http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260סיור בתוך נפשה הבלתי מודעת של משוררת בלתי מונעת. שני גלגלים ללא דוושה, תנסו להתגלגל עם זה הלאה...heCopyright 2026 Lady Poet. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260upload/154888.jpeghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=6973760<div align="right" dir="rtl"> איתמר הוא דוור בעל אונה שמאלית סבוכה, שלא מאפשרת לו לזכור מספרים, ולכן הוא תמיד מכניס מעטפות לתוך התיבות של האנשים הלא נכונים. למזלי איתמר הוא הדוור שלי ויש לו נטייה לשים דווקא אצלי את הדואר הכי משובח: קופונים לתוספות ללא תשלום ללקוח קבוע של דומינוז, מכתבי שטנה בין שכנים, מכתבי קבלה לאוניברסיטה של אנשים אחרים. מהאחרונים ניתן ללמוד הרבה על אדם: הציונים שלו בבגרות, הפסיכומטרי, החוג אותו הוא בחר ללמוד והכי חשוב- החוג בעדיפות השנייה. להרבה אנשים לא תהיה בעיה לספר מה ממוצע הבגרויות או ציון הפסיכומטרי שלהם, ובוודאי לא את מקצוע הלימודים שלהם, אבל מעטים יספרו לכם מה הם כמעט למדו, מה הם רצו ללמוד באמת אך לא עברו את סף הקבלה. החלום השבור, המציאות האלטרנטיבית שלא תצא אל הפועל והסוד הכמוס מרגשים אותי כל פעם מחדש. יוני מיכאלי למשל הוא טיפוס מרתק, הבחירה הראשונה שלו הייתה הנדסת מכונות השנייה סיעוד והשלישית פילוסופיה. יוני במקרה לומד איתי בפקולטה לפילוסופיה. יוני הוא אידיוט. לפעמים כשהוא מוציא משפט ממש מטומטם מהפה, אני מתה לצעוק לו " לך תשפר את הפסיכומטרי ותפסיק להעליב את האינטליגנציה של כל האנ</div>Sun, 15 Jul 2007 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=6973760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=6973760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1949199<div align="right" dir="rtl">עוד מטוס אחד וזהו. כל הטיסות האלו, נראה שהם מעייפות אותי. זה שיושב לידי בחולצה המפוספסת נראה דווקא מגניב לשם שינוי. בערך בן 25, אמנם העובדה שהטיסה היא לסן פרנסיסקו מעלה את הסיכוי שהוא הומו בכמה אחוזים טובים, זה לא משנה את העובדה שיכול להיות כיף לדבר איתו. מי יתחיל קודם? אני מתחילה לתפעל את הדיסקמן המתפרק שלי. "מכונאות עדינה" הוא אומר. "כן", אני צוחקת,"פלאי הטכנולוגיה, חשבתי לקנות ipod במקום הדיסקמן המתפורר שלי אבל יש לי מספיק כסף כדי לקנות רק דבר אחד: או ipod או סקסופון". (אולי כרגיל אני מקשקשת יותר מדי אבל אולי הוא אוהב ג'אז, הוא חייב לאהוב את זה שאני מנגנת, הוא נראה לי מעניין, שווה שיחה. אני מאתגרת אותו בלי לשים לב בכלל , גוררת אותו לשיחה בצורה טבעית ביותר. ככה זה, כנראה שזה הכישרון הסוציאלי שלי. יש נשים שיודעות לעשות עיניים, אני יודעת איך לפתוח בשיחה מעניינת. לטווח הארוך זה טוב אבל לפעמים כשכל מה שהבחור רוצה זה שאני אחייך במתיקות ואדגיש את חמוקיי הנסתרים לבינתיים, ואני מתחילה בדיון אינטלקטואלי על תרבות הספרות ומקומה בימינו הפוסט מודרניים, זה ל</div>Sat, 18 Jun 2005 01:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1949199http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1949199http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1949086<div align="right" dir="rtl">grewatfgw</div>Sat, 18 Jun 2005 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1949086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1949086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578519<div align="right" dir="rtl">אני אשתגע הראש שלי כואב וגם העיניים. אני צריכה לקום מוקדם בבוקר לבנק ולשיעור פסיכומטרי ואז לעבור עוד מבחן סימולציה מתיש. מאז שהתפטרתי מהעבודה המשרדית הנוראית אני כמעט ולא ישנה כמו שצריך. גם כשחזרתי מהעבודה החדשה בבר- הרוגה, לא יכלתי להירדם. חרדות ומחשבות מילאו את ראשי ועד שנראה היה כאילו השינה שלי מסתדרת, פיטרו אותי. ושוב, לילות ללא שינה. מול המחשב כותבת. הבדידות הזו הופכת למנחמת מיום ליום. לפעמים אני מעדיפה להיות בודדה לחלוטין מאשר בודדה בין בני אדם וחברים. אני מרגישה כאילו הפכתי למופנמת יותר וזה מצחיק. אני אוהבת לדבר והרבה ולקשקש עם אנשים זרים , אבל לא מאז שחזרתי מחו"ל. אנשים, רובם החלו לגרום לי לסלידה ואני תוהה אם זו ההשפעה הבלתי נמנעת של בן זוגי הציני והמנוכר כלפי העולם. אני רוצה לשתות בירה בשמש ולא לחשוב על פסיכומטרי, אוניברסיטה, כסף, הורים. אני רוצה לכתוב הרבה לשתות הרבה ולקרוא הרבה. כל מה שנשאר לי זה נסיעות ארוכות באוטובוס בהן אני באמת יכולה להקשיב למוזיקה, לדיסקים שלמים שכבר מזמן רציתי לשמוע. אני נדהמת מהעולם החדש הזה, הבאתי איתי מארה"ב אסופה מרשימה מאד של כ100</div>Fri, 01 Apr 2005 04:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1578519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578509<div align="right" dir="rtl">שחור אפור נקיעור לבן ללא רבבושפתיים משוחות שנימחוות ריקוד שקטענוגכמו טיפת טלבתקריב מזוין.הטוהר רגעיואט זולגלדמעה אחרת.</div>Fri, 01 Apr 2005 03:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1578509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578508<div align="right" dir="rtl">בלילה האחרון לשהותיהכבישים נדמווהרוח המשיכה להבהבמהחלונות הסגורים מפני האובך.מעילים תלויים על וויםאחד על יד השנימחכים לרגע בונאסוף רגלינו ונצא.אני יכולה להרגיששיש כאן שדים ורוחות של זכרונות.והם מתהווים לידי יצירי דמיון.אני מחכה בחושך לרגע בו העינייםישקטו עם הלב.</div>Fri, 01 Apr 2005 03:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1578508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1578508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1540941<div align="right" dir="rtl">אני פשוט אתן למילים להישפך מתוכי ללא מחשבות ללא מסננים. אני לא נרדמת מכל המחשבות האלה אי ההתאמה בין הציפיות למציאות. ציפיתי לאורח רוח אחד להלך חיים אחר ובפועל הכל הרבה יותר אפרורי אי אפשר להתעלם מן השגרה החונקת המזעזעת המזדעזעת באפרוריותה שלה והיא מלאת טעם. השגרה היא אמצעי להגיע לכל הדברים אותם אנחנו רוצים. אך פה טמונה השאלה, מה באמת אנחנו רוצים? והאם בסופו של המסלול הסיזפי אנחנו נקבל את אותם מאווינו, תשוקותינו שאיפותינו. היכן נמצא חיפוש האושר והיכן נמצאות השאיפות. האם אלו שני שבילים מקבילים או שמא שני תחומים נפרדים לחלוטין שרק אקראית נפגשים עיתים וממשיכים בדרכם הפתלתלה והמורכבת. כל כך הרבה גורמים לקחת בשיקול, לרגע אף לא אחד מהם נראה משמעותי <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm</div>Wed, 23 Mar 2005 01:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1540941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1540941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1537446<div align="right" dir="rtl">ללכת בדרום העיר. לא בפלורנטין, אלא בדרך ההגנה, לוינסקי, הגדוד העברי. שמות שלא מעידים במאומה על אופי הרחובות המתנוססים בהם. שנה שלמה גרתי במערב אך כנראה שנגזר עלי, כמו בילדותי, לשבת בדרום המזרח- תמיד מן מקום מוקצה שכזה ולא מספק בירכתיי העיר, ובתל אביב גם רחוק מן הים. גמרתי אומר לצעוד למרכזה של העיר בעזרתי רגליי החסונות ותו לא, בדרך זו חשבתי שאוכל להכיר טוב יותר את מתווה העיר. כשאני הולכת באיזורים האלו תמיד אני מצטערת שאין ברשותי מצלמה. היום, שני גברים אפורי שער ישבו עם גבם לרחוב בשכונת התקווה,(כמה אירוניים לעיתים הם השמות) שלייקס למכנסיים ופסים דקיקים בחולצתם, ונראה שעסקו בתיקון מכונות תפירה ישנות שנראה כי לא יוצרו לאחר שנות הששים לכל היותר. מן תמונה מעשור אחר. עברתי על פני סלון מניקור –פדיקור בו שתי נשים טופלו ואחת השתרעה על ספה, לידה ערימת עיתוני נשים. כמה רציתי גם להיכנס ולקשקש דברי הבלים, להצטרף למין מעוז של נשיות סודית ושטחית, סטריאוטיפית ומענגת לא פחות מכדור גלידה בשעת דיאטה. <P cla</div>Tue, 22 Mar 2005 04:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1537446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1537446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1342930<div align="right" dir="rtl">ענן אפור הפך הקיץ על פיו ואת תקוותינו הזמן הקצוב, נגמר ללא שידענו כי הינו כזה. עורבים שחורים מכסים את האופק שנראה מתוך עיניים עצומות למחצה. היה קיץ של חום, זיעה, אגלי מים <P class=MsoNormal style="MARGIN:</div>Thu, 03 Feb 2005 15:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1342930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1342930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1160968<div align="right" dir="rtl">אמא, אני לא יכולה לחיות איתו יותר.אומנם יש לו המון מעלות וצדדים טובים ו אבל אני פשוט לא יכולה יותר עם הפדנט שמעליב אותי כל הזמן. הוא כל כך פדנט וקטנוני ונטפל למעשים הקטנים. הוא קורא להם עקרונות, אני רואה את זה כקטנוניות וקיבעון.אני לא חושבת שהוא עוד מוכן לשותף לדירה, לפחות לא כמוני.הוא מעליב אותי כל הזמן. ולא אני לא רוצה לחזור לגור איתכם ואני כן חושבת שלגור איתו זה צעד נבון, אבל באמת שאין לי אנרגיות לזה. אלו אולי ניצנים, אבל אלו גם דפוסי התנהגות שלא ישתנו בזמן הקרובלפעמים, אני פשוט לא סובלת אותו. את העדינות שלו. את הפגיעות שלו ההזנחה הנפשית שלו.אני לא יכולה לבכות פעם אחת בלי שהוא יזיל דמעות, ועם כל הכבוד לפמיניזם ולשיוויון, גם לי מגיע פעם אחת להיות הרגישה ושהוא ירגיש שהוא האידיוט חסר הרגישות.תעזבי את לא תביני, את לא רוצה לראות את הצדדים הטובים שבו, המחשבות שלך הן לא רק לטובתי הן גם לטובתךאת חושבת שבבית שלכם היה לי יותר טוב?סבלתי פי שנייםהפתרון היחיד שנראה לי הגיוני זה לעזוב.לעזוב הכל למצוא עבודה מכניסה, אפילו כזו שאני לא אוהב ולהמשיך ללמוד לקראת האוניברסיטה.הפעם אני אגור לבד בלי ש</div>Thu, 16 Dec 2004 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lady Poet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8260&blogcode=1160968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8260&blog=1160968