היא כועסת עליי, כשכל מה שעשיתי היה לנסוע למשרדי הממשלה ולסבול עינויים בגלל רצח שלא אני ביצעתי? לפחות מאז שחזרתי עם הפנים המושחתות שלי, פתאום ממש לא קשה לי למצוא חברה. קלי הייתה האופציה האחרונה בהחלט, אבל פחדתי לפגוע, שלא תשנא אותי לכל חיי. הלכנו לסלון, מקום ההתאספות של כל התלמידים בבית הספר טילר. לא הייתי הולכת לשם ע</div>Mon, 16 Jun 2014 23:56:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14139309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14139309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14130501<div align="right" dir="rtl">למי שלא קרא את הפוסט-שלום-חזרתי שלי, היי! אז הנה התקציר לסיפור ההמשךלreds, שנקרא scarred, ושאני מקווה שתאהבו ותעקבו! בבית הספר טילר מנסים לחזור לשגרה,- רעועה אך בעלת חזות יציבה- אחרי האסון שנגרם על ידי נערה אחת והסכין שלה. איב נאסט היא אדומה, מפורסמת, מצולקת, ובודדה. החברה היחידה שלה לא מדברת איתה, וכול שאר האדומים מתחברים איתה מרחמים. לנער עליו היא דלוקה כבר שנים יש פתאום חברה, והנער שדלוק עליה נתקל במחסום הבלתי עביר שהקימה סביבה אחרי הזוועות שעברה. אולי זה הזמן להתחיל לשאול את השאלות הקשות באמת כמו, לאן היא באמת שייכת? האם תצליח למצוא מישהו שישקם אותה? האם הצרות נגמרו? אם תשאלו את איב... הן רק התחילו. מקווה שאהבתם &hearts;&hearts;&hearts; אלמונית.</div>Fri, 06 Jun 2014 01:47:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14130501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14130501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14130489<div align="right" dir="rtl">אז... הי!! אחרי יותר מחצי שנה של כלום, אני בהחלט לא מצפה שהקוראות הנאמנות יישארו איתי, או שלמישהו יהיה כוח להמשיך לקרוא. אבל החלטתי לשפץ את סיפור ההמשך לreds ואת הבלוג, כי משעמם לי. :) לסיפור קוראים scarred והתקציר יעלה מיד אחרי הפוסט הזה. אני רק רוצה להגיד, שגם מי שלא קרא את reds או שכח הכל- זה לא כזה נורא. יש הרבה דמויות משותפות, אבל הכל מנקודת מבט שונה לגמרי... אתם תראו. אז אם הצלחתי לסקרן אתכם, ואם גם לכם משעמם- אל חשש! הסיפור הזה לא משעמם... אני חייבת להגיד שאני אוהבת אותו כמעט כמו שאני אוהבת את reds אבל הוא כל כך שונה שקשה להשוות... חכו ותראו. מתוכנן גם ספר שלישי- שדווקא התחלתי אותו- אבל זה כבר ממש רחוק. אז ברוכים השבים לבלוג שלי, שהשתנה לירוק לכבוד הסיפור החדש (אני מקווה שאתם כבר תבינו למה...), אשמח לשמוע תגובות, הערות, או סתם לראות שנכנסים מדי פעם... אוהבת מכל הלב, &hearts;&hearts;&hearts;, אלמונית.</div>Fri, 06 Jun 2014 01:38:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14130489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14130489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14039968<div align="right" dir="rtl">היי כולם!!!!אז כן, החלטתי לא להעלות את פרק 40.אם אי פעם אעלה את הסיפור המשך, תבינו למה.או שאולי לא תבינו, כי לא תדעו מה יש בפרק?לא יודעת.קיצר, היה ממש נחמד להעלות לכאן את הסיפור. אני יודעת שזה לא מובן מאליו שיש בלוגרים נאמנים שמלווים את הסיפור לכל אורכו, ואני באמת באמת מודה לכם שלא התייאשתם מההעלאה האיטית שלי.אני מרגישה שזה נתן לי נקודת מבט חדשה על הסיפור, ועזר לי ממש להיכנס לתוכו.אז זה פוסט הסיכום, תרגישו חופשי להגיד כל מה שעובר לכם בראש (או לא). אני תמיד אשמח לביקורת בונה (או לא). אני לא סוגרת את הבלוג, אבל נראה לי שאחזיר אותו לעיצוב הישן, זוכרים אותו?שיהיה נעים לעין.אז, תקפצו לבקר מדי פעם, מה?באהבה ענקית ובלי לבבות כי אני במחשב הנייד,אלמונית.נ.ב.- מישהו/י מחכה כמוני לסרט של מפוצלים? אני מתהההה שזה יצא כבר!!!!!! הייתי חייבת לפרוק את זה...</div>Tue, 11 Feb 2014 23:05:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14039968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14039968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14013003<div align="right" dir="rtl">הייי! חזרתי להעלות, רואות?אז בגלל ההפסקה הארוכה, הבנתי שמגיעה לכם את ההשקעה שלי (עוד שני פרקים סך הכל) ואני אגמור את הסיפור.נכון אני נחמדה? סתם, סתם.אז זה פרק סיכום כזה, אבל הוא לא האחרון, אז אל תעשו לי פרצופים. עדיין. טוב, לפרק. 39 ההלוויות היו הדבר הנורא ביותר. מכל התקופה הזאת. הייתי שמחה אם היו מניחים לי לא לבוא. זה היה מזעזע. ההספדים היו הבר הכי נורא, במיוחד בקטע של איבן. הם לא ידעו מה להגיד, למה היא התאבדה. הם כן אמרו כמה הייתה טובת לב וקרובה לאחיה. המשפחות היו נקודות קטנות בשחור שכרעו ובכו. צפיתי בהם ממרום גבעת בית הקברות, ורחמתי כל כך על לוק, ועל אמא של הול. הוא היה הבן הבכור המוצלח שלה. וריחמתי כל כך על עצמי. אחרי ההלוויות התכנסנו שוב וסיפרתי את שאר הסיפור, מנסה לחסוך מהם כמה שיותר מהעינויים שלי. כי זה לא שהם לא יכלו לנחש איך חתכו אותי. ואז סיפרתי איך ג'ונסי ריץ' הציל אותנו, ואיך דיברתי עם איבן, והיא סיפרה לי שול אהב אותה, וכשהלכתי היא כנראה קפצה. "אז הרמתי אותה והבאתי לכניסה, ו... זהו." הבטתי במנהל לבקשת אישור. הוא הנהן. "אני מבין. אני אטפל בזה. אנחנו נ</div>Thu, 09 Jan 2014 19:23:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14013003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14013003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14007125<div align="right" dir="rtl">טוב. המחשב חזר מתיקון. יש סיכוי טוב שעכשיו זה יעבוד!! היהיהי! אז תחזיקו אצבעות!! בעצם, לא. אל תחזיקו אצבעות! כי אם אתם רואים את זה, זה אומר שזה עבד, ואז תתנו מזל למישהו אחר! טוב, אני יודעת שאני מוזרה. בכל זאת תקראו את הפרק? 38 נרתעתי ממנה אוטומטית. "את עשית מה?!" נזעקתי. "אני הסגרתי את האדומים. רציתי שיקחו את הול. רציתי ש- אני כל כך מצטערת..." היא התייפחה. התרחקתי ממנה, מרגישה גועל כלפיה. "איך יכולת?!" "אני לא יודעת!" היא נשמעה נואשת, "באמת ראיתי אדום ליד וויז בבלר, וראיתי סכין ננעצת בו. אבל הול היה בהגנה, ידעתי שזה לא הוא. הסגרתי את האדומים... היה לי הבזק של חוסר שפיות. ואז הכל התגלגל ולא יכולתי לעצור את זה." פניי בערו מכעס, עלבון והשפלה. אני ריחמתי עליה, על הרוצחת הזאת, שרצחה את הול! "את רצחת אותו!" נהמתי עליה, "בגללך- הכל בגללך!" ידעתי שזה לא נכון. ידעתי שהכל בגללי. כי אני הרגתי את וויז בבלר. אבל באותו רגע, מה שהיה הכי חשוב היה להאשים אותה, לכעוס עליה. לכעוס סוף סוף על מישהו שהוא לא אני. "ידעתי שתשנאי אותי." היא מלמלה באומללות. הבטתי בה בבוז. "היית צריכה לשתו</div>Thu, 02 Jan 2014 16:10:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=14007125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=14007125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13955939<div align="right" dir="rtl">היי כולם! מצטערת שאני לא עונה על תגובות, יש לי בעיות במחשב :) אז הנה לפרק... עוד שלושה לסיום! 37 קולות הצעדים פסקו והדלת נפתחה לאיטה.אדם במדים לבנים, זקן שחור על סנטרו ועיניו מוגדלות מאחורי משקפיים עגולים, נכנס ראשון ואחריו הציצו עוד קורדיילים עם בגדים לבנים.הוא התחיל לצחוק.וזה ממש עצבן אותי."משהו מצחיק אותך?" שאלתי ברוגז.הוא הביט בי מופתע, והמשיך לצחוק. לבסוף נרגע, ואמר, "אתם מכוונים את הרובים אל עצמכם." הוא הצביע על מספר נערים מבולבלים."מה זה משנה?" התרגזתי, "אנחנו נצא מפה ונספר לכולם מה אתם מחביאים, מה קורה לכל אלו שהם לא קורדיילים ומה עשיתם לעשרה תלמידים שלא ביצעו שום פשע.""אז זהו," אמר האיש עם המשקפיים, "פה את טועה. כי אני לא הולך לתת לכם לעבור. ממש לא."שילבתי את זרועותיי. "ומי אתה?" שאלתי בקריאת תיגר."סליין קורדייל, לשירותך." הוא החווה קידה והמשקפיים שלו החליקו במורד אפו, "מנהיג הקורדיילים, ראש המשפחה וראש ממשלת המדינה."לא התרשמתי. "לא נורא, אתה עדיין הריג."הוא שוב צחק. "הריג? ואיך בדיוק תהרגי אותי? את לא יודעת איך להשתמש ברובים- אף אחד מכם לא יודע. אנחנו דאגנו לזה."ניסי</div>Sun, 03 Nov 2013 13:37:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13955939http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=13955939http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13947796<div align="right" dir="rtl">היי מקווה שזה יעבוד, במחשב שלי אני מנסה כבר שבועות והפרק לא עולה! מקווה שזאת בעיה של המחשב ולא של ישרא... אז להחזיק אצבעות... 36<img src="</div>Fri, 25 Oct 2013 10:32:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13947796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=13947796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13921291<div align="right" dir="rtl">היי! איזו תקופה מטורפת, אה?מצטערת על העיקוב, זה לא היה בכוונה. :) אז לפרק.ותודה למגיבות! קראתי את התגובות ואמרתי לעצמי, למה אני לא מעלה פרק? ואז גיליתי שאין לי תירוץ, כי עכשיו, כאילו, חופש, אז התיישבתי וסיימתי את הפרק.וזה מה שיצא.ומי שלא יכולה לסבול תיאורים של כאב וכזה- זה באמת לא כזה נורא. בקטנה (; טוב, די לחפירות. 35 המקועקע קירב את הסכין החדה לפניי, סנטימטר מעורי."את יודעת מי הרג את וויז בבלר?" שאל השני בקול רך.נענעתי בראשי בזהירות, שלא להיחתך מהסכין."ככה זה עובד, חמודה," אמר השואל, "כל שאלה שלא תעני עליה, תקבלי פצע חדש בעור היפה שלך. לא היינו רוצים את זה, נכון? אז אני אשאל שוב," הוא רכן אליי, "מי הרג את וויז בבלר?""אני לא יודעת." אמרתי בקול חזק, מנסה להשאיר אותו יציב.השואל נאנח. "חבל." המקועקע הניח את הסכין על עצם לחיי והעביר אותה כל הדרך עד השפה העליונה שלי.הכאב היה מלבן, אבל לא השמעתי קול. היה משהו ציורי באופן בו החריץ התמלא דם וטיפת הדם עקבה אחר מסלול הסכין. בלעתי רוק."נעבור לשאלה הבאה," אמר השואל, "למה אתם כאן?"על השאלה הזאת אני יכולה לענות, חשבתי. "כדי להציל את האדומים</div>Thu, 26 Sep 2013 20:23:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13921291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=13921291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13898245<div align="right" dir="rtl">איך היה השבוע הראשון ללימודים? גם לכם היה מתיש? יש, אני לא לבד! ובזאת נעבור לפרק! אהה! 34 מאר עמד לידי. שתקנו. הרכבת שקשקה וצפרה. מולנו זאק ואדם חילקו כלי נשק.אני חיכיתי לקחת אחרונה."ידעתי שמשהו כזה ייקרה," אמר מאר לבסוף, "אנחנו אף פעם לא גומרים נשיקות."ראיתי שהוא מנסה להסיח את דעתו, ודעתי, מהסכנה שאנחנו הולכים ומתקרבים אליה."הפעם זאת לא הייתה אשמתי," התגוננתי, "וחוץ מזה, זה לא היה בגלל שנישקתי אותך." "בטח שכן," הוא חייך חיוך מתוח, "הקורדיילים הזדעזעו, והיו נחושים לעצור את זה."פלטתי נחירה של ספק. התבוננתי מבעד לחלון הקרון. אורות העיר התחילו להתקרב, מהבהבים בערב היורד. דיליה הייתה העיר שלי כבר תשע שנים, אבל אף פעם לא אהבתי אותה.לא ידעתי איפה גרתי לפני ששמו אותי בבית היתומים, ונמקום היחיד שאהבתי היה בית הספר.איך הצלחתי להרוס את זה?"סאם." מאר לחש.הבטתי בו. הוא נראה מהוסס מאוד, ולחוץ מאוד. כל הקרירות שלו מקודם נמסה לגמרי. פתאום קלטתי שאני מודאגת. מה אם לא אראה שוב את מאר?"אל תמות." ציוויתי. "אני אהרוג אותך אם תמות לי." איימתי עליו.הוא חייך, "בתנאי שגם את תשמרי על עצמך."הנהנתי. "אני</div>Tue, 03 Sep 2013 16:33:00 +0200shirabndv@walla.com (חיה על מילים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829808&blogcode=13898245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829808&blog=13898245