http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432It''s like a war going on in my head, all the time and I don''t know how to stop it heCopyright 2026 disordered-me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/32/54/82/825432/misc/26658454.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=14753191<div align="right" dir="rtl">ירדתי קילו (?)המשקל שלי מת והמשקל של ההורים שלי לא סגור על עצמו. הראה 57, בלי בגדים 52.5 ואז כיביתי והדלקתי ו56.בוקר: קערה של פיטנס עם חלב סויה ושלוק מקפהצהריים: פרוסת לחם מלא עם פחות מכפית חמאת בוטנים (הייתי בשוק כשראיתי כמה קלוריות אז שמתי שכבה דקה ממש)ערב: אני חייבת לאכול כי אני ממלצרת היום בערב ולא יכולה להרשות לעצמי סחרחורות או חולשה. חוץ מזה היום פורים אז זה יהיו המון אנשים מה שאומר יותר תזוזה (ושריפה).אגב פורים, מם קטן שהכינותי עקב כל משלוחי המנות:לפחות עד עכשיו לא נגעתי בזה.</div>Thu, 24 Mar 2016 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=14753191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=14753191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=14751335<div align="right" dir="rtl">מוזר לחזור לכאן, במיוחד כשכבר הרגשתי הכי לא קשורה לכאן בעולם. האמת היא שאני לא יודעת למה אני פה. אני רק יודעת שאני מרגישה שאני מאבדת שליטה ושבודד לי והמחשבות שלי הובילו אותי לכאן- לבלוג הישן שלי מכיתה ח.העליתי את כל המשקל שהורדתי ויותר ואני מאשימה את הנוחות והביטחון שהרגשתי. מאז שהייתי כאן אובחנתי בדיכאון ובהפרעת אכילה. "טופלתי" ע"י פסיכולוגית לא כל כך טובה (עבורי לפחות). חברה טובה שפגשתי עזרה לי לרצות לחיות שוב ומאז עברו שנתיים. יש לי חבר מדהים שהתגייס אז קשה לי עם החוסר מעש והתקשורת הלקויה.בכל מקרה, לפני שלושה-ארבעה חודשים מצאתי את עצמי נשקלת אחרי המון זמן שהתנזרתי מזה וגיליתי לתדהמתי ששקלתי 61. לא הרגשתי שנראיתי רע אבל המספר הפחיד אותי והחלטתי לאכול בריא יותר וכך ירדתי ל57. אני חושבת שהקש ששבר את גב הגמל התחלק לשניים- הבילוי בים בפעם הראשונה השנה ומציאת השמלה שלי לנשף של סוף יב. שני אלה גרמו לי לחזור להרגליי הישנים. ככה בבום.בבום דילגתי על ארוחות.בבום שתיתי מים, תה וקפה בשביל למלא את החלל הריק.בבום הרגשתי אשמה על כל ביס.אני רוצה לחזור למשקל הקודם שלי ואני לא מצליחה לעשות דיאטה נורמא</div>Wed, 23 Mar 2016 16:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=14751335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=14751335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13930043<div align="right" dir="rtl">אומרת לעצמי, מחר לא אוכלים עוגה! קמה בבוקר, אוכלת חתיכה. אומרת לעצמי, אין יותר עוגה היום. אמא קוראת לי לשתות תה ועוגה- באה. איך זה, שפעם הייתי מעבירה ימים בלי להכניס משהו מוצק לפה? איך זה שפעם הייתי יורדת יותר, רוצה את זה יותר ועושה יותר? אני עדיין רוצה להיות רזה אבל אין לי את הכוח רצון, את המוטיבציה שהייתה לי שנה שעברה. אני כבר לא עושה יומן אכילה, כבר לא חושבת על קלוריות... מרגישה יותר משוחררת לאכול ואז שונאת את עצמי אם כבר לשנוא את עצמי- אז לפחות להיות רזה, לא?</div>Sat, 05 Oct 2013 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13930043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13930043http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13930042<div align="right" dir="rtl">אומרת לעצמי, מחר לא אוכלים עוגה! קמה בבוקר, אוכלת חתיכה. אומרת לעצמי, אין יותר עוגה היום. אמא קוראת לי לשתות תה ועוגה- באה. איך זה, שפעם הייתי מעבירה ימים בלי להכניס משהו מוצק לפה? איך זה שפעם הייתי יורדת יותר, רוצה את זה יותר ועושה יותר? אני עדיין רוצה להיות רזה אבל אין לי את הכוח רצון, את המוטיבציה שהייתה לי שנה שעברה. אני כבר לא עושה יומן אכילה, כבר לא חושבת על קלוריות... מרגישה יותר משוחררת לאכול ואז שונאת את עצמי אם כבר לשנוא את עצמי- אז לפחות להיות רזה, לא?</div>Sat, 05 Oct 2013 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13930042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13930042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13926347<div align="right" dir="rtl">חברה שלי ירדה המון במשקל, החברה הכי טובה שלי. היא רוצה להמשיך ואני מרגישה מגעיל כי אני לא בטוחה אם אני מפחדת עליה ולא רוצה שהיא תמשיך איך שהיא ממשיכה כי היא נכנסת יותר ויותר עמוק למצב של הפרעת אכילה, ואני יודעת שזה נורא, או שאני מקנאה בה... (והיא אפילו לא קרובה למשקל המגעיל שלי). אני שונאת את עצמי. ואני כול כך מפחדת עליה שאני כמעט בוכה פה. למה היא בכלל הייתה צריכה לעשות דיאטה. אי אפשר לעשות דיאטה ולא להרעיב את עצמך ולגרום להפרעת אכילה? אני כול כך מפחדת אני לא יודעת מה לעשות אני דואגת ואני מרגישה שמנה יותר ויותר עם כול מילה שלה ושלי וזה בכלל לא עליי זה עליה ומה אם היא תמות? מה אם היא תהיה שלד מהלך? פעם המטרה שלי? </div>Tue, 01 Oct 2013 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13926347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13926347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13913707<div align="right" dir="rtl">שונאת הכול כרגע, ממש רוצה למות. ממש רוצה לחתוך. מרגישה ממש לבד שונאת שזה כול מה שאני כותבת פה אמא שלי אומרת שזה גיל ההתבגרות ואני כבר חוששת שזה מעבר</div>Thu, 19 Sep 2013 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13913707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13913707http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13907402<div align="right" dir="rtl">מפחדת קצת לעלות על המשקל. מרגישה סופר נפוחה וגדולה. לא מתכוונת לצום ביום כיפור, אל תצאו עליי- אמונות שלי. אני חושבת שאני אנסה לא לאכול (כהרגלי) אבל אני אתרכז בלשתות המון כדי לשטוף את המערכת וכי זה יותר בריא וטוב מלצום לגמרי...+ תמיד יש לי כאבי ראש נוראיים. יצא לי לדבר עם בן אדם מדהים, לא יודעת מה הולך לצאת מזה, אבל לשעה- שעתיים שידברנו ויחסית לדרך המוזרה שבה התחלנו לדבר (דרך הפייסבוק אבל קצת יותר מסובך מזה) פשוט הרגשתי טוב. שכחתי קצת ונרגעתי קצת מא' ששיגע אותי. הוא פשוט גרם לי להרגיש כאילו למישהו אכפת, מישהו כן רוצה לדעת- ויש בו גם משהו שגורם לך לרצות להיפתח. הוא לא יבש או קריר כמו המון אנשים היום. דיברנו הרבה על כתיבה ומשם להשראות לכתיבה והגענו להתנהגות המוזרה של אנשים ואיכשהוא הוא חיבר אחד ועוד אחד והוא רצה שאספר לו על ההפרעה. החלטנו שכדאי לישון ושאפשר לדבר על זה היום אבל אני לא יודעת אם הוא באמת יחזור. ממש קיוויתי לצאת עם א' היום, אבל מה ששונה בינו לבין האקס שלי, זה שהאקס שלי היה קובע את הפגישות והוא היה היוזם, א' כול כך ביישן ולא היו לו חברות אז אני לא חושבת שהוא יזום</div>Fri, 13 Sep 2013 09:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13907402http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13907402http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13903252<div align="right" dir="rtl">אני מדמיינת? עליתי על זה פעמיים(!) זה העלה חיוך לרגע, אני רוצה לראות עוד פעם 47, להיות מסוגלת ללכת עם טייצים! אני לא רוצה להקדים את עצמי, או לפתח ציפיות כי לאחרונה זה ממש לא עובד לי טוב. אז אני פשוט אמשיך איך שאני ואשמח לירידה היחסית מהירה, שאני כבר לא מעל 50. ואז אני צריכה איכשהוא להשתלט על הרגשות שלי לא', כי זה לא הגיוני אפילו. הוא משפיע לי על המצב רוח, אני שמחה כשהוא מדבר איתי, ודופק לי הלב מהר יותר כשאני רואה אותו ואז אני נכנסת לדאון כשאני לא. מה לעזעזאל קורה לי? </div>Sun, 08 Sep 2013 18:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13903252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13903252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13899823<div align="right" dir="rtl">אני פשוט ידעתי. אני מכירה את עצמי טוב מדי. אז פתאום הוא הפסיק לכתוב לי, אני לא חופרת, באמת שלא אבל הוא עונה אחרי שעות ועכשיו הוא נכנס לפייסבוק אחרי ששלחתי הודעה וראיתי עכשיו הוא סגר אותו. שיעשה מה שהוא רוצה. אבל זה בדיוק מה שא' עשה לי לפני שנה וזה כבר מכאיב לי. אני רק רוצה לדעת מה כול כך רע בי. הוא סיפר לה שהוא כן אוהב אז מה פתאום קרה? למה הוא משאיר אותי בחושך? אני כול כך רוצה לחתוך- בלי קשר לכלום. אני רוצה למות. נמאס לי לשקר לעולם... נמאס לי לשמוע מאמא שלי איך שהיא וסבתא ידעו שאני אהיה אישה שתסתדר בעולם, שיודעת מה היא רוצה ותסתדר טוב בעתיד. אז אני רוצה למות! אפשר? בבקשה... אני לא רוצה לחתוך, אבל אני כול כך רוצה. אני לא יכולה כי קיץ וכולם יראו, פשוט חזרתי על כוויה שקיבלתי לפני שבוע ועכשיו אני אחזור על זה שוב כי ככה אם שואלים זה פשוט כוויה. אני רק רוצה לשכב כול היום במיטה ולא לצאת ממנה. אני פשוט מרגישה כול כך רע ואף אחד לא יודע אף אחד אף פעם לא מבין ואין לי למי לספר </div>Thu, 05 Sep 2013 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13899823http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13899823http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13898929<div align="right" dir="rtl">בימים האחרונים לא הייתי אוכלת בכלל בבית ספר, הייתי אוכלת יוגורט 1.5% בבוקר עם קצת פייבר 1, סלט טונה או משהו כזה ב3-4 כשהייתי חוזרת מבית ספר והארוחת ערב שהיו מכינים. שתיתי המון המון מים (יותר ממה שאני רגילה) ואני כבר מרגישה הבדל. ירדתי קילו- קילו וחצי משהו כזה, ואני פשוט כול כך שמחה! אני עוד לא חזרתי לרוץ ואמא שלי עוד לא התחילה את העבודה החדשה אז כשכול זה יקרה אני מקווה שארד עוד הרבה. יש לי ילדה בכיתה שבגובה שלי ושוקלת 45 בערך ויש לה גוף די מושלם אז יש לי מוטיבציה מחודשת להגיע למצב הזה... חוץ מזה, דיברתי קצת עם חברה טובה על משקל ועניינים ועל ילדה שכול המזן הולכת לחדר כושר למרות שיש לה גוף מושלם שמלא בדיוק במקומות הנכונים(!) ואז החברה סיפרה לה את זה והיא אמרה שזה לא חוכמה שאני אומרת את זה או משהו כזה ושאני בכלל נראית אנורקסית. זה כול כך מוזר שמישהי באמת חושבת שאני רזה מספיק בשביל זה. זה כול כך מוזר שמצאתי מישהו שבאמת מחבב אותי. זה מוזר שפתאום יש לי סיכוי להיות יפה ולהיות אהובה. אני מפחדת שזה הקשת בענן שלפני הסערה, שהכול פשוט יתמוטטת עליי ואני אחזור לדיכאון של שנה שעברה, של הח</div>Wed, 04 Sep 2013 10:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (disordered-me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825432&blogcode=13898929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825432&blog=13898929