http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191heCopyright 2026 גורה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/91/91/82/829191/misc/26932416.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14405351<div align="right" dir="rtl">את חזקה. את יכולה. עברת כ"כ הרבה - תעברי גם את זה. אני זו שיזמתי, אבל אם הוא לא התנגד... מי בעצם נפרד ממי? אז אני יודעת שאת הפרידה הראשונה שלנו יזמתי עוד בראש השנה האזרחית האחרונה (כמעט לפני שנה), בסמס. ואחריה באו עוד כמה. והודו הייתה הכי קשה. אולי היה לי יותר קשה מעכשיו אפילו, כי הודו, כי מרחק, כי חומרים משני תודעה בלי סוף, כי אני נשארתי מאחור. ואז השדה תעופה. 4 שעות ביליתי שם, כל רגע קמה ללכת כי זה לא באמת המקום שלי. הרכבות לדרום היו הכי נוראיות. רציתי לרדת סתם בב"ש צפון, מתוך הרגל. וללכת ברגל, להעניש את עצמי קצת. ולחכות למטה שמישהו יפתח לי. ואיך כולם שמחו שחזרתי. איך אני שמחתי שחזרתי. אבל אני לא יכולה להמשיך לעשות את זה יותר. זה הפך כ"כ מסובך שאני לא יכולה לעשות את זה לעצמי יותר. כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש בינינו... זו פעם ראשונה שאני בוחרת בעצמי. זו פרידה שונה, אני מרגישה את זה. תמד הפחד הזה שלא נתראה יותר משתק יותר, עכשיו זה לא זה. אני מפחדת שלא נדבר. דיברנו תמיד. גם בצבא, גם בהודו, גם כשהיה לי חבר. אני חזקה. אני יכולה. מגיע לי טוב.</div>Fri, 13 Nov 2015 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14405351http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14405351http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14356347<div align="right" dir="rtl">חייבת להודות שאני נמצאת עכשיו בלופ מוזר כזה של בכי, ואפילו בכיתי אצל המפקדת שלי במשרד. אני כבר לא יודעת מה אני עושה טוב ומה אני עושה לא טוב, אין לי שום אינדיקציה? למי אני אשווה את עצמי? לקודמת? האם אמדוד את המבטים של החיילים שננעצים בי כשאני באה לקראתם? "לגננת הכי טובה - מגיע לך גביע" אני מניחה שזה נכון. אני רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך, אבל יש את כל העניין הזה של המוסכמות החברתיות, אז אני מחליפה את המילים האלה בדברים אחרים - אני יכולה לקרוא לך 'מאמי', לשלוח לך תמונה... אלוהים ישמור, אני אפילו אתן לך להראות אותה לכל המחלקה. העיקר שידעו מי אני. מי זאת חברה שלך. ואין אחד אצלי שלא יודע מי אתה. אני פשוט לא יכולה לסתום את הפה שלי. ובינתיים, כל הרגליים שלי מלאות בסימנים כחולים, שרק אחד מהם אני מצליחה לזהות, ואני בצבע חום בהי שלא מוכר לי, ואני אוהבת את זה ממש. קצת יותר רזה, ויהיה בסדר. ואני אמיצה עכשיו. לדעתי זאת ממש אמירה חברתית לא להוריד שיער בידיים. </div>Sun, 19 Jul 2015 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14356347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14356347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14352118<div align="right" dir="rtl">קהילה, יחידה, יחסים. שלום בית אני מניחה שכבר לא יהיה - אולי רק מעין מלחמה קרה, ואני צריכה ללמוד להיות בסדר עם הרעיון. לא כולנו זכינו ובורכנו במשפחה חמה ותומכת. אבל תעשו לי טובה - אל תקחו צמחונית בת 8 שנים ל'מקום של בשר'. הנפתי סוף סוף את הדגל האדום מול המפקדת שלי. חצי שנה זה פרק זמן. כמה הוא משמעותי בתקופה של שנתיים? משמעותי מספיק. אני לא מוכנה להיות מכבת שריפות. אני לא יכולה להמשיך להיות נתונה ללחץ הזה - כואב לי כל הגוף. ובסופו של יום' אני מרגישה את המבטים של החיילים. ואז, הוא חוזר הביתה אחרי 17. זה קשה ומעייף ואני ישנה פחות שעה בלילה בגלל שיחת הטלפון, אבל איך אפשר לנתק? אני מרגישה את המאמץ המשותף שלנו - זאת הרגשה שלא זכיתי לה הרבה שנים. המילים והמעשים - כולם אמת. איך שהוא בא, עם הפחדים והזכרונות שלו, עדיין תמים. ברור שאחכה לך, רק תבוא. לא פותחים עיניים. פה ושם נזרקת מילה על 11-3 אבל אני לא שומעת. כרגע זה 17 וזה מרגיש כמו נצח אבל כשהוא חוזר... הוא בא לקחת אותי. והוא מביא אותי לחברים שלו ולהורים שלו, ולים. והוא מעיר אותי, הוא מצליח. </div>Fri, 10 Jul 2015 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14352118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14352118http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14335907<div align="right" dir="rtl">זה. כואב לי תמיד לקרוא אחורה. אבל זה כ"כ מצחיק להשוות איפה אני נמצאת היום ואיפה הייתי אז... בכל פעם שאני חווה עצבים בלתי נשלטים אני מסתכלת על החפיסה של הגלולות, ומבינה שאני הולכת להיות במחזור שבוע הבא. אז זה בסדר. אני מוצאת את עצמי הולכת מהר יותר בימים האחרונים, ממש לא עומדת במקום. זה כאילו אני מנסה להזיז את הזמן יותר מהר בעזרת הרגליים שלי, רק שה-17 יום האלה יעברו מהר יותר. ממחר זה רק עוד שבועיים. כשחיילת שלך אומרת לך שהיא יוצאת עם מישהו 4 חודשים, זה הישג. העובדה שלא אכלתי 12 שעות בערך ואני עדיין שמנה היא קצת פחות. עד מתי.</div>Wed, 03 Jun 2015 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14335907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14335907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14334406<div align="right" dir="rtl"> מה אם הוא לא יבוא לפני שמונה למרות שאמר ומה עושים עם 17 ימים זה חצי חודש ז"א שהוא יחזור פעם בחודש ז"א שאנחנו הולכים להפסיד כ"כ הרבה דברים ביחד וארבעה ימים לחלק בין כולם זה לא הרבה והיה לי יום ממש גרוע כי הייתי צריכה לקלוט שמשהו לא בסדר ולחזור לישון ולנח קצת, לקום מתי שלא כ"כ קר כי זה צריך להיות מובן שאחרי סופ"ש כ"כ טוב הנחיתה צריכה להיות רכה יותר וזאת פעם ראשונה שכואב לי שכולם חזרו לבסיס והשאירו אותי פה לבד וגם אני בבסיס אבל אצלי זה שונה מתי אני אבין שיש לי כח בידיים ושלמילים שלי יש כח אולי יום אחד גם אחליט להשתמש בו, לא לרעה פשוט להשתמש בו כי אני לא נחמדה וזה לא עובד כשאני מנסה לזייף את זה אבל אני מרגישה שהציפיות ממני גבוהות, כמעט בלתי אפשריות ואיך לעזעזל אני הייתי אמורה לדאוג לתורן מטבחון מתפקד כשאני אפילו לא בבסיס לפעמים המפקדת שלי פשוט חייבת להתנהג כמו קצינה וזה מרגיז יש המון לחץ ואני לא בטוחה שאני מתמודדת איתו טוב כי אני לא מקבלת שום סיפוק מזה רק גלגולי עיניים ותשובות עייפות ואולי זה בכלל לא בשבילי ולא הבנתי את זה אז כשיצאתי לא אכלתי כמה ימים וזה נראה והרגיש ונשקל נפלא ו</div>Sun, 31 May 2015 19:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14334406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14334406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14328815<div align="right" dir="rtl">אני פשוט צריכה קצת לבכות לדעתי, כי המשפחה שלי עזבה. וזה קצת עצוב לי, כי אני כ"כ נהנית לראות את המדף של הצלחות מפוצץ ואת העובדה שהמקלחת תפוסה 99% מהפעמים שאני צריכה אותה ושעושים לי בבוקר צמה לצבא, והלוואי שיכולתי להסביר את כמות האהבה הבלתי - נגמרת הזאת שיש בינינו, כזאת שמגשרת על פני שנים ודורות ויבשות וקורעת את הלב שלי כי מספר ימים חד ספרתי בכמה שנים פשוט לא מספיק. זאת המשפחה שלי. קשה לי להסביר כששואלים, כי לא באמת. אבל עכשיו השקט חזר הביתה והכל כ"כ ריק ושקט ואני לא מאמינה שכבר נגמר.</div>Tue, 19 May 2015 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14328815http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14328815http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14327577<div align="right" dir="rtl">אינסטגרם- כי לא משנה באיזו דרך, אני לא אצליח להעלות תמונות לכאן.</div>Sat, 16 May 2015 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14327577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14327577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14325198<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שלברר אם הקצין החמוד מהמחלקה שלי רווק עכשיו זה לא בידיוק נקרא לתת לבחור הנחמד שמנסה להתחיל איתי כבר שנה הזדמנות, אבל עדיין... סוף סוף עשיתי שפם והייתי צריכה לחלוק את זה עםהעולם.</div>Mon, 11 May 2015 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14325198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14325198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14324194<div align="right" dir="rtl">יש מצב שמסתובב לו בעולם הזה כבר שנתיים (וקצת אפילו) אקס מסויים שחושב שאני חושבת שהוא זרק אותי כי אני לא מספיק יפה. הייתכן? אני נלחם באריות אני מופסה..</div>Sun, 10 May 2015 00:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14324194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14324194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14319536<div align="right" dir="rtl">"אולי עדיף שננתק קשר לשבוע ונראה איך את מרגישה?" אבל אתה לא יודע שניתקתי איתך קשר כבר לפחות 5 פעמים היום - מחקתי שיחות, כסעתי בלב ובקול, מה שאתה לא רוצה. קשה להשתחרר ממשהו טוב. קשה גם כשכל הזוגיות הזאת נוטפת מכל עבר מסביבך. אבל אתה כמו שמן</div>Thu, 30 Apr 2015 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (גורה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829191&blogcode=14319536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829191&blog=14319536