http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392אני רוצה לכתוב מה עובר עלי,רק פה אני יכולה.אני: מעריצה את ברוק שילדס,(בעיני היא מודל השלמות).מעצבת אופנה,אוהבת את כל סוגי המוזיקה,מחפשת שלווה,מאוהבת במזרח הרחוק,חולה ומשוגעת ומדוכאת,שמנה,פוחדת מאהבה ואוכל ובגדים,חסרת ביטחון עצמי,מבולבלת..heCopyright 2026 לולה הבלונדה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/92/73/82/827392/misc/26795926.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14341251<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שלחזור ליהיות פרו אנה אמיתית וכזו שמצליחה מצריך מה שנקרא- לתפוס את הגל. עכשיו את כמו עם גלשן ומנסה לגלוש, לפעמים את מצליחה לתפוס גל קטן ואז את נופלת. את לומדת מהנפילות האלה וכול פעם הטכניקות שלך ישתפרו.. יש כאלה שבא להם בטיבעי. נותנים להם גלשן והם גולשים בכיף יש להם את כל השליטה בעולם. אני מכירה את עצמי ויודעת שלוקח לי בערך חודשיים שלוש לתפוס את גל הירידה במשקל. כלומר בחודשיים שלוש האלה אני מנסה כל פעם שיטות אחרות.. המשקל מתנדנד אבל כשאני תופסת את הגל אני יורדת בצורה קבועה ומהירה. אל תיתייאשי תרדפי אחרי הגלים האלה ובסוף תתפסי את הגל הגדול! חשוב לזכור שגם אחרי שניהיים מנוסים בגלישת הגלים- כלומר הגעת למשקל שאת רוצה- לא להפסיק להיתאמן ולתת לעצמך פסק זמן. כשאת תופסת את הגל הזה תאחזי בו לכול החיים. ואם קורה שניהיית חלודה באומנות הגלישה וקורה, פשוט תתחילי להיתאמן שוב.. בבוקר אכלתי מלון שהוביל לבולמוס מעצבן אבל הקאתי הכול, חוץ מהמלון בצהריים שתיתי ליטר מיץ ירקות עם כף פסיליום וכף שמן פשתן בערב אותו דבר כמו בצהריים ובכיתי רק פעם אחת, יופי התקדמות..</div>Tue, 16 Jun 2015 05:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14341251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14341251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14339427<div align="right" dir="rtl">כן לפעמים יש את הימים האלה שזה נדמה שכח הרצון נרדם ואני כמו מסוממת לא מצליחה לחשוב ויש לי בערך בליסה והקאה ברצף. שלשום היה לי 3 פעמים ברצף.. הבעיה היא ואני בטוחה שהרבה יסכימו איתי שאוכל הוא כמו סם שאי אפשר להגמל ממנו. איך אפשר להיגמל ממשהוא שאי אפשר להפסיק לגמרי?? אני רואה כל מיני סרטונים על אנורקסיה ובולימיה, מנסה להבין יותר, ללמוד על הנושא מכול מיני זוויות שונות. אחד הדברים שהבנתי הוא שכמעא ואי אפשר להיפטר מההפרעה לתמיד. מה שכן הוא שאפשר ללמוד להיתמודד איתה. כל יום יהייה בך את המלחמה הזאת. את תיקרעי בין הרצון לאכול משהוא טעים עם המשפחה והחברים או סתם כי משעמם לך וכי את לא רוצה ליהיות חולה. את רוצה גוף חזק אבל את גם רוצה שליטה את רוצה רזון. אני לא רוצה להישמע כמו מומחית כי אני מתמודדת עם זה כל הזמן והאמת.. כן ירדתי קצת במשקל אבל לא הצלחתי להיפטר מהבולימיה בכלל. מניסיון כככול שיורדים במשקל ככה ניהיים יותר אובססים לגבי אוכל כי לא רוצים להרוס את כל העבודה הקשה... אצלי הבולמיה זה אובססיה אז ברגע שאני שוקעת באובססיה חדשה אני מקיאה פחות. זה כבר לא כלכך מעסיק אותי. מה שגם עזר לי בעבר לרד</div>Thu, 11 Jun 2015 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14339427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14339427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14337773<div align="right" dir="rtl">אז היום בבוקר היתעוררתי נחושה. בזמן האחרון הפסקתי עם הריצה בחוץ כי פשוט אין לי כח לצאת ובכלל ליהיות בשמש כי העור שלי רגיש כרגע. אז במקום ריצה התחלתי לרוץ למעלה למטה במדרגות בבניין שבו אני גרה. יש 7 קומות אז אני עושה את זה למשך כ 20 דק ואני מרגישה שזה אפילו יותר אפיקטיבי מסתם ריצה. נסו בעצמכם ותבינו. הלב שלי דוהר ואני פשוט גמורה אחרכך. עכשיו 2 ועשרים בצהריים. לא אכלתי כלום וגם לא מתכוונת. שתיתי ליטר מים לימון בבוקר אחרכך ליטר מיץ אבטיח שהכנתי (ישלי מכונת מיץ ואני שמה הכול גם את האדום וגם את הקליפה הירוקה שיותר בריאה ומאזנת את הסוכר שבאדום) ואחכך ליטר תה נענע עם אבקת חרובים וסטיבייה כממתיק. קיצר אני מפוצצת ובצהריים ערב ששוב אהייה רעבה אכין מיץ ירקות (גזר, תפוחים, סלק, שום, גינגר, מלפנונים, ולימון) העור שלי נראה טוב. ממש מגניב קראתי כתבה שבה ממלחצים לגלח את עור הפנים כדי לחדש אותו וזה ממש עובד. העור שלי מעולם לא נראה בריא וחלק יותר. קיצר אני שמחהההההההההה!!!! ובעלי גם אם לא ממש מבין את כל הקטע עם העור והמשקל נהנה מתשומת הלב שלי ומכול הנשיקות והחיבה שאני מרעיפה עליו. אז אין תלונות ואני מ</div>Sun, 07 Jun 2015 06:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14337773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14337773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14336482<div align="right" dir="rtl">אני כלכך מתביישת בעובדה שאני לא מצליחה לשלוט בבולמוסים שלי. כל בוקר אני קמה חזקה ואז איפושהו הכול משתבש ואני מוצאת את עצמי בבולמוס.. אני לא רוצה להקיא!! אני רוצה להפסיק.. זה דוחה ואני מפחדת שזה גורם ללחיים שלי להראות נפוחות. אני כלכך רוצה לקבוע לעצמי תוכנית אכילה ולבדוק בה מבלי לחשוב יותר מידי. זה קורה כל יום פעם ביום. הקטע הוא שאני לא צריכה פסיכולוג שינסה לברר איתי למה אני עושה אתזה. אני מאוד מודעת לסיבות אז למה לא פשוט לור אתזה. אולי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב אחרכך. אני מרגישה חוסר אונים ובדידות גדולה אני מרגישה שיעמום וחוסר תכלית אני מרגישה חוסר ליטה כשאני צריכה לבשל אני לבד כל היום ואין מה שיעצור אותי אני מתמודדת גם עם עור פנים בעייתי כך שאין לי ביטחון לצאת לפגוש אנשים או לעבוד ואם אני לא עובדת ופוגשת אנשים אני בודדה ומשועממת אז זה סוג של מעגל שלא נגמר. אף לא אחד יודע את הסוד שלי אני לא מסוגלת לספר. האמת אני מעדיפה שיחשבו שאני אנורקסית מאשר בולמית זה עיניין יותר.. נקי. אני מפחדת על השיניים שלי שכבר מתפוררות להן אני מפחדת שלא אצליח להיכנס להריון אני מפחדת שאכנס להריון ו</div>Fri, 05 Jun 2015 05:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14336482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14336482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14325803<div align="right" dir="rtl">אם יש משהוא מעצבן ומטריד בדיוק כמו לנסות להעיף קילוגרנים ללא הצלחה מרובה זה אקנה!! אוףףףףףףף חשבתי שנפטרתי מזה כבר אבל לאאאא לא יודעת מה יותר גרוע, כלומר איזה מהשניים</div>Wed, 13 May 2015 06:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14325803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14325803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14324809<div align="right" dir="rtl">תמיד חשבתי כמה זה אירוני שבמצבים הכי קשים בחיים שלי אני מרגישה צורך עז לשתף. לשתף בבלוג אבל כי עם האנשים בחיים שלי קשה לי לדבר. הייתי מצוברחת כל הבוקר. באיזשהו שלב בעלי עומד מולי ושואל, את שמחה כאן? נאלמתי דום. פה קבור הכלב. אז אני עונה לו, אני שמחה איתך אבל לא שמחה במקום הזה כמו שהייתי רוצה. דיברנו קצת אבל היה לי קשה להיפתח אליו. באיזשהוא מקום עמוק ידעתי שאם אגיד את מה שאני באמת חושבת זה יהרוס דברים אפילו יותר. הוא שאל אותי אם אני זוכרת ששאלתי אותו האם הוא מודאג שאני לא דתייה כמוהו ואמר שכן, הוא מודאג. הסתכלתי עליו בזמן שדיבר ותהיתי איך אני ארגיש אם הוא יציע להיתגרש. למרות שאנחנו נשואים רק חצי שנה לפעמים אני חושבת שאם אכן ניפרד אני ארגיש הקלה מסוימת. אני אחזור לארץ ואמשיך בדיוק מאיפה שעזבתי. הוא עזב בצהריים לכמה זמן לסידורים ובזמן הזה בכיתי כמו שלא בכיתי המון זמן. כשהוא חזר אזרתי אומץ לומר לו שחלק מהסיבה שאני מדוכדכת היא בגלל שאני נורא בודדה. אני קצת מרגישה במבוי סתום. לא משנה כמה שאני אפתח אליו אולי אני הקלה מסוימת אבל לאחר זמן מה הכאב תמיד חוזר. בוקר- ליטר מים עם לימון </div>Mon, 11 May 2015 03:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14324809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14324809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14323684<div align="right" dir="rtl">היי חברה,אז שוב חזרתי לבלוג. אני מרגישה שאני צריכה אתזה. כבר שנה שאני לא מעדכנת באופן סדיר וזה גם שנה מאז שהייתי במשקל היעד שלי שזה 40.מאז עברתי המון. התחתנתי בנובמבר לפני חצי שנה עם גבר שהכרתי באוגוסט. זה יוצא שלושה חודשים שהכרנו לפני החתונה. הוא גבר בן 37 שגר בניו יורק. נפגשנו כשהגיע לארץ בשביל החתונה של אחיו התאום. התאהבנו בדייט הריאשון שנגמר בסקס אצלן במלון. יומיים לאחר החתונה טסנו לניו יורק ומאז אני חיה פה. ביליתי את כל החורף פה וזה היה קשה, ממש משש קשה. היה פה כלכך קר והייתי כלכך בודדה.. עדיין אני בודדה אבל עכשיו אני פותחת חזרה את הבלוג, נפטרת מהמשקל שלא עוזב כבר המון זמן ומתחילה חדש. אני קצת מרגישה שבזבזתי ככה חצי שנה לריק.כרגע אני משערת שאני בסביבות ה50 ק' אבל אני מפחדת להישקל. אשקול את עצמי כשארגיש שירדתי טיפה.אני בולמית ואין אף לא אחד שיודע.אולי משיעמום, מבדידות אני בולסת הכול.מה שעובר לי בראש באותם הרגעים זה:בואי נראה עוד כמה את יכולה לדחוסעוד כמה אני יכולה לפגוע בעצמיאני בולסת עד שהקבה שלי מרגישה נורא, עומדת להיתפוצףובגלל זה אני יחסית רזה אבל עם בטן נפוחה. שיטאני לא אוהבת א</div>Sat, 09 May 2015 00:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14323684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14323684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14141485<div align="right" dir="rtl">so after a failed relationship in NY I came back home. Im cack in Israel.. yay.. anyways Im back and I even brought back with me a few unwanted kilo's. what the fuck. really I mean I worked so hard to loose weight and to keep it and now im freaking 46 again. OK no biggie just 5 kilos going down. wish me luck! I'm gonna do it the same way I did it last time. minimum food, calories and cardio. I cant wait to feel like a feather again. I cant wait for my clothes to feel super loos again, the slim face and the sharp definition of my muscles. Yes . I've grown scared again from the hunger and sudden emptyness and lightness but Ill get used to it continuing tomorrow. Aint gonna weigh myself tomorrow even though Friday is my weighing day. I'll check myself next week in hope to see 44!</div>Thu, 19 Jun 2014 22:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=14141485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=14141485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=13821974<div align="right" dir="rtl">מבחינה טכנית לא הגעתי למטרה, נשאר לי עוד קילו אבל בואו לא נתעסק בקטנות.. לא אכפת לי עוד טיפה לרדת במשקל אבל אני לא הולכת לנסות לרדת במודע ובכוונה, עכשיו אני כולי בגישה של - לא לעלות, לא לעלות ומתחילה לעזוב את הגישה של - חייבת לרדת עוד.. אני יכולה לומר בכנות שכול מה שעברתי בחודשים האחרונים, הכאב הדיכאון והרעב- זה משתלם, זה שווה אתזה. בבוקר אני קמה בביטחון ונרגשת להיתלבש כי אני יודעת שלא משנה מה אלבש- זה יראה מדהים ומסובב ראשים. מתחילים איתי ברצף, מסתכלים, בוהים, קוראים לי, שורקים..קיצר לא משעמם לי :) אני לא אומרת אתזה בשביל להשוויץ או משהו, כן? אני קוראת לכול הבנות המדהימות שנאבקות כל שנייה בשביל לא להשבר וכואבות ורעבות- אהובות שלי!! זה ניהייה קל יותר תאמינו לי. אנלא הפכתי ליהיות בנאדם שמח, אבל אני שלמה יותר עם הגוף שלי וזה כמעט כמו ליהיות שמחה..</div>Thu, 20 Jun 2013 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=13821974http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=13821974http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=13821303<div align="right" dir="rtl">אתמול אמא שלי הכריחה אותי להשקל- אני שוקלת 41 קילו. מי היה מאמין לעזזל..</div>Thu, 20 Jun 2013 09:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה הבלונדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827392&blogcode=13821303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827392&blog=13821303