http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל, ואמות ואוסיף ללכתheCopyright 2026 Romi K.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13759812<div align="right" dir="rtl">אין סוף?הכאב הזה, ככה הוא, חלק מהחיים? כלכך קשה. קשה לי וכואב. וזה לא הכי כואב שהיה, ולא הכי קשה שהיה, זה נכון. ואני כלכך חזקה. אני כלכך, כלכך, כלכך חזקה, הכי חזקה שאני מכירה, כלכך חזקה. הכל לבד, תמיד לבד, שנים לבד, ותראו מה הצלחתי לבד. תראו. בלי כלים בלי מילים בלי הורים שאני יכולה לקרוא להם כאלה, בלי תמיכה, אני פה, בדרך אולי להיות האדם שאני רוצה להיות, מתישהו. אני נלחמת, כל רגע אני נלחמת. כי אני לבד. ואני לא יכולה לשאת ולפעמים נדמה לי שזהו,אקרוס. איפושהו חייב הרי להיות הסוף, איפושהו כוח הסבל שלי, הכוח שלי לשאת את עצמי לבד, חייב להיגמר. אבל לא. אני נופלת נחבטת טובעת שוקעת פוגשת את המוות שבתוכי פנים מול פנים, עיניים בורקות שיניים חשופות,ואז שוב בורחת לו. הראש מעל למים ואני נושמת. מה קורה לי? מה ייצא לי מזה? בשביל מה אני נלחמת, בשביל מי? בשביל חיים טובים יותר. בשביל לתקן כלכך הרבה רגשות ומחשבות שגויות עליי ועל העולם שסביב שאיתם גדלתי. הכל מאפס. הכל ללמוד חדש ולהמציא לעצמי את האופן שבו ארצה לראות את העולם. זה כלכך קשה. זה כלכך כואב. זה כמו לידה מחדש להוליד ולהוולד בו זמני</div>Sat, 27 Apr 2013 22:27:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13759812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13759812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13632461<div align="right" dir="rtl">מה, באמת? כל הלבד הזה, כל הבלבול הזה, כל השחור הזה, כל הרע הזה- בגללם? בגלל התחושה של אבא שתמיד כל העולם נגדו? בגלל הדו פרצופיות שלו ליד אנשים אחרים, שפגעה כלכך הרבה פעמים בי? בנו? בגלל הביקורת האינסופית שלו,לפעמים רק בתנועה של היד, במבט אחד, במילה או קול חרישי שהוציא מפיו? בגלל השגעון של אמא? הטירוף שלה, הלבד שלה, השעמום שלה,החוסר מיצוי שלה,החוסר אונים שלה? ה"חיים הכלכך קשים" שלה, האשמה האינסופית שהטיחה בי- שבגללי הם ככה, החיים שלה? מה, באמת? בגלל כל המילים וההתפרצויות שלהם, עליי? שאני ככה ולא ככה ולמה ככה ומה לא בסדר בי? ולמה אני שחורה ורעה וחסרת לב ומגעילה? מה, באמת? זה מפתיע? זה מפתיע שכשאני לא פה,לא בבית הזה,לא איתם,אני עפה כמו שלא עפתי שנים? בחור יקר לי מאוד אמר לי שרואים ומרגישים עליי שגדלתי לבד. שאלתי אותו מה כוונתו. הוא אמר שלא הייתי נהיית כמו שאני אם לא הייתי מרגישה המון לבד כשהייתי ילדה. 'איך אני' שאלתי. נלחמת,הוא אמר. ואני שאלתי אותי- אני הרגשתי לבד? ולפני שסיימתי את השאלה ידעתי את התשובה. המשפחה הקטנה שלנו לא הייתה טובה. כנראה שלא סתם ציירתי מאו</div>Sun, 13 Jan 2013 17:59:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13632461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13632461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13617447<div align="right" dir="rtl">חכה רגע תסתכל לי בעיניים תן לי לבדוק אם יש פה סיכוי לאהבה. כן אתה המבט שלי משוטט אחריך מחכה לפגוש את שלך תוך רגע אדע. הלילה הזה השאיר בי שריטה קטנה שצורבת מעט הגוף צמא לעוד, בלי סוף, עוד אבל אני מנסה לרסן ו חושבת על אהבה. פתאום אני מוצאת את עצמי דרוכה. אני מחכה. כמו חיית טרף. המבט בוחן,מחפש, העיניים פקוחות. כל הגוף מחכה לרגע בו יינתן הסימן וכנראה שזה אידיוטי לחכות ככה. מה יש לך, בינתיין תזדייני ותהני, שכשזה יהיה משהו אחר יהיו לך יכולות מרשימות. תזדייני עד אובדן חושים לא בטוחה שבא לי בכלל.</div>Wed, 02 Jan 2013 14:47:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13617447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13617447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13617186<div align="right" dir="rtl">זה מוזר זה כיף זה משונה וטוב אבל פתאום קצת חסרה לי האהבה. הגוף שלי משדר ומדבר אהבה איך יכול להיות שזו לא אהבה זו עובדה הרי אני לא אוהבת הוא לא אוהב אבל הגוף כן. הוא מאחורי הידיים שלו עליי אנחנו זזים ביחד אנחנו צמודים זה נעים ובין לבין הוא אוחז בי חזק עוטף אותי לא מפחד ממגע והגוף משתגע ואנחנו משתוללים ומזיעים ו עושים אהבה אבל אין אהבה. זה מוזר. פתאום קצת שורט לי את הלב שככה אני חצויה. שהגוף שלי מדבר על משהו אחד ובפנים זה משהו אחר. שכולו אוהב, הידיים הפה הלשון, הכל מדבר אהבה רק הלב לא. זה מוזר קצת. לא שלא נעים לי הו לא, ממש לא, נעים ביותר אבל קצת חסרה לי אינטימיות, הבנה, מילים של אמת. אהבה ולא רק עשיית אהבה.</div>Wed, 02 Jan 2013 02:46:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13617186http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13617186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13608789<div align="right" dir="rtl">אני בבית אצל ההורים. באה לפה כדי לסמן וי. ולעשות כביסה. ובגלל אחותי. כואבות המילים האלה אבל ככה זה. אין געגוע לפה. אין לי צורך לבוא הנה. להפך, השהייה פה עושה לי לא טוב. אני לחוצה לחזור למקום שמרגיש לי יותר ויותר שלי-לדירה, לתל אביב. סיפרתי לאמא על הבחור מלפני שבוע וחצי. היא הרגיזה אותי, כמו שתמיד מרגיזה אותי לא משנה מה אומרת או עושה. אבל היא לא רלוונטית. הם לא רלוונטים. עכשיו פחות מאי פעם. זה מדאגה- אבל לא רוצה לשמוע אותם. לא צריכה לשמוע אותם. לא צריכה את הדאגה שלהם כבר. רוצה להזדיין ולהנות וזה מה שאעשה. סקס זה טוב. זה חיוני, זה בריא,ואני שמחה שאני סוף סוף באמת נותנת את זה לגוף שלי. מגיעה לאורגזמות, גומרת. גונחת דקות ארוכות,לופטת ברגליים וידיים גוף אחר. נהנת מהזיון, נטו. ככה זה.צורך בסיסי. טבעי ופשוט. כמו ערום-טבעי לי,פשוט לי,הערום עם גברים. אוהבת שהם רואים אותי. אני משחררת שלשלאות.נושמת. לא מחליטה לעצמי חוקים. רוצה רק להנות. מהמשחק.מהפלרטוט המקדים. מהניואנסים הקטנים. מאיך שאנשים מגיבים לגוף שלי-ואני לשלהם. מהרטט באויר לפני שמשהו קורה. או מהפתעות כמו זאת של אתמול, שלא ה</div>Wed, 26 Dec 2012 19:37:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13608789http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13608789http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13565130<div align="right" dir="rtl">שלא יכול להיות שהחיים האלה יעברו על ידי בלי אהבה גדולה וטורפת, אחת לפחות ויותר אולי. הבנתי כשהבטתי באיש אחד, יפה להפליא. לו דווקא יפה כי הוא יפה למרות שגם יפה הואהיה. אבל יפה כי ככה אני אוהבת. זה עושה לי נעים בבטן. גבוה,עם רמז עדין לרישול בלבושו. מקרין חוזק אבל באופן הכי לא אגרסיבי. מקרין שקט וכוח. מבט ישר בעיניים. מודע. וחום, אני אוהבת גברים חומים. גוף חום ידיים חומות שיער חום כהה ועיניים באותו הצבע. לרגע נעתקה לי הנשימה. לא כי עברו בינינו זרמי חשמל. אבל הרגשתי חזק כלכך כמה אני יכולה לאהוב לרצות מישהו לשאוב מזה כלכך הרבה כוח. מישהו שיהיה לי אדמה יציבה ואיתו אני אבנה לי עולם חדש. שלנו. מישהו שיהיה אור. הבנתי עד כמה גדול רגש כזה יכול להיות. עד כמה היא סופגת בתוכה הכל, האהבה. עד כמה אני יכולה להיות כרוכה אחריה אחריו כמה זה מפחיד. כמה זה מפחיד וכמה זה נפלא ולא ייתכן שלא אחווה את זה. לא ייתכן ש לא אחווה דבר מאין זה. ולרגע רציתי להחליט שמעכשיו אשקיע חלק נכבד ממאמציי לחיפוש האהבה הזאת. אבל עכשיו נעלם לי האומץ. ואז אני חושבת ואם לנצח אהיה לבד כי הרי גם זה אפש</div>Sat, 24 Nov 2012 15:44:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13565130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13565130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13556994<div align="right" dir="rtl">לעזוב ידיים עכשיו רוצה ליפול. טוב כבר לא ממש עכשיו הרע ביותר היה אתמול ושלשום אבל עכשיו זה להרגיש את ההד של הרע וזה כואב. זה היה מתבקש כלכך אתמול ושלשום פשוט לטבוע בזה. לשכוח מכל אחריות שיש לי- לא שיש הרבה כרגע- , לעמעם את האור בחדר, להכנס מתחת לשמיכה. לא לאכול, לא לזוז, למות בעודי נושמת עד שמישהו יחליט בשבילי שצריך לעשות משהו. אני לא יכולה להרשותלעצמי יש לי חוזה חתום על דירה, צריך להכניס כסף לחשבון כדי לשלם לשלם לשלם אבל איך אשלם אם אני לא יודעת איך אגרד את עצמי מהתחתית של עצמי כדי להגיע לעבודה מחרתיים. איך אגרד את עצמי משם איך ארים איך אשא. ליפול. כבר שנים אני ככה, זה עולה ויורד, אבל לעולם לא באמת נפלתי פשטתי מעליי את העור ונחתתי על הרצפה עירומה, בלי תנועה, מחכה שירימו אותי כי יבינו שלבד אני לא יכולה. ולרגע אני חושבת מה אם הייתי מישהי אחרת. מישהי ש,נאמר, כל משפחתה מתה. מישהי שנסעה רחוק להתחיל חיים חדשים לבד במקום אחר, בו היא לא מכירה אף אחד. מישהי שאין בעבר שלה דבר שבו היא יכולה להאחז באיזה שהוא אופן. מישהי שלא רק מרגישה לבד בעולם- אלא היא באמת לבד בעולם. והיא</div>Sun, 18 Nov 2012 13:52:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13556994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13556994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13555457<div align="right" dir="rtl">שבבית יהיה לי רגוע וטוב. נתתי לקול הכאילו מנחם של אבא בטלפון לבלבל אותי בנסיעה הקצרה מהתחנה לבית הוא הוכיח לי את הטעות שלי הנסיעה נגמרה בטריקת דלת של האוטו מצידו ובכך שלא עזר לי עם שלושת התיקים. אני עמדתי ליד האוטו מספר שניות מנסה להשתלט על שובל הדמעות שעמד לשטוף אותי בפעם המי יודע כמה באותו יום. הערב בבית לא המשיך יותר טוב, האוירה שם עושה לי רע. הטון המנדנד, הסובל הזה של אמא, כאילו כל דבר בשבילה הוא מעמסה... קשה לה כל הזמן כבד לה, היא מרגישה מסכנה כל הזמן. זה מוציא אותי מדעתי. העובדה שאחותי נעלמת ודוהה, ואף אחד לא מספיק אסרטיבי כדי למנוע את זה, אף אחד. העובדה שאם אני אעשה את מה שלדעתי צריך לעשות בעניין, יהיה ריב גדול כלכך וצעקות ואני רק מנסה לשמור על בטחון מדומה בין קירות הבית כדי שלפחות יהיה לי מקום מוכר לברוח אליו כשאני חושבת שאת הלילה הקרוב לא אצליח לעבור כי אני נחנקת מרוב שכואב לי. אבל הבטחון המדומה הזה שווה משהו? אני לא יודעת אבל הבוקר אני קצת יותר רגועה אז אולי כן. אמא מרקיבה בינה לבין עצמה אבא לא ראה לא רואה ולא יראה ואחותי שקטה בתוך כל זה כמו תמיד. אני</div>Sat, 17 Nov 2012 12:16:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13555457http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13555457http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13554385<div align="right" dir="rtl">רק אני אחליט אם זהו הסוף הסוף לסבל שאין לי יותר איפה להכיל אין לי אין לי אין מקום. אני הולכת ברחוב ואני חלשה כלכך חלשה בקושי הצלחתי להרים רגל ולהזיזה קדימה, כמו קשישה כפופה זחלתי ברחוב, הדמעות זלגו, בשקט, לא היה לי קול, לא היה דבר. בחדר אני נמשכת אל המיטה, בוכה עד ששלוליות רוק מצתיירות על הסדין לא יכולה להפסיק. לא מצליחה להקים את עצמי אבל איכשהו זוכלת לשירותים, משם חזרה למיטה. יש לי כדורים בשקית בארון, סתם כדורים, נגד חום, נזלת, שיעול. אבל כמות יפה תעשה את העבודה, לא אהיה עוד. זו מחשבה חדה בתוך הבכי, שלה קדמה שאלה חדה- מה הטעם. כי הבעיה שלי שורפת לי את הגוף. מה יש לי לחפש בעולם הזה כשאין לי את היכולת לבטא את עצמי. מה יש לי לחפש כאן אם משהו בי קפא לפני מספר שנים ומסרב להפשיר מאז? מה יש לי לחפש כאן אם אני לא אני אני לא אני אני לא אני במקום זה אני קרה ומרוחקת,מתנשאת ומתחמקת, רק כי מבפנים אני שבר כלי כלום. מה יש לי לעשות כאן. שום דבר. החיים האלה לא שווים דבר בשבילי אם לא אחיה אותם עם אחרים אם לא אחווה את האנשים סביבי. איני חווה אותם, הפחד משתק אותי ואני לא אני לא אני </div>Fri, 16 Nov 2012 15:31:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13554385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13554385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13549776<div align="right" dir="rtl">אני רצה ורצה אני נתקעת בקירות אני צורחת אני בועטת אני גונחת אני מתרפקת אני עוד לא שם לא שם. ולרגעים אני רואה את הפשטות המחרידה המדהימה הנפלאה של האהבה. כל סוג של אהבה כמעט חברות ואני לא שם. אני עוד לא שם רק המחשבה על זה שהרגשתי ואני יודעת. שהייתי שם ושלרגעים אני עדיין רק היא מחזיקה אותי נושמתחיה מונעת ממני לבלוע כדורים או לקפוץ מחלון או מגג או מעץ מה זה משנה רק לנשום נשימה אחרונה ו שקט. רק הידיעה הזו שאני מסוגלת לאהוב אלוהים מסוגלת כלכך לאהוב. אם לא בקרוב אז אולי כבר לא אוכל יותר לא אוכל כי אני פשוט לא יכולה יותר כבר לא יכולה. זה רק אני ש מונעת ממני אנשים מבטים אוהבים חברים רק אני ש נקברת בתוך עצמי בורחת מהעולם מפחדת שאני לא טובה תמיד לא טובה אני יודעת שאתם חושבים שאני בטח נפלאה אבל אני יודעת שאני חושבת שאתם חושבים ש אני כלכך כלכך קטנה ו סתם מגעילה חסרת כל ערך. אפשר לדרוך עליי לנצח כי זה בסדר אני עושה את זה לעצמי כל היום. כבר שנים מי היה מאמין שזה כבר שנים. זה ייפסק זה ייפסק אני הולכת לטפל בזה ואז אחיה סוף סוף, אם לא, אמות.</div>Mon, 12 Nov 2012 20:52:00 +0200lavita.k9@gmail.com (Romi K.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822210&blogcode=13549776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822210&blog=13549776