http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938בבלוג הזה אכתוב על דברים שעולים בדעתי. אין לו תיוג מוגדר כי הוא קצת מהכל, שירים, סיפורים, מחשבות, זכרונות וקטעי חיים, מילים, חלומות, תובנות שאספתי לאורך הימים, נסיונות. אכתוב לעצמי ולכל מי שירצה לחלוק איתי קטע קצר מהדרך, ואמשיך ללכת heCopyright 2019 RuuBlog. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=14822775<div align="right" dir="rtl">ושרשמתי באיזה מקום את הסיסמא .... כל כך הרבה זמן חלף מאז שרשמתי פה משהו, וגם הפעם האחרונה היתה ממש בקטנה. מאז ה-9/2013 או 10/2014 קרו כל כך הרבה דברים .... נולדה לי נכדה חדשה ........ אחות ל-ל. שעליה סיפרתי לכם כבר, והצלחתי לזכור איך מצרפים תמונה הצעיר השתחרר, ונרשם לטכניון, ואוטוטו מסיים תואר ראשון וכבר נרשם לתואר שני, והספיק לנסוע פעמיים לייצג את הטכניון באיזה פרוייקט בחו"ל, ועשה זאת בכבוד, יש לומר, הנכד הבכור שעשה אותי סבתא כבר חגג בר מצווה, הבת הגשימה חלומות, ועוד מעט תרחיק מפה למקום אחר, כי היא חושבת שעכשיו תורו של האיש שאיתה להגשים חלומות, והיא הסכימה ללכת אחריו ואחרי חלומותיו, והיא תחסר לי כל כך הרבה, ואני כבר מתגעגעת, ולנכדים גם , אבל אולי זה גם אומר שאוכל לבקר אצלה ככה, מפעם לפעם, בלי להכביד מידיי, ואיזה מזל שיש ווטסאפ, וסקייפ, ואומרים שזה מקרב קצת כשרחוקים, אבל זה לא באמת הדבר האמיתי, אני עדיין עובדת, אבל כבר מתחילים לחשוב על היציאה לגמלאות, ויש המון תוכניות, וכבר יש חפיפה עם מי שאמורה להחליף אותי, וגם בעניין הזה יהיו כל מיני שינויים לא צפויים - וכבר שאלו אותי א</div>Tue, 02 Aug 2016 18:54:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=14822775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=14822775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=14215072<div align="right" dir="rtl">וכואב לי להרגיש שישרא- נלחמת על קיומה. קוראת גם למעטים שפה להצטרף לבלוג הצלת ישראבלוג, ולחתום שם מינוי. </div>Sat, 11 Oct 2014 13:33:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=14215072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=14215072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13920947<div align="right" dir="rtl"> לפני בערך20-30שנים ויותר מאד אהבתי את כל נושא האפיה. הייתי אספנית מתכונים כפייתית, וגם נסיינית כפייתית של כמעט כל מתכון שנראה לי טעים, ובעיקר מאפים - עוגות, עוגיות, לחמים, פשטידות וכו'. באותו תקופה עישנתי המון, וגרתי בקומה רביעית בלי מעלית, רדפתי אחרי שני ילדים די פעלתנים וכלב (תמיד היה בסביבה אחד לפחות), וגם הלכתי המון ברגל, ובקיצור הייתי רזה וקופצנית,ואפיתי וטעמתי ואהבתי את זה מאד. אבל - דברים רבים השתנו מאז. כאשר הגדולים עזבו את הבית והקימו משפחות משל עצמם הפסקתי לאסוף מתכונים, והפסקתי כמעט לחלוטין לאפות. גם את מאות המתכונים שהיו לי כבר לא הקפדתי למיין ולשמור. עברתי דירה מהקומה הרביעית לקומה נוחה, נעזרתי יותר ברכב ופחות ברגליים, כבר לא הלכתי כל כך הרבה, ולא היה לי אחרי מי לרדוף כמו פעם. וגם - הפסקתי לעשן. ותוך מספר שנים לא רב כל הדברים הנ"ל נתנו אותותם, ועליתי במשקל. לא בבת אחת, אלא ככה - לאט, בלי להרגיש בכלל. קצת ועוד קצת, ועוד קצת ... הגדול מידי פעם שאל אותי - "את זוכרת את הלחמניות הנהדרות האלו שעשית לנו? נו - אלה שאהבתי, שהיה להן טעם של תפוזים, וגם היו כאלה עם קינמון, ושהיו</div>Thu, 26 Sep 2013 14:47:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13920947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13920947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13915888<div align="right" dir="rtl">הקטנה סיפרה לי שהיא רכשה כרטיסים לפעילות על הבוקר בספארי. סיור האכלת החיות, עוד בטרם נפתח הספארי ליום רגיל של פעילות מבקרים. היינו צריכים להיות שם כבר בשעה 7:15, עת יוצא הסיור לדרך, ברכבת הספארי. בקישור להלן אפשר לקרוא עוד על הסיור, http://www.safari.co.il/%F1%E9%E5%F8%E9%ED_%EE%E5%E3%F8%EB%E9%ED_%E1%F1%F4%E0%F8%E9 את הסיור "שלנו" היא הזמינה דרך אתר בשם הייטק זון (להלן). לי אין גישה לאתר, אבל לה יש, https://www.htzone.co.il/index.asp וכנראה שדרך האתר הזה העלויות הן זולות משמעותית. <span style="font-size: x-small;</div>Sat, 21 Sep 2013 17:54:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13915888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13915888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13907641<div align="right" dir="rtl">רציתי לספר על יום כיפור אחד, וגם אצלי אחד מהמשמעותיים ביותר בחיי אם לא ה-... היה בדיוק אותו אחד מלפני 40 שנה, אוקטובר, שנת 73. גרנו אז באילת, משפחה קטנה. האיש שלי של אז, אני, הבן הגדול שהיה בן 3 וקצת, וגם הקטנה - אז בת 4 חודשים. כל יום כיפור בערך מגיל 12-13 נהגתי לצום. לפעמים רק חצאי ימים, ולרוב צום מלא, של יום שלם, "כמו הגדולים". בערב יום כיפור של אותה השנה הייתי עסוקה בבישול הארוחה המפסקת, ובאפייה של עוגות שמרים שלמדתי להכין ימים מספר קודם. כל כך התלהבתי מהקלות של הכנת עוגות השמרים שאפיתי המון עוגות באותו יום שישי שהיה גם (כמו היום) ערב יום כיפור 73 - 6 או 7 או אפילו יותר. תבניות מאורכות ממתכת נכנסו ויצאו מתנור האפייה, ובהן העוגות הנפלאות, חלקן מחביאות בתוכן מגווןפירות יבשים קצוצים, אגוזים ושקדים, ותפוחי עץ חתוכים לקוביות קטנות וקינמון, וחלקן מגולגלות למעין רולדות עוטפות בתוכן שוקולד , קקאו או ריבה. ריח נפלא נישא באוויר. וזממתי שעם פרוסת עוגה אחת או שתיים וכוס קפה אסיים את הצום, למחרת. האיש שהיה איתי אמר שהוא לא יצום, והחלטנו שהוא יקח את הגדול בבוקר לחברים. ילכו שניהם, ה</div>Fri, 13 Sep 2013 14:09:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13907641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13907641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13899484<div align="right" dir="rtl">השנה זו אחת הפעמים הנדירות שהיינו לבדנו. כן, היתה כמובן ארוחת חג, אבל לא הוזמנו, ומשפחתו של בני הגדול שהיו אמורים להגיע אלי העדיפו להתארח אצל ההורים שלה. ש. התקשרה עוד לפני מספר ימים לברך לשנה החדשה, ותוך כדי הדיבורים היא אמרה - "אבל לא אגיע אליך מחר, וגם לא לארוחת ראש השנה. אנחנו נתפצל, אני אלך עם הבת להורי, והוא יגיע אליך עם הבן". פפפפפפפ זה דקר אותי כמו סכין, ישר בלב, כששמעתי את זה. אבל הפעם הבלגתי, והמשכתי לדבר יחסית בנועם. בלי כעסים, אבל כן הבעתי דעתי. אמרתי לה - "תראי מה זה, לפני כמה דקות איחלת לי שנה טובה וכו', ואני - לא נעים לי להגיד לך, אבל אם תהיה לי שנה טובה יותר או פחות, זה ממש ממש תלוי בילדים שלי. אם להם טוב מן הסתם תהיה לי גם שנה טובה, אם להם פחות טוב, מן הסתם גם לי תהיה שנה פחות טובה, דאגות ומחשבות מטרידות לפחות ... אז בבקשה, אני מעדיפה שלא תתפצלו, ואין לי בעיה, אני אחגוג לי עם המשפחה המצומצמת, עם האיש ועם הצעיר, ואתם תהיו ביחד בבקשה בערב הזה. תוכלו להגיע אלי לארוחת חג גם באחד מימי החג, ואקבל אותכם בזרועות פתוחות, ובשולחן מלא כל טוב". וזהו, כך היה. </div>Wed, 04 Sep 2013 22:05:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13899484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13899484http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13885503<div align="right" dir="rtl">שיר שיש בו יותר מגרעין של אמת, והוא ללא ספק מעורר מחשבות, ובמיוחד לקראת החגים הקרבים, ואיתם סוג של חשבונפש. פרטי וגם כללי יותר. נדמה לי שראיתי שהשיר חובר מתי שהוא ב-2011, כך שייתכן שרובכם הקשבתם לו כבר. אני בכל אופן קיבלתי אותו במייל אתמול. (שייקה לוי - נומי ארץ) https://www.youtube.com/watch?v=VTI-bSJtQ1g מקווה שהצלחתי עם הלינק. </div>Tue, 20 Aug 2013 18:43:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13885503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13885503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13882159<div align="right" dir="rtl">פעם, לפני המון שנים היו לי קצת בעיות בעבודה, שדי עצבנו אותי. אבל איך ששיתפתי אנשים משם שאני הולכת לדבר על זה או להעיר או להתרגז או לשוחח עם מישהו "מעל", תמיד היהזה שאמר לי אוזו שאמרה לי "תבליגי תבליגי". אז הבלגתי פעם ועוד פעם ועוד המון פעמים. ובאותה תקופה זה ממש לא היה לי פשוט להבליג. כשסיפרתי את זה לידיד טוב שלי הוא אמר - "בפעם הבאה שיגידו לך 'תבליגי תבליגי' את יכולה להגיד להם שבאוזנייך זה נשמע יותר כמו "יאללה בלגנים"."הצליל של ה'תבליגי' מזכיר לי'בלגנים' - תגידי להם".מה שאומר - סוג של אישור לפתוח בכל זאת את הפה, בלי לחשוב כל כך על השלכות בפוטנציה. אז באמת כך היה - השתמשתי בהצעתווב"תבליגי תבליגי" הבא, אמרתי בדיוק את מה שהוא הציע. וזהו. ויותר אף אחד לא העז לומר לי את זה. אבל - </</div>Sat, 17 Aug 2013 11:30:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13882159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13882159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13871990<div align="right" dir="rtl"> זה היה בבוקר אחד די קריר. כאמור לפני כמעט 10 שנים. הבוקר ההוא כמו כמעט כל הבקרים היה לחוץ. כבר נפרדתי מהאיש לשלום כשהמונית צפרה לו בחוץ, קצת לפני שיצא לעבודתו, כבר הערתי את הצעיר, והוא התארגן לקראת בית הספר, כבר סיימתי כמעט להכין את הכריכים, לצעיר ולי. כל מה שנשאר הוא לארוז את הכריכים, להוסיף בקבוק מים לילקוט שלו,לבדוק שלכלבה האהובה יש די אוכל ושתייה, להפרד גם ממנה לשלום, ולצאת. להסיע את הצעיר לבית הספר ולהמשיך ישר לעבודה. יום שגרתי. ואז שמענו את היללה החלשה הזו מחוץ לדלת. כשפתחנו את הדלתגור חתוליםהביט בנו, וכבר ניסה להתקרב מעט אל רגלינו, להתחכך בהן. הצעיר אמר - "הוא בטח רעב. בואי ניתן לו משהו לאכול." לקחתי קערית קטנה, ומלאתי בהקצת חלב, והוצאתי אל מחוץ לדלת. אמרתי לו - </sp</div>Tue, 06 Aug 2013 22:12:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13871990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13871990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13868715<div align="right" dir="rtl">שתי בחינות במקצועות שונים, אותה תוצאה ולא מעט מחשבות. בשתיהן התוצאה היתה - 81. (לא משהו, ממש ממש לא משהו.) במקצוע אחד - הייתי בטוחה לגמרי שאני שולטת היטב בחומר. הרי גם מעבר למה שלמדנו אני די מכירה את הנושא. והמרצה מיקד אותנו לחומר הבחינה, כך שגם היה קל להתכונן, ציפיתי ל-100 במבחן, לא פחות. ולא היו תירוצים. אולי אולי בהתחשב בנהיגה המתישה, בפקקים, בעצבים המרוטים, בהיסח דעת, ב'בלק אאוט' של הרבע השעה הראשונה- אוליעם האילוצים האלו95. טוב נו - 93. אבל לא פחות. האכזבה היתה ענקית. 81??? מה קרה לי? איזו הערכה עצמית שגויה? איך אני בכלל מעזה לחשוב שאני יודעת את החומר? האם ייתכן שכך טעיתי בהבנת הנקרא? למההרשיתי לעצמי להגיע שאננה ובטוחה שהכל ידוע ונשלט וברור? לסמן מהר את התשובות, להתלבט על שתי שאלות או שלוש, להזכר ולרשום בחפזון, ולחתוך חזרה לעבודה? בלי לעבור מחדש על הסימונים, על השאלות, על התשובות, בלי לבדוק פעם נוספת ..... כלום. שאננות, טמטום. <span style="font-size: sm</div>Sat, 03 Aug 2013 18:39:00 +0200meruthi@hotmail.com (RuuBlog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825938&blogcode=13868715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825938&blog=13868715