http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688סיפורים . פריקה . אושר . עצב. חלומות. אכזבות. שונה מכולם וטוב לו.heCopyright 2026 -JustMyself-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/26/82/822688/misc/26467168.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14925476<div align="right" dir="rtl"><p>כשתהיתי פעם האם אני טוב מידי ואולי אני צריך להיות יותר רע וקר- ענה לי אדם חכם וזר שאין כזה דבר "טוב מידי" יש סביבה שלא נכונה לי ועדיין לא יכולתי שלא להמשיך לתהות האם אני אמור לשנות את הרגליי, את האופי הרך והנחמד מידי שלי. פעם אחת להגיד לא במקום לפחד שאם המילה תצא מפי ואסרב לאותו חבר הוא יכעס עליי ויפסיק לדבר איתי, וכמובן אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד עוד חבר, בטח כשאין לי המון מהם. הפחד הזה לאכזב חברים ומשפחה, שבטעות אעשה צעד שלא יתאים להם או מעשה שלא לרוחם הפך לחלק ממני. אני לא מסוגל לעשות מעשה חופשי שבחרתי בלי לקבל עליו אישור מקדים מהמשפחה או מחברים. נעשיתי פחדן וזהיר, זהיר מידי אפילו. כל ערב כשאני נוזל לכיוון המיטה, מכסה את עצמי עד הראש ועוצם את העיניים, המוח שלי פותח בפניי את תמצית היום שהיה, מחשבות, תקוות, חרדות והדובדבן שבקצפת- החלטות אמיצות שאני הולך לעשות, שבדיעבד נשארות בגדר החלטות אמיצות שלפניי השינה שנעלמות עם פקיחת עיניי. ברוב הלילות חוזרת החלטה שהיא להיות יותר קר ולא מתנצל. לא לקחת ללב כל דרמה אדיוטית שפוקדת את חיי ביום יום מאת חבריי המתישים. לא לפחד להגיד לא ולתפוס אומץ פעם אחת ובאמת לעשות מעשה.&nbsp;</p> <br /> <p>ואז המשפט הזה שאמר לי פעם אדם חכם וזר, שיש מצב שהסביבה שלי לא נכונה כאילו הדהד בראשי וקול אמיץ ומעורפל בתוך הראש שלי לחש לי את מה שתמיד חשבתי אך לעולם לא אמרתי בקול, שאולי הגיע הזמן לעשות ריסטארט בעיר חדשה (תלאביב?) עם סביבה חדשה שתהיה נכונה לי, שתבין אותי באמת ולא תשפוט אותי על מי שאני. אולי שם כשאהיה תחילה זר מנוכר וחדש יגיע האומץ, כי הרי אין לי את מי לאכזב שם, או את מי להרשים ואפילו בפניי מי להתנצל אז מה יש לי בעצם להפסיד ? ודווקא במצב שכזה אני מאמין שאוכל לפרוח, שאביא לביטוי את כל הרצונות שלי שתמיד נעצרו מסיבה כלשהי ושאוכל באמת להכיר את עצמי בלי שום מעצורים.</p> <br /> <p>זה קוסם לי ומפתה, אבל עדיין יש לי את הפחד לעזוב סביבה כל כך בטוחה ומוכרת, פחד שאולי המשפחה צריכה אותי וזה יהיה נורא אנוכי מיצדי לחשוב על עצמי ועל העתיד שלי, חשבתי על זה ועל עוד המון תירוצים ואז קלטתי שהדבר היחידי שעוצר אותי- זה אני.</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/1ItrO33Hg48" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/1ItrO33Hg48" /> </object> </p></div>Tue, 17 Oct 2017 23:37:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14925476http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14925476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14922910<div align="right" dir="rtl"><p>החולצות המלוכלכות זרוקות על הכיסא</p><BR><p>הם שם כבר שבוע</p><BR><p>כל יום אני מנסה למצוא את הכוח לסדר את הבלאגן ובמקום אני מוצא את עצמי נטמע בתוכו</p><BR><p>כל יום אני מנסה למצוא את הכוח או אולי את הרצון לעשות משהו עם עצמי</p><BR><p>דוחה את כל החלומות הנוצצים לשבוע הבא</p><BR><p>חודש הבא</p><BR><p>אחריי החגים, אחריי שאסיים את המועדפת, אחריי שאסיים את הרישיון</p><BR><p>בבוקר, אחריי שאלך לישון</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>והזמן דוחק בי, לא מרפה</p><BR><p>כל רצון למשהו שונה הופך עם הבוקר לאבק</p><BR><p>הפנטזיות וההבטחות העצמיות נשארות בגדר אגדה</p><BR><p>אני לא יכול שלא לשאול את עצמי, למה כל תקווה וחלום או אפילו רצון הכי קטן נדחק אצלי לפינה ונעלם</p><BR><p>למה אני לא מצליח לעשות את זה</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>זה כאילו שנשאבתי לרוטינה איומה שחוזרת על עצמה בכל יום </p><BR><p>וכל שינוי קטנטן שמנסה לחדור לתוכה מקבל סירוב ונשאר בחוץ</p><BR><p>והסלקטור זה אני</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני סוג של אלמן שחור</p><BR><p>אני בעל החלומות אשר רוצח אותם ברגע שאני מסיים לחלום ורוצה ליישם אותם בחיי</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>מקבל השראה, מתכנן תוכניות</p><BR><p>וכבר מתרגל לעובדה שאני לא באמת אעשה איתם משהו אמיתי</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני כועס מאוכזב ונגעל מעצמי בכל יום מחדש</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Tue, 03 Oct 2017 22:32:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14922910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14922910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14921490<div align="right" dir="rtl"><p>החיים שלי במשך תשעת החודשים האחרונים מאז השחרור ירדו מהמסילה ונתקעו בפינה בצד,<br />הקרון נפל על הצד ולקטר אין כוח מוטיבציה או איזו שהיא יכולת לעשות משהו בנידון<br />זה כבר המון זמן שאני מביט בעודי כבול לחגורה מבעד לחלון הסדוק של הקרון שסטה מהמסלול, ברכבות שהיו בדרך כלל בקצב שלי ועכשיו עקפו אותי<br />ונסעו קדימה למקומות חדשים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מקשיב לסיפורים שלהם, הוא התחיל לקחת את החיים ברצינות ולשפר בגרויות<br />היא מתחילה את התואר בקרוב, הן כבר קרובות לסיים לימודי תעודה וההוא מתחיל חיים חדשים בחול<br />בזמן האחרון נדמה שכל מי שקרוב אליי מצא את הדרך שלו ומתחיל לבסס את העתיד שלו<br />ואני ? נו מה אני כבר מצפה מעצמי, אחד כזה שתמיד נזכר ברגע האחרון, שתמיד עושה את ההחלטות השגויות ואפילו רשיון לא הוציא.<br />כזה שכמעט כל תהליך משמעותי הגיע באיחור, גם הגיוס והשחרור, הנשיקה הראשונה וזה יכול עוד להמשיך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רואה אותם מתקדמים, ואני לא מסוגל לזוז, כאילו קופא במקום<br />אני כל כך רוצה את השינוי, את הדבר הזה שיחזיר לי את הריגוש והשמחה לחיים שאני אקום בבוקר ואשמח לקראת מה שמצפה לי גם אם הוא קשה קצת, שהצבע קצת יחזור ללחיים ולחיים והנשימה שאקח לא תלווה ברגשות אשם<br />שלא אקום בבוקר ובמקום לשמוח יישר אזכר למה אני לא יכול,</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רוצה את זה ואני לא יודע מה זה בכלל</p> <br /> <p>אין לי את הפאקינג ביצים לעשות את זה, מה בעצם עוצר אותי ? הפחד משינוי שליווה אותי כל החיים, הפחד להשאיר את המשפחה והחברים מאחור ? אבל הם עשו את זה כבר אז ממה אני מפחד?&nbsp;</p> <p>אני לא מסוגל לקום כל בוקר למועדפת המזורגגת הזאת ולשגרה הדפוקה הזאת שאני מרגיש שאני מבזבז את עצמי בה</p> <p>ושוב, אין בי את הגאד דאמ אומץ לנסות, להעיז</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מסתכל על גבר רווק בן 47 שעובד איתי במפעל שהריגוש הכי גדול שלו כרגע זה האקווריום שהוא קנה, וכן אני לא מתבייש להגיד שאני מפחד לגמור כמוהו, שאקום בוקר אחד עם קרחת שיערות לבנות, שאין אף אחד לצידי במיטה, שאקום עם חרטות על דברים שלא עשיתי,</p> <p>כי לא היה לי אומץ או כוח לנסות רק.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אין יום מאז השחרור שלא עוברת בראשי המחשבה הזאת מה עכשיו? מה אני יכול לעשות כדי להעלים את הקולות האלה שצועקים לי בראש תעשה משהו משמעותי עם החיים שלך, אל תתן להם להתבזבז פה שנה ועוד שנה.</p> <br /> <p>כבר נמאס לי ששואלים אותי כל פעם מחדש, נו אז אתה לא חושב כבר על כיוון בחיים? ללמוד? פספסת שנת לימודים, תתחיל לחשוב!</p> <p>ובכן אני בהחלט חושב.</p> <p>אני חושב שהמון זמן לא הייתי כלכך בתחתית,</p> <p>אני רוצה להצליח אני רוצה להנות אני רוצה לצאת מהדיכאון ולבעוט בשגרה האפורה וגם באותם קולות בראש על הדרך</p> <p>לתת להם את מה שרצו, לתת להם ולעצמי תשובה</p> <br /> <p>אבל איך לעזאזל, איך עושים את זה, או יותר מזה,</p> <p>איך אני יודע מה אני רוצה בכלל</p> <p>&nbsp;</p> <p><img src="https://www.youtube.com/watch?v=4Js-XbNj6Tk" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p><img src="https://youtu.be/4Js-XbNj6Tk" alt="" /></p></div>Tue, 26 Sep 2017 00:04:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14921490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14921490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14322712<div align="right" dir="rtl"><p>איך זה מרגיש שלא רוצים אותך, להרגיש דחוי<br />שניסיתי והשקעתי, סידרתי את השיער, לבשתי את החולצה היפה ואת הריח הנעים הזה שכולם אוהבים,<br />שניסיתי אבל בתוך תוכי ידעתי שאחריי מה שיקרה אני לא אקבל הודעה בחזרה, ולא שיחה.<br />שאהיה אובססיבי לגביי הוי הכחול והנראה לאחרונה, אחכה להודעה בחזרה אבל ההודעה האחרונה שאראה במסך זה רק שלי,<br />נותרה שם לבד בדיוק כמוני.<br />אפילו שהקול הזה הידהד לי בראש ואמר אל תפתח ציפיות, ואני סילקתי אותו, ועכשיו הוא חוזר "אמרתי לך"<br />החוסר ביטחון רק גדל עכשיו, הוא כלכך עלה אתמול בערב ויירד עד לתהום יום אחריי,<br />משהו לא בסדר אצלי, אני חנוק ומאוכזב, אבל בעצם ידעתי מראש.</p> <p>אני ממשיך ליפול ולא מצליח לעמוד יציב, אני נופל, מנסה לקום אבל שוב מקבל בעיטה יישר בבטן,<br />מקומי בריצפה, לנגב את האבק, אחרים דורכים עליי ועוברים הלאה, ואני לא מצליח לקום .</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/onuvj65actc" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/onuvj65actc" /> </object> </p></div>Thu, 07 May 2015 00:24:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14322712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14322712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14317244<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-family: Tahoma;">ראיתי אותך, בתוך המון אנשים ועשן,<br />את אמרת לי שלום וחייכת את החיוך הביישני שלך שהייתי רגיל לראות במשך תקופה ארוכה.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">התחבקנו קצת והלב שלי דפק גם הוא קצת, הריח של הבושם שלך נותר עליי והזכיר לי רגעים שהספקתי לשכוח,<br />החבר החדש שלך עמד מאחורייך וחיכה שנסיים עם השלום ויישר עטף אותך בזרועותיו, כאילו לסמן טריטוריה<br />חיבק אותך ולקח אותך איתו, נעלמתם שם בין כל האנשים שהיו במסיבה.<br />נעלמת לי מהעיניים, ודי מהחיים, וזו בעיקר אשמתי.<br />המחשבות עלייך פתאום חזרו, ורגש אחד מעצבן הציק לי כל הערב, גרם לי לחשוב עלייך ועל איך שהיינו יחד ועכשיו לא, קנאה ?</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">הייתי בטוח שלא ארגיש כך יותר, בכל זאת עברה שנה, שנה שלמה מאז שהיינו יחד, מאז הנשיקה האחרונה שם באוטובוס חזרה מחיפה,<br />והספיק לי רגע אחד שבו ראיתי אתכם ביחד כדי לחזור ולהרגיש כך שוב.<br />אז רקדנו במרחק ניכר אחד מהשני, את איתו ואני עם חברים, מרחק די ניכר אבל מספיק כדי לראות אתכם מתנשקים.<br />ההרגשה שרפה לי את הנשמה וצבטה לי חזק בלב, ניסיתי להסית מבט אבל אז העיניים שלנו נפגשו וראיתי שאת מסתכלת עליי,<br />הבטנו אחד בשני אומנם ממרחק ניכר, כמו שני זרים למראית עין, אבל המבט בעיניים סיפר סיפור אחר, את כל מה שהיינו והספקנו לשכוח,<br />השירים שלנו והלילות ששכבנו מחובקים, רגעים שהיית רק שלי, ושהשפתיים שלך נישקו רק את אותי וכעת הם מנשקות שפתיים של אחר.<br />המוזיקה הרועשת הפכה לשקט באוזניי, כי רק דבר אחד היה לי בראש, עד כמה אני מצטער שזה נגמר.<br />ראיתי אותך, עטופה בזרועות של אחר רוקדת במסיבה, וזה צובט לי עד עכשיו בלב.</span><br />&nbsp;</p></div>Sun, 26 Apr 2015 12:32:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14317244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14317244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14308399<div align="right" dir="rtl"><p>אני חושב שמאז התיכון לא חשתי את ההרגשה הזו, ההרגשה הזו שדומה לאש, לאש ששורפת כל תא ועצם בגוף שלי</p> <p>הדמעות לא איחרו לבוא והפעם הם זלגו לא בגלל רגע מרגש או עצוב באחת הסדרות שאני חורש עליהם כל יום,</p> <p>הם זלגו בגלל אותה סיבה ישנה וידועה לשימצה, פשוט נפגעתי, כנראה שממש חזק אם זה גרם להופעתן של נוזל הרגש.</p> <p>הפעם האחרונה שבכיתי בכלל שנפגעתי מימישהו הייתה בימי התיכון הנוראיים </p> <p>שבריוני השכבה האידיוטים ירקו עליי את המילים והקללות שלהם על בסיס יום יומי עד שהותירו בי צלקות גדולות ורחבות להפליא</p> <p>והפעם הכאב הזה, דווקא בא מהחברה הכי טובה שלי, לזה לא ציפיתי.</p> <p>ישבנו ברכב שלה אחרי שכביכול השלמנו, אני אומנם מודה לה על הכנות אבל זוהי סוג הכנות שכואב לשמוע.</p> <p>היא הודתה שהרגע שבו השלמנו לא בא מרצונה המלא, אלא לחץ שחבר שלנו הפעיל עליה כי רצה שנשלים כבר</p> <p>היא ישבה שם מושב לידי ברכב שלה ושפכה הכל, מהעובדה שלא באמת הצליחה לסלוח לי עד זה שהיא לא יכולה להאמין לי,&nbsp;</p> <p>שהיא מעדיפה שלא אתקשר בזמן הקרוב עד שיעבור לה הכעס, ועוד המון אמיתות כואבות ומחרידות לשמוע.</p> <p> ישבה שם וירתה את המילים מהפה, מילים שפגעו בי בעוצמה בבטן</p> <p>אחת אחרי השנייה, ירייה ועוד ירייה, האוויר שלי הלך ואזל והדמעות החלו להציף את העיניים שלי, מזל שהיה שם חשוך.</p> <p>כלכך נפגעתי לשמוע את האמת, שהיא חושבת עליי ככה, החברה הכי טובה וקרובה שלי,</p> <p>וגם כשהייתי איתה כנה במאה אחוז ואמרתי לה שכואב לי כלכך שאנחנו ככה ושלמדתי מה צריך לתקן בעצמי,</p> <p>היא הצטערה ואמרה שהיא לא מסוגלת להאמין לי.</p> <p>אז אחריי עוד המון הטחות שלה בי. סיכמנו שהכל טוב.</p> <p>אמרתי שאני יודע שהיא לא תרצה אז לא אחבק אותה חיבוק דוב כמו שאני רגיל לחבק אותה ויצאתי מהרכב,</p> <p>צעד ועוד צעד לעבר הבניין שלי כשאני מרגיש שאני שוקע לתוך האספלט מכובד ההרגשה.</p> <p>׳האם יגיע יום שכל זה יהיה מאחורינו ונחזור להיות כמו פעם?׳ השחלתי שאלה בראשי </p> <p>בין אלף ואחת המחשבות והתהיות שחלפו אחת על פניי השנייה כמו בכביש סואן ללא רמזור בתוך הראש שלי.</p> <p>ולמה זה כלכך מציק וכואב שקשר שכלכך הקפדתי לשמור הדוק וקרוב כל השנים האלה מתחיל להרפות ולהתפורר לי בין האצבעות,</p> <p>אז הזלתי עוד שתי דמעות וניגבתי בחולצת ׳נירוונה׳ החרושה שלי</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא יכלתי לחשוב על סיום יותר מושלם מזה ליום כלכך נורא ודיכאוני.</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 09 Apr 2015 01:15:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14308399http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14308399http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14300061<div align="right" dir="rtl"><p>אני שוכב במיטה, בבית לשם שינוי, עם המחשב הנייד עליי, כמה נוח<br />אני תוהה מה המשמעות של חברים, האם הם תמיד ישמרו איתך על קשר? תמיד יהיו שם בשבילך שתצטרך?<br />האם הם יחכו לי ולא ינתקו קשר כשאני אאבד את עצמי ואתרחק קצת, כי אני יודע שאני תמיד יהיה.<br />כבר חודש וקצת שאחת הידידות שלי, אחת מהאנשים הכי קרובים אליי שסיפרתי לה כמעט הכל על עצמי ניתקה איתי קשר,<br />ובכן אני די רגיל לזה שאנשים מתרחקים ממני ונוטשים, אבל ממנה לא ציפיתי,<br />אני מודה זו תקופה לא כלכך קלה, עברתי ניתוח לפניי חודש ואני בחופשת מחלה מהצבא,<br />היו כמה ימים שלא כלכך יכולתי לדבר איתה בגלל ביקורות וכאבים וכל מיני קשקושים, ומבחינתה ? אני מחוק<br />מחקה כמעט שש שנים של קשר קרוב, שש שנים שקיבלתי כל גחמה ילדותית שלה וכל שיגעון כזה או אחר והתקף עצבים שלה,<br />גם שהיא החליטה לא לדבר איתה כמה ימים בלי סיבה, כשביקשה הייתי שם וחיכיתי לה, מעולם לא נטשתי<br />אז כשאני קצת נשברתי ונעלמתי לכולם, לא. זה כבר בקשה מוגזמת, מבחינתה אני חצוף ומלא בשיט, מסנן וממציא המון תירוצים וזה יותר מידי בשבילה, גם כשעמדתי מחוץ לבית שלה וביקשתי סליחה זה לא גרם לה להניד עפעף, גם כשהלכתי משם עם דמעות בעיניים זה לא כלכך שינה לה משהו,<br />"לב קפוא" חשבתי לעצמי באותו יום, איך היא יכולה לעמוד מולי ולהתעלם כשאני מבקש סליחה על משהו שאין לי בכלל סיבה לבקש עליו סליחה,<br />כבר שכחת כל מה שעשית? כל הפעמים שהייתי שם בשבילך.<br />כנראה שבזמנים בדיוק כאלה אפשר לראות חבר אמיתי מהו. זה מבחן האמת, לראות אם היא תהיי שם בשבילי, אם היא תוכל להבין את הסיבות שלי.<br /><br />אני מודה הרגשתי תקופה ארוכה שעקרו לי חלק מהלב, בכל הכנות, בזמן שהיא לא הרגישה כלום בלב הקפוא שלה.</p> <p>אז את זה שאין דבר כזה חבר אמת הבנתי ממזמן, ודי קשה לי לאבד חבר קרוב שיודע עליי הכל<br />אבל אני מניח שאלו החיים , אכזריים וקרים ותמיד יפקחו את העיניים שלך, גם אם המראה לא כזה מלבלב. &nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקווה שיום אחד הלב שלה יפשיר, והיא תפקח את העיניים ותראה מה הפסידה, כי אחרי הכל אני אחכה לה, עדיין למרות הכל.</p></div>Sat, 21 Mar 2015 20:52:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14300061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14300061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14125784<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-family: Tahoma;">-"אף אחד לא חושב שאני יכול לעשות את זה, אף אחד לא חושב שאני יכול לעשות משהו. אולי הם צודקים"<br /></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">-"<strong>שילכו לעזאזל</strong> .</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">כולם אוהבים לומר לך מה אתה יכול ולא יכול לעשות,<br />ובסופו של דבר מה שאתה שוקל לעשות:<br />זה לדבוק באמונה שלך ובחלומות והשאיפות שיש לך בראש או לוותר.. <strong>הבחירה היא שלך</strong>, <br />אנשים יאמרו לך מי אתה כל חייך, אתה פשוט צריך להכות בחזרה ולומר : "לא, זה מי שאני" -<br />אתה רוצה שאנשים יביטו עלייך אחרת ? <strong>תגרום להם</strong>. אם אתה רוצה לשנות דברים תצטרך לצאת לשם ולשנות אותם בעצמך,<br /><strong>כיוון ש<span style="text-decoration: line-through;">אין</span> פיות טובות בעולם הזה</strong> . "</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></p> <p><strong><span style="color: #ff0000;"><span style="font-family: Tahoma;">היה היה פעם ( עונה 1, פרק 4 )</span></span></strong></p> <p><strong><span style="color: #ff0000;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></strong></p> <p style="text-align: center;"><img style="width: 422px; height: 274px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/26/82/822688/posts/28257488.png" border="0" alt="" /></p></div>Sat, 31 May 2014 02:47:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14125784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14125784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14105478<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family: Tahoma;">קשה לי אפילו להביט במראה,<br />היא האויבית שלי לא מהיום, להביט בה כל יום ולהילחם עם חוסר הביטחון,<br />להביט בה ולהתבייש, להתבייש באיך שאני נראה.<br />הגבות האלה עבות מידי והאף גדול, השיניים עקומות והעיניים לא שוות,<br />הם אומרים רזית, אבל אני רואה כרס ושומן.<br />הם אומרים אתה נראה טוב, אבל אני יודע שהם משקרים.<br />לפעמים אני לא מבין איך אנשים שעוברים על ידי ברחוב או נמצאים בסביבתי לא נגעלים ממני,<br />מהאף הזה שלי שאני כל כך שונא, מהמראה המוזר שלי או מהקול הדפוק שלי.<br />יותר מידי בעיות. יותר מידי שערות. יותר מידי שומן. יותר מידי מחשבות.<br />למה צבע העיניים שלי לא כחול ? ולמה אין לי קוביות, למה השיער שלי לא גולש ומושלם ולמה אני לא חכם.<br />עכשיו אני מעביר את כל מה שקרה, כל מה שהיה, מערבולת סוערת במוחי ומציפה את כל החסרונות והבעיות שלי,<br />את הקושי שלי להיות בבסיס רחוק מהבית ולבד, כשכל החברים ביחד באותו בסיס, את הלבד והדיכאון שנתנו לי מנוחה תקופה ארוכה ועכשיו מאיימים לחזור, אני יכול להרגיש אותם מטפסים לאט לאט ומשתלטים עליי. תמים, חשבתי שזה ייגמר.<br />אני עייף מידי לחשוב מה יקרה ולמה זה קורה, מדוכא מידי.<br />מאוכזב כל כך מעצמי, אני פחדן וחסר ביטחון, אני רוצה להיות כל כך הרבה דברים אבל במקום זה אני תקוע. אני לא עושה כלום למען החלומות שלי.<br />זה בוער בי, הצביטה הזו בלב כואבת, עכשיו כל הפחדים, הבעיות, החסרונות, והדיכאונות השתלטו על כל מקום בגופי ומוחי,<br />אז אני פשוט עוצם עיניים ומקווה שייעלמו קצת, שייתנו מנוחה.</span></div>Tue, 06 May 2014 22:59:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14105478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14105478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14085707<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שנת 2014 התחילה בצורה די שונה, הרבה דברים חדשים שמעולם לא חוויתי קורים בתקופה האחרונה,<br />והנה משהו שלא חשבתי שאכתוב בזמן הקרוב, הייתי כלכך עסוק בשטויות ורחמים עצמיים שלא שמתי לב שזה קיים, <strong>שיש מישהי שבאמת אוהבת אותי</strong>, עבדנו ביחד חצי שנה לפניי הגיוס, אחרי שהתגייסתי יותר התקרבנו ולילה אחד הספיק. <strong>לילה שבו הודנו על הרגשות שלנו בווטסאפ,<br />זה היה קסום</strong>, היא הודתה שמהרגע הראשון התאהבה בי, ואני הודתי שהרבה זמן יש לי רגשות כלפיה, הודתה עוד שגם שהייתה עם החבר האחרון שלה שעבד איתנו, רצתה אותי. למחרת שחזרתי נפגשנו, דיברנו והחלטנו שעם כל הקושי של הצבא והפחד להרוס את הידידות, נהפוך אתזה לזוגיות.<br /><br /><strong>לא האמנתי, חשבתי שזה לא קורה, </strong>כל כך הרבה זמן חיכיתי לדבר כזה שיקרה, כבר התחלתי לאבד את התקווה ולחשוב שאמות בודד בלי שום ניסיון באהבה, ולבסוף היא באה. <strong>יש לי חברה</strong> &nbsp;0_0</span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp;</span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">דיברנו כל הזמן על הפחד שאם הקשר הזוגי ייהרס זה יפגע בידידות והבטחנו שלא משנה מה יקרה, נשאר בקשר טוב גם אם זה ייגמר,<br />"גם האקסים שלי הבטיחו את זה ולא קיימו" היא אמרה<br />"<strong>אני לא כמו האקסים שלך אז בבקשה אל תשווי"</strong> אמרתי בביטחון שאני לעולם לא אפגע בה<br /><br />מוצש, היא התחפשה והלכה לנשף פורים שהבית ספר שלה אירגן, היא לומדת בכיתה י''א אבל היי <strong>לאהבה אין גיל.</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">באותו ערב היא התקשרה חצי בוכה וסיפרה שהיא מרגישה מכוערת בתחפושת שלה, הצעתי לה להישאר ולא לפספס את המסיבה,<br />אבל היא התעקשה לראות אותי, היא שילמה למונית ובאה לאיזור הבית שלי, <strong>ירדתי והלכנו לגן שהיה קרוב,</strong> ישבנו, אמרתי לה שהיא יפה גם עם שק תפוחי אדמה על הראש, היא הסמיקה. הבטנו בעיניים אחד של השני <strong>והרגשתי את הריגוש בבטן</strong>.<br /><strong>שתיקה מביכה.</strong> לא היה לנו מה לומר, היא חייכה ואמרה שאפתח.<br />היא צדקה, הייתי כלכך מפוחד וחסר ביטחון, <strong>זה דבר שמעולם לא חווייתי</strong>, הייתה לי חברה בכיתה ז' אבל זה היה מטופש וסתמי.<br />עוד שתיקה מביכה וחיוכים מלאי סומק, <br />"אני מרגיש אידיוט" אמרתי מחובר אונים,</span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">"אתה לא אידיוט! אתה פשוט צריך להרגיש בנוח"<br />"אבל זה חדש לי, אני לא יודע איך להתנהג"<br /><br />הסתכלנו אחד על השני וידענו שזה הולך לקרות<br /><strong>התקרבתי אליה,</strong> לאט לאט התקרבנו בתזוזה מביכה,<br />קירבתי את השפתיים שלי לשלה והתנשקנו.<br /><strong>הנשיקה הראשונה שלי,<br /></strong>הסתכלנו אחד על השני וצחקנו, והיא מייד קירבה אותי אליה והמשיכה לנשק אותי<br />כל מה שהיה לי בראש באותו רגע זה : <strong>"זה פאקינג קרה, אז ככה זה מרגיש להתנשק"<br /></strong>המשכנו ככה עוד כמה זמן והיא הייתה צריכה ללכת, ליוויתי אותה לאוטובוס והמשכתי משם לבית.<br />חייכתי לעצמי ושמחתי, זה סוףסוף קרה, מה שכלכך חיכיתי קרה. אני מאושר!<br /></span><span style="font-family: Tahoma;"> <p style="text-align: center;"><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/26/82/822688/posts/28125198.jpg" border="0" alt="" width="367" height="186" /></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp;</span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp;</span></p> <p style="text-align: center;"><br /><span style="font-family: Tahoma;"><strong>אבל כמו תמיד שום דבר לא נשאר מושלם</strong>,<br />יישר למחרת התמונה הקסומה החלה להראות צדדים אחרים, היא התחילה להתנהג בקנאות יתר,<br />והראתה צדדים מכוערים באופי שלה, נפגשנו עוד כמה פעמים שחזרתי מהבסיס ולאט לאט היא הורידה לי את כל הקסם והחשק מהמערכת הזוגית הזאת עד כדי כך שהגעתי למצב <strong>שהאהבה שהייתי לי אליה פשוט נעלמה</strong>, היא המשיכה בסצנות והסרטים, בשיחות של אתה לא מתייחס אליי מספיק, ויש לך יותר מידי ידידות, ועוד כל מיני זיבולים שלא אהבתי. זה לא מה שציפיתי מהזוגיות, חשבתי שזה יהיה קסום .<br /><strong>רציתי שזה יהיה כמו בסרטים</strong>, שאני אחכה לרגע שאני חוזר מהבסיס כדי להיפגש איתה, במקום זה אני מפחד מהרגע שאחזור כי לא בא לי להיפגש,<br />רציתי שיספיק לי מבט אחד שלה כדי להרגיש את הפרפרים, <strong>אבל הפרפרים מתו כבר ממזמן</strong>.<br />איפה כל הסיפורים היפים על אהבה ? על זה שהיא כלכך טובה ומחממת, אני מרגיש רק ריקנות,<br />נתתי לזה עוד צ'אנס אחרי הריב המי יודע מה שלנו, וזאת רק ההתחלה, זה לא אמור להיות ככה !<br />ההתחלה אמורה להיות הכי קסומה וטובה ומדהימה <strong>וזה פשוט לא זה,</strong> אין בינינו הבנה, היא משווה אותי לאקס שלה שהיה כמו הכלב שלה. <strong>אני לא מישהו אחר</strong>, תביני אני זה אני ואני לא יכול להיות בכלא, אני לא יכול להיות יותר מידי דביק, <strong>ואולי אני שטועה?</strong> אולי זה חדש לי ואני פשוט לא יודע איך להתנהל בקשר.<br /><br />לא משנה מה הסיבה, הדבר היחידי שאני יודע <strong>שהאהבה נעלמה</strong>, ושאני פשוט לא רוצה לפגוע בה ושזה יהיה מכוער<br />כי אני רוצה לסיים את זה, ולא יודע איך, מפחד לפגוע בה למרות שאם זה ימשיך היא תיפגע יותר<br /><br />אז אחרי כל הציפייה לאהבה ולפרפרים המרחפים ומדגדגים בבטן, <strong>קיבלתי אכזבה וגופות של פרפרים בתחתית הבטן שלי</strong>. <img title="אוף" src="../moodicons/oof.gif" alt="אוף" width="15" height="15" /></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp;<br /></span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ff0000;"><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;"></span></strong></span></span></p> </p> </span><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp;</span> </p></div>Fri, 11 Apr 2014 21:11:00 +0200kobi171293@walla.co.il (-JustMyself-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822688&blogcode=14085707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822688&blog=14085707