http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819חוכמת החיים של המפורסמיםheCopyright 2026 seni. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13706268<div align="right" dir="rtl"> היה זה יום שמשי ונעים,הציפורים צייצו והרוח נשבה בין עלי העצים,לפעמים שורקת ולפעמים עוברת, החלטתי לצאת לחפש אהבה. לקחתי איתי את כוכבי,כוכבי חבר באיזה כנופייה ומהסיפורים שהוא מספר לי המומחיות שלו היא למצוא אנשים. "שמע,אנחנו צריכים למצוא את קופידון,לשכנע אותו שעדיף לו לירות בשבילך חץ לאיזה כוסית בלונדינית וזהו",קריצה,"אתה מסודר",לכוכבי תמיד יש תוכנית. כוכבי לקח את מזוודת העבודה שלו למטבח ודחף כמה דברים,כשחזר סימן עם שתי אצבעות לכיוון הדלת,זזנו. הלכנו ברחובות תל אביב ועל כל כוסית שעברנו,גם לא בלונדיניות,התלוננתי שאם היינו מוצאים את קופידון אז הוא כבר היה יכול לסדר לי את זאתי. "עזוב אותך,סתם פרחה" עברנו ליד איזו גינה עם אגם גדול באמצע,היה שם זוג שישב על ספסל והאכיל ברווזים. "אחי,לא מגניב בכלל לחשוב ככה על חברה שלו",צודק,כוכבי תמיד צודק. "שמע אחי אני מתחיל להתייאש,איפה כל הסיפורים שלך על החלאות שמצאת תוך שתי דקות" "תן לגיסנו שנייה,קופידון לא רוצה שכל אחד ימצא אותו",שוב צודק. בסוף ישבנו על ספסל בפארק וכוכבי הלך לקנות פלאפל,הוא השאיר לידי את המזוודה שלו,אף פעם לא ראיתי מה הוא בתוכ</div>Fri, 15 Mar 2013 15:50:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13706268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13706268http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13702989<div align="right" dir="rtl"> אפילוג הוא חלק המסיים יצירה התחלתי את מסעי עומד מול הר עטוף בשלג וקור,השמש עמדה מאחורי קצה ההר,ורק קרניים בודדות הגיעו אל הצד שלי,כך שהשלג זהר באור כסוף עמום. כל צעד היה קרב,כל הנפת זרוע ותקיעת מסמר מלחמה,מאמץ אין סופי לעבר הפסגה,לעבר השמש שתחכה לי שם. כשהאוויר התחיל להדלל והרגשתי שאני מתקרב הפחדים שלי הופיעו ומנעו ממני להמשיך,בדידות וכעס עטו על עצמם תחפושות זאבים כסופים. הזאבים רדפו אחרי במעלה ההר,וכשנשימתי נעצרה התחבאתי בתוך השלג בתקווה שהריח שלי ינדוף והם לא ימצאו אותי,המקלט שלי היה קר,אבל תחושת ההגנה הייתה כחיבוק חם ואוהב.. לבסוף היללות וקולות הרחרוח פסקו והעזתי להציץ החוצה,הזאבים נעלמו ובלי להסס רצתי במעלה ההר,מאמצו של צעד נשכח עכשיו כשהקרב הוא על השרדות,מטרים ספורים מהפסגה חיכה לי הזאב הגדול מכולם, כישלון,פיו היה מלא בניבים חדים ונוטפים ריר,עיניו אדומות ורעבות והשמש החזקה שהאירה מאחוריו נתנה לו מראה עצום ושחור. נאבקנו במשך מה שנראה כשעות,ניצחתי,הוא נעלם. עליתי לפסגת ההר ושאפתי את ניחוח הפרס שלי,קרני השמש שליטפו אותי בחמימות,האור שהרגשתי כאילו לא ראיתי מימי. חיפשתי מק</div>Tue, 12 Mar 2013 14:34:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13702989http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13702989http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13697411<div align="right" dir="rtl"> "את שמעת על הבחור ההוא ? המרפא ?" שני שאלה את לין. השמועה אומרת שהמרפא גר בבית לבן מחוץ לעיר ובמגע אחד יכול לרפא כל מחלה וכל עצבות, חולים נכנסים כשבקושי עומדים ויוצאים בריצה קלה כמו נערים צעירים,הדיכאוניים מופיעים שוב כאנשים חדשים,מוכנים לחוות כל טיפה מהעולם שכל כך הפחיד אותם רק לפני כמה דקות. לין הייתה מעורבת בתאונת דרכים לפני שנתיים,היא נפגעה בעמוד השדרה ואיבדה את היכולת להזיז את יד ימין שלה,רופאים ומנתחים ניסו לתקן ולרפא אבל שום נסיון לא הצליח,היא עטפה אותה בגבס לאחר חצי שנה,נמאס לה שנתח הבשר חסר החיים שפעם קראה לו יד מתנודד לצידה בעצלנות,לפעמים הייתה מדמיינת אותו לועג לה. היא נשענה על השולחן עם היד הכלואה ויצא מפיה פיהוק גדול. "כן,כן,שמעתי עליו,זה נשמע נורא פיקטיבי" "את לא מבינה ! זה אמיתי לגמרי,יש לי ידיד שאח של חברה שלו הלכו למרפא כדי שירפא את האסטמה של הילד,הוא רצה לרוץ מרתון ולא היה יכול ככה,ולפני חודש הוא סיים מרתון בפריז תוך ארבע שעות" "נו זה סתם,בטח הידידה של ידיד של אח של אחותך טחנה לילד שבועות שזה יעזור ואז זה באמת עזר,כל השטויות האלה של הכוח של התת-מודע." שני תק</div>Thu, 07 Mar 2013 18:00:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13697411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13697411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13689882<div align="right" dir="rtl"> כיסיתי את אחותי בשמיכה שלה אחרי מרתון סיפורים לפני השינה. "עמי תספר לי עוד סיפור אחד,אחד אחרון " היא ביקשה. "לא לא" אמרתי לה,"את צריכה לישון טוב היום,את יודעת מה יקרה אם לא תתעוררי מחר ?" עיניה התרחבו בפחד,הרי אסור שמשהו יהרוס את מחר,והיא שאלה " מה יקרה ?" "אם לא תתעוררי מחר,את תישארי בת 8 לעוד שנה שלמה,תצטרכי לעשות את כיתה ב' עוד פעם כשכל החברים שלך יעלו כיתה" איזה כיף זה ילדים קטנים שלא מבינים עדיין ציניות. "לאאא !" היא אמרה בקול ועצמה את עיניה חזק חזק,"אני ישנה עכשיו!" "לילה טוב אחות קטנה" אמרתי ויצאתי מהחדר,מכבה את האור. אוקיי,עכשיו תשע בערב,אני צריך מהר לרוץ לשוק ולמצוא לה מתנה למחר,לא היה לי זמן בכלל בשבוע האחרון. יצאתי מהבית וכמעט שעפתי במדרגות מכמה שירדתי מהר,ורצתי לתחנה כדי לא לפספס את האוטובוס. חיכיתי המון זמן בתחנה,אני תמיד מפספס אוטובוסים,ושיחקתי עם חתול שישב על אחד הספסלים,לא בדיוק שיחקתי,הוצאתי שרוך מהנעל וצחקתי שהוא עקב אחריו בעיניו והתעצל לעשות יותר מזה. אולי אני אקנה לה בובה של חתול ? לא,כל המדפים בחדר שלה מפוצצים בחיות פרוותיות,מכל סוג שיש. האוטובוס הגיע</div>Fri, 01 Mar 2013 03:56:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13689882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13689882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13689014<div align="right" dir="rtl"> איבדתי את החיוך שלי. אחד כזה טיפה עקום,אמרו לי בעבר שהוא לא יפה,אבל הוא שלי,ואיבדתי אותו. חיפשתי בכל החדר שלי,הזזתי את הבגדים מהמיטה לכסא ומהכסא לכורסה,נכנסתי מתחת למיטה וכמעט נאבדתי,מאחורי הטלווזיה כמעט נחנקתי מהאבק ובתוך ארון הבגדים רק בילגנתי הכול. הוצאתי את מגירת הנוסטלגיה שלי ממקומה בשידה ושפכתי אותה על הרצפה,במילא כבר הפכתי את כל החדר, החיוך שלי לא היה בתוך המעטפה עם כל הברכות לימי ההולדת שלי,לרגע חשבתי שמצאתי,אבל זה היה שטר נשכח של חמישים שקלים,חפרתי בתוך צעצועיי הילדות והתמונות הישנות ולא מצאתי אותו בשום מקום. אם לא השארתי אותו פה נשארה רק אפשרות אחת,מישהו לקח אותו ! אבל מי יגנוב את החיוך שלי,לכל מי שאני מכיר יש כבר חיוך והם לא ירצו עוד אחד,שני חיוכים זה נורא מוזר. אז אם לא בשביל להשיג חיוך...אז בשביל נקמה ! עליתי על זה ! הוצאתי את תיק הגב מתחת להריסות שהיו פעם החדר שלי,דחפתי פנימה חטיפים בקבוק מים ומשקפת,אני יוצא למסע ריגול,אל הבית של ליטל,אקסית שלי מלפני שנתיים,אם מישהו בעולם ירצה לגנוב את החיוך שלי זו ליטל,כלבה נקמנית. ישבתי שעות על גג מול הבית שלה,הייתה לי נקודת</div>Thu, 28 Feb 2013 15:20:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13689014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13689014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13688258<div align="right" dir="rtl"> רמי פקחה את עיניה,שתיהן לבנות כירח המסתכל עליה מלמעלה,אם היה ביכולתה לראות,הייתה רואה את אימה עומדת על קצת הבריכה ובוהה בבת היחידה שלה טובעת במים. אנה פילד עמדה שם הרבה זמן,ביתה שכבה בקרקעית התהום,בועות אוויר הפסיקו לפעפע על פני המים,הרוח לא נשבה ועלה לא נפל. פייה נפתח באיטיות עצלה,כאילו נרדמה בעמידה. הורידים מסביב לאישוניה הכחולים בלטו יותר ויותר,הפכו אדומים ופעמו לפי קצב לא ברור. היא מנסה להושיט את ידה,לקפוץ למים,אבל היא לא מצליחה לזוז. היא מתעוררת והיא צורחת,צורחת ובוכה וכועסת,אגרופים ובעיטות נזרקים לכל כיוון,מנסים לפגוע בכמה שיותר דברים בתקווה שאחד מהם הוא הבן זונה המזדיין שלקח ממנה את הילדים שלה. ידיים הגיעו והצמידו אותה למטה,עינייה מלאות מדי בדמעות כדי לראות בבירור משהו,וגם הצורות המטושטשות שראתה לא נקלטו במוח,רק כאב ולהכאיב. דקירה בזרוע,לישון. לבסוף התעוררה,הפעם רגועה יחסית.היא ניסתה להבין מה קרה,איפה הבת שלה. החדר היה חשוך לגמרי,אבל היא ראתה מצויין,לא השקיעו הרבה בריהוט שלה,הייתה לה רק המיטה ששכבה עליה,אזוקה ברצועות,נורה בתקרת החדר וכסא אחד שלא נראה נוח במיוחד. מיש</div>Wed, 27 Feb 2013 19:56:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13688258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13688258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13686263<div align="right" dir="rtl"> לפני הרבה שנים,במציאות אחרת כמעט זהה לשלנו,התגלה בפני כדור הארץ דרקון עצום ואפור. הדרקון נראה בשמיים בכל אזור בעולם,מאסיה לאמריקה,מקוטב לקוטב.דמותו חצי שקופה,כאילו עשוי מעשן,הייתה לו רעמה ארוכה ושחורה,עשן סמיך יצא מאפו כמו קיטור ועיניו היו לבנות כירח. הוא לחש באוזנו של כל אדם ואדם בעולם,סיפר להם ששמו יאוש,ושהוא הופיע בפני העולם כדי לתת את ברכתו. היום הבא היה היום הכי פרודקטיבי בהיסטוריית האנושות,מיליוני אנשים זכרו כל פרט ופרט ששמעו ראו ולמדו בחייהם,עשרות מחלות חשוכות מרפא נרפאו,מאות עורכי דין פתרו משפטים על פרט טכני ואלפי בעלים קנו לאשתם זר פרחים לכבוד יום הנישואין שלהם. ואז הגיע הראשון,אותו איש שיזכר כהדבר הטוב והגרוע שאי פעם קרה לאנושות,הראשון גילה שאם הוא מתרכז חזק חזק בזכרון מילדותו,ולא חושב על שום דבר אחר,הוא חווה אותו מחדש,כאילו שוב שם לידה בנשיקה הראשונה שלו,מחזיק לה את היד בזמן שהקיבה שלו עושה סלטות בתוך הבטן,מרגיש בחילה כאילו הולך להקיא בעציץ ליד עוד שנייה אבל בכל זאת הם מתקרבים ומתקרבים,והוא מנשק אותה למרות שהוא יודע שהזונה תזרוק אותו עוד חצי שנה והוא ירצה למות. הראשון</div>Tue, 26 Feb 2013 00:18:00 +0200kotz95@hotmail.com (seni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=828819&blogcode=13686263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=828819&blog=13686263