http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340"כל התחושות נשכחו כבר כל הכאב נעלם אין בי דבר להציל עוד אין לי בכל העולם"heCopyright 2026 -עלמה-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340http://www.rosh1.co.il/download/blogs/mainThumbs/2004/12/14/41_52_1499.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=12607655<div align="right" dir="rtl">אהלן לכל חברי הטבעת "אהבה אחרת". אני רוצה להעביר את ניהול הטבעת לאחד מכם. מי שמעוניין בניהול הטבעת בבקשה שיכתוב לי, בסוף אראה מי ינהל אותה. תודה.</div>Fri, 08 Jul 2011 10:41:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=12607655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=12607655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=7809651<div align="right" dir="rtl">אני פה. אני חושבת....</div>Thu, 01 Nov 2007 14:42:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=7809651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=7809651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=6211912<div align="right" dir="rtl">"אני לא בנאדם ששונא, אבל התחושה שאתה גרמת לי להרגיש כלפיך גובלת בשנאה אם היא לא כך. עברתי את שלב הכעס,עברתי את שלב האכזבה. אני כלל לא מסוגלת להסביר את התחושה הזו במילים, אך במעשים לבטח אצליח. מה שכן- אני מתפלא על עצמי שעדיין אכפת לי. היית לי יותר מידי,היית אהוב שלי, ושום תירוץ שאי פעם (אם בכלל) אשמע, לא יצדיק את הפגיעה הזו שאדם שאהבתי תלש לי את הלב". זו הייתה ההודעה האחרונה ששלחתי לו אתמול. כל כך קיוויתי שטעיתי לגביו- לגבי התחושות שלי והמסקנות שלי, אך לצערי הוא רק הצדיק וחיזק את טענותיי. היה לי קשה לשמוע אותו. לא זהיתי את הקול שלו! לא הכרתי אותו! לא את הגישה, את הדברים שהוא אומר... כלום. הדרך שבה דיבר אליי... צדקתי לגביו. הוא זבל. הוא זבל שפעם אהבתי. שפעם היה הנשמה שלי. לעולם לא אבין את הבחירות שלו, אך כעת אינני רוצה להבין. נחבטתי קשות עם עצמי לגבי אותן בחירות- מה עשיתי לא בסדר? למה הוא עשה לי את זה? אך כעת יותר ברור לי. לא אני היא זו שעשתה דבר מה לא בסדר. כלל וכלל לא! הוא לא עשה לי דבר, אלא הפסיד הרבה יותר. אני לא מבינה באמת למה ואיך עוד אכפת. אך מרגע זה אפסיק לח</div>Fri, 06 Apr 2007 18:03:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=6211912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=6211912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5774128<div align="right" dir="rtl">מנסהללכת ללאכל מטען על גבי אך עם זכוכיות מתחת לרגליי. הכי אמיתית שיש אך אוחזת בשיניים בשפיותי. הולכת הכי רחוק שאני יכולה אך מוצבים לפני גבולות ברורים וגסים. יחסים שבריריים עם אנשים חדשים אך עם זאת מלאים עוצמה. מה יש לומר? מה אוכל לכתוב? החיים שלי השתנו. מעט, אבל השתנו. בכל יום אני לומדת משהו חדש,ענייניאך יותר חשוב מזה- על עצמי. כל פעם זה מדהים אותי. בוודאות מלאה אני יכולה להגיד שהשתנתי, בזמן כה קצר. אם זה לטובה או לרעה- רק הזמן יגיד לי (או לסובבים אותי). ישנם רגעים שבהם אני מרגישה שאני מהלכת על גבי קליפות ביצים, לאט לאט ובשקט מופתי. אני מרגישה..... אחרת? לא יודעת. למדתי על עצמי כל כך הרבה דברים שהמוח שלי כבר נטרף. אני מנסה לשמור על שפיותי, כמו שכתבתי לפני כן, ובינתיים אני מצליחה. בינתיים. בכללי אני יכולה להגיד שאני מאושרת. שטוב לי ואני מרגישה בסדר. אבל בתוך תוכי ישנו דבר קטנטן שמפריע לי. מטריד אותי. ואולי אני גם יכולה להגיד מהו. אבל אני לא רוצה להגיד אותו בקול רם. אני לא רוצה להגיד את זה בקול רם השיגרה החדשה מחלחלת ונטמעת בי. דברים קטנים חשובים עכשי</div>Fri, 02 Feb 2007 18:19:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5774128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5774128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5640730<div align="right" dir="rtl">אז התגייסתי. טירונות עברתי. לתפקיד כבר נכנסתי. ללמוד התחלתי. שיננתי. הבנתי. מדים לבשתי. אנשים (מדהימים) הכרתי. עם העורכת דיברתי. טור בעיתון עוד לא כתבתי. בחדר אוכל לא אכלתי. המון כסף ביזבזתי. לחברות שלי כל כך התגעגעתי. כל לילה על חברה שלי חלמתי. לבכות כבר הספקתי. אז השבועות האחרונים עברו בצורה סבירה מאוד. היו רגעים טובים יותר טובים פחות. אני מרוצה מאוד מהתפקיד שלי. אני מחכה (בהתרגשות מרובה בכוללת בתוכה גם לחץ וגם גם התרגשות טהורה) להתחיל לכתוב את הטור ולסקר את הבסיס שלי. אני אוהבת מאוד את זה שאני מכונה כ"כתבת צבאית" בבטאון חיל-האוויר. בקיצור, לא כתבתי הרבה כי לא הייתה לי גישה למחשב שלי או לאינטרנט אזרחי לצורך העניין. אני מקווה שאוכל להשלים את רוב הפערים שנוצרו, ואפילו לספר קצת על החוויה בטירונות הקצרה שעברתי בעובדה, על המפקדים ובעיקר על "המפקדת היפה" וכל זיוני השכל ובולשיט שספגתי שם. על תחושות"הבגידה" בעקרונותיי ובערכיי. אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. אז עד לפעם הבאה- סופ"ש מהנה! </div>Fri, 12 Jan 2007 14:09:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5640730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5640730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5400357<div align="right" dir="rtl">למה אני תמיד חשה אשמה למרות שאני לא עשיתי ולו דבר אחד שיגרום לי להרגיש כך? יש אדם אחד שתמיד גורם לי לפקפק בעצמי... אני יכולה להרגיש הכי בטוחה בעצמי ובהחלטות שלי עד שאותו אדם יגיד לי משהו. זה דבר מדהים!! איך אדם אחד יכול לערער אותי לחלוטין. אני באמת מנסה לעמוד על שלי והלגיד לעצמי שאני לא עשיתי שום דבר חריג ושום דבר שהוא לא בסדר. אני באמת מנסה. בסה"כ פעם אחת באמת עמדתי על שלי ולא עשיתי משהו שלא רציתי. וגם אם זה לא מוצא חן בעיניי מישהו אני לא מצטערת. זו אני. כשאני לא רוצה אני לא חייבת. וזהו. לא משנה לי כמות הטינה שיש כלפי, לא משנים לי העצבים שמופנים אליי, לא משנה לי התקיפות, לא משנים לי העצבים שמשודרים, לא משנה לי חוסר ההבנה, לא משנה לי כל האיבה הזו שפורצת דרכה מפעם לפעם. אני לא עושה דווקא לאף אחת וכמובן שאני לא עושה "טובות" לאף אחת. מעולם לא עשיתי ואין לי שום כוונה לעשות זאת. כל מה שאני מנסה לעשות זה לשמור על עצמי וללכת לקראת אחרים. וברגע שלא נותנים לי לעשות זאת, אני מאוד מצטערת, אך זה מצטייר כזלזול בעיניי. לא ביקשתי הרבה ולמעשה לא ביקשתי כלום. נמאסה כבר הקט</div>Wed, 06 Dec 2006 17:06:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5400357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5400357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5315300<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא כתבתי שום דבר. אין בי את הצורך לפרוק דברים מעלי- בין אם הם טובים ובין אם לא. מצאתי עוד דרכים בהן אני מרגישה בטוחה ולעיתים חשופה אך נינוחה. התגעגעתי מאוד לכתיבה, בכל זאת- זו אהבתי הנכספת. עבר לי חודש מוזר מעט, אך האבסורד הוא שרק לפני יומיים שדיברתי עם חברה מאוד קרובה, הבנתי שבדיעבד החודש האחרון היה מוזר. האמת היא, שאני אפילו לא מסוגלת להצביע על דבר ספציפי שמצטייר כ"מוזר" בראשי, אך בהרגשה. בתחושה.. מוזר אך נעים. החלטתי לכתוב כעת את כל מה שאני מרגישה וכל מי שאני כעתואולי כך אוכל להבין. משהו. אני: בת-אדם מאושרת מבולבלת חסרת אונים נגישה רגישה אטומה אנוכית חזקה נעימה קולנית קשובה שקטה מאוהבת עמידה-יציבה קטנה אהובה מציקה חייכנית מחבקת רצינית דעתנית ביקורתית טובה סבלנית <</div>Wed, 22 Nov 2006 13:37:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5315300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5315300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5167490<div align="right" dir="rtl">-אני צריכה אותך לצידי- כשהמצב עגום והיקום בפנים משקר, לוגמים מהיין מבלי להשתכר, לגימה ארוכה וחום זורם בורידים כך חשים את האלכוהולזוחל בעורקים ולמעשה, בשביל זה אנו חיים. ?</div>Sun, 29 Oct 2006 17:43:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5167490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5167490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5148196<div align="right" dir="rtl">"מה עוד ביקשת? רצחת וגם ירשת... מה עוד ביקשת?" </div>Thu, 26 Oct 2006 20:27:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5148196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5148196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5135599<div align="right" dir="rtl">זה מאוד מצער אותי. אני צריכה להבין ולעכל את כל ההחלטות שקיבלתי ולדעת שהפעם, אני צריכה לעמוד מאחוריהן. תמיד היה לי קשה במצבים כאלה. אני מדברת לעצמי המון! אבל אני לאמיישמת בסופו של דבר את מה שאני קובעת. למה? סביר להניח שאני משתפנת ברגע האמת. וזה בסדר. מותר לי. אבל אני הגעתי להחלטה שזהו! אין משחקים יותר. הפעם אני שומרת על עצמי. אני לא מוכנה לסבול זאת יותר. וטוב שכך. רק שהפעם אני באמת מקווה שאלך עם זה עד הסוף מבלי להתבלבל ולחשוב על זה עוד ועוד ועוד... כי עכשיו אני מחליטה דברים שהם לטובתי, וכל השאר יכולים ***** לי. זה מאוד מעציב אותי. אתמול מעט דמעתי בגלל זה. זה נושא מאוד רגיש מבחינתי. אך מעל הכל אני מרגישה פגועה מאוד. מאוכזבת. אני לא כועסת. לא נוטרת טינה. אולי מעט מעט עצובה. אך כל כך פגועה. אני צריכה להשלים עם זה. אני צריכה ללכת עם זה. לא לוותר לעצמי. לא לוותר לאף אחד. הקושי בלוותר על דבר שהשקעתי בו בכל מעודי הוא עצום. הקושי בלהבין שדברים כאלו קורים לכולם הוא קצת קשה לתפיסה. הדבר שאני צריכה להזכיר לעצמי זה שאני לא עובדת בשביל אף אחד. אני לא תלויה באף אחד. אנ</div>Tue, 24 Oct 2006 18:14:00 +0200shaital14@gmail.com (-עלמה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=82340&blogcode=5135599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=82340&blog=5135599