http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573Mais moi, je vais seule par les rues, l'ame en peine. Oui mais moi je vais seule, car personne ne m'aimeheCopyright 2026 Ingenue. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14336037<div align="right" dir="rtl">לא האמנתי כי יום יבוא ועיניי ינצנצו אל מול קולות העבר הבוקעים מבין העמקים הסדקים שהותרתי בגופי ; אל מול מראה נושן של כאב ישן התמכרות שטבעה בתוכי - ספינה באוקיאנוס השקט כמו שאני הייתי כשזעקתי בליבי ולא היה אדם אחד שנחלץ לעזרתי. אל מול ספר קטן לבן עם ציור קטן של אדם שמרחתי בדם וזרקתי אותו כמו שזרקתי את עצמי הישן כמו אשפה כי החלטתי לחיות מהתחלה.</div>Thu, 04 Jun 2015 04:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14336037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=14336037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14177211<div align="right" dir="rtl">שלום פריז, דפי זכרונותיי נמוגים בעלטת הרחובות המתפתלים, ודמעותיי מתאדות, מתאחדות עם הערפל ששוכן בליבך. ואני נעלם. שלום פריז, את וודאי זוכרת את אינסוף המכתבים שכתבתי לך בדמי. אני יודע שאצלי הם חרוטים בידיים שהוא מחזיק ומלטף. בפריז, אני מתגשם בצורתי האמיתית. כל ההולכים והשבים רואים את ההילה שסביבי. אני קורן. לנצח בפריז, אני ואתה. (זהו הסוף של 1999, וההתחלה של חיי)</div>Sat, 09 Aug 2014 00:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14177211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=14177211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14111189<div align="right" dir="rtl">זהו סרט בהילוך איטי של זגוגיות מנופצות; הסדקים מובילים לשום מקום כמו הורידים הבולטים שבזרועותיי. הספינה ששטה באופק טובעת באי וודאות ואני אני אוהב, עוצם את העיניים וחולם על זכוכיות מפוזרות באסם נטוש, על לב קדוש הצופה על משאלות נושנות שעלולות להפוך ל סרט בהילוך איטי של זגוגיות מנופצות.</div>Wed, 14 May 2014 01:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=14111189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=14111189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13971548<div align="right" dir="rtl">איפה הימים בהם כיסינו את עצמינו במסכות מהודרות? עתה הכל חשוף לכל. עמקי האודם על העור הלבינו פניהם מול ההמון - איך הוא רוחש, שוצף, שוטף את הרחוב מהדממה ומוביל את הקהל בתדהמה, לתוך בור עמוק באדמה. רק זכרונות נותרו עומדים כמצבות על שלל גבעות צחורות, והדיו השחורה חרוטה בתוך השיש היקר שמתעתע ביופיו, ומכסה על אסופת עצמות שפעם הייתה לה משמעות. קולות הפסנתר הרחוקים עוד מהדהדים במחשבותיי, כשאני מכריח אותם להופיע. פעם היה הדר בכתמי צבע שחורים זולים, מהולים במיץ הארגמן של גופי. כעת הכל אבוד, ולטובה. אולי עכשיו, מכונת הכתיבה תדפיס שירה בקולות שמחה וצהלה אודות נשמה שניצלה מהחורבן שהיא עצמה ניבאה לעצמה. אני מאמין שכך יהיה. </div>Fri, 22 Nov 2013 01:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13971548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13971548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13833128<div align="right" dir="rtl">בואו נחזור לרשומה של 1999; פריז נגלתה אליי בשר ודם בדמותך כאשר הלכנו יד ביד בשדרות רוטשילד בחשיכת מוצאי שבת והרגשנו כדיירי השאנז אליזה. גם אז מבטך אמר יותר מהמילים שהגית, בדיוק צייתני. אתה מוביל אותי לעולמות חדשים; מנתק אותי מהרפש של עצמי. אתה נותן לי לטייל במרחבים אינסופיים, לשתות ממעיינות מרעננים ולנשום אוויר גבעות והרים. אתה מחזיר אותי לימי המסעות עם קנדינסקי, ומבריח אותי מימי ההוללות של פיקאסו. אתה בוער בי מבפנים כמו האור של רמברנדט. אתה הניצוץ של ורמיר בעייני אתה נותן לי לחיות להתקיים - להפסיק רק "להיות". אני כבר לא יודע איך לכתוב איך להעביר מחשבות אני מסתפק במבטים בדמעות חדות כמו קוצים (בקיץ, בתיהום הקטנה מתחת לגשר המוביל לדירה הנושנה בפסגת המושבה) לפעמים מספיק השקט וליטוף כף ידך כדי להרגיע את אש הסערה. אנחנו חוזרים מ1999 לתקופה חדשה וחסרת מעצורים אני כבר מישהו אחר ואתם? </div>Mon, 01 Jul 2013 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13833128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13833128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13790532<div align="right" dir="rtl">תחת צל כנפייך המגינות, נגן לי נא ממיטב שירי שירייך. היה לי טרובדור וקח אותי הרחק במסעותיך אל הלא נודע. תן לי להיות לך תו על חמשה בלתי נגמרת, ונגן אותי בלבך תמיד. ספר לי על יצירותיך בלאט ובקולי קולות ושתף אותי בלהט ריקוד קלידי הפסנתר תחת אצבעותיך הקסומות. החזק אותי חזק; עצמותיי עשויות מבדולח. בנפילה אחת אתנפץ לעשרות אלפי רסיסים, חלקיקים של נשמה שבורה מלכתחילה. בבקשה, אסוף את דמעותיי בגביע יין צ'כי יקר, וזרוק אותו לאלף אלפי עזאזלים ואל כל הרוחות הרעות שעוצרות אותי בדרכי. תהיה לי פרש על סוס כחול, ותלחם במפלצות השוכנות בראשי. אני אהיה חרבך וביחד נגבר על הגשם המתמיד שזורם מעייני ועל נהרות הדם הזורמים לשום מקום.</div>Thu, 23 May 2013 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13790532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13790532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13788523<div align="right" dir="rtl">כשאני נזכר בטיולים האגדיים שלי עם קנדינסקי אני נעטף באצטלה של שקט. מוחי מוסר מסרים דחופים אל רגליי וגורם להן לנוע באיטיות משוועת, מעין זחילה מעוררת רחמים אל עבר הלא נודע. אני נעצר, מנער מעצמי את כל דמעות הבוקר שנדבקו אליי ומסתכל בהשתקפותי בראי השבור. עצמותיי מנסות לפרוץ מתוך עורי, ללא כל הצלחה. שלדי מזמן כבר אינו מגן על האיברים הפנימיים, הם אינם זקוקים להשגחה מתמדת, הם נמקים כמו הנפש שבפנים. (קנדינסקי אמר לי שיום אחד אהיה נאהב. אני חושש שמא היום הזה הגיע, וחלף.) (רגעים טובים הם פרפרים; ניסים של יממה) בחשכת בדידותי, אני קורא אל מושיעי: מדוע אינך שומע צעקותיי? החזק אותי, חבק אותי, עטוף אותי בחום גופך. אני עלול לצנוח, להתנפץ לרסיסים. אינך יודע ש עצמותיי עשויות מזכוכית? אינך יודע ש מרינה גילתה לי את סודות היקום בשתיקתה? גלה לי גם על אהבתך ואין לי צורך במילים. הסתכל אליי במבטך הנוקב וייבש את דמעותיי חסרות הטעם העלובות. תגיד לי שאתה זקוק לי ורק אז אדע שקט מהו.</div>Wed, 22 May 2013 01:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13788523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13788523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13779978<div align="right" dir="rtl">קשה להכיל רגשות כמו חפצים חדים בתוך קופסת קרטון קטנה שנחה לה במגירה. ברגע קט, עלולים להמצא שלל תערים מקשטים את הרצפה במחרוזות אפור וארגמן. בחשיכת ימים, גם קול צוהל אינו מרגיע את ההד של הצרחות שנושכות בלב. אני כלי זכוכית כושל; כל ממתק וכל מרור שיכנס אליי לא יוכל להשאר: דפנותיי רגישות לכל דבר שעלול לגעת בהן אז אני מתנפץ לרסיסים. כשהאור הגדול ירצד לצד הריסותיי אז אוכל לשוב ולהקים מחדש את המקדש שפעם היה אני. </div>Tue, 14 May 2013 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13779978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13779978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13779722<div align="right" dir="rtl"> Last night I dreamt of butterflies and This is my current state of mind Remembering delusions of a tired slumber And reliving them tonight. Consciousness is marvelous With it's tendency to drive one to insa</div>Tue, 14 May 2013 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13779722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13779722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13751855<div align="right" dir="rtl">L'art la mort. רציתי לכתוב משהו, כי הכל גועש בפנים. אבל לא הצלחתי לרשום אפילו משפט אחד שמביע ולו בקצת חלקיק קטן ממה שאני מרגיש. ואז נזכרתי שמילים הן חסרות משמעות, אז אאלץ להסתפק בריק. הדממה תגרום לדמעות לצאת ממיטתן הנוחה מתחת לעיניים ולאבד עצמן לדעת. הן ירטיבו את הדף והוא ישאר נקי וצח. כשלא אהיה יותר, השורות הריקות יכילו בתוכן יותר ממה שיכלו עשרות אלפי מילים כתובות להעביר. </div>Sat, 20 Apr 2013 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ingenue)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827573&blogcode=13751855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827573&blog=13751855