http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782Two things are infinite: the universe and human stupidity; and I'm not sure about the universe. - Albert EinsteinheCopyright 2026 Maayan831. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13557250<div align="right" dir="rtl">היי :) זה הפוסט הראשון שהוא מעין פוסט המלצות, והרעיון הוא כזה: ספר אחד, שיר אחד וסרט אחד שאני מאוד ממליצה עליהם.. אז בואו נתחיל: ספר: העזרה למרות שאני בדרך כלל לא קוראת סגנון כזה, יצא לי במקרה לראות את הסרט והחלטתי לקרוא גם את הספר כי נורא אהבתי את הסרט. עלילה הספר (והסרט) מתרחשת במדינת מיסיסיפי שבארה"ב של שנות ה-60. שיא תקופת הגזענות נגד שחורים ובמדינה הגזענית מכולן. זו תקופה של מרטין לותר קינג, המאבק למען זכויות האזרח. הספר מתאר את סיפורן של שלוש נשים: שתי עוזרות בית שחורות - אייבלין ומיני, ומיס סקיטר - צעירה לבנה. בין אייבלין, מיני וסקיטר נרקמת ידידות יוצאת דופן סביב סודן המשותף של פרויקט כתיבת סיפורן האישי. פרויקט ששובר את החוקים החברתיים ומעמיד את שלושתן בסכנה. סקיטר, בחורה דרומית חוזרת לעיירת הולדתה מהקולג' עם חלום להפוך לסופרת. היא מחליטה לראיין את עוזרות הבית האפרו-אמריקניות שעובדות במשך כל השנים אצל המשפחות הבולטות בעיירה. העיירה נדהמת לשמע הרעיון של סקיטר ויחסים וחברויות מתחילים להתערער כשעוזרות הבית מתחילות להיפתח, ומסתבר שיש להם הרבה מה לספר. ספר מדהים, ששינה את הא</div>Sun, 18 Nov 2012 17:20:00 +0200maayankaneti@gmail.com (Maayan831)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13557250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822782&blog=13557250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13554532<div align="right" dir="rtl">שם כול כך פשוט לדבר כול כך מורכב. ושוב, הן מתחילות. שוב, יש אזעקות. שוב, חמאס מתקיף. שוב, אני תקועה בבית, מתה משעמום. חיה מאזעקה לאזעקה. שוב, זה מתחיל. שוב, לא יודעים מתי זה יגמר. אבל הפעם, הפעם זה שונה. הפעם אין רק פצמ"רים, קסאמים וגראדים. הפעם הצטרפו גם הפאג'רים. הפעם, גם בתל אביב יש אזעקות, וברמת השרון, ובראשון לציון, ובירושלים. הפעם, אי אפשר לברוח לתל אביב או לראשון ליום. כדי להתנתק קצת מהמצב הנורא שנתקענו בו. הפעם, אנחנו פשוט תקועים בבית. לא יכולים לצאת לשום מקום. אפילו לצאת לבניין העירייה לעזור במענה הטלפוני של העיר למשמרתשל 4 שעות בלילה לא מרשים לי. פוחדים עליי. אני וכמה חברים קיבלנו הצעה לנסוע לשוהם (ליד מודיעין) להעביר את השישי-שבת. ההורים לא מרשים. כולנו תקועים. וגם אם היו מרשים לנו, מה הטעם? גם בירושלים יש עכשיו אזעקות. עדיף להיות בבית, בבית אנחנו בטוחים. לא כול כך, ובכול זאת.. מתוך שיעמום, עזרתי לאמא לבשל כול היום. יש לנו כרגע מספיק אוכל לשבוע בבית. כנראה שניתן קצת לשכנים המבוגרים יותר בבניין. השכנה ממול הכינה חלות לשבת ונתנה לנו. זה מדהים איך שברגעים</div>Fri, 16 Nov 2012 17:07:00 +0200maayankaneti@gmail.com (Maayan831)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13554532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822782&blog=13554532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13552521<div align="right" dir="rtl">פה אני אמורה לכתוב מה יהיה בבלוג. יהיה מעניין, רועש, שקט, מצחיק, עצוב, מרגש, מדכא, מעורר מחשבה, מטופש. יהיה מלחיץ, מרגיע, נוסטלגי, עתידני. יהיה כיף. יהיו פה המחשבות שלי. אני מקווה שתיהנו מזה. בכול מקרה אני זקוקה לזה, נואשות כמעט, לשפוך. אני צריכה לכתוב הכול איפושהו. לתעד. כדי לזכור, ולא לשכוח. לא, אני לא ניצולת שואה. אין לי שום קשר למישהו כזה. אני רוצה לזכור את ה</div>Wed, 14 Nov 2012 22:47:00 +0200maayankaneti@gmail.com (Maayan831)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822782&blogcode=13552521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822782&blog=13552521